תאונות דרכים, הפרות חוקי תנועה, והשעיית רישיון נהיגה בקרב נהגים צעירים הסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)

Traffic Crashes, Violations, and Suspensions among Young Drivers with ADHD Pediatrics June 2019, Allison E. Curry et al

יעדי המחקר להשוות שיעור חודשי של סוגים ספציפיים של תאונות דרכים, הפרות חוקי תנועה והשעיית רישיון נהיגה במהלך שנות הרישיון הראשונות לנהגים עם וללא הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
במחקר זוהו מטופלים במרפאות קהילה ראשוניות בניו ג'רזי בבית חולים לילדים שנולדו בשנים 1987-1997, שהיו תושבי ניו ג'רזי, ביקרו לאחרונה בטיפול ראשוני בגיל 12 שנים ורכשו רישיון נהיגה (N = 14 936). רישומי בריאות אלקטרוניים נקשרו למאגרי הרישוי, תאונות דרכים והפרת חוקי תנועה של ניו ג'רזי. אבחון הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) התבסס על סיווג בינלאומי של מחלות, עדכון תשיעי של קודי אבחון קליני. חישבו את שיעורי התרסקויות החודשיים לכל נהג (טעויות, קשורים לאלכוהול, בלילה, ועם בני גילם), את הפרות תנועה והשעיות רישיון.
תוצאות המחקר הראו כי שיעורי תאונות דרכים היו גבוהים יותר אצל נהגים עם ADHD ללא קשר לגיל הרישוי, ובמיוחד במהלך החודש הראשון של הרישיון. הם גם חוו שיעורים גבוהים יותר מסוגי התרסקות ספציפיים: כמו שיעור שלהם במשך 4 שנים הקשורות להשפעת אלכוהול היה פי 2.1 מזה של נהגים ללא הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD). בנוסף, לנהגים עם ADHD היו שיעורים גבוהים יותר של הפרות חוקי תנועה (עבירות מהירות, אי שימוש בחגורת בטיחות, ושימוש במכשור אלקטרוני תוך כדי נהיגה) והשעיות רישיון נהיגה. בשנה הראשונה לנהיגה שיעור שימוש באלכוהול ו/או סמים היה גבוה פי 3.6 בקרב מתבגרים עם ADHD.
מסקנות החוקרים: מתבגרים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) נמצאים בסיכון גבוה לתאונות דרכים קשות במיוחד בחודשי הרישיון הראשונים שלהם, ומעורבות בהתנהגות נהיגה מסוכנות שניתן למנוע אותן, יכולות לתרום להפחתת סיכון מוגבר זה. יש צורך קריטי בגישות מניעה מקיפות החורגות מהמלצות הנוכחיות.
הידוע בנושא זה nמחקרים אחרונים, נמצא כי הסיכון להתרסקות גבוה יותר בקרב מתבגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות. עם זאת, יודעים מעט על מנגנוני התנהגות העומדים בבסיס סיכון זה, ואף מחקרים קודמים לא בדקו את הסיכון בתקופה הרישוי החדשה. מחקר זה מציע כי מעורבות מוגברת בהתנהגויות נהיגה מסוכנת עשויה להיות גורם חשוב העומד בבסיס סיכון התרסקות גבוה בקרב נהגים צעירים עם ADHD. הממצאים מדגישים את הצורך הקריטי בפיתוח גישות מניעה מקיפות החורגות מהמלצות הנוכחיות.
הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא הפרעת ילדים שכיחה המאופיינת ברמות מופרזות של היפראקטיביות ואימפולסיביות ו/או חוסר תשומת לב . השכיחות של 12% של ADHD בקבוצת המחקר זו הייתה גבוהה מההערכות של 8% עד 9% שאובחנו אי פעם בקרב ילדים בניו ג'רזי. לרוב הילדים, ADHD נמשכת לגיל הבגרות, כאשר רבים נעשים מורשים לנהוג. מיומנויות שהם קריטיים בנהיגה, כולל תפקוד ביצועי, נפגעים לעתים קרובות בקרב צעירים הסובלים מ- ADHD. אם כי, שיעורי הרישוי בקרב מתבגרים עם ADHD נמוכים מאלו בקרב מתבגרים אחרים.
מחקרים אפידמיולוגיים מוקדמים הציעו עלייה בסיכון להתרסקות בקרב נהגים מתבגרים עם ADHD, אולם, היו להם מגבלות מתודולוגיות משמעותיות. מחקר זה בדיקת אורך ראשונה של סיכון תאונות התרסקות בקרב נהגים מתבגרים עם ADHD; ניתוחים ראשוניים העלו ששיעור הסיכון של מעורבות בהתרסקות ראשונה היה גבוה ב- 36% בקרב נהגים עם ADHD בהשוואה למתבגרים אחרים.
מחקרים שנערכו לאחרונה מבוססי אוכלוסייה על תוצאות חמורות יותר בתאונות (קרי ביקורים בבית חולים) דיווחו על ממצאים דומים. עם זאת, לא היו מחקרים שנערכו לבחינת הסיכון באופן ספציפי בתקופה החדשה שקיבלו רישיון שזו תקופת סיכון התרסקות בתאונת דרכים הגבוהה ביותר. בנוסף, מחקרים על מנגנוני ההתנהגות הספציפיים העומדים בבסיס סיכון התרסקות זה מוגדרים, המגבילים את היכולת לפתח מאמצי מניעה מבוססי ראיות עבור נהגים מתחילים עם ADHD. בחינת סוגי תאונות ספציפיים (כולל התרסקויות ברכב יחיד, התרסקויות בהן מעורבים אלכוהול, והתרסקויות המתרחשות בלילה), עשויה לספק תובנות קריטיות בנושא התנהגויות נהיגה שידועות כמגדילות את הסבירות להתרסקות או לפגיעות הקשורות בתאונות העשויות להגיב להתערבות ממוקדת.
בנוסף, מספר מחקרים קודמים העריכו הפרות חוקי תנועה והשעיית רישיון (כנהיגה מסוכנת) וכן התנהגויות מסוכנות שדיווחו על עצמם (למשל, שתיית אלכוהול ונהיגה) בקרב מתבגרים אלה. עם זאת מחקרים אלה חשפו ממצאים לא עקביים והשתתפו בדגימות שנמצאו קטנות.
כדי להתמודד עם פערי ידע אלה, ערכו מחקר גדול של קוהורט רטרוספקטיבי, במטרה להשוות שיעורים חודשיים של סוגי התרסקות, הפרות והשעיות כלליות וספציפיות במשך 4 שנות רישיון הנהיגה הראשונות לנהגים מתבגרים עם וללא ADHD; בהשערה שהשיעורים יהיו גבוהים יותר בקרב הסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות. מחקר זה מספק את ההערכה האורך הראשונה של סיכון התרסקות, הפרה והשעיה בקרב נהגים מתבגרים עם ADHD. הממצאים מצביעים על כך שלנהגים מתבגרים עם ADHD יש סיכון מתון לתאונות התרסקות, ממצא התואם את מספר המחקרים שנערכו לאחרונה על אוכלוסייה בקרב נהגים מתבגרים עם ADHD אך נמוכים מההערכות במחקרים קטנים מוקדמים בקרב מתבגרים שנפגעו קשה יותר. בנוסף במחקר הנוכחי מזהים באופן ייחודי את תקופת הרישיון המוקדמת כתקופה של סיכון גבוה במיוחד, ואת התרומה הפוטנציאלית של גורמי מניעה. ממצאים אלה מציעים השלכות חשובות על משפחות ועל אנשי מקצוע העובדים איתן ומדגישים את הצורך בפיתוח גישות מניעה מקיפות להפחתת הסיכון לתאונות של מתבגרים אלה.
התנהגויות נהיגה מסוכנות רבות עשויות להיות אפשריות לשינוי. אף על פי שתרופות עשויות לשפר את ביצועי הנהיגה עבור נהגים עם ADHD ולכן היא המלצה ראשונית למשפחות, אין ראיות מוצקות לכך שתרופות מצמצמות את מעורבותם של מתבגרים בהתנהגויות מסוכנות מסוימות . בנוסף, ישנן בעיות בדבקות נטילת תרופות בגיל ההתבגרות ומחקר קודם גילה כי מעט מתבגרים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות מטופלים בזמן רישיון נהיגה ולא גילו הבדלים בסיכון ההתרסקות במצב התרופתי בתקופת הרישיון. כך שיש לשלב גישות אימוני מיומנות לטיפול בהפרעות קשב והיפראקטיביות (המגלות עדות ליעילות) יש לשקול בחוזקה לקידום נהיגה בטוחה. מחקרים מראים שהתנהגויות מסוכנות בקרב מתבגרים עם ADHD עשויות להיות מעורבות על ידי קבלת החלטות תת-אופטימליות. ככאלה, גישות עשויות לכלול הכשרה של בני נוער במיומנויות קבלת החלטות בהקשר של נהיגה והדרכת הורים לקידום התנהגות נהיגה עצמאית ואחראית. בנוסף, קבלת החלטות משותפת הכוללת את נותני שירותי הבריאות, ההורה והמתבגר מומלצת לפיתוח תוכניות התערבות המאזנות את שיטות העבודה הטובות ביותר בין ספקים לבין היעדים וההעדפות של מתבגרים ומשפחותיהם. יש צורך במחקר נוסף כדי לעצב שיטות קבלת החלטות משותפות לבני נוער עם הפרעות קשב וריכוז כאשר הם לומדים לנהוג. לבסוף, כלי רכב מצוידים יותר ויותר בתכונות בטיחות מתקדמות המיועדות במיוחד להפחתת הסיכון של נהגים צעירים (למשל, הגבלות מהירות מוגדרות מראש). יש צורך במחקרים עתידיים כדי לחקור את ההשפעה של תכונות אלה על התנהגויות נהיגה, ובהמשך, כיצד מתבגרים פועלים עם תכונות אלה.
במחקר זה דווח כי סיכון ההתרסקות מוגבר במיוחד בחודש הראשון של הרישיון והוא מוגבר עבור נהגים מתחילים ללא קשר לגיל ברישיון. נמצא כי שיעור מוגבר של 62% בקרב נהגים מתבגרים עם ADHD בחודש הראשון לנהיגה שלהם מגלה שהם עשויים להיות הפגיעים ביותר ממש לאחר קבלת רישיון. זה מדאיג במיוחד מכיוון שבאופן כללי, בני נוער נמצאים בסיכון הגבוה ביותר שלהם במהלך 6 עד 12 החודשים הראשונים לאחר הרישיון. למרות שהורים למתבגרים עם ADHD מונחים לעיתים קרובות לעכב רישיון, תוצאות מחקר מגלות כי בניגוד לאוכלוסייה כללית של נהגים מתבגרים, אנשים עם ADHD שמעכבים רישיון אינם חווים סיכון נמוך יותר להתנגשויות לאחר קבלת הרישיון. לממצא זה עשויות להיות השלכות חשובות. ברוב המוחלט של מדינות ארה"ב, מתבגרים המעכבים רישיון עד גיל 18 ומעלה הם בעלי רישיון מחוץ לתועלת המגן של מערכת GDL (ההתערבות המוכחת ביותר להפחתת סיכון ההתרסקות של נהגים צעירים). לפיכך, ספקים עשויים לעודד משפחות השואלות למוכנות לנהוג לפנות לעזרתו של מומחה לשיקום נהיגה מוסמך (מחנך המתמחה בהכשרת נהגים עם מצבים רפואיים) בשלב אישור הלומד ולאמץ כללי GDL לבני נוער שאינם תחת תוכנת GDL.
מסקנות המחקר: נהגים מתבגרים עם ADHD נמצאים בסיכון גבוה לתאונות דרכים קשות במיוחד בחודשי רישיון הנהיגה הראשונים שלהם, ומעורבות בהתנהגויות מניעה לנהיגה מסוכנת עומדות בבסיס הסיכון המוגבר. מחקרים פרוספקטיביים שמודדים באופן אובייקטיבי התנהגויות נהיגה מסוכנת בקרב נהגים מתחילים עם ADHD ובודקים עד כמה התנהגויות אלו גורמות לתוצאות הנהיגה, חיוניות בכדי לרכז מידע על אסטרטגיות מניעה. יש צורך קריטי בפיתוח גישות מניעה מקיפות להפחתת סיכון לתאונות קשות.

סלילת הדרך לקראת שיפור הבטיחות בקרב נהגים עם הפרעת קשב / היפראקטיביות

Editorial: Paving the Way Toward Improving Safety Among Drivers with ADHD , Allison E. Curry , Thomas J. Power, J. of Am. Academy Child & Adolescent Psychiatry, 2020

היכולת לנהוג חשובה להשתתפותו של האדם בחברה המודרנית שכן היא משפרת את העצמאות ואת ההזדמנות החברתית והכלכלית. עם זאת, התרסקויות רכב מנועי הן גורם מוביל לתמותה הקשורה לפציעות בארצות הברית – וגורם המוות המוביל בקרב ילדים בני 15 עד 24 שנה. לפיכך, זה קריטי לזהות מי עלול להיות בסיכון התרסקות מטבעו ומדוע סיכון ההתרסקות שלהם עלול להיות גבוה יותר, כאשר המטרה הסופית היא ליישם גישות מקיפות לקידום נוהלי נהיגה בטוחה.
מספר מחקרים לאחרונה, קבעו כי אוכלוסיית הנהגים הסובלים מ- ADHD נמצאים בסיכון גבוה יחסית למעורבות של התרסקות רכב ופגיעה כתוצאה מכך. מחקר אחרון מצא ששיעור מעורבות ההתרסקות בקרב 220 משתתפים אשר עמדו בקריטריונים של DSM-5 כבוגרים היה מוערך פי 1.46 מהשיעור בקרב 221 משתתפים שכבר לא עמדו בקריטריונים בהגיעם לבגרות. חלק ניכר מהבוגרים שסבלו מ- ADHD כילדים אינם עומדים בקריטריונים אבחוניים של ADHD כמבוגרים, לכן מיקוד לאוכלוסייה של אנשים הסובלים מ- ADHD בהתבסס רק על מצב האבחון שלהם הנוכחי.
ככל שמחקר עתידי ימשיך לצמצם את ההבנה שלנו בתת-הקבוצות הספציפיות של נהגי ADHD בסיכון גבוה במיוחד, יהיה חשוב להבטיח שמחקרים יכללו ספציפיות נאותה לאור מצב ADHD וביחס לתוצאות הנהיגה. על מחקרים עתידיים לכוון להבין אם וכיצד אנשים המשתמשים בתרופות משנים את סיכון ההתרסקות. מעניין לדעת גם אם גורמי הגנה פוטנציאליים כמו, מעורבות הורית, מעורבות בבית הספר, מסייעים להפחתת הסיכון.
בהתחשב בשיעור הגבוה של הפרעות קשב והיפראקטיביות והן בסיכון ההתרסקות בקרב נהגים אלה – בפרט הנהגים הצעירים ביותר – חשוב מאוד לפתח וליישם התערבויות כדי לעודד נהיגה בטוחה עוד לפני שנחשוף במלוא מנגנוני הסיבה להתרסקויות אלה. יש לעודד שיטות נהיגה בטוחות ידועות; אלה כוללים אימוץ משפחתי של הוראות רישיון נהיגה בוגר מיטבי בבית ללא קשר לגיל ברישיון, ומבטיח כי נהגים צעירים מתחילים עם ADHD נמצאים בכלי הרכב הבטוחים ביותר שמשפחותיהם יכולות להרשות לעצמם כדי להקל על הפגיעה אם מתרסקים. זה אולי נראה מובן מאליו.
עם זאת, שיעור ההתרסקויות והממצאים הקשורים להשפעת אלכוהול גבוה פי שניים עד שלוש בקרב נהגים צעירים הסובלים מ- ADHD בהשוואה למקביליהם שאינם סובלים מ- ADHD, המצביעים על כך שהודעות בטיחות ארוכת שנים לנהיגה אינן לגמרי מהדהדות ונטמעות באוכלוסייה הזו. יש לשקול להתאים התערבויות שהוכחו כיעילות בקרב מתבגרים עם ADHD כמו, גישות של אימון מיומנות בהקשר לנהיגה, כמו גם להתאים התערבויות מבוססות ראיות למשל, ציפייה לסכנה לבני נוער עם ADHD. גישות מבטיחות ומתעוררות דורשות פיתוח ובדיקות נוספות, כולל גיוס קלינאים להערכת מוכנות לנהיגה וסטנדרטיזציה של גישות המשמשות מומחי שיקום נהיגה מוסמכים.

לסיכום, חשוב לציין שיש אינדיקציה לכך שעדיין לא מצליחים לטפל בבני נוער בגישות שעשויות לעזור. לדוגמה, הוכח כי שימוש בתרופות נגד ADHD מפחית את סיכון ההתרסקות בקרב נהגים עם ADHD; עם זאת, מעט מתבגרים הסובלים מ-ADHD נוטלים תרופות בתקופת הנהיגה, וההתמדה בנטילת תרופות בקרב מתבגרים ובוגרים עם ADHD היא בדרך כלל ירודה. למרות שמעקב שוטף אחר מוכנות הנהגים וביצועיהם על ידי נותן הטיפול העיקרי במתבגר היא גישה מבטיחה, ממצאי המחקר שפורסמו לאחרונה מראים כי הדיון על מוכנות הנהג בין מתבגרים עם ADHD לבין נותן הטיפול העיקרי שלהם הוא אפסי. חשוב באופן קריטי לנצל כל הזדמנות ליישם גישות מבוססות ומבטיחות לשיפור בטיחות הנהיגה בקרב נהגים עם ADHD – אפילו כאשר ההבנה מדוע הסיכון להתרסקות עדיין טרם ברור במלואו – כדי להבטיח שנעשה כל מה שניתן כדי לשמור על נהגים עם ADHD בטוחים בכביש.