עזרים חזותיים מגבירים את תשומת הלב; כעת המדע מסביר מדוע שחרור של כימיקל במוח קשור לעיבוד של דימויים, והפעלת תאים

Visuals increase attention; now science explains why Chemical’s release in brain tied to processing of imagery, cells’ activation, Shawn R. Gray, Martin Paukert, Uni Texas Health Science Center, San Antonio, Science Advances, Dec 17,2021

מדענים מדווחים, כי נוראפינפרין, כימיקל בסיסי לביצועי המוח, מווסת מקומי באזור המוח הנקרא קליפת המוח החזותית. יכולת פוטנציאלית של  נוראדרנלין לטווח קצר מאפשרת אינטגרציה סלקטיבית של אופנים של קלט חושי ומצב ערנות.
"תסתכל עליי!" אנו נוטים לומר תוך כדי ניסיון להעסיק את ילדינו. מסתבר שיש הסבר נוירוכימיקלי לזה: הסתכלות על אמא או אבא בעצם, עוזרת לילדים להשיג תשומת לב טובה יותר. במאמר שפורסם ב-17 בדצמבר בכתב העת Science Advances, מחברים ממרכז מדעי הבריאות של אוניברסיטת טקסס בסן אנטוניו (המכונה גם UT Health San Antonio) מדווחים כי נוראדרנלין, כימיקל בסיסי לביצועי המוח, מווסת מקומי באזור המוח הנקרא קליפת המוח החזותית. לפני המחקר הנוכחי, היה מחקר שהצביע על אפשרות של ויסות מקומי של שחרור נוראדרנלין, אבל זה מעולם לא הוכח ישירות.
נוראפינפרין ידוע כמעורב בתשומת לב: צריך לשחרר כמות מסוימת של כימיקל זה לשם ביצועים מיטביים של המוח וליכולת לתשומת לב. לכן, אם יש יותר מדי ממנו או מעט מדי ממנו, זה עלול להשפיע על האופן שבו אנו מעבדים מידע.
מחלות שבהן ידוע שנוראפינפרין משתנה כוללים: הפרעה בשימוש בחומרים ממכרים, מחלת אלצהיימר, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). באלצהיימר והפרעות קשב וריכוז, שחרור נוראפינפרין מופחת, וכתוצאה מכך הקשב נמוך יותר. לעומת זאת בשימוש בחומרים ממכרים וב-PTSD, רמת נוראפינפרין גבוהה מדי.
ממצאי החוקרים מתרחבים גם לתאים המכונים אסטרוציטים שמתפקדים כתאים מסייעים במוח ובמערכת העצבים המרכזית: כשאדם עושה תנועה, כמו סיבוב הראש כדי להקשיב להורה, וזה בשילוב עם גירוי חזותי, אז יותר נוראדרנלין משתחרר במקום שבו מעובד מידע חזותי. הממצא השני, חשוב גם הוא, שאסטרוציטים יכולים לזהות בצורה מהימנה את קצב שחרור הנוראדרנלין. הם רגישים לזה, במילים אחרות. אסטרוציטים משנים את התגובה שלהם בהתאם למה שצפוי לשנות את ביצועי המוח.
הבנת שחרור הנוראדרנלין, הרגולציה המקומית שלו, ותגובת האסטרוציטים עשויה לייצג מנגנון שבאמצעותו ניתן לשפר את תחושת הקשב הספציפי. המחקר יימשך בכיוון זה.