השפעה ארוכת טווח של הפרעת קשב היפראקטיביות (ADHD): לקחים מהעבר וכיוונים לעתיד

The Long-term Impact of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder: Lessons From the Past and Directions for the Future, Emily A. Simonoff MD Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2022-03-01

מחקר של Cherkasova וחבריו מספק סינתזה ייחודית של 7 קבוצות מחקרים אורכיות פרוספקטיביות של ילדים מאובחנים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), ובהמשך מעקב אחר כולן לאחר מכן לחיים הבוגרים. המחברים מתמקדים במגוון רחב של תוצאות תחומים תפקודיים: ביצועים חינוכיים, תפקוד תעסוקתי/כלכלי, בריאות נפשית, בריאות גופנית, שימוש בחומרים ממכרים, התנהגות אנטי-חברתית והתנהלות בנהיגה. אלה חשובים לא רק לאיכות החיים ולרווחתם של אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), אלא יש להם גם השלכות על השימוש בשרותי הבריאות וההשפעה הכלכלית הרחבה יותר על החברה.

כל קבוצה בפני עצמה סיפקה תובנות משמעותיות בקשר למהלך של הפרעת קשב (ADHD) ומילאה תפקיד מפתח בהבנת המצב העכשיוית:
לכל הקבוצות יש תקופת מעקב ארוכה – בקבוצה הניו יורקית, 33 שנים לאחר הערכה ראשונית והערכה באמצע הבגרות. שעור ההתמדה מרשימים, נעים בין 60% ל-94%. כל הקבוצות הושוו לקבוצת ביקורת, שהיא חיונית בפענוח התוצאות המדווחות. בסיכום של שבע קבוצות המחקר, החוקרים מציגים הסכמה ברורה לכך שאנשים עם ADHD נמצאים בסיכון גבוה לתוצאות שליליות בכל התחומים התפקודיים. הפרעת ADHD נחשבת על ידי מומחים לאחד ממצבי בריאות הנפש המגיבים טוב להתערבות טיפולית, וככאלה הממצאים מאתגרים את הניהול הרפואי של המצב ומחייבים מחקר עתידי לשיפור התוצאות.
הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא לרוב מצב לכל החיים:
Cherkasova וחב' דיווחו על שונות רחבה מאוד בין המחקרים בשכיחות של אבחנות ADHD למבוגרים (5.7% – 77%), מאידך, דווחו על עקביות גדולה בשיעור התסמינים המשמעותיים (60% – 80%). ממצא אחרון זה מדגיש כי ADHD אינה נעלמת בדרך כלל בבגרות, אלא עשויה להיות לעיתים עדינה יותר בביטוייה. זה הוכר בקריטריונים לאבחונים עדכניים המסבירים טוב יותר את הצגת הסימפטומים אצל מבוגרים.

הממצא במחקר הטיפול הרב-מודאלי של ילדים עם ADHD (MTA) לפיו האחים המשיכו להיות בתפקוד גרוע יותר מקבוצת ההשוואה ביחס לתוצאות חינוכיות ותעסוקתיות מחזק את הצורך בטיפול מתמשך באנשים עם ADHD שתסמינהם נמצאים מתחת לסף האבחון. זה יכול להוות אתגר עבור מערכות בריאות רבות שנועדו לספק טיפול במצבים אקוטיים באפיזודות לא רציפות ולשחרור ברמיסיה. מצבים נוירו-התפתחותיים אינם "נרפאים" ודורשים מודלים של טיפולים ארוכי טווח ומענה לצרכים האישיים.

אנשים עם ADHD חווים מגוון רחב של ליקויים:
חלק גדול מהערכת יעילות התערבות טיפול ב-ADHD התמקד בהפחתת תסמיני הליבה של חוסר תשומת לב היפראקטיביות ואימפולסיביות. היקף מוגבל זה נתמך ללא ספק ע"י יתרונות המתועדים היטב, בתרופות המפחיתות תסמינים אלה. תרופות ממריצות והן תרופות שאינן סטימולנטים, הן מהתערבויות היעילות ביותר ברפואה, אם כי יש פחות וודאות באשר ליתרונות שלהם לטווח ארוך.
שיפור תסמיני הליבה עשוי להיות תנאי מוקדם, אך הוא אינו מספיק להשגת תוצאות טובות עבור אנשים עם ADHD. על ידי התמקדות בסקירה זו בתוצאות תפקודיות רחבות יותר Cherkasova מזכיר לנו את ההשפעות השליליות הרחבות הרבה יותר על התפקוד האישי שחווים לעתים קרובות אנשים עם ADHD. בעשור האחרון הושם דגש גדול יותר על הערכת תפקוד אדפטיבי (הסתגלותי), כפי שמודגם בסיווג הבינלאומי של תפקוד, מוגבלות, ובריאות (ICF). כיוון חשוב למחקר יהיה לקבוע האם הכללת אמצעים אלה כטיפול שגרתי משפיע על הניהול ותוצאות לטווח ארוך יותר.

מרחב התוצאות התפקודיות הלקויות שזוהו בסינתזה זו מדגיש גם את הצורך בעבודה ומחקר רב-תחומי כדי להעריך את השפעותיה:
לפיכך, כל הקבוצות שבחנו את התוצאות החינוכיות-הלימודיות מצאו שהן גרועות יותר מקבוצות ההשוואה שלהן. הכותבים משערים על הסיבות להבדלים הללו, ויש הסברים סבירים רבים, כולל ליקויים קוגניטיביים, הבדלים במוטיבציה ובתגובה לתגמול מושהה, ורכישה לקויה של מיומנויות חינוכיות בסיסיות לפני האבחון. טיפול ברבים מהגורמים הללו ייפול מחוץ לתחום שירותי הבריאות, ולפיכך שיתוף פעולה בין-תחומי יהיה חיוני להשגת התקדמות בתוצאות אמיתית ומשמעותית.
מחקרי עוקבה ממלאים תפקיד קריטי ביצירת השערות לגבי מנגנונים אפשריים העומדים בבסיס יציבות ושינויים. המחברים מזהים גורמים הקשורים לתוצאות שליליות על פני העוקבות: התמדה של תסמיני ADHD ונוכחות של הפרעת התנהגות אנטי-חברתית. כפי שהם מציינים, אלה הם גורמי סיכון הניתנים לשינוי ולכן דורשים בדיקה מדוקדקת כדי לקבוע באיזו מידה הם מייצגים גורמים ישירים של תוצאות שליליות ארוכות טווח או שמא מהווים סמנים לתהליכים סביבתיים אחרים.
בסופו של דבר, ניתן לקבוע הבחנה זו רק באמצעות מחקרים ניסיוניים, כגון ניסויים מבוקרים אקראיים, וניסויים טבעיים, כולל מחקרים אורכיים של שינוי תוך-אישי או תרשימים אינפורמטיביים גנטיים. עם זאת, העקביות בין הקבוצות בביסוס הקשר בין המאפיינים הללו לבין מגוון תוצאות שליליות, הופכת את זה לעדיפות גבוהה לקבוע אם השינוי שלהם מוביל לתוצאות משופרות עבור אנשים עם ADHD. יש כבר גורמים מובילים פוטנציאליים. לדוגמה, התנהגות אופוזיציונית, היא מנבאת נפוצה של התנהגות אנטי-חברתית מאוחרת יותר, אשר ניתנת למיתון באמצעות הדרכת הורים להתערבויות התנהגותיות בילדים צעירים.

מתוך הכרה בכך, שכמעט כל ההנחיות מעידות על הצורך בחינוך פסיכולוגי ו/או התערבויות התנהגותיות כחלק מהטיפול המקיף. עם זאת, הרבה פחות ידוע על ההשפעות ארוכות הטווח של התערבויות מוקדמות אלו או את מידת היעילות של התערבויות בהפחתת הפרעות התנהגויות אנטי-חברתיות בילדים ומתבגרים עם ADHD. זה בעדיפות מחקרית חשובה במיוחד, שכן המחקר בניו יורק הראה שהתנהגות אנטי-חברתית לאחר מכן מהווה מנבא משמעותי לתוצאות תפקודיות של מבוגרים, למרות שאף אחד מהקבוצה לא סבל מהפרעת התנהגות בילדות בזמן גיוס הנרשמים למחקר.

זקוקים למחקרי עוקבה אורך עתידיים
סיכום זה של 7 מחקרי אורך מקוריים מספק תיאור של תוצאות של ילדים שאובחנו עם ADHD לפני כ-20-60 שנה. האם התקדמות באיתור, אבחון וניהול שיפרו את התוצאות מאז? אפשר לקוות שכן, אבל השאלה דורשת בדיקה אמפירית. לדוגמה, מחקרי מעקב של ילדים שנולדו כפגים מראים עליות מדהימות בשיעורי ההישרדות, אך אין ירידה ברורה בתדירות של ליקויים נוירו-התפתחותיים וקוגניטיביים בילדות. דור חדש של מחקרי עוקבה אורכיים, המשתמשים באסטרטגיות חדשות לאיסוף נתונים ושיטות סטטיסטיות חדשות, יכול להתבסס על הממצאים הנוכחיים כדי לבדוק את גורמי הסיכון המשוערים שזוהו במחקר הנוכחי ואת אופן הפעולה שלהם.

ראוי לשקול את התפקיד של חששות חדשים, כגון שימוש במדיה חברתית. חשוב לכלול גורמים הקשורים לתוצאות חיוביות ושליליות, שכן אלה עשויים לספק תובנות חדשות ואסטרטגיות להתערבות. סביבת המחקר והמימון הנוכחית מאתגרת עבור מחקרי קבוצות אורך עתידיות, הדורשות השקעה לטווח ארוך לתמורה מקסימלית. מחקרי עוקבה עשויים להיראות פחות ממוקדים לקהילות המימון שמעדיפות כיום מחקרים ניסיוניים מונעי השערות שיספקו תוצאות ברורות בתוך מסגרת זמן מוגדרת. עם זאת, מחקרי עוקבה פרוספקטיביים תופסים נישה ייחודית בשיטות מדעיות, במיוחד להבנת תנאים ארוכי טווח עם השפעות רב-גורמים וששם המטרה הסופית היא לשפר את התוצאות לכל החיים, המועדפות על המטופלים ובני משפחותיהם.

אמפטמינים קשורים לסיכונים קרדיווסקולריים בקרב מבוגרים עם ADHD

Are Amphetamines Associated with Adverse Cardiovascular Events Among Elderly Individuals, J. R. Latronica, Journal of the American Board of Family Medicine Nov 2021

רקע: אמפטמינים הם הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) והשימוש בהן עולה בקרב קבוצות גיל מבוגרים. מטרת מחקר זה היא להעריך את הסיכון באמפטמינים לאירועים קרדיווסקולריים שליליים בקרב אנשים מעל גיל 65.
שיטות המחקר: מחקר מותאם רטרוספקטיבי באמצעות מסד נתונים של TriNetX עם התאמת ניקוד (PSM) כדי להעריך את הסיכויים לאירוע קרדיווסקולרי בקרב אנשים עם ADHD שנחשפו לאמפטמין בהשוואה לאנשים עם ADHD שלא נחשפו לתרופה זו. במהלך התקופה של 1 בינואר 2018, עד 31 בדצמבר 2020, אצל אנשים מעל גיל 65 (גיל ממוצע 69 שנים) שעמדו בקריטריונים של המחקר.

תוצאות המחקר הראו שבקבוצת ADHD אשר נחשפה לאמפטמין נמצא לחץ דם מוגבר ועלייה בסיכונים לאירועים קרדיווסקולריים (יחס סיכויים [OR] 6.16; הבדל סיכון מוחלט = 3.31%) בהשוואה לקבוצת הביקורת עם ADHD שלא לקחו אמפטמין. מסקנות החוקרים היו שלאמפטמינים יש נתוני בטיחות ברורים בקבוצות גיל צעירות יותר; עם זאת, ייתכן שנתוני בטיחות אלה לא כוללים אוכלוסיות בוגרות יותר. יש צורך במחקר נוסף כדי להבהיר חשיפה נוספת וגורמי סיכון ברמת תת-אוכלוסייה הקשורים לאירועים קרדיו-וסקולריים שליליים בקרב חולים מבוגרים.

תרופות סטימולנטים (ממריצים) הם סוג של תרופות המאופיינת ברמות קטכולמין מוגברות ואגוניזם של קולטנים אדרנרגיים. ידוע שהם מביאים לרמות אנרגיה גבוהות, אופוריה, חשק ושיפור קוגניציה. השימוש בממריצים הואץ בארצות הברית בשנים האחרונות עם עלייה של כמעט פי 6 ברישום מרשמים מאז 1993, והכפלה מ-2006 ל-2016. למרות שממריצים משמשים לטיפול במספר מצבים רפואיים, רובם נרשמים להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). הפרעת קשב וריכוז היא הפרעת התנהגות השכיחה ביותר בילדים. מחקרים רבים הוכיחו כי חומרים ממריצים יעילים, בטוחים ונסבלים היטב בקבוצת גיל של 6 שנים (ומטה) עד גיל 8 . עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה מצא כי בעוד המרשמים לילדים מתחת לגיל 16 שנה ירדו בין 2008 ל- 2018 , המרשמים למבוגרים גדלו ב- 355% במהלך תקופה זו.
ארועים קרדיווסקולריים חריגים בקרב אוכלוסיות ילדים עם ADHD המטופלים עם סטימולנטים נחשבים נדירים מעבר לעליות קלות בלחץ הדם הממוצע, ובקצב הלב, אולם הסיכונים למבוגרים פחות ברורים. מחקר אחד שכלל 806,182 שנות-אדם של תצפיות בקרב מבוגרים לא הראה סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים שליליים; עם זאת, מחקר נפרד באוכלוסיות בוגרות עם תרופות ADHD הראה סיכון מוגבר להתקף איסכמי חולף (TIA). מחקרים נוספים שהתמקדו במבוגרים צעירים יותר בגילאי 18 עד 44 שנה הראו סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, ושבץ מוחי הקשורים לתופעות לוואי של אמפטמין. שבץ מוחי, אוטם שריר הלב ואירועים קרדיווסקולריים שליליים אחרים כגון הפרעות קצב ואי ספיקת לב עלולים להיות בעקבות יתר לחץ דם, היצרות כלי דם או הצטברות טסיות דם (platelet), כאשר כולם קשורים לשימוש באמפטמין.
למרות שפיזיולוגיה כללית של הלב, ההוראה המסורתית, והקריטריונים של Beers מצביעים על סיכון מוגבר לשימוש באמפטמין בקרב מבוגרים – רישום מרשמים לאמפטמינים למבוגרים הולך וגדל. סקירה שיטתית עדכנית שהתמקדה בשימוש בחומרים ממריצים אצל אנשים בני 65 ומעלה הגיעה למסקנה שהם יעילים קלינית עבור מצבים מרובים, אך יש צורך בנתוני בטיחות נוספים. מחקר זה נועד לקבוע אם מרשם אמפטמין בקרב אנשים בני 65 מבוגרים קשורים לאירועים קרדיווסקולריים שליליים.

מחקר זה מדגים סיכונים מוגברים לאירועים קרדיו-וסקולריים שליליים בקרב אנשים מבוגרים עם ADHD שטופלו באמפטמינים. אמנם אמפטמינים נחקרו בהרחבה בקבוצות גיל צעירות יותר, עם זאת, ייתכן שנתוני בטיחות אלה אינם כוללים ומסיקים לאוכלוסיות מבוגרות יותר. למרות שלקשר בין אמפטמינים ושבץ מוחי, אוטם שריר הלב, הפרעות קצב ואי ספיקת לב יש סבירות ביולוגית לכאורה, מחקר נוסף מתבקש להבהיר חשיפה וגורמי סיכון ברמת תת-אוכלוסייה הקשורים לאירועים קרדיווסקולריים שליליים בקרב חולים מבוגרים. החוקרים מכירים בכך שמרשמים לאמפטמינים אינם נרשמים רק לאבחון ADHD באנשים מבוגרים. כדי למזער משתנים מבלבלים במחקר רטרוספקטיבי זה, החוקרים השתמשו באוכלוסיית "אבחון יחיד" (“single-diagnosis”) של ADHD כמודל להערכת הקשר בין אמפטמינים ואירועים קרדיווסקולריים. ייתכן שנתונים מאנשים עם ADHD בלבד לא יכללו לאנשים עם מצבים רפואיים נלווים כמו דיכאון ונרקולפסיה. בהירות נוספת לגבי הסיכונים הפוטנציאליים של אמפטמינים בתת-אוכלוסיות אלה היא קריטית כדי ליידע בצורה מלאה יותר את ההחלטות של הרופאים, בקשר לשימוש בתרופות ממריצות.

תגובתי: מחקר חשוב מאד לתשומת לב כולנו, זאת לאור ריבוי השימוש באמפתמינים שקורה אצלנו גם כן בשנים האחרונות כטיפול בהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בכל קבוצות הגיל. אמנם במחקר מדובר על תופעות לוואי קרדיאליות קשות בשימוש באמפתמינים אצל בוגרים, אם כי ייתכנו גם בקבוצות גיל צעירות יותר, דבר שאמור להיחקר עוד. לפיכך המלצתי, לשקול בזהירות יתר טיפול תרופתי עם אמפתמינים באבחון הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בפרט אם לא מדובר ב- ADHD המהותי הקלסי עם הפרעות נלוות כמו נפשיות ואחרות, אלא יש הפרעת קשב וריכוז קלה הפוגעת ביחוד בלימודים. לזה יש תרופות נוספות אחרות יעילות.

סיווג ADHD לשתי קטגוריות: אחת לחוסר קשב, ושניה לרגשית נפשית, זו גישה רלוונטית יותר לאבחון קליני בקרב מבוגרים

Attentional, emotional ADHD classifications provide ‘more clinically relevant’ diagnosis approach among adults, Frederick W. Reimherr, professor dep of psychiatry University of Utah School of Medicine, 2020 Journal of Clinical Psychiatry

הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל מבוגרים מוצגות כקטגוריה של קשב וקטגוריה רגשית, זאת על פי תוצאות אנליזה שפורסמה בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry. החוקרים טענו כי מערכת זו מספקת גישה רלוונטית יותר מבחינה קלינית לאבחון הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בקרב מבוגרים מאשר מערכת DSM.
הסימפטומים הרגשיים אצל חולים עם ADHD גורמים לעתים קרובות לבלבול עם הפרעות דיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית. כתוצאה מכך, מקרים רבים של ADHD אצל מבוגרים אינם מאובחנים במדויק. היעדר הקריטריונים לאבחון זה משקף את הרגשנות התורמת לבעיה זו. בהתחשב בדיווחים הרבים של מבוגרים עם ADHD שחוו דיכאון קומורבידי, חרדה או הפרעה דו קוטבית, מערכת זו תעזור להוביל לטיפול מתאים יותר בחולים עם ובלי הפרעות נלוות (קומורבידיות).
מחקר קודם תומך במשמעות הסימפטומים הרגשיים בקרב מבוגרים עם הפרעות קשב; עם זאת, תסמינים אלה אינם באים לידי ביטוי בקריטריונים של DSM-5 או ICD-10. במחקר שנערך בשנת 2015 השתמשו Reimherr ועמיתיו בסולם הפרעות הקשב של Wender-Reimherr למבוגרים (WRAADDS) כדי להעריך תסמינים רגשיים, כמו גם חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. על פי הסקאלה, החוקרים סווגו את הפרעות קשב במבוגרים, כ-ADHD המופיעה כחוסר קשב ו-ADHD המופיעה כדיס-רגולציה רגשית (emotional dysregulation).
במחקר הנוכחי, החוקרים סיננו את התצפיות הקודמות הללו באמצעות מדגם גדול ומגוון יותר של 1,490 משתתפים שהוערכו באמצעות ה- WRAADDS, מדד ADHD אלטרנטיבי והמדד הקליני הגלובלי סקלת-חומרת מחלה (CGI-S) בשמונה מחקרים קליניים כפולי סמיות עם ADHD. הם ערכו אנליזות של הנתונים והשוו בין הופעות ADHD, כולל התגובה לטיפול. הם הגדירו ADHD המופיעה כחוסר קשב ADHD) inattentive) כבעלי רמות גבוהות של בעיות בקשיי קשב וחוסר ארגון, כמו כן, גם רמות נמוכות יותר של תסמינים רגשיים – מצגת הדומה לקטגוריית ה- DSM המקבילה אך מבוססת על קריטריונים אבחוניים המתאימים יותר למבוגרים. יתר על כן, הם הגדירו את ADHD עם הפרעת רגולציה רגשית (ADHD emotional dysregulation ) כבעלי רמות גבוהות של הפרעה רגשית בשילוב עם תסמינים של חוסר קשב, כאשר הסימפטומים הרגשיים הללו מאופיינים ומוגדרים על ידי בעיות שליטה על המזג, אי יציבות רגשית ותגובת יתר רגשית.
התוצאות הראו כי גורם המבנה המקורי לא התאים לנתונים החדשים; עם זאת, פתרון הדו-גורמי האלטרנטיבי של החוקרים התאים גם למקור ולדגימות הנושא. החוקרים דיווחו על ADHD inattentive presentation בקרב 774 משתתפים ועל ADHD emotional dysregulation presentation בקרב 620 משתתפים. בכל שמונת המחקרים, שיעור מצגת דיס-רגולציה רגשית של ADHD נע בין 25% ל 73%.
נתוני המחקר מדגימים כי בקרב חולים עם ADHD, התסמינים הכוללים הפרעה רגשית מראים תגובה משמעותית הן למתילפנידאט והן לאטומוקסטין (atomoxetine), ללא צורך להיזקק להתערבויות פרמקולוגיות נוספות. השיפור בתסמיני הפרעות רגשיות אלה בתרופות המוכחות כיעילות לטיפול ב- ADHD תומכות גם בשילוב של תסמינים אלה בקריטריונים האבחוניים. כמו כן, החוקרים ציינו כי לא ניתן להעריך יתר על המידה את שילובם של תסמיני הפרעה רגשית (דיס-רגולציה) באבחון של ADHD. הוכח שניתן לשלב אותם בהערכה קלינית באופן לא מורכב ולא מכביד. העובדה שתוצאות קודמות של החוקרים שוכפלו במלואן במדגם גדול והטרוגני יותר זה, נותנת ביטחון שניתן ליישם אותה על כל הספקטרום של ADHD במבוגרים.

הערתי: מחקר זה מאשש שוב את הדברים המוכרים והידועים שנפגשים בהם בקליניקה, וראויים שוב לתזכור ולתשומת הלב. כלומר, הפרעת קשב והיפראקטיביות אצל מבוגרים מאופיינת בשתי קטגוריות: קטגוריה אחת שהיא המיעוט בבעיית קשב, ומרביתם בקטגוריה רגשית עם הפרעות דיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית.

מחקר חדש: הפרעת קשב והיפראקטיביות במבוגרים קשורה למספר מצבים גופניים

Adult ADHD is linked to numerous physical conditions, study finds
Ebba Du Rietz, Medical Epidemiology and Biostatistics, Karolinska Institute, Henrik Larsson, prof at Örebro University. The Lancet Psychiatry July 7, 2021

מבוגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) נמצאים בסיכון גבוה יותר למגוון רחב של מצבים גופניים, כולל מחלות של מערכת העצבים, הנשימה, שריר-שלד, ומטבוליזם, כך עולה ממחקר גדול ממאגר קרולינסקה בשוודיה שפורסם ב- .The Lancet Psychiatry. לזיהוי מחלות גופניות המתרחשות במקביל להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) עשויות להיות השלכות חשובות על טיפול במבוגרים עם ADHD ועל התועלת לבריאות ארוכת הטווח ואיכות חיי חולים.
הפרעת קשב והיפראקטיביות זו הפרעה נוירו-פסיכיאטרית נפוצה מאופיינת בחוסר תשומת לב, אימפולסיביות והיפראקטיביות, ומטופלת בדר"כ בתרופות ממריצות (מתילפנידאט או אמפטמינים).
מחקרים קודמים מצביעים על סיכון מוגבר למספר מצבים בריאותיים גופניים בקרב מבוגרים עם ADHD, אך רק מספר מצומצם של אסוציאציות אלה נחקרו באופן יסודי. יתר על כן, הנחיות טיפול מפורטות למבוגרים עם ADHD ומחלות גופניות המתרחשות במקביל חסרות במידה רבה. חוקרים במכון קרולינסקה משבדיה בחנו קשרים אפשריים בין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) למגוון רחב של מחלות גופניות בבגרות, והאם מדובר בגורמים גנטיים או סביבתיים.
מעל ארבעה מיליון אנשים (זוגות אחים מלאים) שנולדו בין השנים 1932-1995 זוהו באמצעות רישומים שוודים ועקבו אחריהם בין השנים 1973-2013. אבחנות קליניות התקבלו ממרשם המטופלים הלאומי השבדי. החוקרים בחנו את הסיכון ל- 35 מצבים גופניים שונים בקרב אנשים עם ADHD בהשוואה לאלו ללא ADHD ובאחים של אנשים עם ADHD בהשוואה לאחים של אנשים ללא ADHD.
אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היו בסיכון מוגבר מובהק סטטיסטית לכל המצבים הגופניים שנחקרו למעט דלקת פרקים. האסוציאציות החזקות ביותר נמצאו למחלות מערכת העצבים, הנשימה, השרירים והמטבוליות. האבחנות הקשורות ביותר ל-ADHD היו מחלת כבד הקשורה לאלכוהול, הפרעות שינה, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), אפילפסיה, מחלות כבד שומניות, והשמנת יתר. ADHD נקשרה גם לסיכון מוגבר מועט למחלות לב וכלי דם, מחלת פרקינסון, ודמנציה.
הסיכון המוגבר הוסבר במידה רבה על ידי גורמים גנטיים בסיסיים שתרמו הן להתפתחות הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) והן למחלה הגופנית, למעט הפרעות במערכת העצבים ומחלות הקשורות לגיל. אחים מלאים לאנשים עם ADHD היו בסיכון מוגבר לרוב המצבים הגופניים.
תוצאות מחקר אלו חשובות מכיוון שטיפול עם סטימולנטים דורש מעקב קפדני בחולי ADHD עם מחלת לב, יתר לחץ דם ואי ספיקת כבד. כמו כן, החוקרים שואפים כעת לחקור את המנגנונים הבסיסיים וגורמי הסיכון וכן את ההשפעה של ADHD על ניהול והפרוגנוזה של מחלות גופניות בקרב מבוגרים.

הערותיי: מחקר חדש וחשוב, אשר מעלה היבט נוסף להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), שהיא הפרעה מורכבת הטרוגנית המופיעה באופנים שונים. המחקר הנוכחי מוכיח שיש היבטים נוספים להפרעת ADHD , שהלוקים בה נמצאים בסיכון גבוה יותר למגוון רחב של מצבים חולניים גופניים, כולל מחלות של מערכת העצבים, הנשימה, שריר-שלד, ומטבוליזם. החוקרים מסבירים את הסיכון המוגבר במידה רבה על ידי גורמים גנטיים בסיסיים שתרמו הן להתפתחות הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) והן למחלה הגופנית. לתוצאו המחקר יכולות להיות השלכות חשובות על טיפול במבוגרים עם ADHD ועל התועלת לבריאות ארוכת הטווח ואיכות חיי חולים.
כתוצר לוואי מזכירים לנו החוקרים על סמך מחקר זה שבבואנו לטפל באנשים עם סטימולנטים ללוקים ב- ADHD , אנו נדרשים למעקב קפדני בחולי ADHD עם מחלת לב, יתר לחץ דם ואי ספיקת כבד. כולנו נצפה למטרת החוקרים לחקור את המנגנונים הבסיסיים וגורמי הסיכון וכן את ההשפעה של ADHD על ניהול והפרוגנוזה של מחלות גופניות בקרב מבוגרים

התועלת והיעילות בטיפול בהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) במבוגרים

תרופות ממריצות (סטימולנטים) בטוחות בדרך כלל להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אך נשארים מסוכנים בשימוש לרעה

Stimulants generally safe for ADHD, but risk for misuse remains, David W. Goodman Prof. psychiatry behavioral sciences Johns Hopkins School of Medicine, Nov 09,2020

תרופות ממריצות (סטימולנטים) בטוחות, בדרך כלל להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).  הפסקת תרופות ADHD עשויה להפחית את איכות החיים בילדים ומתבגרים. מומחים מספקים אסטרטגיות יעילות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים. מספר התערבויות פסיכו-פרמקולוגיות ופסיכו-תרפיות יכולות לסייע בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים.
הפרעת קשב וריכוז מבוססת על הצגת תסמינים של ADHD בילדים ובבני נוער, אך ישנו גם המונח הנקרא "ADHD מאוחרת. זה אומר שלמטופל לא היו שום סימפטומים לפני גיל  12שנה  אך הסימפטומים התפתחו בין הגילאים 12 עד  18 שנה,  או אפילו בגיל 21. יש גם הופעה של ADHD במבוגרים, כאשר לא היו תסמינים בילדות ובגיל התבגרות. המטופל מתחיל בגילאי 25 או 31 שנה, להתלונן על קשיים קוגניטיביים.
עדיין לא קיימות כיום הנחיות (guidelines) בארצות הברית לטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD); אם כי, הנחיות בינלאומיות או הצהרות קונצנזוס כוללות: את הצהרת ההסכמה הבינלאומית על ADHD מטעם הפדרציה העולמית של ADHD; את הקונצנזוס האירופי על ידי הרשת האירופית של ADHD במבוגרים; את ברית המשאבים הקנדית ל- ADHD; ואת ההנחיות מהמכון הלאומי לבריאות ומצוינות קלינית.
קלינאי צריך להנחות את מטופליו הבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) באמצעות הבנה במה כרוכה אבחנת ADHD  ובמה לא, ללמד אותם על הספציפיות של הפרעה זו; לפרט בפניהם את השינויים הסביבתיים הקשורים להפרעה, כגון לימודים, תעסוקה, חברתיים ומשפחתיים; ולהציג בפניהם את התערבויות הטיפוליות הפסיכו-פרמקולוגיות והפסיכותרפיות.
תוצאות מחקר שנערך על יותר מ -25,000 מבוגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) העלו כי אלו שהשתמשו בתרופות ADHD הראו ירידה משמעותית בשיעורי הפשיעה, כמו גם סיכון נמוך יותר ל- STS. ממצאי מחקרים אחרים הראו כי אלו הסובלים מ- ADHD  שקיבלו טיפול עם תרופות פסיכו-סטימולנטים הראו סיכון נמוך יותר להפרעת שימוש בחומרים ממכרים לעומת אלו שלא קיבלו את הטיפול. תוצאות נוספות הראו כי אלו עם ADHD שקיבלו טיפול עם מתילפנידאט היו עם פחות סימפטומים של ADHD בקשב ריכוז ואימפולסיביות וגם היו בסיכון נמוך יותר להתנהגויות של נהיגה בסיכון, וחוו פחות תאונות התנגשויות, לעומת אלו ללא טיפול זה.
התוצאות של סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מצאו כאשר נלקחו בחשבון בטיחות ויעילות, הראיות תמכו בטיפול עם מתילפנידאט בקרב ילדים, ובאמפטמינים בקרב מבוגרים כבחירה ראשונה ברמה הקבוצה.
האפשרויות לטיפול בתרופות ומינונן למבוגרים עם הפרעת קשב (ADHD), מקובל כיום פרוטוקול זה:
1)   Atomoxetine   40 מ"ג, עם מקסימום של 100 מ"ג;
2)   dexmethylphenidate XR 10 מ"ג, עד מקסימום של 20 מ"ג;
3)  מלחי מיקס-אמפטמין (mixed amphetamine salts 12.5 מ"ג, עד מקסימום 50 מ"ג);
4)  מיקס אמפטמין XR  ( mixed amphetamine salts XR)  20  מ"ג, ללא מקסימום מומלץ;
5) OROS מתילפנידאט HCL  18 מג' או 36 מ"ג, עד מקסימום 72 מ"ג;
6)  triple bead MPH  25 מ"ג, עד מקסימום 85 מ"ג.

תופעות לוואי הקשורות לשימוש בתרופות ממריצות כוללות נדודי שינה, הפרעות במערכת העיכול, ירידה בתיאבון, ירידה במשקל, כאבי ראש, יובש בפה, עצירות, רעד בידיים ועצבנות. מחקר על ממריצים בודדים לא הראה בדרך כלל שום קשר במינון עם תופעות לוואי בנתוני הקבוצה.
אלפה אגוניסטים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים כוללים גואנפצין XR, היה יעיל יותר מפלצבו, וגם קלונידין. אפשרויות פסיכותרפיה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז למבוגרים כוללות טיפול התנהגותי קוגניטיבי, כמו גם טיפול פרטני המתמקד בסוגיות הערכה עצמית, כישורים חברתיים ונושאי מערכת יחסים והתאמות לימודיות ותעסוקתיות.

הערותיי לסיכום: בטיפול ל- ADHD יש לקחת בחשבון האבחנה המבדלת וסדר העדיפויות האבחוני; יש לשים לב שבמבוגרים לעיתים קרובות הסימפטומים של הפרעת קשב הם ביטויי חרדה ודיכאון או הפרעה נפשית אחרת שמהם סובל המבוגר ולכן צריך לטפל קודם בבעיה הנפשית; טיפול ברצף מתחשב של תרופות על פי הפרוטוקול; שילוב של תרופות במקרים שמטופלים אינם מגיבים בסופו של דבר לתרופה יחידנית; מבררים ומטפלים באגרסיביות בתופעות לוואי; טיפול  פסיכולוגי קוגנטיבי או ספציפי לשינויים התנהגותיים; טיפול רפואי משולב של טיפול תרופתי עם טיפולים קוגניטיביים הם קריטיים ליעילות הטיפול.

האמנם יש משמעות להבדיל באבחון ADHD בין זו עם בעית קשב, לזו עם בעיה רגשית (אי שליטה על המזג), כפי שמחקר חדש טוען, או שמא לא?

סיווגי ADHD לחוסר קשב (ADHD inattentive presentation) ולרגשי  (ADHD emotional dysregulation) מספקים גישה רלוונטית יותר לאבחון קליני בקרב מבוגרים

Attentional, emotional ADHD classifications provide ‘more clinically relevant’ diagnosis approach among adults Frederick W. Reimherr, professor department of psychiatry University of Utah School of Medicine, Journal of Clinical Psychiatry, Apr 7, 2020

הפרעות קשב וריכוז (ADHD) אצל מבוגרים מוצגות כקטגוריה של קשב וקטגוריה רגשית, זאת על פי תוצאות אנליזה שפורסמה בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry. החוקרים טענו כי מערכת זו מספקת גישה רלוונטית יותר מבחינה קלינית לאבחון הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בקרב מבוגרים מאשר מערכת DSM.
הסימפטומים הרגשיים אצל חולים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) גורמים לעתים קרובות לבלבול עם הפרעות דיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית. כתוצאה מכך, מקרים רבים של ADHD אצל מבוגרים אינם מאובחנים במדויק. היעדר הקריטריונים לאבחון זה משקף את הרגשנות התורמת לבעיה זו. בהתחשב בדיווחים הרבים של מבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז שחוו דיכאון קומורבידי, חרדה או הפרעה דו קוטבית, מערכת זו תעזור להוביל לטיפול מתאים יותר בחולים עם ובלי הפרעות נלוות (קומורבידיות).
מחקר קודם של החוקרים תומך במשמעות הסימפטומים הרגשיים בקרב מבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז; עם זאת, תסמינים אלה אינם באים לידי ביטוי בקריטריונים של DSM-5 או ICD-10. במחקר שנערך בשנת 2015 השתמשו Reimherr ועמיתיו בסולם הפרעות הקשב של Wender-Reimherr למבוגרים (WRAADDS) כדי להעריך תסמינים רגשיים, כמו גם חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. על פי הסקאלה, החוקרים חילקו הפרעות קשב וריכוז במבוגרים, כ- ADHD המופיעה כחוסר קשב ו- ADHD המופיעה כדיס-רגולציה רגשית (emotional dysregulation).
במחקר הנוכחי, החוקרים סיננו את התצפיות הקודמות הללו באמצעות מדגם גדול ומגוון יותר של 1,490 משתתפים שהוערכו באמצעות ה- WRAADDS, מדד ADHD אלטרנטיבי והמדד הקליני הגלובלי סקלת-חומרת מחלה (CGI-S) בשמונה מחקרים קליניים כפולי סמיות עם הפרעת קשב וריכוז. הם ערכו אנליזות של הנתונים והשוו בין הופעות ADHD, כולל התגובה לטיפול.
הם הגדירו ADHD המופיעה כחוסר קשב (ADHD inattentive ) עם רמות גבוהות של בעיות בקשיי קשב וחוסר ארגון, כמו גם רמות נמוכות יותר של תסמינים רגשיים – מצגת הדומה לקטגוריית ה- DSM המקבילה אך מבוססת על קריטריונים אבחוניים המתאימים יותר למבוגרים. יתר על כן, הם הגדירו את ADHD של הפרעת רגולציה רגשית (ADHD emotional dysregulation ) עם רמות גבוהות של הפרעה רגשית בשילוב עם תסמינים של חוסר קשב, כאשר הסימפטומים הרגשיים הללו מאופיינים ומוגדרים ע"י בעיות שליטה על המזג, אי יציבות רגשית ותגובת יתר רגשית.
התוצאות הראו כי גורם המבנה המקורי לא התאים לנתונים החדשים; עם זאת, פתרון הדו-גורמי האלטרנטיבי של החוקרים התאים גם למקור ולדגימות הנושא. החוקרים דיווחו על ADHD inattentive presentation בקרב 774 משתתפים, ועל ADHD emotional dysregulation presentation בקרב 620 משתתפים. בכל שמונה המחקרים, שיעור מצגת דיס-רגולציה רגשית של ADHD נע בין 25% ל 73%. יתר על כן, החוקרים דיווחו על קשרים בין מצגת זו לחומרה גבוהה יותר שנמדדה על ידי (CGI-S (P <.001 ועל ביטויים נוספים של הפרעות קשב וריכוז בילדים, כפי שנמדדו על ידי סולם דירוג (Wender Utah (P <.001.
נתוני המחקר מדגימים כי בקרב חולים עם ADHD, התסמינים הכוללים הפרעה רגשית מראים תגובה משמעותית הן למתילפנידאט והן לאטוקסוקסין, ללא צורך להיזקק להתערבויות פרמקולוגיות נוספות. השיפור בתסמיני הפרעות רגשיות אלה בתרופות המוכחות כיעילות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז תומכות גם בשילוב של תסמינים אלה בקריטריונים האבחוניים.
כמו כן, החוקרים ציינו כי לא ניתן להעריך יתר על המידה את שילובם של תסמיני הפרעה רגשית (דיס-רגולציה) באבחון של ADHD. הוכח שניתן לשלב אותם בהערכה קלינית באופן לא מורכב ולא מכביד. העובדה שתוצאות קודמות של החוקרים שוכפלו במלואן במדגם גדול והטרוגני יותר זה, נותנת ביטחון שניתן ליישם אותה על כל הספקטרום של ADHD במבוגרים.
הערותיי: דנתי רבות בסוגיה המועלית בעבודת מחקר זו,בהיבטים שונים (ראה הקישורים הרצ"ב). לסיכום, לאור ניסיוני הקליני ADHD האמיתית המהותית שנלוות לה בדרך כלל הפרעות נלוות כמו בעית מרדנות מתריסה, קשיי התנהגות, חרדה ודיכאון ועוד, זו הפרעה הטרוגנית מורכבת, ואין לפצל אותה למספר הפרעות אלא יש לסווג אותה למספר קלסיפיקציות המבטאות את חומרת ההפרעה ובהתאם קביעת הטיפול הנדרש.   את הקלסיפיקציה שלי פרסמתי ראשונה בעולם הרפואי ב- 2 אוגוסט 2011 ובמשך השנים עדכנתי אותה. רק בשלוש השנים האחרונות החלו בעולם הרפואי לדבר על חלוקת ADHD לפי 3 דרגות חומרה כלליות, קשה, בינוני וקל. ואילו אני מתחילת הדרך טענתי שהמחקרים הנסמכים על פי אבחנת ADHD הרשומה בתיקים הרפואיים אינם נכונים ולא יכולים להיות תקפים קלינית רפואית, מכיוון שאבחנת ADHD נרשמת גם כשיש קשיים לימודיים בלבד הנובעים מלקויות למידה ו/או מנת משכל נמוכה שאלה הם הגורמים לסימפטומים קלים של ADHD כמו קשיי קשב, הסחת דעת, שעמום, חולמנות ועוד. תופעה זו קורת ביחוד בארה"ב המובילה בתחום ADHD.

כפי שאני פרסמתי Antebi's Classification

פרק אי שליטה עצמית ברגשות
האם ADHD זו הפרעת קשב או הפרעה רגשית
אי שליטה עצמית ברגשות
האם ADHD זו הפרעה אחת, שתיים או יותר

 

האם לאונרדו דה וינצ'י היה ADHD?

האם לאונרדו דה וינצ'י היה עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) ?

Did Leonardo da Vinci have ADHD? M. Catani King's College London May 23 2019

ליאונרדו דה וינצ'י הפיק כמה מן האמנות האייקונית ביותר בעולם, אך תיאורים היסטוריים מראים שהוא נאבק להשלים את עבודותיו. מחקר חדש מציע כי ההסבר הטוב ביותר לחוסר היכולת של ליאונרדו לסיים פרויקטים הוא שהאמן הגדול היה עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
500 שנה לאחר מותו, החוקר פרופ' מרקו קאטני מקינגס קולג' בלונדון מציע  ההסבר הטוב ביותר לחוסר היכולת של ליאונרדו לסיים פרויקטים היא כי האמן הגדול יכול להיות שסבל מהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) במאמר שפורסם בכתב העת Journal Brain פרופ' קאטני מציג את הראיות התומכות בהשערתו, תוך שהוא מתבסס על תיאורים היסטוריים של מנהגי עבודתו והתנהגות של לאונרדו. כמו גם הסבר לסחבת הכרונית שלו, ADHD יכול להיות גורם ליצירתיות יוצאת הדופן של ליאונרדו ולהישגיו בתחומי האמנויות והמדעים.
פרופ' קאטני, מהמכון לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומדעי המוח בקינגס קולג' אומר: "למרות שלא ניתן לבצע אבחנה שלאחר המוות אצל אדם שחי לפני 500 שנה, אני משוכנע שהפרעת קשב והיפראקטיביות היא ההיפותזה המשכנעת והמדעית ביותר להסבר".
הקושי של לאונרדו לסיים עבודותיו, רשומות היסטוריות מראות שלאונרדו בילה זמן מופרז בתכנון פרויקטים אבל חסרה בו התמדה. ADHD יכול להסביר היבטים על מזגו של לאונרדו וגאוניותו הפכפכה.
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התנהגותית המאופיינת בדחיינות מתמשכת, חוסר היכולת להשלים משימות, נפש פתלתלה ואי שקט נפשי וגופני. בעוד ADHD מוכרת ושכיחה יותר בילדות, אולם יש גם גידול במאובחנים בקרב מבוגרים, כולל סטודנטים ואנשים עם קריירה מוצלחת.
הקשיים של ליאונרדו להיתקע במשימות היו ידועים מילדות. דיווחים ביוגרפים ומבני-זמנו מראים שלאונרדו היה כל הזמן בדרכים, ולעתים קרובות קפץ ממשימה למשימה. כמו רבים מאלה הסובלים מ-ADHD, הוא ישן מעט מאוד ועבד ברציפות לילה ויום לסירוגין במחזורים מהירים של תנומות קצרות ושל זמן ערות.לצד דיווחים על התנהגות לא יציבה ופרויקטים שלא הושלמו של אמנים ופטרונים אחרים, כולל האפיפיור Pope Leone X יש ראיות עקיפות שמציעות שמוחו של לאונרדו היה מאורגן באופן שונה בהשוואה לממוצע. הוא היה שמאלי, ויכול להיות גם דיסלקטי, ועם דומיננטיות לשפה בצד הימני של מוחו, דברים השכיחים בקרב אנשים עם ADHD. אולי הצד המובהק ביותר אך המשבש במוחו של ליאונרדו הייתה סקרנותו הרעבתנית, שהניעה את יצירתו וגם הסחה את דעתו.
פרופ' קאטני מציע של- ADHD יכולות להיות השפעות חיוביות, לדוגמה, סטיית הנפש יכולה לתדלק יצירתיות ומקוריות. עם זאת, בעוד זה מועיל בשלבים הראשונים של תהליך היצירה, אותן תכונות יכולות להוות מכשול כאשר ההתעניינות עוברת למשהו אחר.
פרופ' קטאני, המתמחה בטיפול במצבים נוירו-התפתחותיים כמו אוטיזם והפרעות קשב וריכוז, טוען ש"קיימת תפיסה מוטעית הרווחת ש- ADHD אופיינית לילדים חסרי-התנהגות ועם אינטליגנציה נמוכה, הנועדים לחיים בעייתיים. להיפך, רוב המבוגרים שאני רואה במרפאה שלי מדווחים על היותם ילדים נבונים ואינטואיטיביים, אך הם מפתחים תסמינים של חרדה ודיכאון בשלב מאוחר יותר בחיים, משום שלא הצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם. זה מדהים שלאונרדו ראה את עצמו כמי שנכשל בחיים. אני מקווה כי המקרה של לאונרדו מראה כי ADHD אינו קשור ב- IQ נמוך או חוסר יצירתיות, אלא בקושי לנצל את כישרונותיהם הטבעיים. אני מקווה שהמורשת של לאונרדו יכולה לעזור לנו לשנות חלק מהסטיגמה סביב ADHD."
תגובתי:  דווח כי מפורסמים בהיסטוריה עם מאפייני ADHD כמו מוצארט, איינשטיין, סלבדור דאלי ופיקסו הציירים, רחמנינוב המלחין, ז’ול וורן, אגתה כריסטי הסופרת, נפוליאון המצביא הדגול ועוד. לפני שנות ה-50, הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הייתה חסרת חשיבות ולא יוחסה לה כל אבחנה קלינית ותרבותית באוכלוסייה הכללית ואצל מפורסמים. כידוע, קשיי קשב והיפראקטיביות כפי שאנו מבינים אותם כיום הם תסמונות מודרניות שתוארו לראשונה כהפרעה ב-1957. לפני שנה זו, התנהגות היפראקטיבית היתה קיימת אצל אנשים, אך היא לא נחשבה להפרעה או לפתולוגיה שמצריכה טיפול.
חשוב להבחין ולהבדיל בין ADHD ללא הפרעות נפשיות, לבין ADHD עם הפרעות נפשיות נלוות שגורמות לכך שביטויה הקליני של ADHD יהיה חמור, בהתאם חלק מהמפורסמים ההיסטוריים היו עם ADHD קל וחלקם עם ADHD קשה מלווה עם הפרעות נפשיות, כאשר כולם היו עם אינטליגנציה כללית ו/או ספציפית גבוהה, כמו אינטליגנציה לוגית–מתמטית אצל אלברט איינשטיין; אינטליגנציה מרחבית אצל פאבלו פיקאסו; אינטליגנציה מוזיקלית אצל רחמנינוב המלחין; ועוד.

מה הצפי התפקודי בגיל 40 לילדים עם ADHD

חיזוי התפקוד בגיל בוגר אצל ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות 33 שנים מאוחר יותר

Predicting the Adult Functional Outcomes of Boys with ADHD 33 Years Later
Maria A. Ramos-Olazagasti PhD NY State Psychiatric Institute, Columbia University, NY, Francisco Xavier Castellanos MD, NY University Langone Medical Center, Nathan S. Kline Institute for Psychiatric Research, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Article in Press

מעט ידוע על גורמים המשפיעים על מהלך הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). מטרת המחקר היא לזהות מאפיינים מוקדמים בילדים ומתבגרים עם ADHD שיכולים לנבא תוצאות תפקודיות בגיל מבוגר. נבדקו מאפיינים מנבאים פונקציונליים בתחומים רבים: התאמה חברתית, הסתגלות כוללנית, תעסוקתית, והשגת השכלה ועיסוק.
זה מעקב פרוספקטיבי הארוך ביותר עד כה של ילדים עם ADHD. המחקר כלל בנים לבנים (גיל 6-12 שנים, ממוצע 8) ​​עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (N =135), שנבחרו ללא הפרעת התנהגות (CD) ואשר הוערכו ע"י רופאים, סמויים לכל המאפיינים הקודמים, לאורך זמן עד להגיעם לגיל ממוצע 41 שנה. מאפיינים מנבאים נרשמו בילדות, ובגיל ההתבגרות (גיל ממוצע 18 שנה).
תוצאות המחקר בין המאפיינים בילדות מנת משכל (IQ) נקשר באופן חיובי למספר השלכות עתידיות בגיל מבוגר: השגת השכלה, מעמד מקצועי, התאמה חברתית ותעסוקתית. שני מאפיינים אחרים בילדות, שהיה להם קשר חיובי להסתגלות בגיל מבוגר שניבאו הישגים לימודיים, היו מצב סוציו-כלכלי של המשפחה (Socioeconomic Status -SES) ויכולות קריאה. בעיות התנהגות בילדות אף אם היו בחומרה נמוכה, היו קשורות באופן שלילי לתפקוד כללי, להשכלה, ולתפקוד תעסוקתי – בגיל מבוגר.
בין מאפיינים מרובים בגיל התבגרות, ארבעה היו מנבאים משמעותיים לגיל בוגר: התנהגויות אנטי-חברתיות חזו הישגים חינוכיים נמוכים יותר במבוגר; שאיפות לימודיות היו קשורות לתפקוד כולל טוב יותר במבוגר; לתפקוד טוב בעבודה מוקדמת היתה השפעה חיובית למערכת יחסים טובה בתפקוד חברתי במבוגר, ותפקוד חברתי מוקדם טוב היה קשור באופן חיובי לתפקוד תעסוקתי בגיל בוגר.
לסיכום, בנוסף למנת משכל (IQ) אשר ניבא תוצאות טובות יותר במספר תחומים, לא היו מנבאים (פרוגנוסטטורים) עקביים לתפקוד מבוגרים אצל ילדים עם ADHD. מתן תמיכה נוספת לילדים עם מנת משכל נמוכה (IQ נמוך) יחסית, עשויה לשפר התפקוד בגיל בוגר אצל ילדים עם ADHD. עם זאת, חיזוי מהלך ההפרעה בילדים עם ADHD לאורך השנים עד להגיעם לגיל מבוגר, נותר אתגר.
הערותיי:  מחקר חדש חשוב מאד. על השאלה מה הצפי התפקודי בגיל בוגר לילדים עם הפרעת קשב/היפראקטיביות(ADHD), קבלתי מענה לאור ניסיוני כבר לפני 13 שנים. אכן רוב הורים לאחר שאני מאבחן ילדם עם ADHD ומציע טיפול משולב רגשי ותרופתי, שואלים אותי מה הצפי לעתיד ואני משיב להם שהדבר תלוי בשלושה גורמים עיקריים: א) מידת חומרת ADHD (על פי הקלסיפיקציה שלי ל-ADHD) אם היא כוללת הפרעה נפשית נלוות כמו הפרעת התנהגות, דיכאון חרדה, אובססיביות קומפולסיבית, ועוד. ב)  אם במשפחה הקרובה יש ילדים, נערים או מבוגרים עם ADHD חמורה ו/או הפרעה נפשית קשה. ג) מנת המשכל של הילד.
על פי שלושה גורמים אלה אפשר לנבא את הצפי להתפתחות ההפרעה בעתיד, ועד כה זה עובד כהלכה. במקרים רבים שאני חש שהורה/ים חרדים ואני מבחין בילד במהלך אבחונו עם ADHD שהוא ילד נבון מאד, אני מרגיע את ההורים ומבהיר להם שילדם יתגבר בנקל על כל קשייו כיום. אינטליגנציה גבוהה בילד עם תמיכת הורים ומשפחה זה מתכון להצלחת הילד בהווה ובעתיד. במקרים כאלה, כדי להרגיע הורים (חלק מטיפול רגשי) אני "מתלוצץ" איתם ואומר להם אין מה לדאוג ילדם "מניה" בטוחה לעתיד להשקיע בה… וגם זה פועל רגשית היטב.

מחקר חדש מבטיח, להבנת האתיולוגיה של ASD ופיתוח טיפולים חדשים

העתיד למחקר האוטיזם (ASD): גישה דינמית ומבוססת תהליכים
The Future of Autism Research: Dynamic and Process-Oriented Approaches, Paula Fitzpatrick, JAACAP Jan 2018

ליבת הפגיעה בילדים הלוקים בהפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD): חולשה ופגיעה באינטראקציה חברתית ותקשורתית הן מאפייני הליבה של הפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD), אך התהליכים הספציפיים המונחים ביסוד ההפרעה אינם מובנים היטב. למרות מחקרים מקיפים, זיהוי הגורם של ASD, גילוי ליבת הפגיעה, ובידוד המנגנונים היסודיים, קשים להבנה. למרות שהוצע כי הפרעות בקוגניציה חברתית, בעיבוד חושני-מוטורי, ובמוטיבציה חברתית, האתיולוגיה המדויקת של ASD עדיין לא ידועה. חלק מהבעיה יכול להיות בגלל הטרוגניות ניכרת של ASD.גורם חשוב נוסף יכול להיות הסתמכות על גישות מתודולוגיות שאינן מתאימות במיוחד להבנת אינטראקציות חברתיות מורכבות ודינמיות שמתגלות עם הזמן. מתודולוגיות שחוקרות את "התהליך" כאינטראקציות חברתיות מתפתחות,יש בהן הבטחה רבה לספק אמצעים ומדידות עם רזולוציה מוגברת,כדי לזהות טוב יותר את המאפיינים הבסיסיים של ביצועים חברתיים במצבים נטורליסטיים, ולבודד מנגנונים בסיסיים שעלולים להשתבש ב-ASD.
תגובה לגירויים חברתיים זה תהליך דינמי התלוי במשימות ומטלות למצבים שיכולים להשתנות מרגע לרגע. אינטראקציה עם אובייקטים חברתיים דורשת תשומת לב מוגברת, כדי להיות מסוגל לרשום ולעבד את המידע הרלוונטי וכדי להנחות לפעולה, כי אובייקטים חברתיים משתנים בצורה מורכבת יותר ובלתי צפויה, מאשר אובייקטים לא חברתיים. טבע הדינמיקה של אינטראקציות חברתיות דורש מתודולוגיות מחקר עם רזולוצית זמן מספקת כדי לתפוס ולהבין ממדים עדינים של תשומת לב והתנהגות כפי שהם מתפתחים לאורך זמן. גישת דינמיקה של הקוארדינציה- מספקת גישה אחת כזו שמצריכה רישום מתמשך של מדידות התנהגות בזמן שהן מתפתחות, תוך שימוש בטכניקות ניתוח בסדרות זמן כדי לנתח את הדפוסים, המבנה והחוזק של רכיבי המערכת כפי שהם משתנים עם הזמן.
מתודולוגיה זו מצאה כי ילדים ומתבגרים עם ASD מציגים רמות נמוכות יותר של סנכרון בין-אישי. מחקר כזה עשוי להיות המפתח להבנת התהליכים הבסיסיים המונחים ביסוד הבעיות החברתיות ב-ASD,משום שתפקוד לקוי מוקדם בסנכרון חברתי עלול להוביל לקשיים בבניית קשרים חברתיים ורגשיים עם מטפלים, קשיים בלימוד שפה, בהבנה, בהיענות לרמזים חברתיים, ובפיתוח תשומת לב משותפת. גישה כזו בתהליך סדרת זמן מהווה יתרון כי זה אובייקטיבי, וניתן ליישם אותה בכול גיל מינקות ועד לבגרות, ויכולה לשמש כמדדים התנהגותיים וביולוגיים. מעקב אחר עיניים הוא תהליך מתודולוגי חשוב נוסף. במהלך ההתנהגות היומיומית, תנועות עיניים מקבצות מידע כדי להנחות התנהגות, וניתוח זמן אבולוציה של תנועות העין מספק מדידה לתשומת לב חזותית.
מחקר של Wang et al (כתב העת JAACAP מינואר 2018) העריכו את תשומת הלב הסלקטיבית בגיל הגן עם ASD כדי לבחון ערכי הלמידה לטווח קצר של אובייקטים חברתיים באמצעות מתודולוגיה של מעקב העין. כדי לתקשר באופן יעיל עם העולם ועם אנשים אחרים, הילד צריך ללמוד אילו אובייקטים בעלי ערך גבוה במצב נתון. כמה אובייקטים צריך ללמוד מהר, בהתאם למצבים לטווח קצר או בהתאם לדרישות המשימה, עם הערך של אובייקטים המשתנים לעתים קרובות באופן דינמי כמו פעולות הדדיות (אינטראקציות) המתפתחות. ערכי אובייקטים אחרים נלמדים על פני תקופה ארוכה יותר שמתמידים ומכלילים להגדרות או למצבים שונים. על פי תורת המוטיבציה החברתית, המעגלים במוח שלנו התפתחו בצורה כזו שהיא משפיעה על בני אדם כלפי אובייקטים חברתיים בעלי ערך סוציאלי גבוה. תיאוריה זו מציעה כי הבעיות החברתיות המופיעות ב-ASD ניתנות להבנה טובה יותר כתוצאה משיבושים בתהליכי מוטיבציה סוציאלית, שיש להם השלכות מרחיקות לכת על ההתנהגות החברתית.
Wang et al מצאו כי ילדים בגיל הגן ללא ASD הראו למידה משופרת של ערך חברתי, בעוד שלילדים עם ASD יש ביצועים דומים עבור ערכי למידה חברתית ולא-חברתית. במילים אחרות, הילדים עם ASD לא הראו השפעה לערכי למידה במצב סוציאלי, ולא השפעה ללמידה ערכית במצב הלא-סוציאלי. הם מצאו גם קשר בין ערכי למידה של מטלות חברתיות ולא-חברתיות לילדים עם ASD, אך לא עבור ילדים ללא ASD. הדגשים של התרומות בעלות ערך של וואנג et al לספרות ASD, שהם השתמשו במתודולוגיה חדשנית, משמעותית לבדיקת ערכי למידה, ובחנוו את התהליך של האופן שבו למידה מעמיקה מתרחשת אצל ילדים עם או בלי ASD.
החידושים המתודולוגיים במחקרו של וונג  רוב המחקרים על ערכי למידה השתמשו בהסתברויות למידה לבדיקה אם ערכי למידה של אובייקטים לא חברתיים, משתנים בהתאם לפרס (תגמול) אם הוא חברתי או לא חברתי. הסתברותיות למידה תלויה בלמידה מהמשוב. על פני סדרה של ניסויים, המשתתפים מוצגים בדרך כלל לזוג גירויים ומתבקשים לבחור מה נכון, ובחירה שלהם מלווה בפרס או עונש. לעומת זאת Wang et al השתמשו בשינוי חדש לבדיקת ערך למידה, ובחנו זאת בקופים, אך לא בילדים. כמה תכונות של מתודולוגיה זו ראויים לציון: ראשית, מעקב העין שימש כמדד לערכי למידה. דבר זה חשוב משום שהתגובה הטבעית המשתמעת אינה מוגבלת לבדיקת ערכי הלמידה רק של אנשים מילוליים בעלי תפקוד גבוה. בנוסף, מעקב העין מספק מדד אובייקטיבי של ביצועים שניתן להשתמש בהם בכול גיל מתינוקות  ועד בוגרים, על פני מגוון רחב של חומרת הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD). יתר על כן, מעקב העין הוא הליך מדידה דינמי המעריך התנהגות כפי שהיא מתפתחת בזמן אמת, במקום למדוד תגובות בדידה. שנית, במקום התצוגות הסטטיות המשמשות לעתים קרובות במשימות של ערכי למידה, Wang et al השתמשו בגירוי דינמי שמציג תמונות נעות ותגמול מותנה. אינטראקציות טבעיות עם אנשים וחפצים הם אירועים שתלויים בזמן ובמקום. תצוגות דינמיות מספקות קרקע בדיקה רלוונטית יותר מבחינה אקולוגית להבנת הלמידה הערכית המורכבת המתרחשת בחיי היום יום. נוסף לכך, למרות שבמחקרים קודמים השתמשו בתגמולים חברתיים או לא-חברתיים לבדיקת ערכי למידה לגירויים לא-חברתיים, ערך למידה עבור גירויים חברתיים או לא-חברתיים בשילוב עם תגמולים לא חברתיים או חברתיים דינמיים (פרקטלים מתפתחים או פרצופים מחייכים).
הבנת תהליך הלמידה  מחקרים מצאו כי לילדים עם ASD יש שיבושים סלקטיביים מדאיגים לגירויים חברתיים, במיוחד פרצופים, ויש חוזקה לילדים עם ASD להעדפת אובייקטים על פנים. עם זאת, ראיות המחקר לא בהכרח מראות תשומת לב מוגברת לאובייקטים. בנוסף, מחקרים מועטים מאוד חקרו את הקשר בין ערך למידה חברתית ולא-חברתית ב- ASD. לא הרבה עבודות חקרו את התהליך של איך לאובייקטים יש ערך עבור אלה עם ASD, והמנגנונים ביסוד תהליך זה, והאם התהליך הוא זהה אצל ילדים ללא ASD. המחקר של Wang et al, ממלא את הפער ומספק ראיות לכך שילדי הגן עם ASD אינם מראים ראיות ללמידה ערכית משופרת עבור פרצופים, כמו ילדים ללא ASD, והם אינם מראים למידה משופרת של ערכים של אובייקטים לא חברתיים כצפוי בדרך כלל. זה ראוי להדגיש כי זה מצביע על כך שבילדים עם ASD אין היעדר השפעה תפיסתית לעיבוד פנים, אלא במקום זאת, הבעיה הבסיסית היא זו עם תשומת הלב.
הקשר של ערכי למידה בין מטלות סוציאליות ולא-סוציאליות בילדים עם ASD אך לא בילדים ללא ASD, מספק כמה תובנות לגבי המנגנונים הבסיסיים בערכי למידה. ואנג וחבריו מספקים ראיות כדי להציע כי בהתפתחות אופיינית, מערכת מעגלי המוח עבור ערך למידה של אובייקטים חברתיים, שונה מהמעגלים עבור ערכי למידה של אובייקטים לא-חברתיים. ערך למידה חברתי יכול לערב את מערכות התגמול ומעגל חברתי. ב ASD, נראה כי מעגל זהה משמש לערך למידה של אובייקטים חברתיים ולא-חברתיים. הסיוע לקידום של ערכי למידה באמצעות מעגלים חברתיים עשויה שלא להתרחש או שלא תהיה שלמה ב-ASD. אין ספק, כי יש צורך זהיר בפרשנות התוצאות, כי הממצאים הם יחסיים וזה המחקר ראשון שדיווח על ירידה בערכי למידה לפרצופים (פנים) בילדים עם ASD. עם זאת, ממצאי מחקר אלה מרגשים ומדגישים את הצורך במחקרים נוספים באמצעות מדדים התנהגותיים וביולוגיים כדי לבודד את ההפרעה המדויקת ב-ASD וקביעת המנגנונים הבסיסיים.
רלוונטיות קלינית וכיוונים למחקר עתידי  היעדר שינויים בערכי למידה הקשורים לגיל לאורך טווח רחב של גילאים (תינוקות עד בוגרים) כפי שדווח ע"י Wang et al הוא חשוב במיוחד לרופאים. ממצא זה מצביע על כך ששיבושים במעגלי המוח התומכים בערכי למידה חברתית מתרחשים בשלב מוקדם של ההתפתחות. לכן, מדידה אובייקטיבית של מעקב אחר ערכי למידה חברתית יכולה להיות סמן מוקדם (ביו-מרקר) לאוטיזם. בנוסף, לאור עקביות תיאורית המוטיבציה של אוטיזם, העדר השפעה ערכית לפנים (פרצוף) בשלב מוקדם מאוד של ההתפתחות יכולה להיות הסיבה הבסיסית לבעיות קוגניטיביות חברתיות המופיעות בילדים עם ASD,ולא בהפרעות בסיסיות בעיבוד קוגניטיבי חברתי עצמו.
מחקר נוסף עם מספר דגימות גדול שיגלה זאת גם, יאפשר טיפולים ממוקדים לתשומת לב כדי לשפר ערכי גירויים חברתיים ע"י הפעלת מעגל חברתי שיכול לספק פריצות דרך בטיפול בכמה מאפיינים עמידים של ASD. אין ספק שיש צורך במחקרים נוספים כדי להעריך מה יהיו התערבויות כאלה.
מחקר נוסף נדרש כדי להפריד בין תרומות של תשומת הלב הסלקטיבית לשם תפקוד המבצע, משום שהמשימה בה השתמשו Wang et al הסתמכה על שניהם. השוואת הביצועים של ילדים עם הפרעת קשב היפראקטיביות ו-ASD או ניתוח הפרעת קשב והיפראקטיביות כמשתנה,עשויים להוות דרכים לטיפול בבעיה זו. בנוסף, המחקר הנוכחי התמקד בלמידה בעלת ערך לטווח קצר, אך יש צורך להרחיב אותו גם ללמידה ערכית לטווח ארוך. יתר על כן, מתודולוגיות של סדרות זמן כדי להעריך את הדפוסים והמבנה של תנועות עיניים כפי שהן מתגלות לאורך זמן במהלך משימות לערכי למידה, יכולות לספק תובנות להבנת מרכיבי תשומת הלב החזותית שיש לשנותם ב-ASD.
לקביעה לאיזה אובייקטים יש לתת עדיפות בתוך הקשר נתון, יש השלכות חשובות למיומנות חברתית. היכולת להקצות במהירות ובדייקנות את תשומת הלב בזמן אמת כדי לחלץ את המידע הרלוונטי, על מנת להחליט איזה אובייקטים סוציאליים ולא-סוציאליים נכונים לאדם הנו קריטי כדי להנחותו לפעולה. שיבושים בעיבוד בסיסי זה ב-ASD עלולים להיות בעלי השלכות מרחיקות לכת להתפתחות אינטראקציות חברתיות ותקשורתיות.
לסיכום, מתודולוגיות מחקר כאלה למעקב אחר תנועות העין, וניתוח בסדרות זמן שהן מדויקות מספיק כדי ללכוד את הממדים הדקים של תשומת לב ויזואלית חזותית, הינן בעלות הבטחה רבה להבנת האתיולוגיה של ASD ופיתוח טיפולים חדשים כדי להצעיד את תחום הפרעה בספקטרום האוטיזם קדימה.

כיצד ציוצים בטוויטר יכולים לחשוף אנשים עם ADHD?

ציוצים בטוויטר מגלים הרבה כיצד החיים של חולי ADHD נראים

אנשים עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) נוטים לצייץ בטוויטר באמצעות מילים כמו "שונא" או "מאוכזב", הודעות קשורות לחוסר מיקוד, חוסר ברגולציה עצמית, אי הכוונה וכישלון, וביטויים של תשישות נפשית, פיזית ורגשית.  זה מביא להבנה טובה יותר של הפרעת קשב וריכוז שיכולה לעזור לרופאים לטפל ביעילות רבה יותר בחולי ADHD. ויסייע לענות על השאלה מה יכול טוויטר לחשוף על אנשים עם הפרעת קשב – ADHD.
זאת על פי מחקר שפורסם לאחרונה ב- Journal of Attention Disorders (נובמבר 2017) ע"י אוניברסיטת פנסילבניה ארה"ב בראשות החוקר Sharath Chandrag Guntuku . 
ציוצים בטוויטר מראים הרבה כיצד החיים של חולי ADHD נראים. נתוני טוויטר עשויים לספק רמזים כדי לסייע בטיפולים יעילים יותר. במדיה חברתית, בה אדם מפרסם את מצבו הנפשי באופן חופשי ואז מקבלים תובנות רבות מה אנשים אלה עוברים,שנדיר נתקלים בהם במרפאה. בפגישות קצרות של 30 או 60 דקות עם מטופלים, רופאים אינם יכולים לקבל כל הביטויים של מצבי ADHD, לעומת זאת במדיה חברתית מקבלים את הספקטרום המלא.
החוקרים פנו ל Twitter כדי לנסות להבין כיצד אנשים עם ADHD מקדישים זמנם לדבר על הכול. הם אספו 1.3 מיליון ציוצים זמינים לציבור שפורסמו ע"י 1,400 שדיווחו על אבחנה עצמית של ADHD, בהשוואה לקבוצת בקרה מקבילה שתאמה הקבוצה המקורית בגיל, מין ומשך פעילות חברתית הכוללת במדיה. לאחר מכן הריצו מודלים הבוחנים גורמים כמו אישיות, ותדירות פרסום.
חלק מהממצאים עולים בקנה אחד עם מה שכבר ידוע בספרות על ADHD, כמו, בציוצים במדיה חברתית בקבוצת הניסוי דיברו לעתים קרובות על שימוש במריחואנה למטרות רפואיות, שזה משהו שרואים גם בקליניקה בשיחות עם חולי ADHD. החוקרים מצאו גם כי אנשים עם ADHD נטו לכתוב הודעות הקשורות עם חוסר במיקוד, חוסר ברגולציה עצמית, אי הכוונה וכישלון, כמו גם ביטויים של תשישות נפשית, פיזית ורגשית. לעתים קרובות הם השתמשו במלים כמו "שנאה", "אכזבה", "זעקה" ו"עצבות "בתדירות גבוהה יותר מקבוצת הביקורת ולעתים קרובות מתפרסמת בשעות היום שבהן רוב האנשים ישנים, מחצות עד 6 בבוקר. אנשים עם ADHD חווים יותר תנודתיות במצב רוח ושליליות יותר, ונוטים להיות עם בעיות בויסות עצמי. זה יכול להסביר באופן חלקי מדוע הם נהנים לכתוב משוב מהיר במדיה חברתית. ציוץ מתוזמן היטב או מסקרן יכול להניב תגובה חיובית בתוך דקות, דבר המניע את המשך השימוש המקוון לפורקן.
באמצעות מידע שנאסף ממחקר זה ואחרים, החוקרים מתכננים לבנות אפליקציות ספציפיות המציעות תובנה למספר מצבים, כולל ADHD, מתח, חרדה, דיכאון והתמכרות לאופיואידים. הם שואפים לגרום להבנת היבטים של אנשים, את האישיות שלהם או עד כמה קשה ADHD שלהם, כמו גם מה מעורר סימפטומים מסוימים. האפליקציות (היישומים) יכללו גם מיני התערבויות. המלצה למי שמתקשה לישון היא לכבות את הטלפון שעה לפני השינה. אם חרדה או מתח הוא הגורם העיקרי, היישום עשוי להציע תרגיל קל כמו לקיחת נשימה עמוקה, ולאחר מכן לספור עד 10 ובחזרה לאפס.
אלה שנוטים לבעיות ומצבים רפואיים, מעשים ודברים מסוימים יכולים לאפיין אותם, והרעיון, לעזור להם לחזור למסלול. להבנה טובה יותר של ADHD יש פוטנציאל לעזור לרופאים לטפל בחולים אלו בהצלחה רבה יותר, אבל למידע זה גם יש גם צד שלילי: זה יכול לחשוף היבטים של אישיותו של אדם שלא במתכוון, פשוט על ידי ניתוח דבריו שפורסמו בטוויטר. 
החוקרים מודעים למגבלת המחקר, שחלוקת 50-50 של משתתפי המחקר לאלה עם ADHD ולאלה שאינם עם ADHD אינו האמת בחיים; כ-8% מהמבוגרים בארה"ב סובלים מהפרעה, על פי המכון הלאומי לבריאות הנפש, ואנשים שהשתתפו במחקר זה דיווחו על אבחנה של ADHD, ולא תמיד קביעה כזו, באה על סמך אינטראקציה עם רופא או רשומה רפואית.
למרות מגבלות אלה, החוקרים טוענים שלמחקר יש פוטנציאל חזק לסייע לרופאים להבין ביטויים שונים של ADHD, וניתן להשתמש בו ככלי משוב משלים כדי לתת לחולי ADHD תובנות אישיות.
הערותיי: או קיי, דברים ברורים וניכרים היטב בניסיון עבודה הקלינית, גם ללא מחקרים כאלה המוכיחים זאת. התנהלויות והתנהגויות שונות ואף הקלות ביותר שביניהן חושפות לעיניים מנוסות את קיומה של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). גם תמונת פנים וביחוד מראה העיניים חושף בפני לא רק הפרעת קשב אלא גם חרדה ודיכאון וגם מאפיינים של אמינות אינטליציה ויצירתיות מחד, וערמומיות שקר רמאות והתמכרויות לחומרים ממכרים, מאידך. להערכתי, הדרך סלולה לסטרט-אפ בתחום זה.
נ.ב. אכן לאחרונה נחשפנו לאנשים "ידוענים" מהארץ ומהעולם הנוהגים לצייץ לעיתים תכופות בטוויטר ומגלים בפנינו (גם בהתנהלותם ללא ציוצים) את מאפייניהם עם הפרעות נפשיות כמו ADHD חמור מלווה בהפרעות נפשיות נלוות, וקרוב לוודאי זקוקים לטיפול רפואי, שכנראה אינם מקבלים.