אימהות צעירות בסיכון גדול יותר ללדת ילדים עם הפרעות קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD)

Young moms more likely to have kids with ADHD
הקשר הגנטי בין מאפייניי הפריון הנשי לבין שש הפרעות פסיכיאטריות

The genetic relationship between female reproductive traits and six psychiatric disorders, Guiyan Ni, University of South Australia: October 24, 2019

המחקר בחן את הקשר הגנטי בין מאפייניי הרבייה הנשית והפרעות פסיכיאטריות עיקריות, ומצא כי הסיכון הגנטי להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל ילדים היה קשור מאוד לגיל האימהות המוקדם בלידה הראשונה, במיוחד בקרב נשים מתחת לגיל 20 שנה.
תוצאות מחקר הנוכחי החדש מאוניברסיטת דרום אוסטרליה הראו כי לאימהות צעירות סיכוי גדול יותר ללדת ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD. נחקר הקשר הגנטי בין מאפייניי הרבייה הנשית והפרעות פסיכיאטריות מרכזיות, נמצא כי הסיכון הגנטי ל- ADHD אצל ילדים היה קשור מאוד לגיל האם המוקדמת בלידה ראשונה, במיוחד בקרב נשים מתחת לגיל 20 שנה .

באמצעות נתונים גנטיים של 220,685 נשים דרך ה- Biobank בבריטניה, המחקר בדק קשרים גנטיים בין חמש מאפייניי רבייה של נשים (הגיל בלידה ראשונה, במגע מיני ראשון, בהופעת המחזור הראשון, בגיל המעבר, ומספר לידות חי) ושש הפרעות פסיכיאטריות שכיחות (הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, הפרעות אכילה, דיכאון, הפרעה דו קוטבית וסכיזופרניה).
במחקר הנוכחי חשפו את הארכיטקטורה הגנטית הסמויה בין חמש מאפייניי פוריות בנשים לבין שש הפרעות פסיכיאטריות. בפרט, ADHD PRS (polygenic risk scores) ומערכת מאפייניי רבייה נקשרו באופן מהותי באמצעות גורמים גנטיים נפוצים. היו גם מספר קשרים חזקים בין תכונות הרבייה לבין ההפרעות הנפשיות סכיזופרניה, הפרעות אכילה, הפרעה דיכאונית מג'ורית (בהתאמה ED, SCZ ו- MDD). לא הייתה עדות לכך שהסיכון להפרעה פסיכיאטרית כלשהי שינתה את הפנוטיפים של תכונות הרבייה הנשית. לכן, הקשרים שנמצאו במחקר זה נבעו בעיקר מהשפעות פלוטרופיות גנטיות. לממצאי המחקר יכול להיות פוטנציאל לסייע בשיפור בריאות הרבייה אצל נשים והתוצאות בילדיהן. ממצאים אלה יכולים גם לסייע בטיפול בהשערה אבולוציונית שלמוטציות סיבתיות העומדות בבסיס ההפרעות הפסיכיאטריות ADHD, MDD ו- SCZ יש השפעות חיוביות על הצלחת הרבייה.
על פי הספרות עד כה, התנהגויות הרבייה הנשיות, כולל גיל בלידה ראשונה (AFB), גיל במגע מיני ראשון (AFS), גיל בתחילת הווסת (AMC), גיל בתקופת המעבר (AMP) ומספר לידות חי (NLB) יש השלכות חשובות על בריאות הרבייה ועל כושר אבולוציוני. הוכח שחלק מתכונות אלה קשורות לבריאותם הפיזית והנפשית של הצאצאים, והוכח שגיל הלידה הראשונה AFB ) של אימהות קשור לסיכון מוגבר להפרעה פסיכיאטרית ובעיות התנהגות אצל ילדיהם. למשל, AFB אימהות מוקדמת או מאוחרת קשורה לסיכון מוגבר לסכיזופרניה (SCZ), הפרעה דו קוטבית (BIP), הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), הפרעת ספקטרום אוטיזם (ASD) ודיכאון אצל הצֶאֱצָאִים. גם בגיל המעבר ובגיל המחזור החודשי נוטה לקשר עם הסיכון לתוצאות שליליות של בריאות הנפש אצל הצאצאים.
הקשר בין התנהגות הרבייה והשפעת הפגיעות להפרעות פסיכיאטריות הוא ככל הנראה מורכב ודו כיווני. אנשים הסובלים ממחלות פסיכיאטריות וקרוביהם עלולים להיות מועדים יותר לסיכון והתנהגויות אימפולסיביות, הגורמות להריון מוקדם ולידה בגיל צעיר אצל נשים, או שהם עשויים להפגין אינטראקציות חברתיות לקויות הגורמות לעיכובים במעברי רבייה כגון נישואין, הריון ולידה.
באוסטרליה הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) פוגעות באחד מכל 20 אנשים. ADHD היא הפרעה מורכבת של התפתחות העצבית המשפיעה על יכולתו של האדם להפעיל שליטה עצמית התואמת לגילו. המאופיינים על ידי דפוסי התמדה של התנהגות אי קשב, אימפולסיבית, ולעיתים היפראקטיבית, מתקשים להתמקד, להתרכז ולווסת את רגשותיהם.
לדעת החוקרים, מסקנות המחקר עשויות לסייע בשיפור בריאות הרבייה אצל נשים ולהביא תוצאות טובות יותר עבור ילדיהם. אימהות צעירות יכולות לקבל זאת קשה מאד, במיוחד כשהן מסתגלות להפוך לאם-הורה בזמן שהן עדיין צעירות בעצמן; על ידי הבנת הקשרים בין להפוך לאם בגיל צעיר לילד עם ADHD, יש צורך להדריך ולתמוך במשפחות טוב יותר מוקדם יותר; הגישה היא כפולה, ראשית, יכולים ליידע נשים צעירות על הסיכון הגנטי הגבוה ללדת ילד עם ADHD אם הן יולדות בגיל צעיר, זה עשוי למנוע מהן ללדת בגיל לא בוגר, מה שלא רק משפר את בריאות הרבייה שלהן, אלא גם את הסביבה האימהית לתינוק שלהן; שנית, ביכולתנו להדריך אימהות צעירות באשר לתסמינים של הפרעות קשב וריכוז (ADHD), כמו אימפולסיביות והתנהלת ללא קשב, אשר עשויות לסייע לאימהות להכיר טוב יותר את המצב בילדם ולבקש טיפול עדיף מוקדם מאשר מאוחר; ניתן לטפל ב- ADHD, אולם אבחון מוקדם והתערבויות הן המפתח לתוצאה מוצלחת; חשוב להבין שבעוד שיש קשר גנטי ברור בין ADHD לגיל אימהות צעיר, זה לא בהכרח קשר סיבתי.
ADHD היא הפרעה תורשתית מאוד שמשמעותה שבאם צעירה עשויים להיות גם גנים המשפיעים על סיכון להתפתחות ADHD אשר לאחר מכן מעבירה זאת לילדיה. במידה ולאישה יש נטייה גנטית ל- ADHD, ניתן לרשום זאת בהיסטוריה הרפואית המשפחתית שלה, ואז היא נועדת לבקרה על בריאותה ובריאות צאצאיה. בדרך זו יכולים להבטיח שאם וגם תינוקה יקבלו את התמיכה והעזרה שהם זקוקים.

הערותיי: איני חושב שמחקר זה מוסיף מימד חדש. חזרתי שוב ושוב על עמדתי לאור ניסיוני והערכתי הקלינית באבחון, טיפול ומעקב של אלפי ילדים, בני נוער ובוגרים, שהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) ונלוותיה כולל הפרעות נפשיות לסוגיהן השונים, הן הפרעות גנטיות משפחתיות במצבור גנים משפחתי, ויכולות להופיע באותה משפחה בצאצאים באבחנות "שונות" של הפרעות נפשיות. כך לדוגמא, במשפחה מסויימת יכול ילד להיות מאובחן ADHD, ילד אחר עם ASD, והורה עם דיכאון; ובמשפחה אחרת יכולים להיות ילד עם הפרעות התנהגותיות, ילד אחר עם חרדה, והורה עם סכיזופרניה. לפיכך, כשיש מישהו במשפחה עם הפרעה נפשית יש לקחת בפרוט את האנמנזה המשפחתית של כל המשפחה הקרובה.