קשר בין אבחנת הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD לבין פגיעה מוחית טראומטית בילדים

Association of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Diagnoses with Pediatric Traumatic Brain Injury, Robert F. Asarnow, jamapediatrics, July 2021

שאלת המחקר: האם פגיעות מוח טראומטיות קשורות לסיכון מוגבר להפרעת קשב וריכוז?
תוצאות מטה-אנליזה זו של 24 מחקרים הכוללים 12,374 ילדים עם פגיעות מוח טראומטיות הראו כי נראה כי פגיעות מוח טראומטיות קשות קשורות לסיכון מוגבר להפרעת קשב וריכוז (ADHD) בהשוואה לקבוצת בקורת של אלה ללא פגיעה או עם פגיעה אחרת. לא זוהה קשר בין הפרעת קשב וריכוז (ADHD) לבין זעזוע מוח ופגיעה מוחית קלה עד בינונית. שיעור האבחנות של הפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות פרה-טראומטית היה גבוה משמעותית, משכיחות הפרעת קשב/היפראקטיביות באוכלוסיית הילדים הכללית.
משמעות ממצאים אלה מראים כי על הרופאים לבחון היטב נושאים פסיכו-סוציאליים ורפואיים שקדמה להן פגיעה מוחית טראומטית שאולי צריך להתמודד איתה כדי לטפל כראוי בסימפטומים של ADHD אצל ילדים עם פגיעות מוח טראומטיות. לכן, השיעור הגבוה של ADHD בילדים לאחר TBI קשה מחייב רופאים לבדוק היטב את התפקוד לאחר TBI לפני תחילת הטיפול ב-ADHD.

קיימים דיווחים סותרים לגבי הסיכון להפרעת קשב וריכוז (היפראקטיביות) בעקבות פגיעה מוחית טראומטית (TBI), יתכן בשל וריאציות בין מחקרים בחומרת ה- TBI החריפה או בהערכת ADHD לאחר פגיעה. ניתוח וריאציות אלה עשוי לסייע בזיהוי הסיכון.
מטרת המחקר לערוך מטה-אנליזה של מחקרים המעריכים אבחנות של ADHD בקרב ילדים בגילאי 4 עד 18 שנים לאחר זעזוע מוח ו TBI קל, בינוני או חמור. לשם כך, חיפשו מקורות נתונים של ניסויים מבוקרים (בשנים 1981 עד 2019) כולל המונחים פגיעה מוחית טראומטית, פגיעות מוח, פגיעת ראש סגורה, טראומת ראש קהה, זעזוע מוח, ADHD ו- ADD בשילוב עם גיל ילדות, תינוקות, , ילדים, מתבגרים, בני נוער ובוגרים.
מבחר המחקר מוגבל לפרסומים בשפה האנגלית בכתבי עת שבדקו עמיתים ובגיל המטופל (4-18 שנים). ההבדלים בנוגע להכללה נפתרו באמצעות הסכמה של 3 מחברים. נעשה שימוש בהנחיות מיצוי נתונים וסינתזה של הנחיות MOOSE להפשטת הערכת איכות ותוקף הנתונים. מדווחים על יחסי סיכויים עם מרווחים אמינים של 95%. המדדים העיקריים לתוצאות המחקר המתוכננות היו שיעור אבחנות ADHD.
תוצאות סך של 12,374 חולים ייחודיים עם TBI מכל רמות החומרה ו 43,491 בקבוצות בקורת שנכללו ב- 24 המחקרים בסקירה זו (בעיקר בנים 61.8%). שיעור האבחנות ל- ADHD שקדם לה TBI היה 16.0%, שזה גבוה משמעותית מהשכיחות של 10.8% בקרב אוכלוסיית הילדים הכללית . בהשוואה לילדים ללא פציעות, הסיכוי להפרעות קשב וריכוז לא עלה באופן משמעותי בעקבות זעזוע מוח. גם הסיכויים להפרעות קשב וריכוז לא עלו באופן משמעותי בהשוואה לילדים עם פציעות אחרות בעקבות TBI קל , ו- TBI מתון. לעומת זאת, הסיכויים להפרעת קשב וריכוז בעקבות TBI חמור עלו בהשוואה לילדים עם פציעות אחרות וקבוצת בקרה שלא נפגעו. כמו גם אלו עם TBI קל. מתוך 5,920 ילדים עם TBI חמור, 35.5% סבלו מהפרעות קשב וריכוז (ADHD) יותר משנה לאחר הפציעה.

לעניות דעתי, מסקנות ורלוונטיות מחקר זה הן:במחקר זה הוכח קשר מסוים בין פגיעות מוח טראומטיות (TBI) קשות לסיכון מוגבר להופעת הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). ככל שילדים עברו TBI חמור (ולא קל או מתון), כך נמצא קשר חזק יותר לעלייה בסיכון ל- ADHD. משמע קשר ישיר בין חומרת ה- TBI לבין הופעת ADHD
אולם עלי להדגיש חזור ולהדגיש, כפי שציינתי באתרי לראשונה כבר לפני כשתים עשר שנים, שהגורם העיקרי ואף היחידי להתפתחות ADHD בילדים זה הגורם הגנטי משפחתי ואין בלתו, פרט רק לפגיעת מוח טראומטית קשה שיכולה להיות הסיבה להופעת ADHD, כפי שאכן מתואר במחקר.
מאידך, כל הגורמים הסביבתיים האחרים, המתפרסמים חדשים לבקרים, עלולים להחמיר או יכולים לשפר את הפרעת קשב והיפראקטיביות, אבל בשום מקרה הם לא יגרמו להתפתחותה והופעתה.

ADHD עם מרדנות וקשיי התנהגות מובילה במהלך השנים להתפתחות הפרעות חמורות

תסמיני הפרעת קשב/היפראקטיביות, התקדמות מחצינה במחקר LAMS: מבחן תיאוריית אימפולסיביות

Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Symptoms and Externalizing Progression in the LAMS Study: A Test of Trait Impulsivity Theory Ziv E. Bell PhD, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2022-02-01

מטרת המחקר לבחון חיזוי פרוספקטיבי דיפרנציאלי של התפתחות בהתנהגות מחצינה, כולל הפרעה מרדנית מתריסה (ODD) , הפרעת התנהגות (CD) והפרעות שימוש בחומרים (SUD), על ידי תסמינים מוקדמים יותר של היפראקטיביות-אימפולסיביות (HI) לעומת חוסר קשב (IN) של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
משתתפי מחקר ההערכה של תסמיני מאניה (LAMS) (N = 685 בכניסה למחקר), כולל 458 בנים ו-227 בנות בגילאי 6-12 שנה, השלימו דוח הורה מלא והערכות דיווח עצמי מדי שנה במשך 8 שנים, על לוח הזמנים להפרעות רגשיות וסכיזופרניה לילדים בגיל בית הספר. נערכו שלוש קבוצות של ניתוחים. ראשית, רגרסיה שימשה לבדיקת קשרים עצמאיים בין תסמיני HI ותוצאות מחצינות מאוחרות יותר, שליטה בתסמיני IN ותסמיני IN ומאוחר יותר תוצאות מחצינות, בקרה על תסמיני HI. שנית, רגרסיה לוגיסטית שימשה לבדיקת התקדמות של הפרעות החצנה לפי DSM. שלישית, מבחני גישור שימשו להערכת פוטנציאל התקדמות החצנה באמצעות מתווכים בסיכון סביבתי (למשל, סביבה משפחתית, אלימות שכונתית).

תוצאות המחקר הראו שבהתאם להשערות שנגזרו מתיאוריות אימפולסיביות תכונה של התנהגות מחצינה, תסמיני היפראקטיביות (HI) של ADHD היו קשורים באופן עצמאי לתוצאות החצנה ארוכות טווח, בעוד שתסמיני חוסר קשב (IN) לא היו קשורים בהחצנה לאורך השנים; בין חודש 48 לחודש 96, אבחנות ADHD-HI/ (תת-סוג של הפרעת קשב עם סימפטומים משולבים) חזו אבחנות מאוחרות יותר של הפרעת התרסה מתנגדת; אבחנות הפרעות מתריסות מתנגדות (ODD) חזו אבחנות מאוחרות יותר של הפרעות התנהגות (CD); ואבחוני הפרעות התנהגות (CD) חזו אבחנות מאוחרות יותר של הפרעת שימוש בסמים (SUD). כמו כן נמצאו עדויות לתיווך בסיכון סביבתי (מעקב הורים, אלימות שכונתית).

מסקנת המחקר שהממצאים תומכים במודלים של אימפולסיביות תכונה של התקדמות החצנה, לפיה תת-סוגי ADHD-HI סימפטומים משולבים נוטים להתנהגויות מחצינה חמורות יותר ויותר, המוגדלות בהקשרים של סיכון סביבתי.

באופן מסורתי, הפרעות התנהגות מחצינות, כולל הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), הפרעת התרסה מתנגדת (ODD), הפרעת התנהגות (CD), הפרעות שימוש בחומרים (SUDs) והפרעת אישיות אנטי-חברתית, זכו להתייחסות ברורה, כמו שמופיעות ב-.DSM-5 עם זאת, שיעורים גבוהים של תחלואה מקבילה ורציפה של הפרעות החצנה מאופיינים היטב. למעשה, התקדמות של הפרעות החצנה חמורות יותר ויותר לאורך תוחלת החיים תוארה במשך יותר מ-50 שנה ומאומתת לאורך שנים.

מודלים תיאורטיים בולטים מייחסים תחלואה נלווית והתקדמות מחצינה לאחריות גנטית משותפת לאימפולסיביות ולאינטראקציות שלה עם סיכון סביבתי. מחקרי גנטיקה התנהגותית של דגימות אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים מניבים תמיד תכונה אחת, תורשתית מאוד, שעליה עומסים כל התסמונות המחצינות. גורמי סיכון סביבתיים מסוימים, כגון התעללות, התעללות ואלימות שכונתית, יכולים להעצים את החובה הגנטית הזו למשוך אנשים מסוימים לאורך הספקטרום המחצין. תיאוריות כאלה נתמכות על ידי מחקרי תאומים המראים שתחלואה נלווית בקרב ADHD, ODD ו-CD מוסברת הן בפגיעות גנטית והן בסיכון סביבתי במשותף. לפיכך, במקרים רבים, התקדמות מחצינה עשויה להיות מובן בצורה הטובה ביותר כסדרה של ביטויים פתו-פלסטיים של אטיולוגיה של המחלה, לפיה תכונה גנטית יחידה, רב-גורמים – המתבטאת כאימפולסיביות – מעוצבת על ידי חיזוק סביבתי פוטנציאלי למצגות שונות.

נתוני המחקר סיפקו הזדמנות להעריך השערות הקשורות לתיאוריית אימפולסיביות כתכונה של התקדמות החצנה לאורך 8 שנים. אבחנות מחצינות הראו המשכיות משמעותית, ונמצאו עדויות להתפתחות סימפטומים. מספר משתנים של התקדמות מחצינה שזוהו במחקרי אורך קודמים קצרי טווח, אושרו אף הם למרות מדדים פחות מדויקים (דיווחי הורים, לא תצפיות ישירות). ממצאי המחקר הנוכחי מרחיבים את הספרות הקיימת ומצביעים על הצורך להתערב בשלב מוקדם בחיים בקרב ילדים צעירים עם ADHD-HI/C. היפוך בעיות התנהגות מבוססות קשה יותר מאשר מניעתן בקרב ילדים פגיעים באמצעות התערבויות משפחתיות. מקווים שהממצאים כאן תורמים לאבחון ולטיפול מוקדם יותר.

תגובתי: מחקר נכון ומדויק. מוכח גם על ידי יום יום בעבודתי הקלינית בתרפאתי להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) ונלוותיה, לאור ניסיוני עם אלפים רבים של ילדים בשמונה עשרה השנים האחרונות. לסיכום, קצר וחד, מהיבט הקליני שלי, ככל שבאבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות – אני מאבחן בדרגת חומרה עולה, כלומר עם יותר היפראקטיביות, אימפולסיביות, מרדנות מתריסה, או בעית התנהגות – כך ניתן לצפות ש- ADHD עלולה לתתפתח במשך הזמן לדרגת הפרעה חמורה, זאת ללא טיפול רפואי מתאים. לפיכך, כבר לפני שלוש עשרה שנה, כחמש שנים לאחר עבודתי בתחום זה, סווגתי על פי המקרים הקליניים ממרפאתי את הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בטבלת קלסיפיקציה לפי דרגות חומרה עולות, ובהתאם לאור מעקב קליני קבעתי את הצפי להחמרת ההפרעה בעתיד והמשכיותה לבגרות. בעוד באותה עת, האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר המובילה בעולם בתחום זה, טרם חשבה כלל וכלל על כך?…)
בנוסף לזה, תמיד אני בודק בכל מטופל את הגנטיקה המשפחתית הקרובה (כולל אחיינים) ואם אצלם יש הפרעה קשה אפשר לצפות שהסיכון גובר שמהלך כזה יקרה במטופל הנוכחי. חשוב להדגיש שבמקרי ADHD קשים עם גנטיקה משפחתית כזו – טיפול רפואי משולב, פסיכולוגי/התנהגותי ותרופתי הנו כורח רפואי. יש לעיתים שהורה/ים מתנגד/ים לטיפול תרופתי, אז חובה על הרופא לתעד זאת בתיקו הרפואי של המטופל. אצלי כבר אין התנגדויות כאלה, כי אני מסביר להורים בפרוט רב את ההשלכות לאי טיפול, והם אכן מסכימים.
נ.ב. …לחשוב על כך, שיש רבים מאד כאלה, שמצפים ומסתמכים על בדיקות ממוחשבות כמו טובה, מוקסו ואחרות, אשר "ידעו" לאבחן כנ"ל ?! מתאים לזה ביטוי שגור כיום "בושה וכלימה". הבדיקות אלה מטעות את הרופא ומכשילות את המטופל. זה לא פחות מ" כשלון רפואי ומחדל מדיקו לגלי".במרפאתי, אף ילדה וילד לא עשו בדיקה ממוחשבת, מאלפים רבים של מטופלים שאובחנו קלינית על ידי,

ילדים להורים צעירים ומבוגרים חולקים סיכון להפרעות התפתחות עצביות; בצעירים ADHD ,TD ובמבוגרים ASD, OCD

Children of both young and old parents share risk for certain neurodevelopment disorders

 Parental Age and Differential Estimates of Risk for Neuropsychiatric Disorders: Findings from the Danish Birth Cohort. Magdalena Janecka, Seaver Autism Center for Research and Treatment Mount Sinai NY , Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, May 21, 2019

גיל הורים צעיר וגם בגיל המבוגר, בעת ההתעברות, הראו בעבר סיכון מוגבר למספר הפרעות נוירו-פסיכיאטריות אצל צאצאים, כולל ASD, ADHD וסכיזופרניה. מחקר זה מספק עדויות חדשות על הקשר בין גיל ההורות לבין הסיכון ל- TD/CT ו- OCD בילדים, המאמת את הקשרים שדווחו בעבר בין גיל הורים צעיר יותר ל-ADHD לבין גיל הורים מבוגר ו- ASD.

לראשונה, במדגם המבוסס על אוכלוסייה, המחקר הנוכחי מראה כי גיל ההורים קשור לסיכונים דיפרנציאליים להתחלת הפרעות פסיכיאטריות בילדים. תוצאות אלו עולות בקנה אחד עם מודל הכולל מבנה סיכון משותפת ובולט למצבים נוירו-פסיכיאטריים בילדות ומדגישות שיש תרומות ייחודיות של גיל ההורים לסיכון אצל הילדים.
חוקרים בתוכנית טיקים ו-OCD במרכז לאוטיזם למחקר וטיפול פסיכיאטרי אינטגרטיבי (iPSYCH) ביצעו חקירה צולבת על ההשפעות של גילאי האם והאב בעת ההתעברות, להופעת מצבים נוירו-פסיכיאטריים בילדות, תוך שימוש במדגם גדול המבוסס על אוכלוסייה.
קבוצת המחקר הורכבה מ- 1,490,745  יחידים שנולדו בדנמרק בין השנים 1980 עד 2007 עם מידע מפורט על גיל ההורים. במחקר עקבו אחריהם עד דצמבר 2013. מקרים של ASD, ADHD, OCD ו- TD/CT זוהו במרשם המרכזי הפסיכיאטרי הדני ובמרשם המטופלים הלאומי.
באמצעות גישות אלה, החוקרים בדקו במקביל את יחסי הסיכון בין הגיל בהורות למספר מצבים פסיכיאטריים שונים אצל הצאצאים. הם מצאו כי גיל ההורים הצעיר יותר קשור באופן משמעותי לסיכון מוגבר להפרעות קשב/היפראקטיביות – ADHD ולהפרעת טורט/הפרעת טיק כרונית -TD/CT; ואילו גיל ההורים המבוגר יותר היה קשור לאוטיזם – ASD, והפרעה אובססיבית כפייתית – OCD. אולם המחקר מצא כי העלייה בסיכון הקשור לגיל ההורים בעת ההתעברות היא קטנה ואינה אמורה להשפיע על החלטות הפרט לגבי גיל לידת ילדים.
לדברי החוקרת הראשית ד"ר דורותי גריס, חוקרת בכירה ומנהלת תוכנית טיקים ו-OCD בהר סיני, השתמשו בקבוצה לאומית גדולה מאוד של 1.4 מיליון ילדים למחקר זה, דבר שאפשר דיוק רב יותר בבחינת הקשרים המורכבים בין גיל ההורים וסיכון לצאצאים למצבי בריאות הנפש. תוצאות המחקר יעזרו להנחות את החיפוש אחר המנגנונים הספציפיים המשפיעים על הסיכון להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות בילדות.

הערותיי: נעשו מחקרים רבים בנושא זה, כמו מאמר אחרון שפרסמתי באתרי (ראה קישור למחקר בנושא" אימהות צעירות בסיכון גדול יותר ללדת ילדים עם ADHD). פונקציית גיל הורה ייתכן ויכול להוות גורם משפיע קטן שטרם הוכח. בעוד הגורם הגנטי הוא המכריע!! אגב, אם שיולדת בגיל צעיר מאד יכול להיות שזה בגלל שיש לה עצמה בעיה רגשית/נפשית התנהגותית ולכן הכניסה המוקדמת להיריון. כלומר הילד שנולד עם ASD, ADHD, זה בעקבות הגנטיקה מצד האם.

https://adhdisrael.wordpress.com/2021/09/24/21089/

חשיפה של מתבגרים לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית- קשורים לבעיות התנהגויות של ADHD

Adolescent exposure to endocrine-disrupting chemicals linked to ADHD behaviors
Jessica R. Shoaff, Harvard Medical School

מחקר חדש שפורסם ב- JAMA מצא כי חשיפה לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית, במיוחד פתלטים (phthalates) קשורה להתנהגויות של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)  בקרב מתבגרים.
ישנן עדויות הולכות וגוברות כי חשיפה לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית (EDC -endocrine-disrupting chemicals), כגון פתלטים ופנולים (phenols), עשויה להיות קשורה להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), פתלטים ופנולים נמצאים בשימוש נרחב במוצרי צריכה, כולל ציוד לעיבוד ואריזת מזון, מוצרי טיפוח אישי (למשל, קוסמטיקה וניחוחות) ותרופות, וכתוצאה מכך חשיפה בכל מקום. אף על פי שמחקרים אפידמיולוגיים דיווחו על קשר בין חשיפה טרום לידתית ובילדות מוקדמת לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית ((EDC , לבין התנהגויות דמויי ADHD, אך מעט מחקרים בחנו את הקשר של חשיפה לכימיקלים אלה במהלך גיל ההתבגרות, לבין התנהגויות דומות ל- ADHD.
חשיפה לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית EDC במהלך גיל ההתבגרות עשויה להזיק במיוחד בגלל התפתחות מוחית קריטית בתקופה זו, שרבים מהם קשורים לשינויים תפקודיים ומבניים במוח, בנוסף להתפרצות בעיות התנהגות שנראה שהם נגרמים כתוצאה משינויים הורמונליים. החוקרים קבעו במחקר זה כי חשיפת EDC בגיל ההתבגרות מילאה תפקיד בהתפתחות התנהגויות הקשורות ל-ADHD.
החוקרים אספו נתונים של 205 מתבגרים שנכללו בקבוצת הלידה הפוטנציאלית המתמשכת, the New Bedford Cohort. המשתתפים עברו בדיקות התפתחות עצביות וסיפקו דגימות שתן נקודתי. החוקרים ביצעו ניתוחים סטטיסטיים תוך שימוש בניתוח מדדים חוזרים ונשנים עם מודלים מוגדרים של רב משתנים בכדי לבחון את הסיכון היחסי המותאם להתנהגויות הקשורות ל- ADHD בגלל חשיפה ל- EDC. הם כימתו את ריכוזי  הסמן הביולוגי בשתן של EDC או המטבוליטים שלהם, כמו paraben, phenols, phthalates and triclocarban, ויצרו אמצעי חשיפה מסכמים ששילבו ריכוזים של סמנים ביולוגיים עם סוג כימי משותף, מנגנון פעולה או מסלול חשיפה. יתר על כן, החוקרים העריכו התנהגויות הקשורות ל- ADHD הכוללות עד 14 מדדים מרשימת הבדיקות ההתנהגותיות שהושלמו על ידי הורים ומורים באמצעות סולם Conners Attention Deficit  ומערכת הערכת ההתנהגות לילדים. הם דירגו ציונים בכל אינדקס כדי לזהות משתתפים שהציגו בעיה התנהגותית משמעותית, שהוגדרה על ידי ההנחיות הפרשניות של כל קנה מידה.
התוצאות הראו של 82 (40%) מהמשתתפים היו ציונים המייצגים בעיית התנהגות משמעותית, ו- 39 (19%) קיבלו אבחון ADHD. כל עלייה של פי שניים בסכום הריכוזים הפתלטים האנטי אנדרוגניים נקשרה לעלייה של 1.34 בסיכון לבעיות התנהגות משמעותיות הקשורות ל-ADHD. יתר על כן, כל עלייה כפולה בסכום הדיכלורופנולים נקשרה לסיכון מוגבר של 1.15. משתתפים בנים נטו להציג אסוציאציות חזקות יותר, אך החוקרים ציינו חוסר דיוק ביחס להבדלים ספציפיים למין.
הערותיי: אמנם לדעת החוקרים לזיהוי גורמי סיכון סביבתיים עבור ADHD יש חשיבות רבה לבריאות הציבור, וממצאים אלה לדעתם תורמים תובנות חדשות לגבי התוצאות הנוירו-התנהגותיות המזיקות עם חשיפה ל- EDC בגיל ההתבגרות. אולם עדיין להערכתי הקלינית הגורם להופעת הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים ומתבגרים הוא כולו גנטי משפחתי וגורמים סביבתיים לסוגיהם השונים עלולים להחמיר את הפרעת ADHD או לחלופין יכולים להקל על ההפרעה. זו העובדה שאני נוכח בה בקליניקה מאז התחלתי לעסוק בתחום לפני כ- 18 שנים, והבהרתי אותה פעמים רבות מאד באתרי לאורך השנים.

הקשר בין ADHD לאסטמה בילדים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית

THE RELATIONSHIP BETWEEN ADHD AND ASTHMA IN A PEDIATRIC PSYCHIATRY INPATIENT SAMPLE
Caroline E. Pritchard,  J. American Academy Child & Adolescent Psychiatry, 2019-10-01

ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) הם עם סיכון גבוה יותר למחלות אלרגיות, כמו אקזמה. במדגם ילדים באשפוז בבריאות הנפש נבדק האם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)  מנבאות אסטמה תוך התחשבות במנחים פוטנציאליים של הקשר. נתונים על 392 חולים בבריאות הנפש, בין הגילאים 17-5 שנה שכללו את המשתנים האלה:  גיל, מין, משקל, גובה, גזע, הכנסה של משק הבית, אבחנת אסתמה, אבחנת ADHD, מספר אבחנות של מחלות נפש בילדים, היסטוריה של מחלות נפש אצל הורה. נערכו ניתוחים של משתנה יחיד החזוי לאסטמה, ובנו מודלים מרובי משתנים המתבססים על רב-קולינאריות, כמו גם צמצום לפי גזע ומין.

מבין 392 האשפוזים, 81 (21%) סבלו מאסתמה ו- 168 (43%) לקו בהפרעות ADHD, ואילו 43 (11%) סבלו משניהם. בקבוצת הדגימה כולה, מעט יותר גברים (23%) סבלו מאסתמה בהשוואה לנקבות (19%). נמצא קשר מובהק בין אסטמה לבין הדברים הבאים: 1) הפרעות קשב ריכוז/היפארקטיביות (ADHD) 2) מספר האבחנות במחלות נפש. מנבאים אחרים היו גזע שחור, ומדד BMI גבוה יותר. ההכנסה הייתה קשורה באופן שולי לאסטמה, אך לא היסטוריה של מחלה נפשית משפחתית. במודל רב משתנים, הפרעות ADHD, גזע שחור ו-BMI ניבאו אסתמה. אצל נשים אסתמה הייתה קשורה באופן חזק עם ADHD ואילו קשר זה לא היה נכון אצל גברים.

לסיכום, מחקר על קבוצת ילדים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית: הפרעות קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) מנבאות אסטמה; ואילו חומרת מחלות נפש, גזע שחור ו- BMI גבוה יותר, קשורות אף הן לאסטמה. מערכות יחסים אלה חזקות יותר בשכבה הנשית בלבד. בהתחשב בקשר בעבר של ADHD עם מחלות אלרגיות, מחקר עתידי צריך לחקור את הקשר של מצבי חסינות/דלקת (immunity/inflammation) עם הפרעות ADHD.

רמות ויטמין D אצל האם והסיכון להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בצאצאים

Maternal Vitamin D Levels and the Risk of Offspring ADHD
Minna Sucksdorff MD, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2021-10-01

בהתבסס על מחקר בקרת מקרים תצפיתי, הצליחו להראות לראשונה קשר בין רמות ויטמין D אימהיות נמוכות בתחילת ההיריון לבין סיכון מוגבר לצאצאים שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב /היפראקטיביות (ADHD). בכל אופן בהתבסס על מחקר זה, לא אפשרי לתת המלצות קליניות. לכן, יש צורך במחקר נוסף בנושא חשוב זה. חיוני שהמלצות יתבססו על ניסויים קליניים זהירים.

מחקרים קודמים מדדו ציוני סימפטומים של ADHD וביצעו מדידות של ויטמין D בלידה, או היו מעט משתתפים עם הפרעות ADHD במדגם. הממצא במחקר הנוכחי בנושא ADHD תואם למחקרים המראים קשר בין רמות נמוכות יותר של ויטמין D בהריון אימהי מוקדם לבין רמות גבוהות יותר של תסמיני ADHD בגיל 4 עד 5 שנים בהתבסס על דירוג הורים או מורים.
במחקר זה בוצעו ניתוחים על הקטגוריות הקליניות של רמות ויטמין D, תוך התאמה למגוון משתנים רלוונטי יותר מבחינה קלינית. הניתוחים הראשוניים שלנו כללו התאמה לגיל האם ולמעמד החברתי-כלכלי האימהי (SES). הם היו משתנים שהתבססו על בדיקות סטטיסטיות בנתוני המחקר, הקשורים הן לרמות הוויטמין D האימהיות והן לצאצאים של ADHD ובכך מילאו את הקריטריונים לגורם מבלבל. עם זאת, הפעילו גם את הניתוחים המתאימים לגיל האם, SES אימהי, היסטוריה פסיכיאטרית אימהית ומעמד מהגרים אימהי. יתר על כן, בנוסף, בוצעו ניתוחים נוספים שבדקו את האימהות 25 (OH) D בהתאמה למגוונות המוזכרות לעיל (גיל האם, SES, היסטוריה פסיכיאטרית, ומעמד מהגרים).
עם זאת, ייתכן שקיימות קבוצות מסוימות של נשים בהריון שאינן פועלות לפי ההמלצות לתזונה מתאימה או להשלמת ויטמין D, או נמצאות בסיכון גבוה יותר לחסר בוויטמין D, כמו נשים מרקע מהגרים או משפחות המתמודדות עם אתגרים פסיכו-סוציאליים. בהתבסס על נתונים מפינלנד הוכח כי נשים עם השכלה גבוהה, מבוגרות יותר, ועם משקל תקין, נוטות יותר לעקוב וליישם את ההמלצות והתזונה לשימוש בתוספים במהלך הריון. לכן נשים בהריון הנמצאות בסיכון גבוה יותר דורשות תשומת לב מיוחדת כדי לוודא שההמלצות הניתנות להן מיושמות. נדרשים מחקרים חדשים עתידיים אשר ישפכו אור נוסף על הקשר המעניין הזה בין רמות ויטמין D מצד האם לבין הסיכון לצאצאים לפתח הפרעת קשב /היפראקטיביות (ADHD) וגם יספקו מידע נוסף לפרקטיקה הקלינית.

קשר בין רמת ויטמין D אימהית להפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות ADHD אצל צאצאים
הפקת מקסימום מהנתונים

Maternal Vitamin D Level and ADHD in Offspring: Getting the Most Out of the Data
Chintan Trivedi MD, JAACAP 01/10/2021

על המאמר של Sucksdorff et al בנושא: "רמות ויטמין D מצד האם והסיכון להפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) של הצאצאים." מפרגנים למחברים על עבודה יוצאת דופן זו. מספר מחקרים בחנו את הקשר הזה גם לאחרונה. זה מאתגר לוגיסטית לערוך מחקר מסוג זה, שכן הוא דורש מעקב ארוך טווח וציות של מטופלים באוכלוסייה חלשה. מאידך, אפשר לספק כמה הצעות להיבט המתודולוגי הסטטיסטי, שיכול להנחות טוב יותר את הקלינאי בחיזוי הפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) בקרב הצאצאים.
המחברים הראו קשר בין רמה נמוכה של ויטמין D אימהי במהלך הריון לבין הסיכון להפרעות ADHD. עם זאת, בגלל הגישה האנליטית, מאתגר ליישם ממצאים אלה לפרקטיקה קלינית. ניתוח נוסף יכול לספק מידע חשוב לרופאים. ראשית, אנו מבחינים כי ניתוח רמות ויטמין D ואבחון ADHD אצל צאצאים מותאמים לגיל ולמצב הסוציו-אקונומי האימהי. מאידך, התאמות למשתנים אחרים כגון מצב סוציו-אקונומי אימהי, גיל אימהי, אבחון הפרעת קשב וריכוז אימהי, הפרעת קשב וריכוז מצד אבא, ואבחון שימוש בסמים. ממליצים לנתח את הקטגוריות הקליניות של רמת ויטמין D והפרעות קשב וריכוז עבור משתנים קליניים רלוונטיים בכדי לספק פרטים נוספים לרופאים, שכן קטגוריות קליניות של רמת ויטמין D יעזרו לחזות צאצאים של ADHD טוב יותר. על ידי ביצוע ניתוח receiver operating characteristic (ROC), קל יותר להשיג רגישות וספציפיות של ערכי החיתוך השונים. מידע זה יכול לספק תובנה רבה יותר לגבי תפקידה של רמת ויטמין D אצל האם והפרעת קשב וריכוז בצאצאים. בהתחשב בעושר הנתונים שיש למחברים, לערכי החיתוך המוחלטים יש השלכות קליניות שיכולות לסייע לרופאים לחזות פוטנציאליים אילו פציינטים סביר ביותר שיאובחנו עם ADHD. יהיה יותר משמעותי אם המחברים יוכלו לנתח את הנתונים בעזרת ההצעות שהוזכרו לעיל.
אנו מקווים כי המלצות אלו יאפשרו הבנה טובה יותר של הקשר בין רמות ויטמין D מצד האם לבין הסיכון להפרעת קשב וריכוז אצל הצאצאים.

הערותיי: דנתי באתרי במספר מחקרים בנושא זה, של קשר בין חסר ויטמין D אימהי להופעת ADHD בצאצאים, וטרם נוכחתי בפריצת דרך. עדיין המחקרים אינם מבוססים דיים מדעית-רפואית, ולכן עד שיוכח אחרת, הגנטיקה המשפחתית כגורם להופעת הפרעת קשב ריכוז /היפראקטיביות (ADHD) היא הגוברת, ותנאים סביבתיים יכולים לשפר סימפטומים של ADHD או עלולים להחמירם.

קשר בין ADHD לדמנציה: ADHD ואלצהיימר וכל סוג דמנציה- מחקר רב דורות בשוודיה

Link between ADHD and dementia across generations
ADHD and Alzheimer's disease and any dementia: A multi‐generation cohort study in Sweden. Le Zhang, Zheng Chang, Dept of Medical Epidemiology and Biostatistics at Karolinska Institute, Alzheimer's & Dementia September 9, 2021

מחקר גדול מצא קשר בין ADHD לדמנציה לאורך הדורות. המחקר שפורסם ב- Alzheimer's & Dementia: Journal of the Alzheimer Association מראה כי הורים וסבים של בוגרים הסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) היו בסיכון גבוה יותר לדמנציה מאשר לאלה עם ילדים ונכדים ללא ADHD. הממצאים מצביעים על כך שקיימים גורמים גנטיים ו/או סביבתיים לקשר בין ADHD לדמנציה. כעת נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את המנגנונים הבסיסיים.
הפרעת קשב/היפראקטיביות היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בחוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות. זה משפיע על כ -%3 מהמבוגרים ברחבי העולם. מספר האבחונים החדשים של אנשים עם ADHD גדל באופן דרמטי בעשורים האחרונים על רקע הגברת המודעות והידע אודות ההפרעה. עם זאת, מכיוון שהאבחנה עדיין חדשה יחסית, היו עד עתה רק מספר מצומצם של מחקרים קטנים על התפתחות דמנציה אצל אנשים הסובלים מ- ADHD, לרוב עם תוצאות סותרות.
במחקר הנוכחי, החוקרים רצו להתגבר על כך על ידי בחינת כמה דורות מבוגרים יותר של אנשים הסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות אובחנו כסובלים מדמנציה. המחקר בדק יותר משני מיליון אנשים שנולדו בשבדיה בין השנים 1980-2001, מתוכם כ- % 3.2 אובחנו כסובלים מ- ADHD. באמצעות רישומים לאומיים, קישרו החוקרים אנשים אלה ליותר מחמישה מיליון קרובי משפחה ביולוגיים, כולל הורים, סבים, דודים ודודות, ובדקו עד כמה קרובי משפחה אלה פיתחו דמנציה.
החוקרים גילו כי הורים לאנשים הסובלים מ- ADHD יש סיכון גבוה יותר של 34% בהשוואה להורים לאנשים ללא ADHD. הסיכון למחלת אלצהיימר, הסוג השכיח ביותר של דמנציה, היה גבוה ב- 55% בקרב הורים לאנשים הסובלים מ- ADHD. לאנשים הסובלים מ- ADHD יש סיכוי גבוה יותר שההורים שלהם יהיו עם דמנציה מוקדמת מאשר דמנציה מאוחרת.
החוקרים מציינים כי הסיכון המוחלט לדמנציה היה נמוך בקרב כלל קבוצת ההורים; רק 0.17% מההורים אובחנו כסובלים מדמנציה במהלך תקופת המעקב.
הקשר היה נמוך יותר בקרב קרובי משפחה מדרגה שנייה של אנשים עם ADHD, כלומר סבא וסבתא ודודים ודודות. לדוגמא, לסבא וסבתא של אנשים הסובלים מ- ADHD היה סיכון מוגבר של 10% לדמנציה בהשוואה לסבים של אנשים ללא ADHD.
למרות שהמחקר אינו מסוגל לקבוע את הקשר בין הסיבה לתוצאה, החוקרים מציגים מספר הסברים אפשריים שניתן לחקור במחקר עתידי. אפשר לדמיין שיש ווריאנטים גנטיים שלא נחשפו הגורמים לשתי ההפרעות, או לגורמי סיכון סביבתיים לכל המשפחה, כמו המעמד הסוציו-אקונומי, שעשויים להשפיע על הקשר. הסבר אפשרי נוסף הוא ש- ADHD מגביר את הסיכון למצבים בריאותיים גופניים, מה שמוביל לסיכון מוגבר לדמנציה.

הערותיי: להערכתי כפי שאני טוען שוב ושוב מזה למעלה מעשור שנים, שהגורם הגנטי הוא המשפיע העיקרי אם לא הבלעדי. להווה ידוע, ADHD האמיתית במהותה נלוות לה הפרעות נפשיות והפרעות נוירו-ביולוגיות, וזה כנראה גם הקשר בין ADHD לבין דמנציה לסוגיה. כפי שאני נוכח בקליניקה כאשר אני מאבחן ADHD בדרגת חומרה קשה בילד, תמיד נוכח שאחד ההורים סובל מהפרעה נפשית.

האם תיאנין וקפאין משפרים תשומת לב, שליטה מעכבת, וקוגניציה בילדים עם ADHD?

Effects of L-theanine-caffeine combination on sustained attention and inhibitory control among children with ADHD: a proof-of-concept neuroimaging, Chanaka N Kahathuduwa, et al .Sci Rep. 2020 Aug 4

במחקר זה בדקו את ההשפעות של L-תאנין, וקפאין ובשילוב שלהם, על תשומת לב מתמשכת, על שליטה מעכבת ועל קוגניציה כללית בקרב בנים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
( L-תאנין הוא הצורה המצויה בעלי תה וכמרכיב תוספי תזונה בטוח ששיכול להשפיע על תסמיני חרדה, עוזר להפחתת לחץ, לקידום רגיעה ותרומה לבהירות ולמיקוד)
L-Theanine (2.5 מ"ג / ק"ג), קפאין (2.0 מ"ג / ק"ג), בשילובם ובדיקת פלצבו ניתנו במצבי אקראיות בארבע דרכים נמדדות חוזרות ונשנות עם שטיפה, לחמישה בנים (בגיל 8-15 שנים) מאובחנים עם ADHD. הדמיית תהודה מגנטית פונקציונאלית (fMRI) בוצעה במהלך משימת Go / NoGo ומשימת אות עצירה כשעה לאחר המנה. ארגז הכלים הקוגניטיבי של NIH ניתן כ- 2 שעות לאחר המנה. טיפול לעומת השפעות פלסבו נבדק במודלים עם השפעות מעורבות מרובות רמות.
תוצאות המחקר הראו כי L-Theanine שיפר את סך הקוגניציה המורכבת בארגז הכלים של קוגניציה של NIH (p = 0.040) לעומת פלצבו. קפאין החמיר ואילו L-תיאנין היה במגמה של החמרה בשליטה מעכבת (כלומר, זמן התגובה של אות העצירה מוגבר; p = 0.031 ו- p = 0.053 בהתאמה).שילוב של L-תאנין וקפאין שיפר את המרכיב הקוגניטיבי הכולל (p = 0.041), d-prime במשימת Go / NoGo (p = 0.033) והראה מגמה של שיפור בשליטה לבקרה מעכבת (p = 0.080). שילוב של L-תאנין-קפאין היה קשור גם לירידה בתגובתיות הקשורה למשימות של רשת מוח הקשורה לתעייה נפשית (כלומר רשת במצב ברירת מחדל).

תגובתי: לסיכום מסקנת החוקרים במחקר זב כי שילוב של L-תאנין-קפאין עשוי להוות אפשרות טיפולית פוטנציאלית ללקויות הקשורות ל- ADHD לקשב מתמשך, לבקרה מעכבת ולשיפור ביצועים קוגניטיביים כוללניים. להערכתי, יש בזה בקושי משהו, לא מעבר לזה, וודאי לא יכול להוות תחליף לטיפול הרפואי המקובל כיום להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).

תת פעילות של בלוטת התריס אצל אימהות בהריון קשורה להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל ילדיהן

Hypothyroidism in pregnant mothers linked to ADHD in their children, Morgan Peltier
.Long Island School of Medicine, October 21, 2020

Maternal Hypothyroidism Increases the Risk of Attention-Deficit Hyperactivity Disorder in the Offspring. American Journal of Perinatology

רמות נמוכות של כימיקלים מרכזיים המווסתים את הגוף אצל אימהות בשלושת החודשים הראשונים להריון עלולים להפריע להתפתחות המוח של התינוק, כך עולה ממחקר אמריקאי גדול. כימיקלים אלה או הורמונים, מיוצרים בבלוטת התריס הממוקמת בצוואר וידועים כמשפיעים על התפתחות העובר. החוקרים חשדו כי שיבושים בייצורם, או תת פעילות בלוטת התריס, עשויים לתרום להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), שהיא הפרעה נוירו-התפתחותית השכיחה ביותר בקרב ילדי ארה"ב.
חוקרים בית הספר לרפואה של ניו יורק בלונג איילנד, נוכחו במחקר חדש שילדים שאימהותיהם אובחנו כסובלות מתת-פעילות של בלוטת התריס זמן קצר לפני או במהלך שלבי ההיריון המוקדמים, היו בסיכון גבוה יותר ב- 24% ללקות ב- ADHD בהשוואה לילדים שאימהותיהם לא אובחנו בזה. המחקר מראה גם כי בנים שנולדו לנשים עם תת-פעילות בלוטת התריס היו חשופים פי ארבע יותר ל-ADHD בהשוואה לבנות שאימהותיהן סבלו מתת פעילות בלוטת התריס. ילדים היספנים שנולדו לאימהות תת-בלוטת התריס היו בסיכון הגבוה ביותר מכל קבוצת אתניות שנחקרו.
ממצאי המחקר מבהירים כי לבריאות בלוטת התריס ככל הנראה יש תפקיד הרבה יותר גדול בהתפתחות המוח העוברית ובהפרעות התנהגות כמו ADHD ממה שחשבו בעבר, טוען המחבר הראשי במחקר, מורגן פלטייר, פרופסור במחלקת מיילדות קליניות, גינקולוגיה ורפואת הרבייה בבי"ח NYU.
בין ממצאי המחקר היו שברגע שהריון הגיע לשליש השני, תת פעילות בלוטת התריס אצל אישה השפיעה מעט על ילדיה. הסבר אפשרי, הוא שבשלב זה העובר החל לייצר הורמוני בלוטת התריס שלו ולכן הוא פחות פגיע לחסר אצל אימא שלו.
מחקר זה פורסם לראשונה ב-21 באוקטובר בכתב העת American Journal of Perinatology, שעקב אחר 329,157 ילדים מלידה ועד גיל 17 שנה, כולם נולדו בבתי חולים קייזר פרמננטה בדרום קליפורניה. זהו המאמץ הראשון בקנה מידה גדול בארה"ב לבחון קשר פוטנציאלי בין תת-פעילות בלוטת התריס של האם להפרעת ADHD בילדיה. המחברים מציינים גם כי בניגוד למחקרים קודמים באירופה, המחקר האמריקני החדש כלל אנשים עם רקע אתני מגוון וצפה בילדים במשך כמעט שני עשורים. תקופת המחקר הארוכה הזו, אפשרה לחוקרים לתפוס טוב יותר מקרים של ADHD אצל ילדים ככל שהם גדלים ומתקדמים במסגרת לימודיהם בבית הספר.
כחלק מהמחקר החדש, הצוות ניתח רשומות רפואיות של ילדים ואסף מידע מרכזי על אימהותיהם, כולל גילן במהלך ההיריון, המוצא האתני, והכנסות משק הבית. כל הילדים הוערכו לאבחנת ADHD על פי אותם קריטריונים, שלדברי המחברים סייעו במניעת סתירות באופן שבו זוהו המקרים עם ההפרעה.
על פי הממצאים, בסך הכל 16,696 ילדים אובחנו כסובלים מ- ADHD. ילדים היספנים שאימהותיהם סבלו מרמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס במהלך ההיריון היו בסיכון מוגבר של 45% להפרעת הקשב הנוירו-התפתחותית בהשוואה לעלייה של 22% בסיכון לילדים לבנים שאימהותיהם היו באותו מצב.
לדעת החוקרים תוצאות המחקר חזקות דיין בכדי להצדיק מעקב קפדני אחר נשים בהריון עם רמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס. נוסף לזה, הילדים שאימהותיהם סבלו מרמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס במהלך ההיריון, עשויים להפיק תועלת ממעקב מוקדם יותר בגלל תסימני הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), כגון חוסר תשומת לב, היפראקטיביות וקושי להתמקד במשימה. מחקרים קודמים מצאו כי התערבות מהירה יכולה לסייע בניהול ADHD ולהקל על הילדים להצליח בלימודים בבית ספר וללמוד מיומנויות חברתיות.
צוות המחקר מתכנן בשלב הבא לבדוק האם תת פעילות בלוטת התריס במהלך ההיריון יכולה להעלות את הסיכון להפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות, כגון אפילפסיה, שיתוק מוחין וקשיים בדיבור. הם גם מתכוונים לבחון גורמים אחרים העלולים להגביר את הסיכון להפרעות קשב (ADHD) אצל ילדים, כמו חשיפה במהלך ההיריון לרעלים סביבתיים כמו מעכבי בעירה המצויים בריהוט מרופד, מכשירים אלקטרוניים ומכשירים ביתיים אחרים.

הערותיי: מחקר מעניין ומסקרן, אולם אני עדיין מטיל בו ספק מכיוון שלדעתי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הגורם העיקרי וכמעט היחידי להתפתחותה הוא גנטי משפחתי, ובקטגוריה גנטית זו ניתן כנראה למצוא את הקשר לאימהות עם היפוטירואידיזם.

האם יש קשר בין רמת ויטמין D באימהיות לסיכון להפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל צאצאים.

Maternal Vitamin D Levels and the Risk of Offspring ADHD Minna Sucksdorff MD et al, JAACAP, 2021-01-01, Vol 60

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא הפרעה נירו-התפתחותית עם שכיחות משוערת ברחבי העולם של כ- 5%. ההפרעה מאופיינת בסימפטומים של חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות והיא גורמת לליקוי תפקודי משמעותי. האטיולוגיה של הפרעת קשב וריכוז נחשבת רב-פקטוריאלית עם גורם אחריות גנטית חזק. עם זאת, נראה כי גורמי סיכון סביבתיים ממלאים תפקיד בהתפתחות ההפרעה, כפי שמראים מחקרים רבים.
ויטמין D הוכר מזה זמן רב על תפקידו החיוני בבריאות העצם והתפתחותה. הגילוי שלרוב הרקמות והתאים בגוף יש קולטן ויטמין D סיפק תובנות חדשות לגבי תפקודו. הראיות לחשיבותו של ויטמין D בתפקודים רבים מחוץ לשלד, כמו במערכת החיסון, במערכת העצבים המרכזית ובבריאות הנפש, הולכות וגדלות. מחקרים מסוימים הראו קשר בין מחסור בוויטמין D במהלך ההיריון לבין אוטיזם וסכיזופרניה אצל הצאצאים. ויטמין D, המסונתז בעור וממקורות תזונתיים, עובר מטבוליזם בכבד ל-25hydroxyvitaminD , אשר המדידה שלו משמשת לקביעת מצב ויטמין D אצל המטופל.
עדויות עדכניות הדגישו את חשיבותו של ויטמין D בהתפתחות מערכת העצבים המרכזית. כמה מחקרים הראו קשר בין מחסור בוויטמין D מצד האם במהלך ההיריון לבין תסמיני הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בהתבסס על דירוג ההורים או המורים. אין מחקרים קודמים על רמות מוקדמות של 25-hydroxyvitaminD בהריון והסיכון להפרעות קשב וריכוז של בצאצאים מאובחנים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את רמות ה- 25 (OH) D באימהות בתחילת ההיריון, ואת הסיבכון להופעת הפרעות קשב וריכוז בצאצאים.
במחקר בקרת-מקרים ארצית זו, המבוסס על אוכלוסייה, אותרו 1,067 מקרי ADHD (שנולדו בין השנים 1998-1999 ואובחנו על פי הסיווג הבינלאומי למחלות) ו- 1,067 בקרות תואמות מהמרשמים הפינים. רמות D של האם 25 (OH) נמדדו אימהית, שנאספו במהלך הטרימסטר הראשון והועברו לארכיון בבנק הבנק הלאומי. נעשה שימוש ברגרסיה לוגיסטית מותנית לבחינת הקשר בין 25 (D) אימהיים לבין ADHD לצאצאים.
המחקר הנוכחי הראה קשר מובהק בין ירידת ברמות ויטמין D אצל אימהות לבין ADHD בצאצאים הן בניתוחים הלא מותאמים (יחס הסיכויים 1.65) והן בניתוחים המותאמים למצב סוציו-אקונומי של האם. מעמד וגיל (יחס סיכויים 1.45). ניתוח לפי חמישונים של רמות ויטמין D אימהיות בחמישון הנמוך ביותר לעומת הגבוה ביותר, גילה יחס סיכויים מותאם ל- ADHD של צאצאים של 1.53 .
לסיכום מחקר זה הדגים קשר משמעותי בין ויטמין D אימהי נמוך במהלך ההיריון לבין סיכון גבוה להפרעת קשב וריכוז אצל הצאצא. אם משוכפל בדגימות עצמאיות, לממצא זה עשויות להיות השלכות משמעותיות על בריאות הציבור.

תגובתי: מעל לעשור שנים שאני טוען שהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה גנטית משפחתית 100%, בעוד האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר המובילה בתחום טענה בשעתו כי הגורם הגנטי ל- ADHD מהווה 10% עד 20%, ובמשך השנים העלו זאת ל- 40% ואח"כ -> 60% וכיום עומדים על 80%. לאור השנים שאבחנתי אלפי ילדים והורים וגם כיוון שאין מצב שאני מאבחן ילד עם ADHD ולא מוצא שלאחד מהוריו יש ADHD וחלקם נוסף גם דיכאון, חרדה ועוד, שהם ביטוי המשכיות להפרעות קשב.. היות ובמחקר זה, לא ראיתי שהגורם הגנטי משפחתי נלקח בחשבון בהתאמות לכן לא ניתן להתייחס בחשיבות למחקר זה הטוען על "קשר מובהק בין ירידת ברמות ויטמין D אצל אימהות לבין ADHD בצאצאים"