האם השפעת הקורונה גרמה לעלייה בניסיונות התאבדות ומקרי מוות בקרב ילדים ובני נוער?

Has the impact of the coronavirus triggered an increase in suicide attempts and deaths among children and adolescents
John Campo, Director Division for Child and Adolescent Psychiatry, Johns Hopkins

כיצד משפיעה מגיפת הקורונה על ילדים ובני נוער?
במהלך המגיפה, אנשים היו מבודדים יותר מבחינה חברתית; הייתה פחות תמיכת עמיתים וקהילה, כמו גם סגירת בתי ספר ועבודה; פעילות כלכלית חלשה ומתחים פיננסיים; וגישה קשה יותר לשירותי בריאות. היו גם אבל וטראומה נפשית הקשורים למקרי מוות שנגרמו על ידי COVID. ילדים ובני נוער היו פגיעים יותר במהלך המגיפה, הייתה כמות עצומה של בידוד חברתי: אי הליכה לבית הספר; לא לבלות עם החברים שלהם ושימוש יתר במדיה החברתית; וחווים יותר חרדה ודיכאון. אנשים דואגים מאד ופוחדים מסיבות ברורות השהמגפה תגרום לעלייה עצומה בהתאבדויות בארצות הברית, ולא בכדי.
האם שיעורי ההתאבדות עלו בקרב ילדים ובני נוער במהלך המגיפה?
יש כבר סימנים לכך שחשיבה אובדנית ואולי גם ניסיונות התאבדות עלו מעט אצל בנות, אבל אולי הם יתורגמו או לא יתורגמו למקרי מוות של התאבדות. האם זה אומר שהם לא יעלו בתקופה שלאחר המגפה? לא, ועלינו לדאוג מכך. לעת עתה, הנתונים אינם תומכים באמירה, "וואו, יש לנו פרץ ענק של התנהגות אובדנית". עלינו להיזהר מאוד שלא ליצור את הקשר הזה שהמגיפה הייתה מלחיצה מאד, והרבה מבני גילנו בוחרים בהתאבדות או בהתנהגות אובדנית כדרך התמודדות.
מה הנתונים מראים?
מגיפה או לא מגיפה, התאבדות היא גורם המוות השני בשכיחותו בקבוצת גיל ילדים ובני נוער. כדי לשים את זה בפרספקטיבה, התאבדות הורגת הרבה יותר ילדים מאשר מחלות זיהומיות עושה מדי שנה. למעשה, אם מחברים את כל שאר גורמי המוות, בקרב אוכלוסיית גיל 10 שנים ועד שנות ה-30, התאבדות הורגת יותר אנשים מסרטן, מחלות לב, מחלות בדרכי הנשימה וכל סוג של זיהום – כולל HIV – גם יחד. התאבדות הורגת אחד מכל חמישה ילדים בקבוצות גיל אלו. חשוב לציין, אחד הדברים שאנחנו כן יודעים הוא שההדבקה היא אמיתית כשמדובר בסיכון התאבדות, וצעירים פגיעים במיוחד להידבקות.
האם אנו רואים הבדלים בשיעורי ההתאבדות בין גזעים ומינים שונים?
פסיכיאטר מג'ונס הופקינס שחוקר את האפידמיולוגיה של התאבדות, פול נשטדט, מצא ששיעורי ההתאבדות בדרך כלל קבועים במדינת מרילנד בארה"ב – ללא עלייה, ללא ירידה. אבל על פי הגזע, נראתה ירידה די משמעותית בלבנים ועלייה קלה בשחורים בחלק המוקדם של המגיפה. נראה כי קבוצות מסוימות פגיעות יותר למגיפה, כולל צעירים ונקבות, יחד עם פרטים מקבוצות מיעוט שנושאים בנטל גדול יותר מהשפעות המגיפה. אנו יודעים שבנות עושות הרבה יותר ניסיונות התאבדות מאשר בנים, אך יש סיכוי נמוך בהרבה למוות מכיוון שהן נוטות פחות להשתמש בנשק חם.
מה ההורים יכולים לעשות כדי לעזור להפחית את הסיכונים הללו?
יש צורך לוודא באיזה סביבה הילד הולך להיות בה, אין בה גישה לאמצעים קטלניים – הדבר החמור ביותר הוא נשק חם. כמחצית מההתאבדויות בארצות הברית קשורות לנשק חם. אם מסתכלים על אנשים שמתים בפועל מהתאבדות, רוב האנשים מתים בניסיון הראשון שלהם. אם יש להם גישה לנשק חם, הסבירות למות בניסיון הראשון גדולה עוד יותר.
מה יכולים לעשות רופאי ילדים בקהילה?
הרבה רופאי ילדים מקיימים הערכות משלהם וסינון לאיתור סיכון התאבדות. הדבר הראשון הוא לקבוע אם הילד נמצא בסיכון מיידי או אקוטי. בהחלט, רצוי  שהם יכירו את המקומות להפנות חולים בקהילה. בין אם רופא ילדים או הורה, אם יש ילד שחושבים שהוא באמת במשבר, לא להשאיר אותו לבד עד שיוערך כראוי. חשוב גם שמניעת קורבנות פירושה לממש הגבלת כלי נשק. כיצד שואלים אנשים אם יש רובים בבית? אם מבינים שזה המקרה, לדבר איתם על סילוק הרובים. אם הם לא רוצים או לא מסוגלים להתפטר מהם, להקפיד לשאול אם הורים אלה נועלים אותם כראוי. בחלק מהמחקרים שנעשו, בהם קרו התאבדויות, הרובים לא היו מאובטחים. נעילת כלי הנשק אכן עושה את ההבדל.
כיצד עוד רופאי ילדים יביאו לשינוי?
אחת הדרכים שבהן רופאי הילדים הגדילו לעשות היא ההחלטה לשלב שירותי בריאות הנפש בפרקטיקה שלהם, תוך עבודה עם רשת ביטחון. יותר ויותר, רופאי ילדים שמים לב להפרעות קשב של מטופלים, בעיות למידה, חרדה ודיכאון, אליהם לא התייחסו לפני 30 או 40 שנה. היום, זה מה שרופאי הילדים הנבונים דואגים לו כל הזמן.
מה עושים במרכז לילדים בג'ונס הופקינס כדי להפחית סיכוני התאבדות?
דבר ראשון, משתמשים במסך מתוקף שפותח על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש, כדי לסנן ילדים המגיעים למחלקת מיון לצורך סיכון התאבדות אפשרי. אם מטופל מאובחן חיובי, הוא נבדק על ידי עובד סוציאלי או אחד מהפסיכיאטרים, כדי לקבוע אם אותו אדם נמצא בסיכון נמוך, בינוני או גבוה להתאבד. פועלים גם עם משפחות ובעלי סיכון כדי ליישם תוכנית בטיחות. ידוע שאלה שמתאבדים לרוב הם אמביוולנטיים ובכל רגע עשויים לרצות יותר לחיות או למות. עוזרים להם לזהות את הטריגרים שמכניסים אותם למרחב השלילי הזה, ומאמנים אותם לפתח דרכים להסיח את דעתם מלהגיע לשם. מבקשים מהם להכין רשימה של אנשים שהם יכולים להתקשר איתם ולהיפגש איתם כדי לעבור את המרחב השלילי הזה. מוודאים שיש להם את מספר קו החיים למניעת התאבדות, שאליו הם יכולים להתקשר בכל שעה ביום או בלילה.
האם הרפואה עושה כמיטב יכולתה כדי להפחית את הסיכון להתאבדות?
גם אם נוריד את המגיפה מהשולחן, למרבה הצער, קיימת ישנוניות בתחום הבריאות בכל הנוגע להערכת הסיכון להתאבדות אצל ילדים ובני נוער. ברוב מחלקות המיון (ED), אין מערכת מיוחדת להתמודדות עם משברים בבריאות הנפש. לא מספקים שום טיפול בחדר המיון; לא עושים טיפול משפחתי. זה בעצם הערכה קצרה וטריאז'. אם אנחנו חושבים שילד נמצא בסכנה עכשיו ועלול להתאבד בימים הקרובים אם נשחרר אותו, מחכים למיטה פסיכיאטרית אשפוזית חריפה. אחת הבעיות הגדולות שיש ברחבי ארה"ב היא הנושא הזה של פנימייה פסיכיאטרית, שבה שומרים אותם ימים – ולפעמים שבועות – בחדר המיון כי אין מיטה פסיכיאטרית אשפוזית חריפה. לא חשבנו על זה כעל בעיה של בריאות הציבור. אם הייתה מחלה זיהומית שהורגת 7,000 ילדים ובני נוער מדי שנה, היינו בפאניקה, והמחלקות לרפואה דחופה (חדרי המיון) היו מתאימים אותם להתמודד עם חולים אלה.
מה התשובות לשאלות המטרידות?
צריכים לקחת את בעיית בריאות הציבור הזו ברצינות. זו בעיה כלל מערכתית. החל בחדרי המיון ED, צריכים להיות צוותים מיוחדים המסוגלים לטפל באנשים המתמודדים עם משבר בריאות הנפש, שלעתים קרובות הם צעירים הנמצאים בסיכון להתאבדות. אם ילד נכנס לחדר מיון עם דלקת אוזניים, הוא מטופל קודם ולאחר מכן מופנה לטיפול במרפאות חוץ. לא עשו זאת בצורה החלטית כפי שהיו צריכים בפסיכיאטריה, בעיקר בגלל שהמשאבים לא קיימים. חלק מהסגל הצעיר בבי"ח קשורים מאוד עם העמיתים ברפואת ילדים כללית, במרפאת הארייט ליין וב-Johns Hopkins Bayview, ומאמנים מתמחים ברפואת ילדים לזהות ולנהל בעיות כמו דיכאון ולערוך הערכה פסיכיאטרית טובה יותר כרופא ילדים. יש גם רופאי ילדים מתמחים המוצבים על בסיס קבוע לשירות הייעוץ הפסיכיאטרי לילדים במרכז לילדים. הם עובדים עם פסיכיאטר בכיר לייעוץ כדי לטפל בילדים המאושפזים בבית החולים ואלה הפונים לחדר המיון.  גם מנסים לעשות עבודה טובה יותר בחינוך רופאי ילדים, ולוודא שיש להם חומרים תומכי החלטות שעוזרים להם לספק טיפול מתקדם. משתדלים לספק להם רשת ביטחון כאשר יש להם שאלות, או כאשר מטופל אינו משתפר.
האם יש פרויקטים מחקריים בעיצומם?
נערכים מחקרים בתחום זה ומצפים למענק שיאפשר לעשות עבודה טובה יותר של תכנון בטיחות מבוסס ראיות עבור ילדים שמגיעים עם חשיבה אובדנית למחלקת המיון. כמו כן, לאחרונה מחקר הראה קשר בין קבלת שירותים תוך שבוע מהשחרור לבין סיכון נמוך יותר להתאבדות. הילדים האלה שנבדקו ע"י איש מקצוע בתחום בריאות הנפש בתוך שבעה ימים מהשחרור היו עם סיכויים פחותים למות בהתאבדות מאשר אלה שלא קיבלו מעקב בזמן. זה מראה שמה שרפואת הנפש עושה בענייני קשר זה חשוב; ואיכות השירותים לריאות הנפש על פני רמות הטיפול חשובות. זה לא שאתה יכול פשוט לאשפז ילד, והכל יהיה בסדר.

תגובתי למאמר: צרפתי כאן מאמר חשוב מאד של פרופ' ג'ון קמפו’ מנהל האגף לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים ב- Johns Hopkins Children’s Center שדן מחד גיסא, בהשפעת הקורונה על העלייה בניסיונות התאבדות ומקרי מוות בקרב ילדים ובני נוער. ומאידך, מתאר את המצב כיום בארה"ב, בתפקוד הלקוי בשרותים הכלליים והדחופים של הפסיכיאטריה לילד בתקופת הקורונה וגם בלעדיה, ועל ההשלכות החמורות, והפתרונות המוצעים על ידו.
אפשר בהחלט לנכס את עיקרי התאור במאמרו הקיים גם לארצנו, אותו מצב של שרות פסיכיאטרי דליל לא נגיש ולא זמין דיו. המלצותיו לפתרון לשיפור המצב יכולות להיות מיושמות גם אצלנו. זאת בהתחשב בדבריו "מגיפה או לא מגיפה, התאבדות היא גורם המוות השני בשכיחותו בקבוצת גיל ילדים ובני נוער. התאבדויות הורגות יותר אנשים מאשר מסרטן, מחלות לב, מחלות בדרכי הנשימה וכל סוג של זיהום גם יחד". הוא מדגיש בתאור המצב הקיים "גם אם נוריד את המגיפה מהשולחן, קיימת ישנוניות בתחום בריאות הנפש בכל הנוגע להערכת הסיכון להתאבדות אצל ילדים ובני נוער. ברוב מחלקות המיון (ED), אין מערכת מיוחדת להתמודדות עם משברים בבריאות הנפש. לא מספקים שום טיפול בחדר המיון."
אחד מפתרונות המפתח לדעתי המוצעים על ידו "ללמד ולהדריך מתמחים ברפואת ילדים לזהות ולנהל בעיות כמו הפרעת קשב והתנהגות, חרדה, ודיכאון ולדעת לערוך הערכה פסיכיאטרית טובה יותר כרופא ילדים" המלצות נוספות שלו לשיפור המצב ניתן ליישמן גם אצלנו.
אני לדוגמא, מאותן סיבות המתוארות במאמר של פרופ' ג'ון קמפו, לראשונה, כבר לפני 15 שנים (07.06.2006) ראיתי חשיבות עליונה בשילוב רופאי ילדים בקהילה במיון אבחון וטיפול בילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות והפרעות הנלוות לה. עד אז הורשו לעסוק בתחום זה רק פסיכיאטרים ונוירולוגים?!… לי נראה מצב זה כבלתי מתקבל על הדעת ולכן הצגתי לראשונה בארץ בכינוס רופאי הילדים, עבודה מקורית בנושא: "רצוי שגם רופאי ילדים בקהילה יאבחנו ויטפלו בילדים עם הפרעות קשב (ADHD)". בתום הכינוס, הוכרזה עבודתי הזוכה כעבודה הנבחרת ולצידה פרס כספי נאה (למען האמת הופתעתי). וכנאמר 'נאה דורש נאה מקיים', והחלטתי להיות החלוץ ביישום המלצותיי לשילוב רופאי ילדים ומשפחה באבחון ADHD והפרעות הנלוות לה. לשם כך ארגנתי מספר סדנאות הדרכה לרופאי ילדים ומשפחה ברחבי הארץ (תל אביב, חיפה, רחובות, וטבריה) בנות יום שלם, לאבחון וטיפול ב- ADHD. הסדנאות זכו להצלחה מרובה בהשתתפות גדולה, ורבים מהרופאים שהשתתפו בסדנאות החלו לעסוק בתחום זה, ועדיין ממשיכים. ועמדתי לרשותם טלפונית לכל ייעוץ  שיזדקקו לו למען טיפול בילדים אלה.
לסיכום, יש חשיבות למאמר, וייטיבו לעשות, משרד הבריאות בהכוונה והקצאת משאבים הנדרשים; קופות חולים, בהרחבת השרותים לבריאות הנפש בכלל והדחופים בפרט לילדים ובני נוער, שיהיו נגישים וזמינים לכולם; ובתי חולים, שיכשירו את הרופאים בחדרי המיון למיין לאבחן ולטפל בבני נוער עם בעיות נפשיות תוך גיבוי וקשר עם רופא פסיכיאטר לילדים בכיר;  כך נצליח לשפר את השרות הפסיכיאטרי לילדים ובני נוער, ולו רק בשלב ראשון לשם הפחתת ההתאבדויות בבני נוער.

כיצד לתמוך בילדי ADHD בעת מגיפת קורונה

תמיכת הורים לילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) במהלך משבר הקורונה
Support for Kids with ADHD During the Coronavirus Crisis, 2020, Caroline Miller, David Anderson, PhD, a clinical psychologist at the Child Mind Institute

ניהול תשומת לב של הורים וילדיהם יעזור לילדים לשגשג: משפחות בכל מקום נאבקות לטפל בילדים ובלימוד ביתי, מנותקות מהשגרה והפעילות הרגילה שלהן במהלך משבר הקורונה. ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) עשויים להזדקק לארגון ותמיכה נוספים בכדי לנהל אתגרי הקשב וההתנהגות ולהמשיך במסלול עם למידה במצב מאתגר זה.
הצעות להורים שיכולים לסייע לילדים הסובלים מ- ADHD בסערת מגיפת הקורונה
קשר עם בית הספר: חשוב לדעת מה התמיכה שילדך קיבל בכיתה ואיך אתה יכול לשמור על ההמשכיות בבית. שאלו את המורים ו / או את צוות בית הספר איזה תפקיד עליכם למלא כדי לשמור שילדכם יהיה מאורגן, וממוקד משימה. כל ההורים, ובמיוחד הורים לילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות, צריכים להרגיש בנוח לשאול שאלות כמו: מה עבד אצל הילד שלי בעבר כשהיו צריכים להתמקד? כמה עזרה אני צריך לתת בשיעורי בית? מי אחראי על מעקב אחר השלמת המשימה, אני או הילד? תקשורת קבועה ועקבית עם צוות בית הספר תעשה בדרך ארוכה להקלת המעבר הזה הן לתלמידים והן להורים.
ארגון היום: כל הילדים ירוויחו מארגון בעת מגיפת הקורונה הזו, אך הסובלים מהפרעות קשב וריכוז זקוקים לו ביתר שאת. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לרוב מתקשים להתמודד עם אי וודאות, עיכוב ארוך בסיפוקים, ואי ידיעה מתי הפעילויות שהם יעשו עם יותר תגמול הולכות להתרחש . לכן, במיוחד עם הילדים הצעירים יותר, חשוב שיהיה להם לוח זמנים שיוצב במקום בולט בבית שמראה מה הם הולכים לעשות בכל זמן נתון במהלך היום.
חשבו בהיבט 'התפרצויות למידה': במקום לחשוב על יום לימודים המוקדש ללמידה הנעה בין השעות 9 בבוקר עד 15:00, יהיה טוב לחשוב במונחים של קטעי למידה קצרים, מכיוון שמחקרים מראים שילדים יכולים באמת להתמקד ולעבוד ביעילות במשך 45 דקות לכל היותר. קלינאים מכנים לפעמים "קטע" זה בו מעורבים ילדים במשך תקופה שהיא מציאותית לטווח הקשב שלהם ואז נותנים להם הפסקה. ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD) נהנים במיוחד כאשר ההורים מסוגלים לקבוע מראש ציפיות ברורות לכמה זמן יימשך כל קטע לימודי ומה הם צריכים לעשות באותה תקופה, ואז לבצע מעקב כדי לבדוק אם הם עשו את העבודה כמצופה.
פעילויות חלופיות: חשוב על המוטיבציה המניעה את ילדיך, ופעילויות חלופיות שפחות מושכות אותם – אשר עשויות לכלול עבודות בית ספר – עם אלה שהם נהנים יותר. זה יעזור להורים לפזר את לוח הזמנים ואת הפעילויות המבוססות על דברים פחות מועדפים ואחריו דברים מועדפים מאוד. לכן, אם הם צפויים לעבוד 45 דקות או שעה של עבודת בית שהמורה נתנה, אפשר אחריו  לתת חטיף אהוב, טיול או משחקי וידאו.  כל ילד שיש לו טווח קשב קצר, אתה רק רוצה לחשוב, איך אני מוסיף "פלפל" בחומרים ומגדיל עבורם הפרס על ביצוע הדברים.
השתמש בקשב חיובי – והפוך אותו לגדול!  אנו יודעים שתשומת לב חיובית היא המניע החזק ביותר שיש לנו להשפיע על התנהגותם של ילדים, ועם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מועיל להפוך את תשומת הלב הזו לחזקה ככל האפשר. ילדים עם קשיי בקרה ודחפים זקוקים למשוב גדול, נועז, מידי ואינטנסיבי. כשאנחנו חושבים על תשומת לב, אנחנו לא צריכים רק לחשוב במונחים של האם המשוב שלנו הוא שלילי או חיובי. עלינו לחשוב כמה זמן אנו נותנים את תשומת הלב החיובית, עד כמה אנו קרובים כאשר אנו נותנים אותה, כמה אנו ספציפיים וטון הקול. כשאני משבח אותם, זה משנה אם אני אומר" עבודה טובה או עבודה נהדרת, שהתחלת במשימה שלך כל כך מהר!
השתמש בתשומת לב כמניע וכפרס: כשכולם במשפחה מרותקים לבית, ילדים מחפשים הרבה את תשומת ליבם של הוריהם, וזה יהיה אתגר, במיוחד עבור הורים שצריכים לעבוד מרחוק. כך שהגדרת הילדים להרוויח תשומת לב הורית יכולה להיות דרך יעילה לגרום להם להתמקד בעבודת בית ספר או בפעילויות שהם יכולים לעשות באופן עצמאי. כדוגמה, אתה יכול להודיע ​​להם, למשל, "אני הולך לעשות עבודה במחשב בזמן שאתה תשחק במשחקי מחשב שלך. וכשאתה משחק במשחק שלך, אם אתה משחק בבטחה ואתה לא מפריע, נוכל אח"כ לשחק  ביחד."
מומלץ להפוך את הציפייה לחזותית: כמו להשתמש בשני הסמנים של רמזור ואומר "כשאמא בצבע אדום היא לא זמינה. היא עושה עבודה. אבל כשאמא בצבע ירוק, זו הסיכוי שלה לשחק איתך." אם אולי אבא בצבע ירוק בזמן שאמא בצבע אדום. זה יכול לתת להורים הזדמנות להפנות את תשומת ליבם, אם תרצו. הורים חושבים לעתים קרובות על תגמול על זמן באייפד, בעוד מה שהילד באמת רוצה ביותר הוא תשומת הלב שלהם.
היה נוכח כשאתה נוכח: הורים רבים מלהטטים אחריות על טיפול בילדים תוך עבודה מרחוק, וכאשר ישנם שני מטפלים, לעתים קרובות הם מנסים לעבוד במשמרות. אסטרטגיה זו עובדת רק אם הילדים משוכנעים שכאשר זמן העבודה מסתיים ואתה מתרחק מהמחשב שהם באמת ישיגו את תשומת ליבך. אז היצמד לגבול זה והימנע מבדיקת הטלפון או הדוא"ל שלך ברגעים שבהם הבטחת להם את תשומת ליבך הבלתי מחולקת. המטרה היא שכשאתה חוזר לעבודה, בתקווה שמיכל הדלק שלהם מלא עד כדי כך שהם יכולים להעסיק את עצמם במשך אותם פרקי זמן שאתה צריך להתקשר או שאתה צריך לעבוד.
הערותיי: אלה המלצות בסיסיות וידועות להתנהלות כללית של הורים מול ילדיהם, בפרט אלה עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אשר נכונות לכול הזמנים, וביתר שאת בעת הזו של מגיפת קורונה. בצוק העיתים גם הורים עצמם לחוצים ולעיתים חרדים, ואז הם פחות שמים לב לדברים הקטנים האלה שילדיהם מצפים מהם, וראוי לרעננם מידי פעם.
להלן קישורים להמלצות כלליות פשוטות ומועילות לילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) וחרדות, וגם להורים, בעידן מגיפת קורונה. ממליץ לנסות לפעול ולהתנהל לפיהם, יכול לעזור:
כיצד להסביר לילד עם ADHD חרדתי על קורונה?
כיצד הורה ילמד בבית ילד עם  ADHD בתקופת קורונה
10 טיפים להורה עם חרדות בעת מגיפת קורונה

להכשיר רופאי ילדים (בי"ס לרפואה, התמחות ולימודי המשך) להתמודד עם הפרעות נפשיות בילדים: אוטיזם, הפרעת קשב, ודיכאון

פערים בהדרכה לבריאות הנפש, מציבים משבר מתקרב לטיפול בילדים
Gaps in mental health training pose imminent crisis for pediatric care   Julia A. McMillan, MD, Prof of pediatrics Johns Hopkins School of Medicine, Keith Weller

על פי נתוני המכון הלאומי לבריאות הנפש, כ -13% מהילדים בגילאי 8 עד 15 שנים בארצות הברית יחוו הפרעה נפשית קשה בשלב כלשהו בחייהם. מרבית מצבי בריאות הנפש מתפתחים עד גיל 24, כאשר 50% מהמקרים במהלך החיים,  ההפרעות מופיעות עד גיל 14 בצורה של אוטיזם, הפרעת קשב / היפראקטיביות, חרדה, בעיות התנהגות, ודיכאון. במידה ומצבים בריאותיים נפשיים קשים לא מטופלים יכולים לגרום לילדים מסוימים לקחת את חייהם (להתאבד); התאבדות נותרה סיבת המוות השלישית המובילה בקרב צעירים גילאי 10 עד 24 שנים, עם אחוז תמותה גבוה יותר מאיידס, סרטן, מחלות לב, מומים מולדים, שבץ מוחי, דלקת ריאות, שפעת עם מחלת ריאה כרונית.
למרות סטטיסטיקות מטרידות הללו, בסקר שנערך ע"י האקדמיה האמריקאית לפדיאטריה (AAP ) משנת 2013, נמצא כי 65% מרופאי הילדים סברו כי הם חסרים את ההכשרה הדרושה לטיפול בילדים עם בעיות בריאות הנפש; 40% השיבו שהם חסרים את היכולת לאבחן בעיות בבריאות הנפש; ויותר מ- 50% דיווחו כי הם חסרי בטחון ביכולתם לטפל בחולים אלה. משמע, חוסר הכשרה הותיר נותני טיפול ראשוני עם ידע לא מספיק כדי לזהות ילדים עם צרכים של בריאות הנפש.
יותר מתמיד, רופאי ילדים וספקי רפואה ראשונית אחרים, מוצאים את עצמם בקו החזית של הטיפול בבריאות הנפש בילדים, בין אם מדובר במיון לאוטיזם, ליזום תרופות להפרעת קשב וריכוז (ADHD) או לדיכאון, ובין אם לספק ייעוץ להורים לילדים עם בעיות התנהגות.
כאשר פעם בעבר הייתה אפשרות לפנות לספקי חוץ לבעיות בבריאות הנפש, כיום המחסור הלאומי במומחים לפסיכיאטרית ילדים החזיר את האחריות לספקים בודדים; מה שעושה את הבעיה עוד יותר מורכבת שדרישות ההתמחות ברפואת ילדים אינן מחייבות עוד בתכנית לימודים (בקוריקולום) ולא דרישות להערכת מחלות בבריאות הנפש. קיים מעגל קסמים, בו הדרישות בתוכנית ההתמחות, ובתי חולים המממנים אותם אינם מעניקים למתמחים את הניסיון ואת הלימוד הנחוצים להם. אותם מתמחים ברפואת ילדים הופכים להיות חברי סגל הוראה לדורות הבאים של המתמחים ברפואת ילדים, שאף הם אינם מקבלים את ההכשרה ואת הניסיון שהם זקוקים להם בבריאות הנפש.
הכשרה לא מספקת מותירה את רופאי הילדים נותני הטיפול הראשוני בקהילה כלא מוכנים לזהות ילדים עם צרכים בבריאות הנפש, דבר שיכול לעכב עוד יותר את ההפניה לכוח האדם שכבר מופחת ומותש של ספקים להתערבות נפשית מוקדמת. אפילו ברגע שמתבצעת הפניה, ילד שנחשד כי הוא סובל מקשיים בבריאות הנפש יכול לבלות חודשים ברשימת המתנה להערכה אצל תת-מומחה.

כשל באבחון וטיפול בני נוער עם הפרעת התנהגות (CD) גורם לסיכונים חמורים בבגרותם

החברה משלמת מחיר כבד על כשל באבחון וטיפול בהפרעת התנהגות (CD)
Society pays heavy price for failure to diagnose and treat conduct disorder, Graeme Fairchild,   Psychology prof. Louisiana State Uni, Nature Reviews June 28, 2019

מחקר חדש, סקר ראיות ממחקרים שנערכו ברחבי העולם והעריך את שכיחות הפרעת ההתנהגות (CD) כ-3% בילדים בגיל בית ספר, וכגורם מוביל להפניה לשירותי בריאות הנפש לילד ומתבגר. הפרעת התנהגות (CD) היא הפרעה פסיכיאטרית שכיחה וקשה מאוד, שבד"כ מתגלה בילדות או בגיל ההתבגרות ומאופיינת בהתנהגות אנטי-חברתית ואגרסיבית חמורה, כולל תוקפנות פיזית, גניבה, נזקי רכוש והפרת זכויות של אחרים.
יש צורך במודעות רבה יותר, באבחון משופר ובטיפול משופר, על מנת לצמצם את הנטל על החברה מהמצב ההתנהגותי החמור של הפרעת התנהגות, על פי מחקר חדש מאוניברסיטת לואיזנייה. עם זאת, באופן פרדוקסלי, כאחת מההפרעות הפסיכיאטריות המוכרות ביותר והנחקרות ביותר – מימון המחקר שלה מפגר בהרבה מאחורי הפרעות רבות אחרות בילדות.
יש צורך במאמץ מתמשך לשיפור האבחון והטיפול בילדים ובני נוער עם הפרעת התנהגות ע"י השקעה בהכשרה בטיפולים מבוססי ראיות למצב זה, ולהבטיח כי המשפחות יהיו בנגישות וזמינות לשירותי בריאות הנפש לילדים ולמתבגרים. באוניברסיטת לואיזנייה ((LSU מספקים שירותי אבחון לקהילה עבור ילדים ובני נוער עם בעיות התנהגות רציניות בגילאי 6-17 שנים באמצעות מרכז השירותים הפסיכולוגיים, המנוהל ע"י המחלקה LSU לפסיכולוגיה.
מה שמוכיחות הראיות הוא שהפרעת התנהגות (CD) קשורה לנטל ומעמסה אישיים חברתיים וכלכליים כבדים. העומס הבריאותי והאישי גדול פי שבעה מזה של הפרעת קשב וריכוז /היפראקטיביות (ADHD), שזו הפרעה הרבה יותר מוכרת. אמנם סביר להניח כי ילדים מאובחנים עם ADHD עשויים גם להראות סימנים של הפרעת התנהגות, אולם מעט מאוד יאובחנו או יקבלו טיפול עבורה. הפרעת התנהגות קשורה גם עם נטל בריאות גדול יותר מאשר אוטיזם (ASD).
למרות שהפרעת ההתנהגות קשורה לנטל אישי, משפחתי וחברתי כבד מאד, היא פחות ידועה, ולעתים קרובות אינה מאובחנת ולא מטופלת, ולמרבה הצער, ככל שמצב זה נמשך, כך קשה יותר לטפל בה. מדגימה באמת את האמרה הישנה "an ounce of prevention is worth a pound of cure"(אונקיה של מניעה שווה פאונד של תרופה). כמו כן, טיפולים רבים המשתמשים בקהילה לא הוכיחו את יעילותן.
כישלון זה להתמודד עם הפרעת התנהגות אצל ילדים ובני נוער הוביל את החוקרים לכתוב את המאמר החדש ב- Nature Review, הדורש מודעות גבוהה יותר למצב, והוספת מימון כדי לשפר את ההבנה והיכולת לטפל בהפרעה. המאמר – סקירה מקיפה על כל ההיבטים של הפרעת התנהגות, אבחנה, ניהול קליני והשפעה ארוכת טווח – מדגיש את ההשלכות השליליות ואת התוצאות לבוגרים שעלולות לקרות אם לא אובחנו או טופלו כראוי.
בייחוד נחשף הנטל הבריאותי גופני ונפשי הקשה על החולים ובני משפחותיהם. אצל ילדים, הפרעת התנהגות קשורה בסיכון גבוה לפתח דיכאון, חרדה, אלכוהול ושימוש בסמים. עד 50% מיחידים עם הפרעת התנהגות מפתחים הפרעת אישיות אנטי-חברתית או גבולית בבגרות, יחד עם התנהגות פלילית חמורה יותר ומעורבות בכנופיה. המחקר מצא גם שלצעירים עם הפרעות התנהגותיות יש סיכוי גבוה יותר שיעשו ילדים מוקדם יותר, עם הריונות לא מתוכננים, יהפכו להיות תלויים בהטבות, לחסרי בית או אפילו לניסיונות התאבדות. להתנהגויות כאלה יש השפעה מזיקה אדירה על הפרט, משפחותיהם והחברה. בנוסף, אלו עם הפרעת התנהגות מציגים בעיות הורות, שלעתים קרובות פרושו שילדיהם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעת התנהגות, וכך מתחיל מחזור בין דורי.
עם זאת, החוקרים מציעים כי עם האבחנה הנכונה, ניהול המצב אפשרי בתמיכה של שירותי בריאות הנפש הילד והמתבגר. המחקר מדגיש את הערך של אימון שני ההורים לתמיכה טובה יותר לילדים עם הפרעת התנהגות והכשרת מיומנויות לילדים ובני נוער למצב כדי לעזור להם לשפר את כישוריהם החברתיים לפתרון בעיות ויכולת לווסת את רגשותיהם. החוקרים מרמזים שלגישות אלה יש השפעות עמוקות על רווחתו של המטופל ועל איכות חייו.
Graeme Fairchild החוקר הראשי מקווה שהמחקר יביא לתשומת לב רבה לאבחון ולטיפול בילדים עם הפרעת התנהגות. רוב האנשים רואים ילדים עם הפרעת התנהגות כאילו הם רק "ילדים רעים" ולעתים קרובות אינם מזהים את הצורך בטיפול בבריאות הנפש. ומדגיש את ההשפעה החברתית על המצב, המחייב מימון נוסף למחקרים על הטיפול ממקורות ממשלתיים ופרטיים כאחד.

בעיות התנהגויות בגילאי גן קשורות להכנסה עתידית
 Childhood behaviors linked to future salary, Vergunst F. Research Unit on Children’s Psychosocial Maladjustment, University de Montréal, JAMA Psychiatry, June 19, 2019

קשיי התנהגויות מוקדמות ניתנות לשינוי, יותר מאשר גורמים מסורתיים הקשורים להכנסות כמו מנת משכל (IQ ) ומצב סוציו-אקונומי, מה שהופך אותם ליעדים מרכזיים להתערבות מוקדמת.
החוקרים בחנו נתונים ממחקרי אורך בקוויבק של ילדי גן כדי לקבוע האם קשיי התנהגויות בילדות בגיל 6 שנים משפיעות על הכנסות מתעסוקה בבגרות בגיל 33 עד 35 שנים, בקרב אלה שנולדו ב-1980 או ב-1981 בקוויבק, קנדה, ועקבו אחריהם מ-1985 עד 2015. המחקר כלל 2,850 משתתפים (51.6% בנים ו -2,740 משתתפים לבנים).
הנתונים כללו חוסר תשומת לב, היפראקטיביות, אגרסיביות, מרדנות, חרדה כאשר הילדים היו בני 5 או 6 שנים (כפי שדורגו ע"י גננות) והכנסות שנתיות ב- 2013 עד 2015, כאשר אותם משתתפים היו בני 33 עד 35 שנים. הניתוח הותאם למנת המשכל (IQ) של המשתתפים ולמצב סוציו-כלכלי של המשפחה.
מהניתוח עולה כי עלייה של יחידה אחת בציון חוסר תשומת הלב בגיל 6 שנים היתה קשורה לירידה של 1,271.49 דולר למשתתפים גברים ו-924.25 דולר לנשים מהכנסתם השנתית. בנוסף, תוקפנות-מרדנות היתה קשורה לירידה ברווחים של 699.83 דולר. Vergunst ועמיתיו גילו גם כי באופן תיאורטי, ציון מופחת של סטיית תקן אחת בחוסר קשב הביא לעלייה של 3,077 $ בהכנסה שנתית אצל משתתפים גברים, ו- 1,915 $ בשנה לנשים.
הניפוי/מיון והתערבויות מונעות בשנים הראשונות, שמטרתן לשפר את המצב הכלכלי, צריכים להתמקד בחוסר תשומת לב בנוסף לתוקפנות-מרדנות, כתבו החוקרים. תוכניות תמיכה ומניעה שמטרתן חוסר תשומת לב בקרב ילדים בגילאי בית ספר יסודי יכולות לשפר את האינטגרציה החברתית וההשכלה החינוכית, ובכך לסייע בהקטנת הפער בהישגים.
הערותיי : מחקרים חשובים נוספים המדגישים את הצורך באבחון וטיפול מוקדמים של הפרעות התנהגותיות, אשר יכולות להיות נלוות להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) ולהפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD), שגורמות להחמרה אין מונין של ASD, ADHD כך שמדורגות בדרגת חומרה קשה severe/extreme (ראה סיווג ענתבי להפרעת קשב).
לפיכך, חשיבות עליונה לניפוי/מיון, לאבחון, לחינוך והדרכה, ולטיפול מוקדם בילדים ומתבגרים עם הפרעות התנהגותיות, שגם נלוות להפרעות קשב ולאוטיזם קשות, אחרת בבגרותם עלולים להיות אלימים, להיגרר לעבריינות, לתאונות דרכים קטלניות, להתמכרויות לאלכוהול וסמים, להשתוללות מינית, ואף להרג המוני סתמי (דוגמאות מארה"ב). כנראה שניתן היה למנוע ארועים כאלה לפחות בחלקן, לו ילדים ומתבגרים אלה היו ממוינים ומאובחנים, מקבלים חינוך הולם, התערבויות להדרכה התנהגותית, ובמידת הצורך טיפול תרופתי.
לאור השלכות מחקר זה כדוגמת מחקרים קודמים, ראויה תשומת לב מיוחדת ודקדקנית לקשיי התנהגות בילדים, ע"י רופאים נוירולוגים, משפחה וילדים, המאבחנים ומטפלים בהפרעות קשב ואוטיזם.

תלמידים מעטים עם ADHD זוכים להתערבות בי"ס לניהול התנהגות ותמיכה חינוכית ולימודית

מנבאים לקבלת שירותים מבית ספר לנוער עם ADHD במדגם לאומי

Predictors of Receipt of School Services in a National Sample of Youth with ADHD, George J. DuPaul, School psychology and  research, Lehigh University, March 5, 2019

מחקר פורסם בכתב העת Journal of Attention Disorder שכותרתו "מנבאים על קבלת שירותים מבית ספר במדגם לאומי של נוער עם ADHD". נמצא כי אחד מכל שלושה תלמידים עם ADHD לא קיבל התערבות מבי"ס ושניים מתוך שלושה לא קיבלו שום ניהול בכיתה, לפי מחקר גדול ביותר של ילדים ובני נוער עם ADHD שבוצע אי פעם. לפחות אחד מכל חמישה תלמידים עם ADHD שחווים פגיעה משמעותית מבחינה אקדמית וחברתית – אלה הזקוקים ביותר לשירותים – לא קיבלו כל התערבות מבית ספר. פער זה ניכר במיוחד בקרב מתבגרים ובני נוער ממשפחות שאינן דוברות אנגלית ו/או בעלות הכנסה נמוכה.
ממצאי המחקר מבוססים על נתונים של 2,495 בני נוער עם ADHD בגיל 4 עד 17 שנים מכל רחבי ארה"ב, שנאספו באמצעות סקר לאומי לאבחון וטיפול ב-ADHD ותסמונת טורט (NS-DATA). הסקר, הגדול ביותר עד כה של הורים לבני-נוער עם ADHD, מתעד עד כמה תלמידים אלה מקבלים שירותי בי"ס, סוגי השירותים שהם מקבלים והגורמים העשויים לחזות אילו סוגי שירותים  מקבלים. נמצא כי למרות שרוב התלמידים קיבלו מבי"ס שרות אחד או יותר, רק מיעוט קיבל תמיכה לניהול התנהגותם, ולפחות אחד מכל חמישה תלמידים לא קיבל תמיכה בבי"ס למרות שחווה פגיעה משמעותית בלימוד.
הפרעות קשב וריכוז קשורות לליקוי חברתי ואקדמי: הפרעת קשב וריכוז (ADHD) קורית אצל 2% עד 15% מהילדים הצעירים, כאשר 11% מהילדים בארה"ב מקבלים אבחנה של ADHD בשלב כלשהו בחייהם. המצב הכרוני, שנמשך לעתים קרובות עד גיל התבגרות ובגרות, מתאפיין בחוסר תשומת לב מתמשכת, היפראקטיביות ואימפולסיביות. תלמידים עם ADHD נמצאים בסיכון גבוה יותר להישאר כיתה, להישגים נמוכים, להזדקקות לשירותי חינוך מיוחד, לנשירה מבי"ס ונמצאים בסיכון גבוה יותר ללקויות למידה. תלמידים עם ADHD מציגים גם קשיים בביצועים אקדמיים כפונקציה לגרעים בהתנהלות במשימה והשלמת עבודה. מתבגרים עם ADHD מראים פערים בקריאה, במתמטיקה ובאיות, בהשוואה לבני גילם. ADHD קשורה גם לקשיים חברתיים, כמו קושי באינטראקציה עם בני גילם וקבלת סמכות בוגרים, בניית ושמירת חברויות וחווים שיעור גבוה יותר של דחייה מעמיתים.
בשל היקף וחומרת הפגיעה התפקודית של בני נוער עם ADHD בתחומים אקדמיים וחברתיים לרוב נדרשת התערבות בי"ס לתמיכתם. מחקרים קודמים הראו כי התערבויות מבוססות בי"ס משפרות התנהגות בכיתה והביצועים האקדמיים. תלמידים עם ADHD עשויים להיות זכאים להוראה פרטנית ולשירותי חינוך מיוחדים, באמצעות תכנית חינוך אישית (IEP) או התאמות חינוכיות במסגרת זכויות האזרח הפדראליות (תכנית 504). מחקרים בודדים בחנו את מידת היחשפות תלמידים עם ADHD לשירותי תמיכה והתערבות של בי"ס. ואילו זה מחקר ראשון שבחן נושאים אלה במדגם ארצי בקרב תלמידי בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכוניים. נבדקו שירותי בתי הספר שכללו תמיכה חינוכית, התערבות והתאמה כמו חונך, עזרה נוספת ממורה, מקומות ישיבה מועדפים, תוספת זמן לעבודה מלאה או הפניה לחינוך מיוחד, והתנהלות בכיתה כמו מערכת תגמול, התאמת התנהגות, כרטיס דו"ח יומי.
המחקר מצא כי אחד מכל שלושה תלמידים עם ADHD לא קיבל התערבויות מבוססות, ושניים מתוך שלושה לא קיבלו הדרכה להתנהלות בכיתה, מה שמציג פער משמעותי בטיפול בהפרעה כרונית הקשורה לסימפטומים של ADHD. חמישית מהסטודנטים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD),שחווים קושי אקדמי וחברתי משמעותי שזקוקים מאד לשירותים, לא קיבלו שום התערבות מבי"ס. כמעט אחד מכל ארבעה תלמידים נשארו כיתה ואחד מכל שישה גורש מבי"ס. תלמידי בתי ספר עם ADHD מחטיבות ביניים ותיכוניים היו בסיכוי נמוך משמעותית מתלמידי בי"ס  יסודי לקבל כל סוג של שירות בי"ס, למרות ירידה דומה אם לא גרועה יותר, וסיכון גבוה יותר לכישלון אקדמי וגירוש מבי"ס.
החוקרים ציפו שרוב התלמידים עם ADHD יקבלו באופן כלשהו תמיכה, אך הופתעו מכך שמעטים כל כך קיבלו שירותים כדי לנהל את התנהגותם, שזה הקושי העיקרי שחווים תלמידים עם הפרעת  ADHD. ציפו שיהיו הבדלים בקבלת השירות לפי גיל (כלומר בני הנוער קיבלו פחות תמיכה) וגזע/מוצא אתני, אך הופתעו ממידת ההבדלים הניכרים וממדי הפערים. חומרת הליקויים לעומת הפער בתמיכה הוא בעיה רצינית בהתחשב בכך שתלמידים אלה נמצאים בסיכון גבוה מהממוצע לפגיעה בהישגים חינוכיים וסילוק מבי"ס. הממצא כי בני נוער ממשפחות שאינן דוברות אנגלית נוטות פחות לקבל תמיכה חינוכית מאשר בני נוער ממשפחות דוברות אנגלית, מצביע על הצורך של מחנכים לתמוך ולסייע למשפחות שאינן דוברות אנגלית בקבלת שירותי החינוך הדרושים עבור ילדיהם עם ADHD.
לממצאי המחקר יש השלכות ישירות על המדיניות ונוהג חינוכי והם בעלי עניין, להורים ותלמידים עם ADHD,למורים ואנשי מקצוע אחרים בתחום חינוך,ולאנשי מקצוע בבריאות הנפש וקובעי מדיניות. ילדים עם ADHD עשויים להפיק תועלת מיוזמות שיזהו מראש תלמידים עם ADHD ולכוון ישירות לליקויים ספציפיים שלהם באמצעות גישות התערבות מבוססות-ראיות. יתר על כן, משפחות של תלמידי תיכון וצעירים שאינם דוברי אנגלית ו/או עם רקע סוציו-אקונומי נמוך עשויים להפיק תועלת מאנשי מקצוע בבריאות הנפש דו-לשוניים שיפעלו להגברת המודעות ולגישה מועילה של תמיכת בית ספר ולמעורבותו.

האם פעילות גופנית וספורט מטיבה עם ילדי ASD ADHD

פעילויות, התנהלויות, והדרכות יכולות לעזור לילדים עם הפרעת קשב (ADHD)
פורסם לראשונה באתרי בתאריך 9 בנובמבר 2016

האם נגינה בכלי נגינה, קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בבני נוער בריאים?
מחקר של ג'ימס הודיאק, מנהל המחלקה לגנטיקה התנהגותית באוניברסיטת וורמונט, שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, העריך את המידה שבה נגינה על כלי נגינה קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בקרב בני נוער בריאים. משתתפי מחקר זה היו חלק ממחקר NIH להתפתחות מוח נורמלית. המשתתפים עברו סריקת MRI, בדיקות התנהגותיות עד 3 ביקורים, בפרקי זמן של שנתיים, ומנת משכל (IQ). נתוני אימון מוסיקה היו זמינים עבור 232 בני נוער (334 סריקות), בגיל 6-18 שנים. עובי קליפת המוח נמדד בהשוואה למספר השנים שכל נער ניגן כלי נגינה. הגיל, מין, נפח המוח, וסורק, נלקחו בחשבון.
התוצאות הראו שנגינה בכלי נגינה היו קשורים בשיעור מוגבר של התבגרות עובי קליפת המוח, עובי הקורטקס המוטורי, כמו גם קליפת מוח קדם חזיתית והקודקודית. כלומר, נגינה בכלי נגינה קשור עם התבגרות עובי קליפת המוח מהירה יותר באזורים המעורבים בתכנון מוטורי וקואורדינציה, יכולת ראייה מרחבית, ושליטה ברגשות ודחפים.
עם זאת, בהתחשב באופי מעין-ניסיוני של מחקר זה, לא ניתן לשלול השפעה של משתנים מבלבלים. תוצאות היו ללא שינוי עם משתנה IQ . המעקב גילה כי באימון מוסיקלי לא נמצא קשר בין שנות הנגינה על כלי לעובי קליפת המוח. מחקר מעניין המנסה לבחון השפעת הנגינה בכלי נגינה על קואורדינציה, ועל שליטה ברגשות ובדחפים. סבורני שיש בתאוריה זו היתכנות. כתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, נתן למחקר זה במה ראויה. נחכים יותר לאחר שיהיו מחקרים נוספים בעתיד בתחום זה ודומיו.
 פעילות גופנית משפיעה לשיפור זיכרון, ריכוז, תכנון, שליטה עצמית וקבלת החלטות?
מחקר של ל. וורבורג, שפורסם בעיתון הבריטי לרפואת ספורט, מצא כי פעילות פיזית קצרה עם תרגילים אינטנסיביים מתונים, מגבירה את השליטה העצמית. ופעילות פיזית מתונה מגדילה את זרימת החמצן לקליפת המוח הפרה-פרונטלי, דבר המסביר את ההשפעה להגברת השליטה העצמית. במחקר זה נסקרו עבודות שבחנו את השפעת תרגילי התעמלות על תפקודי המוח הביצועיים כמו זיכרון, ריכוז, תכנון וקבלת החלטות, בשלוש קבוצות גיל: 6-12 שנים; 13-17 שנים; 18-35 שנים. נמצאו 24 מחקרים רלוונטיים. מתוכם 19 מחקרים הכוללים 586 משתתפים, בחנו את ההשפעה של פעילות פיזית קצרה ו- 5 מחקרים כוללים 358 משתתפים, בחנו ההשפעה של פעילות גופנית סדירה.
נמצא שלפעילות גופנית סדירה לא נראה שיש השפעה רבה על תפקודי מוח ביצועיים. מאידך, ניתוח הנתונים הראה, שפעילות פיזית קצרה עשויה לשפר את תפקודי המוח בכל שלוש קבוצות הגיל. החוקרים משערים כי פעילות פיזית קצרה עשויה להגביר את זרימת הדם במוח לאזורים פרהפרונטליים של המוח, האחראים על תפקודים ביצועיים גבוהים (higher executive functions).
אם כי המחקרים היו מעטים מדי, והתוצאות לא עקביות מדי כדי לאפשר הסקת מסקנות מוצקות, מזהירים המחברים. רק 4 מחקרים בדקו את השפעת פעילות גופנית קצרה, על זיכרון עבודה (אבל רק במבוגרים צעירים), והמספרים אינם מספיקים כדי להסיק מסקנות על ההשפעה. אך 12 מבין 19 מחקרים בחנו את נושא השליטה העצמית, והניתוח עולה כי פעילות פיזית קצרה משפרת את השליטה העצמית בכל שלוש קבוצות הגיל, אם כי בהשפעה קטנה עד בינונית. הדבר חשוב במיוחד לילדים ונוער, כי תפקודי מוח מפותחים חשובים להישגים אקדמיים ולהיבטים אחרים בתפקוד חיי היום יום. השפעות חיוביות אלה של פעילות גופנית לשליטה ועיכוב ההפרעה מעודדות ורלוונטיות ביותר, לאור החשיבות לשליטה על ויסות התנהגות ורגשות במצבים חברתיים, אקדמיים, ובמסגרת ספורט.
מסקנות: פעילות גופנית יכולה להיות טיפול יעיל למצבים המתאפיינים בפונקציות לקויות גבוהות יותר במוח, כגון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ואוטיזם, ועשויה לסייע לעיכוב הנזקים של דמנציה. בהתחשב במגמה לאורח חיים של עבודה בישיבה, הזדקנות עולמית, ושכיחות גוברת של דמנציה, תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות של העיסוק בפעילות גופנית באוכלוסייה הכללית.
"פעילות גופנית מנקה את המוח" – יותר חמצן נכנס למוח והפעילות מפחיתה היפראקטיביות ומשפרת התנהגות, כך הוסק במחקר מאוניברסיטת וורמונט שפורסם בבתב עת נוירו-סיינס, על השפעת פעילות גופנית על המוח. החוקרים טוענים כי פועלים הרבה מכניזמים מוחיים ספציפיים וקורים שינויים נוירו-ביולוגיים. ישנן השפעות שונות על המוח והזיכרון ויש שוני בין צעיר למבוגר. יש גן המתאם איזה פעילות גופנית מביאה תועלת.כך נוכל לדעת עפ"י הגנוטיפ ב-דנא מי יושפע טוב מפעילות גופנית ומי לא.
טוענים שפעילות גופנית מפחיתה היפראקטיביות וקשיי התנהגות. השפעת פעילות אירובית על סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז בילדים, נמצא במחקר ממישיגן, שפעילות אירוביות יומית לילדים בסיכון לפני בי"ס, יכולה לסייע בהפחתת הסימפטומים של הפרעות קשב (ADHD), בכיתה ובבית, כמו חוסר תשומת לב, מצבי רוח, וקושי להסתדר עם אחרים.
בתור ילד הקדשת תשומת לב כל היום בבי"ס זה לא קל, בייחוד עבור אלה הנמצאים בסיכון גבוה להפרעת קשב וריכוז. "מחקרים קודמים מצביעים על כך שלפעילות גופנית יכולה להיות השפעה חיובית על ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז," אמרה אלן סמית, שערכה את המחקר יחד עם המחברת ראשי טסי הוזה, פסיכולוגית מאוניברסיטת ורמונט. מחקר קודם מאוניברסיטת מישיגן הראה שתפקוד המוח משתפר, וכן כישורי מתמטיקה וקריאה נהיים טובים יותר, בתלמידי בתי ספר יסודיים שנחשפו לפעילות גופנית אינטנסיבית.
בכל זאת, עדיין לא ידוע איך פעילות גופנית עקבית עשויה לשפר מגוון רחב של סימפטומים וליקויים הקשורים להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). לשם כך במחקר על פני תקופה של 12 שבועות, עקבו אחר 200 תלמידי בית ספר יסודי, החל מהגן ועד כיתה ב' שגם הציגו סימנים של הפרעות קשב וריכוז או לא. התלמידים נבחרו באופן אקראי להשתתף: בקבוצה שסיימה פעילות גופנית מתונה עד נמרצת בכל יום לפני בית הספר, או לקבוצה שפעילויות הילדים בה הייתה סטנדרטית הכרוכה יותר בישיבה יותר בכיתה. למרות שהממצאים מצביעים על כך שכל המשתתפים הראו שיפור, ילדים עם סיכון להפרעות קשב וריכוז שביצעו פעילות קבועה, נהנו על פני מגוון רחב יותר של שיפור בסימפטומים, מאלה שהפעילויות הייתה מינימלית. יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את התדירות ומידת הפעילות הגופנית שיכול לספק יתרונות לילדים. ההשפעות של פעילות גופנית עשויות להיות אחרות שתלויות בגיל הילד.
למרות מספר השאלות שנותרו בעינן, פעילות גופנית נראית כשיטת התערבות מבטיחה להפרעות קשב וריכוז עם יתרונות ידועים לבריאות הכללית של ילד. זה מעניק לבתי ספר עוד סיבה טובה לשלב יותר פעילות גופנית ליום הלימודים.
תנועה מתמדת של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) עשויה אמנם להסיח את הדעת, אבל התנועתיות גם עשויה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי שלהם, כך נמצא במחקר מאוניברסיטת קליפורניה, בראשות ג'ולי שוויצר, פרופ' לפסיכיאטריה, מנהלת תכנית דייוויס למחקר בריאות, שפורסם בכתב עת נוירופסיכולוגיה של הילד. ייתכן ומורים צריכים לאפשר לילדים עם הפרעות קשב וריכוז לקשקש ולנוע כל עוד זה לא מפריע לשאר הכיתה. המחקר של ילדים ובני נוער עם הפרעות קשב וריכוז בדק כיצד תנועתיות, עוצמתה ותדירותה, קשורה עם דיוק במשימות תובעניות קוגניטיביות הדורשות קשב ותשומת לב. המחקר מצא שמשתתפים שנעו בתזזיתיות רבה הציגו ביצועים קוגניטיביים טובים יותר באופן משמעותי. זה מחקר ראשון שהעריך את הקשר בין תנועתיות לבין ביצוע משימות בהפרעות קשב והיפראקטיביות. מתברר שתנועה פיזית במהלך משימות קוגניטיביות עשויה להיות דבר טוב עבור ילדים אלה. "הורים ומורים לא צריכים לנסות לשמור אותם שקטים דוממים ולא נעים. אפשרו להם להתנועע בזמן שהם עושים את עבודתם או משימות קוגניטיביות מאתגרות אחרות. יכול להיות שהיפראקטיביות שרואים בהפרעות קשב והיפראקטיביות, עשויה בפועל להיות מועילה בזמן מסוים. אולי התנועה מעלה את רמת העוררות שלהם, מה שמוביל לתשומת לב טובה. ממצא זה, מצביע שרמת דיוק בהפרעת קשב עשוי להיות טוב יותר ע"י פעילות אינטנסיבית יותר, או כשילדים עם הפרעת קשב נוטים להשתמש במשאבים קוגניטיביים יותר כשהם נמצאים בפעילות גופנית. אולי מורים לא צריכים להעניש את הילדים שזזים, וצריכים לאפשר להם לזוז בחופשיות, כל עוד זה לא מפריע ליתר הכיתה.
ילדים עם ADHD עשויים להפיק תועלת ושיפור בסימפטומים מאורח חיים בריא
כך עולה ממחקר הולטון ניג וחבריו, שיצרו מדד אורח חיים המסכם את המספר הכולל של התנהגויות אורח חיים בריא. לשם כך נבדקו 184 ילדים עם ADHD לעומת קבוצת ביקורת של 104 בני נוער ללא ADHD. והם ממליצים: א) לא יותר מ 1 עד 2 שעות של זמן מסך בסיכום יומי; ב) שעה אחת לפחות של פעילות גופנית מדי יום; ג) הגבלת הצריכה של משקאות ממותקים בסוכר; ד) 9 עד 11 שעות שינה בכל לילה; ה) צריכה של 7 עד 10 כוסות מים ביום, בהתאם לגיל.
כיצד להתגבר על חוסר תיאבון בילד מטופל בתרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות?
לוודא אם ילד אוכל או לא אוכל בזמן שהוא בבי"ס: לרוב, ילדים שלוקחים תרופות ממריצות להפרעת קשב (ADHD) אינם רעבים בבית ספר. לכן רצוי לציידו לבי"ס רק במאכלים אהובים עליו, ולבקש ממורים להזכיר לו לאכול. אם הוא לא אוכל בבי"ס, זה בסדר, אולם אז צריך להתמקד יותר בארוחות בבית, בוקר וערב, כדי שהילד יקבל תזונה שהוא זקוק . ארוחת בוקר גדולה: ילד צריך לאכול ארוחת בוקר, מזון עתיר בקלוריות לפני שלוקחים תרופות בבוקר. מומלץ לאכול כריך, אפשר לילדים המעדיפים ג'חנון, המבורגר או פרוסת פיצה, בתוספת פירות לארוחת בוקר. ילדים צריכים קלוריות ותזונה כדי לתדלק את הצמיחה שלהם ולתת להם אנרגיה למשך היום. חטיפים לעתים קרובות: כשרמת הסוכר בדם בילד יורדת, ילד עלול להיות עצבני ולאבד פוקוס. שייק יוגורט הוא חטיף נהדר. חלבון ישמור את הילד במסלול ועשוי למנוע שינויים במצב רוח. להוסיף פירות וזרעי פשתן, שיש בהם אומגה 3 , עשירים בחלבון וקלוריות טובים בחטיפים או כדי להשלים ארוחות לאכלנים "קטנים". להפוך את האוכל לכיף: ילדים עם ADHD אינם אוכלים מספיק, בין היתר מכיוון שהם משתעממים מהר בארוחות. להגיש להם צלחת עם מזון שיתפוס את תשומת לבם.למשל לעצב את הכריכים (להשתמש בחותכי עוגיות), לסדר את המזון בצלחת בעיצובים או פרצופים, ולהגיש רטבים ומטבלים כדי לעשות את הארוחה מעניינת יותר. להגיש מנות קטנות יותר של מזון העתיר קלוריות: ראשית להגיש מזון האהוב על הילד. להתחיל עם מזונות עתירים בקלוריות, כמו בשר ודגנים, ולהגיש במנות קטנות. עם הירקות, להוסיף שמן זית או גבינה כדי להגדיל כמות הקלוריות. ארוחות ערב רגועות ונינוחות: אם ילד נוהג לברוח מהשולחן אחרי כמה ביסים, לשנות רגלי ארוחת ערב, הרגע את הרוחות. שב ליד הילד, עמעם אורות או ניגון מוסיקה מרגיעה. אל תושיב ילד מול מראה או חלון שעלולים להסיח דעתו מהארוחה, שאל אותו שאלות על דברים שקרו במהלך היום. גמישות בזמני ארוחות: ילדים עם הפרעת קשב אינם יכולים להיות רעבים בשעות קבועות. לעבוד איתם על זה, לנסות להזיז את ארוחת הערב המשפחתית מאוחר יותר. לילדים שאינם רעבים כל כך, להציע ארוחה קלה וחטיפים להמשך הערב. להשאיר מזון שאינו מתכלה על הדלפק, כדי שילדים יוכלו לקחת ולאכול לאחר שפגה השפעת התרופות והתיאבון שלהם חוזר. האם צריך תוספי מזון? לא יודעים בוודאות אם תוספי מזון משפיע על תסמיני הפרעת קשב וריכוז. אם הורה חפץ, אפשר לנסות את זה במשך כמה חודשים כדי לראות אם זה עוזר. האם לתת דיאטות מיוחדות כמו ללא גלוטן? כל דיאטה שבה מגבילים מזונות עלולה לגרום לבעיות תזונתיות, לכן לא מומלץ.
כיצד להדריך הרגלי למידה טובים יותר לילדים עם הפרעת קשב וריכוז – 13 עיקרים
רבים הילדים המופנים ע"י בית הספר לאבחון הפרעת קשב וריכוז, ובאבחון קליני מוצא אני שעיקר בעיית הילד הינה קשיי למידה, ואילו קשיי קשב וריכוז הנם מינימליים. במקרים כאלה, מוטלת החובה בראש וראשונה על בית הספר, לסייע להם בלימודים בהתאם לצרכיהם (מורת שילוב, הוראה מתקנת, לימוד פרטני, וכדומה). ועל הורים להקנות לילדיהם הרגלי למידה טובים יותר, כפי שיפורט להלן.
נקיטת מהלכים שעשויים למנוע טיפול תרופתי או לפחות לגרום לדחיית טיפול תרופתי:
ילדים עם ADHD שהולכים לאיבוד עם שיעורי הבית כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) גורמת לקשיים ביכולת לעקוב לאורך זמן ולהישאר מאורגנים. אם לילד יש הפרעת קשב, זו אינה אשמתו שהוא מורח לשעות רבות את שיעורי הבית שלו, ולאחר זמן הולך לאיבוד איתם. הורה יכול לעזור לו להתגבר על כך, ע"י זה שילמד אותו מיומנויות כדי להשאירו מרוכז שישתרש בו.
לוח שנתי גדול לתזכורות: שקשה להחמיץ אותו, ויעזור לילד עם הפרעות קשב. לקבוע לוח קיר ענק ולשים אותו במקום בולט שהילד רואה אותו הרבה פעמים ביום, כמו על קיר המטבח או ליד שולחן כתיבה שלו. להשתמש בצבעים או הערות להראות משימות ומטלות קרובות וחופשות בי"ס.
להגדיר תחנה לשיעורי בית: ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נזקקים לשגרה צפויה להכנת שיעורי בית. להגדיר מקום מיוחד שבו ילד מכין את שיעורי הבית בכל יום. לוודא שאין הסחת דעת מחיות מחמד, אחים ואחיות, רעש מטלוויזיה או מדלת כניסה. לשמור את המקום מצויד בעפרונות, נייר, וכל ציוד אחר שהילד עשוי להזדקק לו.
עבודה עם המורים: להיפגש עם מחנך הכיתה ולעשות אתו את עיקרי התכנית עבור הילד. אידיאלי לעשות זאת לפני תחילת שנת הלימודים, אבל אפשרי לעשות זאת בכל עת. לבקש לוח זמנים של משימות קרובות, בכתב או באינטרנט, ולבקש מהמורה שהילד יוכל להשתמש בזמן חופשי לשיעורי בית. לשמור על קשר בדואר אלקטרוני. הידיעה שיש תמיכת המורה תעזור מאד.
לשמור על לוח זמנים: לוח זמנים יומי הוא מפתח הצלחה לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. להציב להם זמנים קבועים להכנת שיעורי בית, לאכילת ארוחת ערב, וזמן ללכת לישון. במידה ולוח הזמנים בסדר היום נפרץ, להתחיל אותו שוב למחרת היום. הקפדה על לוח זמנים תעזור לילד, ויימנעו תחינות, נדנודים, וויכוחים, ומריבות בין הורה לילד.
שימוש בתגמול: אם ילד נראה מתמודד קשה ונאבק עם שיעורי הבית, להציע לו פרסים בסיום העבודה. הפרסים לא צריכים להיות גדולים, אבל הם צריכים להיות מידיים. ברגע שילד תוחב בכעס את שיעורי הבית שלו בתיקו, לספר לו סיפור, לתת לו מדבקה, לאפשר לו זמן בטלוויזיה או במחשב. להכניס את התגמולים לתוך לוח הזמנים של אחרי בית-ספר ולשמור על עקביות.
לפצל משימות גדולות: כשילד מתחיל לקבל משימות גדולות או פרויקטים גדולים יותר, כמו סיכומי קריאת ספר, מומלץ לפצל את המשימה הגדולה למספר משימות קטנות יותר, כשכל משימה עם תאריך יעד. בני נוער עם הפרעות קשב וריכוז זקוקים לעזרה עם תזמון משימות לפרויקטים גדולים.
שימוש בטיימרים: ילדים עם הפרעות קשב מאבדים לעתים קרובות את תחושת הזמן. אפשר להשתמש בשעוני מטבח, או אזעקות בשעונים, או בטלפונים ניידים לציון הזמן. להגדיר לילד פרק זמן מסוים להכנת שיעורי בית. אזעקה גם תעזור להחזיר אותו למסלול אם דעתו הוסחה.
לעזור לילד להתארגן: אם הילד שוכח מטלות בבי"ס או שיש לו ילקוט גדוש בניירות מקומטים, יש לעזור לו להתארגן. לעשות את זה ויזואלית. כמו לתת תיקיות צבעוניות לכל נושא. להכין תכנית גיבוי כאשר יש משימות שלא עושה אותן בבית, לשמור רשימה של ילדים אחרים בכיתה שיכולים לעזור או כיצד ליצור קשר ישיר עם המורה.
מתן שבח: עם הפרעת קשב וריכוז או לא, ילדים אוהבים שבחים. זה מעודד ומניע אותם. לכן לשים לב להצלחות שלהם אפילו לקטנות, ולשבח אותם על כל מאמץ ושיפור. זה מעניק הרגשה טובה לילד ולהורה. הישגים קטנים מובילים בהמשך לגדולים יותר.
אסטרטגיות למשימות קשות: אם הילד זורם בשיעורי בית במקצועות מסוימים אבל מסתבך ונתקע באחרים, לאפשר לו לעבור ביניהם. להתחיל עם המשימה הקלה, לעבור למשימה הקשה יותר לכמה דקות, ולאחר מכן לחזור לקלה, וחוזר חלילה. עבודה לסירוגין עשויה לעזור לילד להרגיש פחות מוצף.
להציב מטרות: גמול הוא דבר טוב, אבל אם הוא גדול מדי, שאינו מציאותי זה יכול לפעול כבומרנג. גמול לטווח ארוך עלול להיות מסובך לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. תכנית טובה יותר היא לקבוע מטרות קטנות ליום או שבוע ולתת תגמולים קטנים אבל מידיים.
לכתוב הנחיות: לילד שצריך לעזור לו להבין כיצד לעשות את שיעורי הבית שלו, ראשית, להסביר לו את ההוראות, ולתת לו להסביר אותן בחזרה. גם לכתוב את הוראות צעד אחר צעד בלוח התלוי על הקיר. עבור ילדים רבים, תזכורת חזותית עוזרת מאד.
עזרה במעברים: בתקופות של שינוי או מעבר, כמו לכיתה חדשה, או מעבר לבית ספר חדש, הילד עלול להיתקל יותר בבעיית לימודים. לתכנן להציע עזרה נוספת בתקופה זו, עזרה לעתים קרובות יותר, ולעבור על משימות יחדיו.

האם משך שינה קצר גורם להחמרת הסימפטומים של ADHD בבני נוער?

משך השינה משפיע על התפקוד בשעות היום בבני נוער עם ADHD

Sleep duration affects daytime functioning in teens with ADHD, Becker SP, et al. Children’s Medical Center Uni of Cincinnati, J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. November 16, 2018

חוסר שינה עלול לגרום לליקויים בתפקוד בשעות היום בקרב בני נוער עם  הפרעת קשב  ריכוז והיפראקטיביות (ADHD),על פי ממצאי מחקר על הגבלה או הארכת שעות שינה.  הצורך במחקרים ניסיוניים הבוחנים את השפעת השינה אצל בני נוער עם ADHD זוהו לאחרונה כעדיפות מחקרית. מתבגרים נוטים במיוחד לקצר את שעות השינה, בשל מגוון של שינויים ביולוגיים (למשל, שעון היממה זז מאוחר יותר עם התקדמות בגיל לבגרות) וגורמי סביבה ( זמן תחילת הלימודים, שימוש בטכנולוגיה בשעות הלילה). שימוש בתרופות לטיפול ב-ADHD עולה עם הזמן, אולם יש מומחים המציעים כטיפול ב-ADHD ע"י הנחיות והדרכה קלינית, לשיפור סימפטומים של ADHD ללא קשר לשעות שינה.
במחקר זה, החוקרים השתמשו בשאלה האם משך השינה קשור לסיבתיות עם ישנוניות, חוסר תשומת לב, ובעיות התנהגות מתריסה (ODD) אצל בני נוער עם ADHD.
המחקר כלל בני נוער בגיל 14 עד 17 שנים שנכנסו לפרוטוקול שינה בן 3 שבועות שכלל: שבוע פאזה של ייצוב; שבוע של הגבלת שינה (6.5 שעות שינה); ושבוע של תוספת שינה (9.5 שעות). החוקרים עקבו אחר השינה ע"י אקטגרפיה (ניטור מחזורי שינה/פעילות) ועם יומני שינה יומיים ונערכו גם ביקורי הדרכה בסוף כל שבוע. במחקר ניתחו 48 בני נוער עם נתונים אקטגרפיים מלאים, ואשר השלימו בהצלחה את פרוטוקול השינה. במחקר נבדקו: הנמנומים במהלך היום מדיווח עצמי ודיווח של הורה, סימפטומים של ADHD, קצב קוגניטיבי איטי נרפה, והתנהגויות מתנגדות מתריסות (ODD), כמו כן גם תשובות המשתתפים למבחן ביצועים רציף A-X אשר מדדו חוסר תשומת לב ואימפולסיביות.
על פי תוצאות המחקר, המשתתפים חוו בממוצע 1.6 שעות שינה יותר בלילה במהלך הארכת השינה מאשר הגבלת השינה. במהלך הגבלת שעות שינה, המשתתפים חוו יעילות שינה גבוהה יותר, נמדדה באקטגרפיה פחות התעוררות בשינה, זמן הירדמות קצר, וקשיים בהתעוררות בקימה בבוקר. המשתתפים דיווחו על ישנוניות רבה יותר במהלך היום, ונטו יותר לדווח על תנומות, במקרי הגבלת שעות השינה בהשוואה למקרי הארכת שעות השינה. הורים דיווחו על חוסר תשומת לב ובעיות התנהגויות יותר במקרים של הגבלת שעות השינה. בנוסף, ההורים והנערים דיווחו על סימפטומים קוגניטיביים איטיים יותר ונרפים משמעותית בהגבלת שעות שינה. עם זאת, בני נוער דיווחו באופן משמעותי פחות היפראקטיביות/אימפולסיביות בהגבלת שעות שינה מאשר בשינה ארוכה יותר.
לממצאי מחקר  יש השלכות חשובות אפשריות לטיפול במתבגרים עם ADHD. מחד, משך השינה המקוצר מחמיר את התפקוד במהלך היום, מאידך גיסא, משך השינה הארוך יותר עשוי לשפר את התפקוד במהלך היום. לפיכך, באבחון ובעת טיפול במתבגרים עם ADHD יש להעריך את אורחות השינה של הנער/מתבגר (בהירדמות, התעוררות בלילה, ויקיצה בבוקר) וייתכן שיהיה חשוב לכוון באופן ישיר להתערבויות בשינה כטיפול ב- ADHD.
הערותיי: מחקר נוסף מיני רבים (פרסמתי באתרי) עם תוצאות זהות שחוסר שינה עלול לגרום לליקויים בתפקוד בשעות היום בקרב בני נוער עם הפרעת קשב  ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). לפיכך, בעת אבחון וטיפול במתבגרים עם ADHD יש להעריך את קשיי השינה של הנער/מתבגר (בהירדמות, התעוררות בלילה, ויקיצה בבוקר), ולהדריך מטופל והורים לסגל ולהטמיע אורחות שינה נכונים (דף כזה מצוי באתרי), שימנעו את החמרת הסימפטומים של ADHD. 

כיצד בתי ספר יכולים לייעל את תמיכתם בילדים עם ADHD?

 

מחקר חדש על התערבויות מבוססות בבית ספר לילדי ADHD 

School-based interventions for ADHD: a systematic review with multiple synthesis methods, Moore, D; Russell, A; University of Exeter, Review of Education 2018

מחקר חדש מספק הנחיות ברורות מאד על האופן שבו בתי"ס יכולים לתמוך בצורה הטובה ביותר בילדי ADHD כדי לשפר סימפטומים ולמקסם את התוצאות האקדמיות.
חוקרים מאוניברסיטת אקסטר, בשיתוף חוקרים ממרכז EPPI-Center (אוניברסיטת קולג' לונדון), ערכו על-פי סקר שיטתי, שניתח את כל המחקרים הזמינים של התערבויות ללא תרופות שתומכים בילדי בתי ספר עם ADHD. במאמר שפורסם בעיתון "סקירת החינוך" נמצא שהתערבויות הכוללות הדרכה אחד מול אחד והתמקדות בוויסות עצמי – שיפרו את התוצאות האקדמיות של ילדי ADHD.
כ- 5% מהילדים עם ADHD, כלומר רוב הכיתות יכללו לפחות ילד אחד עד שניים עם ADHD, אשר מתאמצים ונאבקים לשבת בשקט, למקד תשומת לבם ולשלוט בדחפים הרבה יותר מאשר ילדים רגילים בני אותו גיל. בתי הספר יכולים להיות מסגרת מאתגרת במיוחד עבור ילדים אלה, הקושי שלהם לחכות לתורם או להישאר במושבם משפיע על עמיתיהם ועל המורים. מחקרים מראים שתרופות יעילות, אך אינן עובדות עבור כל הילדים, ואינן מקובלות על חלק מהמשפחות.
המחקר מומן על ידי המכון הלאומי לבריאות, הצוות מצא 28 ניסויים אקראיים לבדיקת אמצעים שאינם תרופות כדי לתמוך בילדים עם ADHD בבתי ספר. במטה-אנליזה ניתחו את המרכיבים השונים של האמצעים המתבצעים כדי להעריך את הראיות באשר לאפקטיביות הגבוהה ביותר.
הלימודים השתנו באיכותם, דבר שהגביל את האמון שיש לקבוצה בתוצאות.
במחקר נמצא כי היבטים חשובים של התערבויות מוצלחות לשיפור התוצאות האקדמיות של הילדים כאשר הם מתמקדים בוויסות עצמי ועוברים הדרכות אישיות.
רגולציה עצמית קשה לילדים שהם מאוד אימפולסיביים ומתאמצים לתשומת לב. ילדים צריכים ללמוד לזהות איך הם מרגישים בפנים, כדי להבחין במניעים (טריגרים) ולהימנע מהם אם אפשר, ולעצור ולחשוב לפני שהם מגיבים. זה הרבה יותר קשה לילדים עם ADHD מאשר רוב הילדים האחרים, אבל אלה הם מיומנויות שניתן ללמד וללמוד.
הצוות מצא גם כמה ראיות מבטיחות עבור כרטיסי דו"ח יומי. לילדים נקבעים מטרות יומיות הנסקרות באמצעות כרטיס שהילד נושא בין הבית לבית הספר ובין השיעורים בבית הספר. פרסים ניתנים עבור מטרות הפגישה. מספר המחקרים שהתבוננו בו היה נמוך יותר, וממצאיו לא תמיד הגיעו להסכמה. אבל באמצעות כרטיס יומי הדו"ח הוא זול יחסית וקל ליישם. זה יכול לעודד שיתוף שעורי בית בבית ספר, ומציע גמישות כדי לענות על הצרכים האישיים של הילד.
ילדים עם ADHD הם כמובן ייחודיים, זה נושא מורכב, ואין גישה אחידה לכל הילדים, אך המחקר הנוכחי נותן הוכחה חזקה ביותר עד כה, שהתערבויות שאינן תרופתיות בבתי הספר יכולות לתמוך בילדים כדי להגיע לפוטנציאל שלהם במונחים של תוצאות אקדמיות ואחרות. יש צורך במחקר איכותי יותר, אך בינתיים, על בתי"ס לנסות את כרטיסי הדיווח היומיים ולהגדיל את יכולת הילדים לווסת את הרגשות שלהם. גישות אלה עשויות לעבוד בצורה הטובה ביותר עבור ילדים עם ADHD בטיפול אחד מול אחד.
הערותיי: אני מקווה שבעתיד הקרוב בתי הספר אצלנו יהיו מעורבים בטיפול בילדים ובני נוער עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD),בכך שיטמיעו התערבויות טיפוליות (לא תרופתיות) כדוגמת מחקר זה או בגישות אחרות, היכולות לתמוך בתלמידים לשפר את הסימפטומים של ADHD וכדי להשיג תוצאות אקדמיות טובות. זה אתגר לבתי הספר שהטובים ביניהם יוכלו לעמוד בו בהצלחה.

מה מתניע וממריץ מתבגרים עם ADHD?

מה מתניע מתבגרים עם ADHD? מחקר ניתוח איכותי מנקודת מבטם של מתבגרים

What motivates individuals with ADHD? A qualitative analysis from the adolescent’s point of view, Sarah M. Edmund, Department of Neurosciences Leuven Belgium European Child & Adolescent Psychiatry Aug 2017

מתבגרים עם ADHD מגיבים אחרת לתמריצים מאשר עמיתיהם, זה יכול להיות בגלל רגישות שונה לחיזוקים (לפצות או להעניש על מנת לעודד או להרתיע תגובה מסוימת). עם זאת, מלבד הבדלים במידת המוטיבציה, מתבגרים עם ADHD עשויים להיות מונעים גם ע"י גורמים איכותיים שונים. מחקר זה נועד לדעת את מגוון הגורמים למוטיבציה ולזהות הבדלים איכותיים הקשורים ל-ADHD במוטיבציה, מנקודת המבט של מתבגר. נעשו ראיונות עם מתבגרים צעירים (9-16 שנים) עם וללא ADHD, חצי מובנים המאפשרים למשתתפים לתאר מה מניע אותם בחיי יום-יום. נעשה ניתוח מתמטי.
מנתוני ראיונות עם צעירים (9-16 שנים) נמצאו נושאים עיקריים הקשורים למוטיבציה: (1) השגת תחושת היחד; (2) הרגשת היכולת להצליח; (3) הגשמת הצורך בשינוי; (4) השגת הנאה מעשיית מאמץ כדי להשיג מטרה; (5) חשיבות לתמיכה וחיזוק חברתי; (6) רצון להיות שקועים ולשכוח בעיות; (7) הרגשת חופשיות ועצמאות; (8) השגת חיזוק החומריות;  (9) הנאה של גירוי גופני.
המוטיב המרכזי היה דומה מאוד לשתי הקבוצות. עם זאת, מתבגרים עם ADHD נבדלו בכמה פרטים ספציפיים: ההתמקדות שלהם בחלוף זמן; היעדר העדפה למשימות צפויות ומוכרות; ופחות תיאור מפורט של הנושא המשותף.
לסיכום, זוהו מגוון רחב של נושאי מוטיבציה, המשתרעת מעבר למיקוד הנוכחי של מחקרי ADHD ותורות מוטיבציה. הדמיון וההבדלים בערכים מוטיבציוניים של מתבגרים עם ADHD וללא ADHD צריכים להילקח בחשבון במחקרי פיצוי רגישות, ובטיפול פסיכולוגי.

 

האם אימון הורים ל-ADHD בגיל הרך – משפר סימפטומים?

הדרכה הכשרה ואימון הורים ל- ADHD בגיל הרך, טיפול מומחה: ניסוי אקראי מבוקר
Parent Training for Preschool ADHD in Routine, Specialist Care: A Randomized Controlled Trial, Anne-Mette Lange , JAACAP, 01-08-2018, Volume 57, Issue 8  

הדרכת הורים מומלצת להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדי גן. התערבויות מבוססות על ראיות הן חשובות, רק אם הן מניבות תוצאות טובות יותר מהטיפול הרגיל. החוקרים ביצעו מחקר רב-מרכזי משולב אקראי, מרובה משתתפים, בעל שתי זרועות מקבילות, במרפאות ADHD שגרתיות בדנמרק לילדים, ושרותי בריאות הנפש למתבגרים . 164 ילדים (בגיל 3-7 שנים) עם ADHD. קיבלו תכנית הכשרה מבוססת הורים-New Parenting Program) 88), או טיפול הרגיל- treatment as usual)  76). התוצאה הראשונית הייתה דירוג הורה לתסמינים של ADHD. תוצאות משניות כללו דירוגי מורים ותצפיות ישירות על תסמינים של ADHD. התוצאות נמדדו בתחילת המחקר, לאחר טיפול, ובמהלך המעקב (לאחר 36 שבועות). ייצוגיות המשתתפים הוערכה כנגד כלל האוכלוסייה הלאומית (N=1,378 , גיל 3-7 שנים) שאובחנו עם ADHD במהלך אותה תקופה באמצעות מערכת הרישום האזרחית הדנית. לניתוח סטטיסטי השתמשו במודל מדידה חוזר.
לאחר הטיפול 'תכנית הכשרה מבוססת הורים' היתה עדיפה על 'טיפול הרגיל' לשיפור סימפטומים של ADHD על פי דירוג הורה, ליעילות עצמית של הורות ועל לחץ משפחתי. ההשפעות נמשכו 36 שבועות לאחר הטיפול. לא היו השפעות על סימפטומים של ADHD  לפי דירוגי מורה או מתצפיות ישירות, או על דירוגי בעיות התנהגות או הורות. המדגם הקליני היה דומה לקבוצת המחקר הלאומ של ילדים צעירים עם ADHD.
מסקנות: להכשרה מוכחת מבוססת הורים יש ערך כהתערבות עבור ADHD בגיל הרך במסגרת קלינית שגרתית. כמו בניסויים קודמים, ההשפעות הוגבלו לתוצאות של ההורים. באופן מפתיע, להכשרת הורים לא היתה השפעה על בעיות התנהגות הילד. טיפולים יעילים נדרשים עבור ילדים צעירים עם ADHD.ממצאי המחקר הראו כי הדרכת הורים עדיפה על 'טיפול רגיל' בהפחתת תסמיני ADHD כפי שבאו לידי ביטוי בדרוג הורים, כמו כן הגדלת שביעות הרצון ויעילות ההורים, והפחתת מתח בתוך המשפחה. תוצאות אלה עולות בקנה אחד עם ניסויים קודמים של הדרכת הורים (PT).  ההשפעות הללו לא נראו בדירוגי מורה ובתצפיות הישירות. לא הייתה השפעה על בעיות התנהגות הילדים. מחקר נוסף נדרש כדי להבין את המשמעות של דירוגי הורים בהערכת PT. גישה ל- PT מבוסס ראיות יכולה לתרום לשיפור התוצאות של ילדים צעירים עם ADHD ולהוריהם.
הערותיי: עדיין ארוכה הדרך ורבה העבודה הקלינית והמחקרית על מנת לשפר את תוצאות הדרכת/הכשרת הורים לשיפור הסימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים בגיל הרך וצעירים (3-7 שנים). התוצאות הקליניות בעולם המציאות כיום אינן קוצרות הצלחה במקרים הקשים והחמורים של ADHD בגיל הרך, ולצערנו צריך להוסיף טיפול תרופתי.