בתוך עמי אני חי, מהרהורי הזמן הנוגים, הפקרת הקשישים, ושתי הרופאות הגיבורות

את מי "הכילו" הפעם, או במובן ישיר את מי "הפקירו" כעת.
בעת הזו נשמעות בתדירות גבוהה צפירות אמבולנסים הולכות ומתגברות ככל שמתקרבות לשכונת מגוריי. הן מחרישות אוזניי בעוצמתן , ואילו אני בלחישות מהרהר לעצמי, מי הנפגע הבא בתור הפעם בקרב האוכלוסייה המבוגרת משכונתי המסיעים אותו לבית חולים לדרכו האחרונה. את מי "מכילים" הפעם, או במובן ישיר את מי "מפקירים" הפעם.
לא יתכן, לא מגיע להתנהל כך מול המבוגרים, הפסיקו "להכיל/להפקיר" אותן/ם.
שמא זה מיועד הפעם לאיש זקוף קומה, איש טוב עדין רגיש ידידותי ולבבי, שלא ראיתיו מאז תחילת מגיפת הקורונה לפני כשנה וחצי. הייתי פוגש אותו מידי בוקר בהליכתי בשדרות סביב השכונה בה אני גר (אזורי חן החדשה ת"א), הולך עם שני כלביו הקטנים. כך הכרתי אותו וסיפר לי סיפור חייו ופעילותו, בצניעות רבה ובקול כנוע,כאשר אשתו סעודית קשה בבית עם מטפלת. אני מתפלל למענו, בכל צפירת אמבולנס אימתנית, אני ממלמל לעצמי, לא זה לא אליו,לא יתכן, לא מגיע לו, אל "תכילו" אותו.
אני מתפלל שאחד מהאמבולנסים לא הוזעק לאישה נוספת שהכרתי בגינת השכונה הסמוכה לביתי, שם יש מתחם לכלבים, ובקרבתו מתחם למתקני ספורט שאני נוהג להתאמן בו. האישה בת 60 לערך נהגה לפקוד את המקום מידי יום עם כלבה הגדול הנאמן. ואני נהגתי לדובב אותה ונוכחתי באישה נבונה, ידענית וידידותית. האם היא עדיין איתנו או שמא גם אותה הפקירו?
מסתבר שהפוליטיקאים לא מתייחסים להמלצות הרופאים ולא איכפת להם מהגיל השלישי
דאגתי לאישה ולאיש שהייתי נוהג לפגוש בבקרים 4-5 פעמים ומאז תחילת הקורונה נעלמו לי. שאלתי אנשים בסביבה אם הם יודעים דבר מה עליהם, חלקם אמרו שגם הם נפגשו בהם בהליכת בוקר, אולם מאז הקורונה אף אחד אינו יודע אודותם. אני מבקש להאמין שהם עדיין איתנו ועוד אפגוש אותם, ולא נפלו קרובן למדיניות "הכלה" או בלשוני "הפקרה".
זו מדיניות בלתי הגיונית לא מתחשבת לחיי אזרחים טובים והגונים שליוו את המדינה מאז תקומתה. והמדינה מפקירה את אזרחיה הוותיקים הנאמנים ונגרמת אצלם תמותה שבחלקה יכלה להימנע.
חובת המדינה לפרסם באמצעי התקשורת את שמות ותמונות הנפטרים מקורונה
המעט המתבקש והנדרש הנדרש מהמדינה (הממשלה) לעשות לזכר המתים הוא לפרסם באמצעי התקשורת את שמות הנפטרים מקורונה, בלווי תמונתם ומספר מילים לזכרם. (כמובן לאחר קבלת הסבמת המשפחה). כך לפחות נדע, כל אחד מאיתנו, מי הם ומי היו הנפטרים מקורונה. יש לעשות זאת בכל יום שיש נפטרים. ואת אותם 7,734 שמתו מקורונה עד כה יש גם לפרסם בהדרגה את שמותיהם ותמונתם. זה המעט במעט שחובה על המדינה (הממשלה) לעשותו לזכרם, אחרת נסיק שאכן למדינה לא איכפת מהמתים.
הושטת יד, אוזן קרויה, לשוחח, להרגיע ולעודד
אני ממשיך בתרומתי הצנועה לפגוש בעוד אישה ועוד איש מהגיל המבוגר, אנשים טובים שחלקם בודדים, שעוברים קרוב לשנתיים תקופה קשה מלווה בחששות, חרדות ודיכאון.  הם משתוקקים לאוזן קשבת, וצמאים לתשומת לב, לדיבור ושיחה איתם. אני נוהג להושיט להם יד, מדובב ושומע אותם, מעודד ומנחם כשצריך. בכך אני חש שאני עושה ולו את המעט למענם. לכל מי שיכולים, נסו זאת, וזה יעשה טוב להם וגם לכם.
שתי הגיבורות האולטימטיביות – העם השפוי איתכן
שתי הגיבורות האולטימטיביות לעת הזו בתקופת הקורונה הן שתי רופאות: ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שרותי הבריאות; ופרופ' גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית חולים שיבא. אלה שתי רופאות מקצועיות איכותיות, משכמן ומעלה, נהירות וחדות, אומרות דברן האמת לאמיתה ללא מורא וללא משוא פנים, ללא כל הטיה מקצועית וללא השפעה פוליטית (טענות נגדן נשמעו עד האו"ם? בושה). אלה שתי רופאות בולטות העומדות בפרץ ומגינות, לעומת אחרים האמורים להוביל אלא שמתגמדים מול הפוליטיקאים, וחבל שכך. עלינו ציבור הרופאים לעמוד מאחוריהן, לתמוך בהן ולחזקן. אני מצפה מההסתדרות הרפואית בישראל לפרסם הצהרת תמיכה בהן. הן הגיבורות האמיתיות. אל תירתעו ואל תיראו, העם השפוי איתכן.
ד"ר שלומי ענתבי, בין יתר תפקידיו כיהן בעבר: מנהל בפועל של בי"ח קפלן; מנהל בי"ח העמק בעפולה; מנהל בי"ח מאיר כפר סבא; פרופסור אורח (במשך שנתיים) בבי"ס לרפואה באוניברסיטת ג'ון הופקינס, בולטימור ארה"ב; מנהל רפואי כללית מחוז תל אביב; נשיא מגן דוד אדום בישראל;  יו"ר "האיגוד הארצי לבריאות הציבור בישראל" (הוקם לראשונה כאיגוד עצמאי בשנת 1975 ביוזמת רופאים מתחום בבריאות הציבור), ועורך ביטאונו.

הקשר בין ADHD לאסטמה בילדים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית

THE RELATIONSHIP BETWEEN ADHD AND ASTHMA IN A PEDIATRIC PSYCHIATRY INPATIENT SAMPLE
Caroline E. Pritchard,  J. American Academy Child & Adolescent Psychiatry, 2019-10-01

ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) הם עם סיכון גבוה יותר למחלות אלרגיות, כמו אקזמה. במדגם ילדים באשפוז בבריאות הנפש נבדק האם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)  מנבאות אסטמה תוך התחשבות במנחים פוטנציאליים של הקשר. נתונים על 392 חולים בבריאות הנפש, בין הגילאים 17-5 שנה שכללו את המשתנים האלה:  גיל, מין, משקל, גובה, גזע, הכנסה של משק הבית, אבחנת אסתמה, אבחנת ADHD, מספר אבחנות של מחלות נפש בילדים, היסטוריה של מחלות נפש אצל הורה. נערכו ניתוחים של משתנה יחיד החזוי לאסטמה, ובנו מודלים מרובי משתנים המתבססים על רב-קולינאריות, כמו גם צמצום לפי גזע ומין.

מבין 392 האשפוזים, 81 (21%) סבלו מאסתמה ו- 168 (43%) לקו בהפרעות ADHD, ואילו 43 (11%) סבלו משניהם. בקבוצת הדגימה כולה, מעט יותר גברים (23%) סבלו מאסתמה בהשוואה לנקבות (19%). נמצא קשר מובהק בין אסטמה לבין הדברים הבאים: 1) הפרעות קשב ריכוז/היפארקטיביות (ADHD) 2) מספר האבחנות במחלות נפש. מנבאים אחרים היו גזע שחור, ומדד BMI גבוה יותר. ההכנסה הייתה קשורה באופן שולי לאסטמה, אך לא היסטוריה של מחלה נפשית משפחתית. במודל רב משתנים, הפרעות ADHD, גזע שחור ו-BMI ניבאו אסתמה. אצל נשים אסתמה הייתה קשורה באופן חזק עם ADHD ואילו קשר זה לא היה נכון אצל גברים.

לסיכום, מחקר על קבוצת ילדים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית: הפרעות קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) מנבאות אסטמה; ואילו חומרת מחלות נפש, גזע שחור ו- BMI גבוה יותר, קשורות אף הן לאסטמה. מערכות יחסים אלה חזקות יותר בשכבה הנשית בלבד. בהתחשב בקשר בעבר של ADHD עם מחלות אלרגיות, מחקר עתידי צריך לחקור את הקשר של מצבי חסינות/דלקת (immunity/inflammation) עם הפרעות ADHD.

רמות ויטמין D אצל האם והסיכון להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בצאצאים

Maternal Vitamin D Levels and the Risk of Offspring ADHD
Minna Sucksdorff MD, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2021-10-01

בהתבסס על מחקר בקרת מקרים תצפיתי, הצליחו להראות לראשונה קשר בין רמות ויטמין D אימהיות נמוכות בתחילת ההיריון לבין סיכון מוגבר לצאצאים שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב /היפראקטיביות (ADHD). בכל אופן בהתבסס על מחקר זה, לא אפשרי לתת המלצות קליניות. לכן, יש צורך במחקר נוסף בנושא חשוב זה. חיוני שהמלצות יתבססו על ניסויים קליניים זהירים.

מחקרים קודמים מדדו ציוני סימפטומים של ADHD וביצעו מדידות של ויטמין D בלידה, או היו מעט משתתפים עם הפרעות ADHD במדגם. הממצא במחקר הנוכחי בנושא ADHD תואם למחקרים המראים קשר בין רמות נמוכות יותר של ויטמין D בהריון אימהי מוקדם לבין רמות גבוהות יותר של תסמיני ADHD בגיל 4 עד 5 שנים בהתבסס על דירוג הורים או מורים.
במחקר זה בוצעו ניתוחים על הקטגוריות הקליניות של רמות ויטמין D, תוך התאמה למגוון משתנים רלוונטי יותר מבחינה קלינית. הניתוחים הראשוניים שלנו כללו התאמה לגיל האם ולמעמד החברתי-כלכלי האימהי (SES). הם היו משתנים שהתבססו על בדיקות סטטיסטיות בנתוני המחקר, הקשורים הן לרמות הוויטמין D האימהיות והן לצאצאים של ADHD ובכך מילאו את הקריטריונים לגורם מבלבל. עם זאת, הפעילו גם את הניתוחים המתאימים לגיל האם, SES אימהי, היסטוריה פסיכיאטרית אימהית ומעמד מהגרים אימהי. יתר על כן, בנוסף, בוצעו ניתוחים נוספים שבדקו את האימהות 25 (OH) D בהתאמה למגוונות המוזכרות לעיל (גיל האם, SES, היסטוריה פסיכיאטרית, ומעמד מהגרים).
עם זאת, ייתכן שקיימות קבוצות מסוימות של נשים בהריון שאינן פועלות לפי ההמלצות לתזונה מתאימה או להשלמת ויטמין D, או נמצאות בסיכון גבוה יותר לחסר בוויטמין D, כמו נשים מרקע מהגרים או משפחות המתמודדות עם אתגרים פסיכו-סוציאליים. בהתבסס על נתונים מפינלנד הוכח כי נשים עם השכלה גבוהה, מבוגרות יותר, ועם משקל תקין, נוטות יותר לעקוב וליישם את ההמלצות והתזונה לשימוש בתוספים במהלך הריון. לכן נשים בהריון הנמצאות בסיכון גבוה יותר דורשות תשומת לב מיוחדת כדי לוודא שההמלצות הניתנות להן מיושמות. נדרשים מחקרים חדשים עתידיים אשר ישפכו אור נוסף על הקשר המעניין הזה בין רמות ויטמין D מצד האם לבין הסיכון לצאצאים לפתח הפרעת קשב /היפראקטיביות (ADHD) וגם יספקו מידע נוסף לפרקטיקה הקלינית.

קשר בין רמת ויטמין D אימהית להפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות ADHD אצל צאצאים
הפקת מקסימום מהנתונים

Maternal Vitamin D Level and ADHD in Offspring: Getting the Most Out of the Data
Chintan Trivedi MD, JAACAP 01/10/2021

על המאמר של Sucksdorff et al בנושא: "רמות ויטמין D מצד האם והסיכון להפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) של הצאצאים." מפרגנים למחברים על עבודה יוצאת דופן זו. מספר מחקרים בחנו את הקשר הזה גם לאחרונה. זה מאתגר לוגיסטית לערוך מחקר מסוג זה, שכן הוא דורש מעקב ארוך טווח וציות של מטופלים באוכלוסייה חלשה. מאידך, אפשר לספק כמה הצעות להיבט המתודולוגי הסטטיסטי, שיכול להנחות טוב יותר את הקלינאי בחיזוי הפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) בקרב הצאצאים.
המחברים הראו קשר בין רמה נמוכה של ויטמין D אימהי במהלך הריון לבין הסיכון להפרעות ADHD. עם זאת, בגלל הגישה האנליטית, מאתגר ליישם ממצאים אלה לפרקטיקה קלינית. ניתוח נוסף יכול לספק מידע חשוב לרופאים. ראשית, אנו מבחינים כי ניתוח רמות ויטמין D ואבחון ADHD אצל צאצאים מותאמים לגיל ולמצב הסוציו-אקונומי האימהי. מאידך, התאמות למשתנים אחרים כגון מצב סוציו-אקונומי אימהי, גיל אימהי, אבחון הפרעת קשב וריכוז אימהי, הפרעת קשב וריכוז מצד אבא, ואבחון שימוש בסמים. ממליצים לנתח את הקטגוריות הקליניות של רמת ויטמין D והפרעות קשב וריכוז עבור משתנים קליניים רלוונטיים בכדי לספק פרטים נוספים לרופאים, שכן קטגוריות קליניות של רמת ויטמין D יעזרו לחזות צאצאים של ADHD טוב יותר. על ידי ביצוע ניתוח receiver operating characteristic (ROC), קל יותר להשיג רגישות וספציפיות של ערכי החיתוך השונים. מידע זה יכול לספק תובנה רבה יותר לגבי תפקידה של רמת ויטמין D אצל האם והפרעת קשב וריכוז בצאצאים. בהתחשב בעושר הנתונים שיש למחברים, לערכי החיתוך המוחלטים יש השלכות קליניות שיכולות לסייע לרופאים לחזות פוטנציאליים אילו פציינטים סביר ביותר שיאובחנו עם ADHD. יהיה יותר משמעותי אם המחברים יוכלו לנתח את הנתונים בעזרת ההצעות שהוזכרו לעיל.
אנו מקווים כי המלצות אלו יאפשרו הבנה טובה יותר של הקשר בין רמות ויטמין D מצד האם לבין הסיכון להפרעת קשב וריכוז אצל הצאצאים.

הערותיי: דנתי באתרי במספר מחקרים בנושא זה, של קשר בין חסר ויטמין D אימהי להופעת ADHD בצאצאים, וטרם נוכחתי בפריצת דרך. עדיין המחקרים אינם מבוססים דיים מדעית-רפואית, ולכן עד שיוכח אחרת, הגנטיקה המשפחתית כגורם להופעת הפרעת קשב ריכוז /היפראקטיביות (ADHD) היא הגוברת, ותנאים סביבתיים יכולים לשפר סימפטומים של ADHD או עלולים להחמירם.

סקירה סיסטמתית: כיצד דרוג סיכון הפוליגנטי של הפרעת קשב/היפראקטיביות (ADHD) מוסיף להבנתנו על גורמי ADHD והפרעות הנלוות לה

Systematic Review: How the ADHD Polygenic Risk Score Adds to Our Understanding of
01.10.2021 . ADHD and Associated Traits. Angelica Ronald , JAACAP,

מטרת המחקר חדש זה הייתה לבדוק על ידי סקירה שיטתית של הספרות, האם דרוג הסיכון הפוליגנטי (PRS-polygenic risk score) של הפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD) קשור להפרעות קשב וריכוז ומאפייניה הנלווים , במחקר דגימות קליניות ואוכלוסיות עצמאיות.
חיפשו באופן שיטתי ב- PubMed, Embase ו- Psycho-Info, לצד ביבליוגרפיות מחקר. נערכו הערכות איכות וסינתזה של הראיות הטובות ביותר. מחקרים שלא נכללו כאשר המנבא לא התבסס על המחקר העדכני ביותר של ADHD על גנום, כאשר PRS לא התבסס על תוצאות הגנום, או כאשר המחקר היה סקירה. תחילה נאספו 197 מחקרים (22 פברואר 2020), וחיפוש שני (3 יוני 2020) הניב 49 מחקרים נוספים. משני החיפושים, 57 מחקרים היו כשירים, ו-44 מחקרים עמדו בקריטריונים של המחקר.

תוצאות המחקרים שנכללו במחקר פורסמו בשלוש השנים האחרונות. מעל 80% מהמחקרים דורגו כמצוין, בהתבסס על הערכת איכות סטנדרטית. עדות לקשרים בין ADHD PRS לבין הקטגוריות הבאות הייתה חזקה: ADHD, מאפייניי ADHD, מבנה מוחי, חינוך, התנהגויות מוחצנות, תבניות נוירופסיכולוגיים, בריאות גופנית, ועמד סוציו-אקונומי. עדויות לאסוציאציות עם התמכרות, אוטיזם ובריאות הנפש היו מעורבות ואשר היו עד כה לא חד משמעיות. יחסי ההסתברות של PRS הקשורים ל- ADHD נעים בין 1.22% ל -1.76%; השונות המוסברת בהערכות ממדיות של תכונות ADHD הייתה 0.7% עד 3.3%.

לסיכום, הופיע גל חדש של מחקר באיכות גבוהה המשתמש ב- PRS ADHD. בסופו של דבר, הסימפטומים עשויים להיות מזוהים באופן חלקי על סמך PRS, אך ה- PRS הנוכחי של ADHD שימושי למטרות מחקר בלבד. סקירה זו מראה כי ה- PRS ל- ADHD הוא חזק ואמין, המקשר לא רק עם ADHD אלא גם הרבה מסקנות ואתגרים הידועים כקשורים ל- ADHD.
הפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית הפוגעת בכ -5% מהילדים וב-2.5% מהמבוגרים.  עשרות שנים של מחקרי עבר קבעו את תורשת התאומים המשמעותית של ADHD ומחקרי משפחה מוכיחים את המשפחתיות הגבוהה שלה. לאחרונה דווחו אומדני תורשה משמעותיים של נוקלאוטיד פולימורפיזם יחיד (SNP) להפרעת קשב וריכוז. יחד  עם מחקר זה תומכים בהשערה כי וריאנטים גנטיים נפוצים הפועלים באופן פועלים כממלאים תפקיד בגורמים ל-ADHD. בנוסף, מחקרים גנטיים תאומים, משפחתיים ומולקולריים מצביעים על כך שווריאנטים גנטיים נפוצים אלה עשויים להיות משותפים במידה מסוימת עם מצבים רפואיים אחרים, כולל אוטיזם ומאפיינים אוטיסטיים, שימוש בטבק ואלכוהול, ודיכאון וסימפטומים היפונימים.
הסקירה  זיהתה 44 מחקרים רלוונטיים ומדגימה הצטברות של עדויות חזקות לכך ש- PRS ב-ADHD מקשר לא רק עם ADHD ומאפייניי ADHD, אלא גם עם ירידה בנפח המוח, הישגי השכלה נמוכים יותר, התנהגויות מוחצנות יותר, פגיעה בזיכרון עבודה, עודף משקל/השמנה, ומעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר.
לצד ההשפעות הישירות הללו, ה- PRS של ADHD משמש לגילוי תהליכים מורכבים יותר כגון גורמי סביבה גנטיים וכי ה- PRS של ADHD משפיע על תסמיני ADHD באמצעות השפעות על מבנה המוח. אסוציאציות גנטיות שאפשר היה לצפות על סמך ספרות העבר, כגון בין ADHD-PRS והתמכרות, אוטיזם, ובריאות הנפש, אינן עד כה חד-משמעיות על פי הראיות הקיימות. בהקשר של גורמי סיכון ידועים אחרים של ADHD ל- PRS של ADHD אין גודל אפקט הגדול ביותר. אף על פי כן, ה- PRS ל- ADHD מביא יתרונות במונחים של התבססות על וריאנטים גנטיים, ובכך מבוסס ביולוגית, בעל מידה של סיבתיות וחוסר שינוי לאורך תוחלת החיים (בניגוד לרוב גורמי הסיכון האחרים). הערכת ה- SNP תורשתי של ADHD היא גדולה יותר מאחוז השונות המוסברת על ידי ה- PRS הנוכחי של ADHD. לכן ניתן לצפות שעם GWAS של ADHD גדול יותר, PRS צפוי להתקדם בהמשך.

תגובתי: לאט לאט צועדים לקראת הערכתי מזה מעל 12 שנים, שיש מצבור גנטי פוליגנטי משפחתי לכל המצבים הנפשיים, קרי לכל האבחנות הפסיכיאטריות, כולל הפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD) והפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD), שבא לידי ביטוי במצבים נפשיים כאלה ואחרים אצל הצאצאים. לסיכום, כל ההפרעות הנפשיות כולל ASD ,ADHD הן בעיקרן גנטיות, וגורמים סביבתיים יכולים להקל ולשפר את הסימפטומים או עלולים להחמיר את ההפרעה.

אימהות צעירות בסיכון גדול יותר ללדת ילדים עם הפרעות קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD)

Young moms more likely to have kids with ADHD
הקשר הגנטי בין מאפייניי הפריון הנשי לבין שש הפרעות פסיכיאטריות

The genetic relationship between female reproductive traits and six psychiatric disorders, Guiyan Ni, University of South Australia: October 24, 2019

המחקר בחן את הקשר הגנטי בין מאפייניי הרבייה הנשית והפרעות פסיכיאטריות עיקריות, ומצא כי הסיכון הגנטי להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל ילדים היה קשור מאוד לגיל האימהות המוקדם בלידה הראשונה, במיוחד בקרב נשים מתחת לגיל 20 שנה.
תוצאות מחקר הנוכחי החדש מאוניברסיטת דרום אוסטרליה הראו כי לאימהות צעירות סיכוי גדול יותר ללדת ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD. נחקר הקשר הגנטי בין מאפייניי הרבייה הנשית והפרעות פסיכיאטריות מרכזיות, נמצא כי הסיכון הגנטי ל- ADHD אצל ילדים היה קשור מאוד לגיל האם המוקדמת בלידה ראשונה, במיוחד בקרב נשים מתחת לגיל 20 שנה .

באמצעות נתונים גנטיים של 220,685 נשים דרך ה- Biobank בבריטניה, המחקר בדק קשרים גנטיים בין חמש מאפייניי רבייה של נשים (הגיל בלידה ראשונה, במגע מיני ראשון, בהופעת המחזור הראשון, בגיל המעבר, ומספר לידות חי) ושש הפרעות פסיכיאטריות שכיחות (הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, הפרעות אכילה, דיכאון, הפרעה דו קוטבית וסכיזופרניה).
במחקר הנוכחי חשפו את הארכיטקטורה הגנטית הסמויה בין חמש מאפייניי פוריות בנשים לבין שש הפרעות פסיכיאטריות. בפרט, ADHD PRS (polygenic risk scores) ומערכת מאפייניי רבייה נקשרו באופן מהותי באמצעות גורמים גנטיים נפוצים. היו גם מספר קשרים חזקים בין תכונות הרבייה לבין ההפרעות הנפשיות סכיזופרניה, הפרעות אכילה, הפרעה דיכאונית מג'ורית (בהתאמה ED, SCZ ו- MDD). לא הייתה עדות לכך שהסיכון להפרעה פסיכיאטרית כלשהי שינתה את הפנוטיפים של תכונות הרבייה הנשית. לכן, הקשרים שנמצאו במחקר זה נבעו בעיקר מהשפעות פלוטרופיות גנטיות. לממצאי המחקר יכול להיות פוטנציאל לסייע בשיפור בריאות הרבייה אצל נשים והתוצאות בילדיהן. ממצאים אלה יכולים גם לסייע בטיפול בהשערה אבולוציונית שלמוטציות סיבתיות העומדות בבסיס ההפרעות הפסיכיאטריות ADHD, MDD ו- SCZ יש השפעות חיוביות על הצלחת הרבייה.
על פי הספרות עד כה, התנהגויות הרבייה הנשיות, כולל גיל בלידה ראשונה (AFB), גיל במגע מיני ראשון (AFS), גיל בתחילת הווסת (AMC), גיל בתקופת המעבר (AMP) ומספר לידות חי (NLB) יש השלכות חשובות על בריאות הרבייה ועל כושר אבולוציוני. הוכח שחלק מתכונות אלה קשורות לבריאותם הפיזית והנפשית של הצאצאים, והוכח שגיל הלידה הראשונה AFB ) של אימהות קשור לסיכון מוגבר להפרעה פסיכיאטרית ובעיות התנהגות אצל ילדיהם. למשל, AFB אימהות מוקדמת או מאוחרת קשורה לסיכון מוגבר לסכיזופרניה (SCZ), הפרעה דו קוטבית (BIP), הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), הפרעת ספקטרום אוטיזם (ASD) ודיכאון אצל הצֶאֱצָאִים. גם בגיל המעבר ובגיל המחזור החודשי נוטה לקשר עם הסיכון לתוצאות שליליות של בריאות הנפש אצל הצאצאים.
הקשר בין התנהגות הרבייה והשפעת הפגיעות להפרעות פסיכיאטריות הוא ככל הנראה מורכב ודו כיווני. אנשים הסובלים ממחלות פסיכיאטריות וקרוביהם עלולים להיות מועדים יותר לסיכון והתנהגויות אימפולסיביות, הגורמות להריון מוקדם ולידה בגיל צעיר אצל נשים, או שהם עשויים להפגין אינטראקציות חברתיות לקויות הגורמות לעיכובים במעברי רבייה כגון נישואין, הריון ולידה.
באוסטרליה הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) פוגעות באחד מכל 20 אנשים. ADHD היא הפרעה מורכבת של התפתחות העצבית המשפיעה על יכולתו של האדם להפעיל שליטה עצמית התואמת לגילו. המאופיינים על ידי דפוסי התמדה של התנהגות אי קשב, אימפולסיבית, ולעיתים היפראקטיבית, מתקשים להתמקד, להתרכז ולווסת את רגשותיהם.
לדעת החוקרים, מסקנות המחקר עשויות לסייע בשיפור בריאות הרבייה אצל נשים ולהביא תוצאות טובות יותר עבור ילדיהם. אימהות צעירות יכולות לקבל זאת קשה מאד, במיוחד כשהן מסתגלות להפוך לאם-הורה בזמן שהן עדיין צעירות בעצמן; על ידי הבנת הקשרים בין להפוך לאם בגיל צעיר לילד עם ADHD, יש צורך להדריך ולתמוך במשפחות טוב יותר מוקדם יותר; הגישה היא כפולה, ראשית, יכולים ליידע נשים צעירות על הסיכון הגנטי הגבוה ללדת ילד עם ADHD אם הן יולדות בגיל צעיר, זה עשוי למנוע מהן ללדת בגיל לא בוגר, מה שלא רק משפר את בריאות הרבייה שלהן, אלא גם את הסביבה האימהית לתינוק שלהן; שנית, ביכולתנו להדריך אימהות צעירות באשר לתסמינים של הפרעות קשב וריכוז (ADHD), כמו אימפולסיביות והתנהלת ללא קשב, אשר עשויות לסייע לאימהות להכיר טוב יותר את המצב בילדם ולבקש טיפול עדיף מוקדם מאשר מאוחר; ניתן לטפל ב- ADHD, אולם אבחון מוקדם והתערבויות הן המפתח לתוצאה מוצלחת; חשוב להבין שבעוד שיש קשר גנטי ברור בין ADHD לגיל אימהות צעיר, זה לא בהכרח קשר סיבתי.
ADHD היא הפרעה תורשתית מאוד שמשמעותה שבאם צעירה עשויים להיות גם גנים המשפיעים על סיכון להתפתחות ADHD אשר לאחר מכן מעבירה זאת לילדיה. במידה ולאישה יש נטייה גנטית ל- ADHD, ניתן לרשום זאת בהיסטוריה הרפואית המשפחתית שלה, ואז היא נועדת לבקרה על בריאותה ובריאות צאצאיה. בדרך זו יכולים להבטיח שאם וגם תינוקה יקבלו את התמיכה והעזרה שהם זקוקים.

הערותיי: איני חושב שמחקר זה מוסיף מימד חדש. חזרתי שוב ושוב על עמדתי לאור ניסיוני והערכתי הקלינית באבחון, טיפול ומעקב של אלפי ילדים, בני נוער ובוגרים, שהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) ונלוותיה כולל הפרעות נפשיות לסוגיהן השונים, הן הפרעות גנטיות משפחתיות במצבור גנים משפחתי, ויכולות להופיע באותה משפחה בצאצאים באבחנות "שונות" של הפרעות נפשיות. כך לדוגמא, במשפחה מסויימת יכול ילד להיות מאובחן ADHD, ילד אחר עם ASD, והורה עם דיכאון; ובמשפחה אחרת יכולים להיות ילד עם הפרעות התנהגותיות, ילד אחר עם חרדה, והורה עם סכיזופרניה. לפיכך, כשיש מישהו במשפחה עם הפרעה נפשית יש לקחת בפרוט את האנמנזה המשפחתית של כל המשפחה הקרובה.

תרופה ספציפית לטיפול בחלומות בהקיץ, עייפות ואיטיות מוחית בחולי ADHD – האם זה הכיוון הנכון או שמא מיותר?

Drug relieves persistent daydreaming, fatigue, and brain sluggishness in adults with ADHD. Trial of Lisdexamfetamine in the Treatment of Comorbid Sluggish Cognitive Tempo
and Adult ADHD, Lenard Adler prof, Journal of Clinical Psychiatry June 29, 2021

בדיקות של תרופה הידועה כמגרה את פעילות המוח הראו הצלחה מוקדמת בהפחתת הסימפטומים של קצב קוגניטיבי איטי, אצל 38 גברים ונשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). אוסף של סימפטומים, הכוללים חולמניות מתמשכת, עייפות ואיטיות בעבודה, קצב קוגניטיבי איטי – היה נושא לדיון בשאלה אם הוא חלק מהפרעות ADHD או נפרד ממנו.
המחקר הובל ע"י בית הספר לרפואה של ניו יורק גרוסמן ובית הספר לרפואה של הר סיני שהובילו את המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry ב-29 ביוני 2021, במימון יצרנית התרופות, Takeda Pharmaceuticals מקיימברידג', מסצ'וסטס. במחקר השתתפו כמה עשרות משתתפים בהתנדבות מנות יומיות של ליסד-קסאמפטמין (Lisdexamfetamine) או גלולת סוכר פלצבו למשך חודש. לאחר מכן עקבו החוקרים בקפידה אחר בריאותם הפסיכיאטרית על בסיס שבועי באמצעות בדיקות סטנדרטיות לסימנים וסימפטומים של קצב קוגניטיבי איטי, הפרעת קשב והיפראקטיביות, כמו גם מדדים אחרים לתפקוד המוח. לאחר מכן המשתתפים במחקר החליפו תפקידים: המחצית שנטלה פלצבו החלה ליטול מינונים יומיים של ליסד-קסאמפטמין, ואילו המחצית השנייה שלקחה את התרופה בשלב הראשון של המחקר החלה ליטול את הפלצבו.
החוקרים טוענים כי ליסד-קסאמפטמין סטימולנט הפחית ב-30% סימפטומים המדווחים על עצמם, של קצב קוגניטיבי איטי. זה גם הוריד ביותר מ- 40% מהתסמינים של הפרעות קשב והיפראקטיביות ותיקן משמעותית את הגירעונות בתפקוד הביצועי המוחי, עם פחות אפיזודות של דחיינות, שיפורים בזיכרון הדברים, וחיזוק כישורי התיעדוף (קביעת סדר עדיפויות).
המחקר הראה גם כי רבע מהשיפורים הכלליים בקצב הקוגניטיבי האיטי, כמו תחושות שעמום, קשיי שמירה על ערנות וסימני בלבול, נבעו משיפור בסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז. החוקרים פירשו את התוצאה בכך שירידות באירועים הקשורים לאי-שקט גופני, התנהגות אימפולסיבית ו / או רגעים של אי-תשומת לב קשורות לחלק מהשיפורים בקצב הקוגניטיבי האיטי.
המחקר מספק ראיות נוספות לכך שקצב קוגניטיבי איטי עשוי להיות נבדל מהפרעת קשב וריכוז וכי ליסד-קסאמפטמין הממריץ מטפל בשני המצבים בבוגרים וכאשר הם מתרחשים יחד.
החוקרים אומרים כי עד כה הוכחו שסטימולנטים (ממריצים) רק משפרים את תסמיני הקצב הקוגניטיבי האיטי אצל ילדים עם ADHD. ואילו מחקר זה מראה לראשונה שטיפולים כאלה עובדים גם אצל בוגרים.
החוקרים טוענים כי קצב קוגניטיבי איטי הוא ככל הנראה תת-קבוצה של תסמינים הנפוצים אצל חלק מהחולים עם ADHD והפרעות פסיכיאטריות אחרות. עם זאת, עדיין לא ברור אם קצב קוגניטיבי איטי הוא מצב פסיכיאטרי מובהק בפני עצמו ואם תרופות ממריצות ישפרו את הקצב הקוגניטיבי האיטי בחולים ללא הפרעת קשב. מספר מומחים ביקשו לסייג את הקצב הקוגניטיבי האיטי כנפרד, אולם המבקרים טוענים כי נדרש מחקר נוסף בכדי ליישב את השאלה.
לדעת החוקרים, ממצאי מחקר זה מדגישים את החשיבות של הערכת תסמינים של קצב קוגניטיבי איטי, ותפקוד ביצועי מוחי בקרב חולים, כאשר הם מאובחנים כסובלים מ- ADHD.

הערותיי: איני מתלהב בלשון המעטה, מהעלאת המחשבה לקטלג את הסימפטום "קצב קוגניטיבי איטי" "כמצב פסיכיאטרי מובהק בפני עצמו ותרופות ממריצות ישפרו את הקצב הקוגניטיבי האיטי גם בחולים ללא הפרעת קשב" . תמוה בעיניי שבמקום לצמצם את מספר האבחנות הפסיכיאטריות למספר אבחנות קטן ולקבץ בתוכן את כלל הסיממפטומים הנפשיים, יש עדיין נטיה מיותרת להרחיב את מספר האבחנות הפסיכיאטריות, ו…בדרך לפתח תרופות חדשות ספציפיות להן… ידוע כבר כיום, מה שאני טוען מעל לעשור שנים, כי במרבית האבחנות הפסיכיאטריות רב המשותף בהן על המבדיל ביניהן, והטיפול בהן בעיקרו אינו שונה. עדיין דוגל שהטיפול החשוב, הנדרש, החיוני והיעיל ביותר תלוי בעיקרו בתמיכה המשפחתית ובסביבה החברתית הקרובה, לאחר שיקבלו הדרכה מתאימה. בכך עשוי להימנע מתן שתיים או שלוש תרופות באותה עת כפי שזה קורה.
ואחרי שאמרתי זאת, באשר לתרופת Lisdexamfetamine , מזה מספר שנים, לאור ניסיוני הקליני, מצאתיה כיעילה במצבים רפואיים ספציפיים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), תוך כדי התאמה אישית לכל מטופל. ומעשית, אני משתמש בה די הרבה בהצלחה במבוגרים, בני נוער ובילדים גם כן, ללא צורך במחקר זה שאינו מוסיף דבר, אלא מנסה גם לכוונה ולייחדה לסימפטום "קצב קוגניטיבי איטי", דבר המיותר בעיניי ואינו תורם מאומה.

מקרים משותפים של ADHD ו-SUD בנוער עם ASD בעלי יכולות אינטלקטואלית: מניעה וטיפול

CO-OCCURRENCE OF ADHD AND SUBSTANCE USE DISORDER WITH ASD IN INTELLECTUALLY CAPABLE INDIVIDUALS: PREVALENCE, PRESENTATION, AND MANAGEMENT Gagan Joshi MD, JAACAP , 2019-10-01, Vo 58

קיימת שכיחות לא מעטה של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) משותפת להפרעת שימוש בחומרים ממכרים (SUD) ועם הפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD). וישנו סיכון ל-SUD בקרב אנשים עם ASD. ישנן נתונים וראיות על הנטל, והימשכות והקשר הקליני של תכונות ASD אצל נוער עם ADHD. ותגובת טיפול אנטי ADHD טובה בקרב אנשים עם ASD. לפיכך יש לקחת בחשבון את העומס הפוגע וההתמדה של תכונות ASD המשותפות אצל אינדיבידואלים הסובלים מ- ADHD, כמו כן, לקחת בחשבון גם את הסיכון ל-SUD אצל אינדיבידואלים עם ASD. ולדעת על הטיפולים הפסיכו-פרמקולוגיים הקיימים לטיפול ב- ADHD בקרב אנשים עם ASD.
הנושאים הבאים הרלוונטיים לדיון בשילוב של ADHD ו- SUD עם ASD בקרב אנשים בעלי יכולות אינטלקטואלית הובאו: 1) בסקירת החזוי של תכונות אוטיסטיות בקרב נוער עם ADHD, במחקר מעקב אורכי מבוקר של 10 שנים שבוצע ע"י ג'וזף בידרמן; 2) הפרמקותראפיה של ADHD בקרב נוער בעל יכולת אינטלקטואלית עם ASD בסקירת הספרות ע"י טימותי וילנס; 3) ניסוי פרוספקטיבי ע"י גון ג'ושי על מתילפנידאט נוזלי ממושך לטיפול ב- ADHD בקרב בוגרים בעלי יכולת אינטלקטואלית עם ASD;
4) סיכון להפרעות בשימוש בחומרים ממכרים בקרב אינדיבידואלים עם ASD ע"י אמי Yule
תמצית תוצאות המחקרים הנ"ל הראו:
א) שילוב הפרעות הדדיים הובילו לעלייה בתחלואה ולחוסר תפקוד בקרב נוער שאובחנו קלינית.
ב) נוכחות תכונות אוטיזם (ASD) בנוער עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) ניבאה תוצאות  ליתר נפגעות ועלייה בפסיכופתולוגיה, בהשוואה לבני נוער אחרים עם ADHD ובנוער ללא ADHD.
ג) באופן דומה, בדרך כלל ASD עם הפרעה נלוות של ADHD היה קשור לתוצאות טיפול גרועות יותר, כפי שהראה האינדקס על  שיעורי התגובה במחקרים מבוקרים של תרופות אנטי ADHD.
ד) עם זאת, ניסוי פתוח בן 6 שבועות של מתילפנידאט אצל בוגרים עם ADHD היה נסבל היטב וקשור לשיפור משמעותי בחומרת הסימפטומים של ADHD.
ה) בניגוד לבני נוער עם ADHD, אינדיבידואלים עם ASD היו בסיכון נמוך יותר לפתח הפרעת SUD והיו בממוצע בוגרים יותר מאנשים עם ADHD, כמו גם טיפוסי לאינדיבידואלים שהם פיתחו הפרעת SUD.

הערותיי: מזה למעלה מעשור שאני מדגיש שוב ושוב לאור ניסיוני הקליני עם אלפי ילדים, כי יש קשרים הדדיים של כ- 80% בסימפטומים בין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעה בקשת אוטיזם (ASD) עם יכולות אינטליגנציה טובות, אוטיזם נפרדת אשר נבדלת בתסמיניה מהפרעת קשב זה כאשר בכ- 20% מהמקרים האוטיזם הוא קשה עם קשיי דיבור רציניים, קשרי עיין ותקשורת חמורים וביחוד לוקים במנת משכל נמוכה, אלה נזקקים למסגרת חינוך מיוחדת. טעות קלינית נפוצה שנותנים אבחנת ASD כאשר יש סימפטומים קלים כמו פעולות חזרתיות, קשיים חברתיים וכדומה, בעוד האבחנה המתאימה יותר היא ADHD. זאת יש לדעת שגם בילד עם ADHD יכולים להיות סימפטומים מסויימים של ASD וזה עדיין לא מכליל אותו בהגדרת ASD, והטיפול התרופתי לרוב זהה עם סטימולנטים. מאידך, ישנם סימפטומים בולטים של קשיים בבעיות התנהגותיות ב- ADHD ו- ASD המצריכות טיפול תרופתי ספציפי זהה.

ניתוח בעיות שינה בילדים גיל 2-17 שנה עם ADHD-COMBINED, ADHD-INATTENTIVE או ASD

CROSS-SECTIONAL AGE ANALYSIS OF SLEEP PROBLEMS IN 2- TO 17-YEAR-OLD CHILDREN WITH ADHD-COMBINED, ADHD-INATTENTIVE, OR ASD, Susan Mayes Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2019-10-01, Vol 58

בעיות שינה שכיחות בהפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD ) ובהפרעת קשב והיפראקטיביות משולבת(C -ADHD ),  אך אף מחקר לא השווה את התדירות וסוג בעיות השינה כפונקציה של הגיל בילדים בגיל שנתיים עד שבע עשרה שנים (2-17)  עם ASD, ADHD-Combined, I-ADHD . מחקר זה קבע את שכיחות עשר בעיות שינה בגילאים רציפים; נבדק מתי צפויים להופיע בעיות שינה ספציפיות, להגיע לשיא, לירידה, או להישאר יציבות; והושוו דפוסים הקשורים לגיל בין שלושת קבוצות האבחון.

המשתתפים כללו 2456 ילדים שאובחנו בקפדנות עם ASD, ADHD-C או ADHD-I. אימהות דירגו את ילדיהן מ"לא בכלל "ל"בעיה לעיתים קרובות מאוד" בעשרה פריטי שינה בסולם התנהגות ילדים (קושי להירדם, חסרי מנוחה במהלך שינה, מתעורר במהלך שנת הלילה, חלומות בהלות, מדבר/הולך בשינה, מרטיבים במיטה, מתעורר מוקדם, ישן פחות מהרגיל, ישן יותר מהרגיל, וישנוניות ביום). אנליזה וקורלציות חלקיות (בקרה על מצב התרופות) קבעו את ההבדלים בבעיות שינה בין האבחנות קבוצות גיל (2–5, 6–8, 9–12 ו- 13–17 שנים) והקשר הליניארי בין הגיל לבעיות שינה. תרשים אחוזי תדירות לפי חומרה עבור 10 בעיות השינה על פי כל גיל וקבוצת האבחון.

תוצאות המחקר הראו כי לילדים עם ASD היו יותר בעיות שינה מאשר ילדים עם ADHD-C, אשר היו להם יותר בעיות שינה מאשר ילדים עם ADHD-I. בעיות שינה ליליות היו לעתים קרובות יותר חמורות ב-ASD ו- ADHD-C, והן היו קלות ב ADHD-I. הבעיות השכיחות ביותר היו קשיים בהירדמות, חוסר מנוחה במהלך השינה, והתעוררות במהלך הלילה. כל 7 בעיות השינה בלילה היו בקורלציה שלילית עם הגיל ב-ASD וב- ADHD-C, והרוב היו ב ADHD-I. שינה יותר מהרגיל וישנוניות בשעות היום נמצאו בקורלציה חיובית עם הגיל בכל הקבוצות (המתבגרים היו הרדומים ביותר) והיו מתואמים חזק זה עם זה (ילדים שישנו יותר בלילה היו ישנוניים יותר במהלך היום).

הערותיי: מחקר מקיף וענייני על בעיות שינה על צורותיהן השונות, אשר שכיחות מאד בהפרעות קשב והיפראקטיביות על סוגיהן (ADHD) ובהפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD). לפיכך כל העוסקים בתחום רופאים ומטפלים למיניהם אמורים לקחת זאת בחשבון ולהתאים להן התערבויות טיפוליות, בהתאמה אישית לכל ילד/ה ונער/ה, כדי למנוע את החמרת ההפרעות הבסיסיות שלהם/ן.
מסקנות המחקר הוכיחו כי למרות שבעיות שינה ליליות נטו לרדת עם הגיל, הקורלציות היו קטנות. קושי להירדם (לפחות לפעמים) היווה בעיה עבור יותר ממחצית המתבגרים הסובלים מ- ASD, ADHD-C, ADHD-I , וההתעוררות במהלך לילה היתה בעיה עבור כמעט מחצית מהסובלים מ-ASD ו ADHD-C. לאור זה, סביר להניח כי בעיות שינה לא ייפתרו עם הגיל עבור רוב בני הנוער, יש צורך בהתערבויות מותאמות להתמודדות עם קשיי השינה ולהגבלת ההשפעות השליליות הפוטנציאליות שלהם.

אי שקט בגיל הרך מנבא פסיכופתולוגיה בנוער ופגיעה תפקודית- מחקר פרוספקטיבי 12 שנ'

Preschool Irritability Predicts Adolescent Psychopathology and Functional Impairment: A 12- Year Prospective Study
Leah K. Sorcher Article in Press, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Sept 2021

התוצאות הקליניות והתפקודיות ארוכות הטווח של אי שקט בגיל הרך אינן ידועות. מחקר זה בחן קשרים אורכיים של אי שקט בגיל הרך עם הפרעות פסיכיאטריות ופגיעה תפקודית שהוערכו בגיל ההתבגרות, במדגם קהילתי גדול.
במחקר נכללו 453 ילדים שהוערכו בגיל שלוש שנים ושוב בגיל 12 שנה ו/או 15 שנה. בגיל שלוש התראיינו הורים על אי שקט בילדם, תסמינים פסיכיאטריים אחרים ופגיעה תפקודית עם הערכה פסיכיאטרית לגיל הגן Preschool Age Psychiatric Assessment (PAPA) בגיל ההתבגרות התראיינו הורים וגם בני הנוער לתסמיני הפרעות רגשיות וסכיזופרניה Kiddie-Schedule of Affective Disorders and Schizophrenia (K-SADS) לצורך הערכת פסיכופתולוגיה של בני נוער ופגיעה בתפקוד; בני נוער השלימו גם את ראיון סטרס החיים להערכת תחומי תפקוד שונים. לבסוף, בני נוער והורים השלימו את תסמיני דיכאון הילד (CDI) ואת ההפרעות הקשורות לחרדה (SCARED).
תוצאות המחקר הראו כי אי שקט בגיל שלוש שנים ניבאו הפרעות הפנמה והחצנה (internalizing and externalizing disorders) בגיל ההתבגרות, חרדות וסימפטומים דיכאוניים, והפרעות תפקודיות קשות יותר, ויותר לקוי תפקודי כולל בריאות גופנית, וגם שימוש בנוגדי דיכאון ובחינוך מיוחד, גם לאחר שליטה על הפרעות פסיכיאטריות בסיסיות. כל האסוציאציות נמשכו לאחר התאמה נוספת לסימני סיכון מוקדמים ומרקרים לפסיכופתולוגיה. מסקנת המחקר מדגישה את המשמעות הקלינית ואת כוח הניבוי של אי שקט בגיל הרך ומספקים תמיכה לשימוש מוקדם במאמצי זיהוי והתערבות רחבי היקף.
הקדמה: אי שקט/עצבנות, המתאפיינת בסובלנות נמוכה לתסכול והתפרצויות זעם, היא אחת הסיבות השכיחות להורים לפנות לטיפול בילדיהם. עצבנות היא מקדם טרנס-אבחוני החוצה הפרעות מרובות, כולל הפרעות דיכאון ראשיות (MDD), הפרעת חרדה כללית (GAD) והפרעה מתנגדת מתריסה (ODD), והיא התכונה הקרדינלית של ההפרעה בוויסות מצב הרוח (DMDD). אי שקט ועצבנות בצעירים קשורה עם פגיעה תפקודית גם בהעדר הפרעות פסיכיאטריות. עצבנות בקרב ילדים ובני נוער בגיל בית הספר מנבאת הפרעות רגשיות, במיוחד הפרעות דיכאון וחרדה, כמו גם ODD, אובדנות ופגיעה תפקודית כוללת יותר בבגרות. כתוצאה מכך, גדל המיקוד ותשומת הלב לזיהוי אי שקט ועצבנות מוקדם יותר בהתפתחות הילד, בגיל הרך.
עצבנות נפוצה יחסית בגיל הרך. עם זאת, עדויות עדכניות מוכיחות כי ניתן להבחין ברגישות משמעותית מבחינה קלינית ממצבים נורמטיביים והיא חוזה הפרעות פסיכיאטריות ופגיעה בילדים בגיל בית הספר. יתר על כן, מצבים עצביים והתנהגותיים של עצבנות בגיל הרך דומים לממצאים בקרב בני נוער ובוגרים, המספקים אימות נוסף של המבנה ובכך תומכים ברגזנות בגיל הרך כסמן סיכון חשוב. ביסוס עצבנות בגיל הרך כסימן חיזוי מוקדם של סיכון לאורך ההתפתחות היא קריטית לשימוש בו במאמצי זיהוי והתערבות רחבי היקף.
החוקרים דיווחו בעבר על תקפות הניבוי של עצבנות בגיל הרך במחקר Stony Brook Temperament Study, מחקר אורך גדול מבוסס קהילה שהעריך ילדים החל מגיל שלוש. מצאו כי עצבנות בגיל שלוש ניבאה דיכאון, ODD ופגיעה תפקודית לקויה יותר בגיל שש, וכן הפרעות חרדה, כולל GAD וחרדת נטישה, ליקוי תפקודי ושימוש בשירותי בריאות הנפש בגיל תשע. עצבנות בגיל הגן ניבאה גם סימפטומים של דיכאון וחרדה ע"י הורים בגיל תשע. יחדיו, ממצאים אלה מראים קשרים עקביים עם תוצאות גרועות במהלך הילדות המוקדמת ולאחריה.
עבודות קודמות מוכיחות כי עצבנות בקרב בני נוער ומתבגרים מנבאת הפרעות דיכאון וחרדה בבגרותם, אך עדיין לא היה ידוע אם יכולת החיזוי של עצבנות בגיל הרך נמתחת להפרעות הפנמה בגיל ההתבגרות. בנוסף, לא ידוע אם עצבנות היא מנבא ייחודי מעבר לבעיות פסיכיאטריות אחרות. לפיכך, במחקר הנוכחי הרחיבו החוקרים את ממצאיהם הקודמים כדי לבחון האם עצבנות בגיל הרך מנבאת פסיכופתולוגיה אצל מתבגרים. תקופת התבגרות היא לא רק תקופה פגיעה בשל שינויי התבגרות והעצביים המהירים המתרחשים, אלא היא גם תקופה בה צורות רבות של פסיכופתולוגיה נעשות שכיחות יותר ולרוב מנבאות את המשך חוסר הסתגלות עד לבגרות. יתר על כן, גיל ההתבגרות מלווה בלחצים חברתיים חדשים (למשל גורמי לחץ אקדמיים, עמיתים ורומנטיים) שהופכים אותו לתקופת סיכון ייחודית במיוחד. לפיכך, הבנת הקשרים בין עצבנות בגיל הרך לתוצאות המתבגרים תיידע על הבנת הפסיכופתולוגיה לאורך משך החיים.
מטרת המחקר העיקרית הייתה לבחון האם עצבנות הנמדדת בגיל שלוש מנבאת הפרעות ותוצאות פסיכיאטריות אצל מתבגרים, לרבות פגיעה בתפקוד, שימוש בתרופות ושירותי בריאות הנפש, בריאות גופנית ופגיעה עצמית. החוקרים שיערו כי עצבנות בגיל הגן תנבא דיכאון, חרדה והפרעות התנהגות משבשות (DBD) בגיל ההתבגרות בהתחשב בכך שהעצבנות מראה קשרים חזקים הן עם הפרעות הפנמה והן חיצוניות, עם זאת, לא היה ברור אם עצבנות בגיל שלוש תחזה במיוחד הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בהתחשב בממצאים המוגבלים והמעורבים בספרות קודמת. שיערו גם כי עצבנות בגיל הגן תמשיך לחזות פגיעה תפקודית ושימוש בשירותי בריאות הנפש שנים מאוחר יותר מעבר להפרעות רגשיות או התנהגותיות בגיל שלוש.
בדקו האם מין בני נוער ממתן קשר בין עצבנות לגיל הרך לתוצאות במתבגרים. דיווחו בעבר על הבדלים בין המינים בקשרים בין עצבנות לגיל הרך ותוצאות קליניות בגיל 9 שנים: עצבנות בגיל הגן ניבאה הפרעות חרדה לבנים בלבד והפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD אצל בנות רק בגיל תשע.
במחקר הנוכחי בדקו קשרים אורכיים בין עצבנות בגיל הרך לבין תוצאות נפשיות אצל מתבגרים במדגם גדול מבוסס קהילה. מצאו כי עצבנות בגיל שלוש ניבאה הפרעות חרדה אצל מתבגרים, כולל פוביה ספציפית, פוביה חברתית ו-GAD, ו-ADHD ו-DBD, גם לאחר שליטה על הפרעות פסיכיאטריות בסיסיות. בהתאם לממצאים הקודמים שלהם בגיל ההתבגרות, עצבנות בגיל הגן ניבאה תסמיני דיכאון וחרדה בדיווחים אימהיים ואבהיים. באופן דומה, עצבנות בגיל הגן ניבאה ליקוי תפקודי גדול יותר, כולל תפקוד לקוי יותר של בריאות גופנית בגיל ההתבגרות, כמו גם סיכוי גבוה יותר לפגיעה עצמית לא אובדנית ושימוש בטיפול פסיכיאטרי ובשירותי חינוך מיוחד. יתר על כן, עצבנות בילדות המוקדמת המשיכה לחזות את כל תוצאות המתבגרים גם לאחר שנלקחו בחשבון סימנים מבוססים אחרים של סיכון לחיים מוקדמים, וסיפקו ראיות משכנעות לתועלת ההדרגתית שלה במאמצי זיהוי והתערבות רחבי היקף.

לסיכום, מחקר חשוב ומלמד המחזק מחקרים אחרים לפניו אשר התוו אותו כיוון ומטרה, וראוי שכל העוסקים בתחום יטמיעו את תכניו. הממצאים במחקר הנוכחי מדגישים את המשמעות הקלינית ותוקף הניבוי של אי שקט ועצבנות בגיל הרך. אי שקט בגיל הרך/הגן ניבא הפרעות הפנמה והחצנה בגיל התבגרות, וסימפטומים דיכאוניים שדווחו על ידי הורים, והפגיעה גדולה יותר בתפקוד, גם לאחר שליטה בהפרעות פסיכיאטריות בסיסיות. אי שקט בגיל הרך/הגן ניבאה הפרעות חרדה אצל מתבגרים וכן הפרעות התנהגות משבשת (DBD) והפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD). חשוב לציין שההשפעות של אי שקט ועצבנות בגיל הגן נמשכו לאחר התאמה לסמנים מבוססים אחרים של סיכון בחיים המוקדמים. ממצאים אלה תומכים מאוד בצורך בזיהוי מוקדם של אי שקט אצל ילדים צעירים ובחשיבות של התערבות מוקדמת ככל האפשר. יתר על כן, חקר המנגנונים שבאמצעותם אי שקט בגיל הרך מוביל לפגיעה כה נרחבת ומתפתחת לפנוטיפים אצל מתבגרים ובוגרים הוא דבר חשוב ביותר בכדי לסייע בקביעת מטרות וגישות טיפול בגיל הרך.

לד"ר ענתבי שלומי,

תודה!
רלוונטי ביותר!
בברכה, ד"ר טליה קוסטר
פסיכיאטריה של הילד והמתבגר
מנהלת יחידה לגיל הרך ולינקות
מרפאת ילדים ונוער- הרצליה, מרפאות ילדים ונוער שלוותה
טל': 09-7946200| פקס: 09-7946201

קשר בין ADHD לדמנציה: ADHD ואלצהיימר וכל סוג דמנציה- מחקר רב דורות בשוודיה

Link between ADHD and dementia across generations
ADHD and Alzheimer's disease and any dementia: A multi‐generation cohort study in Sweden. Le Zhang, Zheng Chang, Dept of Medical Epidemiology and Biostatistics at Karolinska Institute, Alzheimer's & Dementia September 9, 2021

מחקר גדול מצא קשר בין ADHD לדמנציה לאורך הדורות. המחקר שפורסם ב- Alzheimer's & Dementia: Journal of the Alzheimer Association מראה כי הורים וסבים של בוגרים הסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) היו בסיכון גבוה יותר לדמנציה מאשר לאלה עם ילדים ונכדים ללא ADHD. הממצאים מצביעים על כך שקיימים גורמים גנטיים ו/או סביבתיים לקשר בין ADHD לדמנציה. כעת נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את המנגנונים הבסיסיים.
הפרעת קשב/היפראקטיביות היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בחוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות. זה משפיע על כ -%3 מהמבוגרים ברחבי העולם. מספר האבחונים החדשים של אנשים עם ADHD גדל באופן דרמטי בעשורים האחרונים על רקע הגברת המודעות והידע אודות ההפרעה. עם זאת, מכיוון שהאבחנה עדיין חדשה יחסית, היו עד עתה רק מספר מצומצם של מחקרים קטנים על התפתחות דמנציה אצל אנשים הסובלים מ- ADHD, לרוב עם תוצאות סותרות.
במחקר הנוכחי, החוקרים רצו להתגבר על כך על ידי בחינת כמה דורות מבוגרים יותר של אנשים הסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות אובחנו כסובלים מדמנציה. המחקר בדק יותר משני מיליון אנשים שנולדו בשבדיה בין השנים 1980-2001, מתוכם כ- % 3.2 אובחנו כסובלים מ- ADHD. באמצעות רישומים לאומיים, קישרו החוקרים אנשים אלה ליותר מחמישה מיליון קרובי משפחה ביולוגיים, כולל הורים, סבים, דודים ודודות, ובדקו עד כמה קרובי משפחה אלה פיתחו דמנציה.
החוקרים גילו כי הורים לאנשים הסובלים מ- ADHD יש סיכון גבוה יותר של 34% בהשוואה להורים לאנשים ללא ADHD. הסיכון למחלת אלצהיימר, הסוג השכיח ביותר של דמנציה, היה גבוה ב- 55% בקרב הורים לאנשים הסובלים מ- ADHD. לאנשים הסובלים מ- ADHD יש סיכוי גבוה יותר שההורים שלהם יהיו עם דמנציה מוקדמת מאשר דמנציה מאוחרת.
החוקרים מציינים כי הסיכון המוחלט לדמנציה היה נמוך בקרב כלל קבוצת ההורים; רק 0.17% מההורים אובחנו כסובלים מדמנציה במהלך תקופת המעקב.
הקשר היה נמוך יותר בקרב קרובי משפחה מדרגה שנייה של אנשים עם ADHD, כלומר סבא וסבתא ודודים ודודות. לדוגמא, לסבא וסבתא של אנשים הסובלים מ- ADHD היה סיכון מוגבר של 10% לדמנציה בהשוואה לסבים של אנשים ללא ADHD.
למרות שהמחקר אינו מסוגל לקבוע את הקשר בין הסיבה לתוצאה, החוקרים מציגים מספר הסברים אפשריים שניתן לחקור במחקר עתידי. אפשר לדמיין שיש ווריאנטים גנטיים שלא נחשפו הגורמים לשתי ההפרעות, או לגורמי סיכון סביבתיים לכל המשפחה, כמו המעמד הסוציו-אקונומי, שעשויים להשפיע על הקשר. הסבר אפשרי נוסף הוא ש- ADHD מגביר את הסיכון למצבים בריאותיים גופניים, מה שמוביל לסיכון מוגבר לדמנציה.

הערותיי: להערכתי כפי שאני טוען שוב ושוב מזה למעלה מעשור שנים, שהגורם הגנטי הוא המשפיע העיקרי אם לא הבלעדי. להווה ידוע, ADHD האמיתית במהותה נלוות לה הפרעות נפשיות והפרעות נוירו-ביולוגיות, וזה כנראה גם הקשר בין ADHD לבין דמנציה לסוגיה. כפי שאני נוכח בקליניקה כאשר אני מאבחן ADHD בדרגת חומרה קשה בילד, תמיד נוכח שאחד ההורים סובל מהפרעה נפשית.