פעוטות חשופים למדיה דיגיטלית יותר מהמותר

שימוש במדיה דיגיטלית של מרבית הילדים חורג מהנחיות אקדמיה אמריקאית לפדיאטריה (AAP )

Most children’s digital media use exceeds AAP guidelines, Madigan S, psychology Uni Calgary Alberta; Edwina Yeung, investigator Epidemiology Branch of NIH’s National Inst of Child Health and Human Development . JAMA Pediatrics. Nov 25, 2019

משך הזמן הממוצע בו ילדים מבלים בצפייה במסכים למיניהם בטלוויזיה או בשימוש במחשב או במכשיר נייד, הינו גדול יותר מהמלצות של האקדמיה האמריקאית לפדיאטריה (AAP), כך עולה מנתוני הסקר שפורסמו ב- JAMA Pediatrics.
האקדמיה האמריקאית לפדיאטריה (AAP ), ממליצה להימנע מחשיפה למדיה דיגיטלית לילדים מתחת לגיל 18 חודשים, כולל לילדים בגילאי 18 עד 24 חודשים להצגת מסך תקשורת באטיות, ולהגביל את זמן המסך לשעה ביום לילדים בגיל שנתיים עד 5 שנים. במחקר בחנו את הרגלי הצפייה במסך של כמעט 4,000 ילדים שאימהותיהם ענו על שאלונים.
החוקרים מצאו כי 79.4% מילדים בני שנתיים ו- 94.7% מילדים בגיל שלוש חרגו מהמלצות ה- AAP לזמן מסך. בגיל שנתיים, גורמים שקשורים באופן משמעותי לחריגה מהמלצות זמן המסך היו זמן מסך אימהי,טיפול בבית לעומת טיפול יום. בגיל 3 שנים,רק זמן מסך אימהי נקשר באופן משמעותי לזמן מסך מוגזם אצל ילדים.
אף על פי שזמן המסך גדל לאורך כול תקופת הילדות, בגיל 7 ו-8 שנים הוא ירד לפחות מ- 1.5 שעות ביום, הוסיפו החוקרים והציעו כי פעילויות הקשורות בבתי ספר ימלאו את החלל.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שהרגלי המסך מתחילים בגיל מוקדם מידי. ממצא זה מצביע על כך שהתערבות להפחתת זמן המסך עשויה להיות בעלת סיכוי טוב יותר להצלחה אם ינהיגו אותה מוקדם. החוקרים גם המליצו למטפלים הרפואיים לעבוד עם המשפחות כדי לבוא עם תוכניות מדיה משפחתיות שניתן ליישם ביעילות, כולל עידוד השימוש בתקשורת הדיגיטלית כחוויה משותפת במשפחה; קביעת מתי, איפה ובאיזו תדירות משתמשים במסכים; ותמיכה בצורך בשינה, בפעילות גופנית ובאינטראקציות נטולות מכשירים.

רופאי ילדים צריכים לתמוך במתבגרים ליטול תפקיד משמעותי יותר בניהול ADHD שלהם

הקשר בין סימפטומים מופנמים וההשפעה לקבלת החלטות בקרב צעירים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות ( ADHD)

THE RELATIONSHIP BETWEEN INTERNALIZING SYMPTOMS AND DECISION-MAKING INVOLVEMENT IN ADOLESCENTS WITH ADHD, Ann E. Folker, William B. Brinkman , Stephen P. Becker, Joshua M. Langberg , Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2019-10-01

למרות התמדה של תסמיני הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), השימוש בתרופות יורד ככל שילדים נכנסים לגיל התבגרות, מה שעלול להשפיע לרעה על תוצאות תפקודם. מעורבות מוגברת של מתבגרים בקבלת החלטות לא רק מגבירה את האוטונומיה ואת היעילות העצמית, אלא גם קשורה לדבקות מוגברת בהקשר למצבים כרוניים אחרים. יתרה מזאת, מתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז והוריהם נוטים יותר להפגין חרדה ודיכאון, מה שעלול להשפיע לרעה על התקשורת המשפחתית. מכיוון שאנשים עם סימפטומים מופנמים עשויים להיות פחות מוכנים לנהל שיחות או לחפש מידע חדש, החוקרים שיערו כי סימפטומים מופנמים של הורים ומתבגרים יהיו קשורים באופן הפוך למעורבות בקבלת החלטות בקרב מתבגרים בכול הקשור לניהול הפרעות קשב וריכוז שלהם.
השתתפו במחקר סך הכל 150 מתבגרים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בהתבסס על הקריטריונים של DSM-5. אשר מילאו את "סולם החרדה והדיכאון של הילד המתוקן" Revised Child Anxiety and Depression Scale (RCADS), וההורים השלימו את "סולם הדיכאון, החרדה והמתח" Depression, Anxiety, and Stress Scale (DASS-21). הורים ומתבגרים השלימו גם את סולם מעורבות בקבלת החלטות (DMIS), הכולל 5 תתי דרוג: א) הבעת הורים (ההורה מציע הצעה, מביע דעה, נותן מידע); ב) חיפוש הורים (ההורה מבקש חוות דעת מהילד); ג) ילד מתבטא (ילד מוסר מידע אינפורמטיבי להורה); ד) ילד המבקש (ילד מבקש עצה); ה) אפשרויות משותפות (הורים וילדים מנהלים משא ומתן וסיעור מוחות ביחד). התאמות של פירסון שימשו לקביעת הקשר בתסמינים המופנמים שלבני הנוער והורים לבין תתי המשנה של סולם מעורבות בקבלת החלטות  DMIS.
תוצאות המחקר הראו כי נמצא קשר שלילי מובהק בין תסמיני הפנמת הורים לבין דיווח המתבגרים של הבעת הורים (קבוצה א) לפי DMIS (r = −0.23, p <0.01), ודיווח המתבגרים  על אפשרויות משותפות (קבוצה ה') לפי DMIS  (r = −0.16, p <0.05). התסמינים המופנמים שדווחו על ידי המתבגרים לא היו קשורים לתת-קבוצות של DMIS.
מסקנות המחקר הן שהפנמת סימפטומי ADHD של ההורים עצמם עשויים להשפיע על מידת מעורבותם של מתבגרים בקבלת ההחלטות שלהם להפרעות קשב וריכוז (ADHD) . רופאי ילדים צריכים לעודד דיונים אלה ולתמוך במתבגרים לקבלת תפקיד משמעותי יותר בניהול הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) שלהם עם בגרותם.
הערותיי: במדינות הנאורות והמקדימות ברפואה, תפקידם, מעורבותם וניהולם של רופאי ילדים בקהילה בתחום הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות הנלוות לה הולך וגדל ומתעצם, ואילו אצלנו "רחמנא ליצלן" רופאי ילדים מתרחקים מהנושא כמו מאש. כתוצאה מכך השרות הרפואי הניתן לילדים נערים ומתבגרים לוקה בחסר גדול בגבול רשלנות מדיקו-לגלית ו…מסכנים ההורים המבולבלים. האחריות בראש וראשונה נופלת על משרד הבריאות שממשיך ללא כול היגיון להחריג את הטיפול בילדי ADHD רק ל"מוסמכים" (העוברים כביכול "הכשרה" שהיא שטחית ודלה, ואילו רופאי ילדים "שיש להם את זה" יכולים בלימוד עצמי כולל סדנאות וימי עיון להכשיר עצמם טוב יותר ולהצליח יותר תוך רכישת ניסיון קליני מצטבר) ובהתאם מנחה את קופות חולים, שאף אחת מהן לא אזרה עוז לפעול עצמאית באופן  רפואי נבון כנהוג במדינות מקדימות יותר ברפואה, ולו רק למען הילדים והורים אובדי עצות.
היות וזה המצב כיום, האתגר עובר לפתחן של בתי-ספר לרפואה ללמד ביסודיות תחום הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות הנלוות לה כמו אוטיזם (ASD) חרדה ודיכאון בילדים, בתוכנית הלימודים שלהם.  יש צורך גם לשלבן בתכניות ההתמחות ברפואת משפחה וילדים שזה באחריותה של המועצה המדעית של הר"י – אם ירצו בכך יוכלו לעשות זאת בנקל.
גם איגודי רופאי המשפחה והילדים יכלו לתרום תרומתן ולקחת את המושכות לידיהן וליזום סדנאות, ימי עיון וכינוסים רפואיים בתחום הפרעות קשב והנלוות לה ולקבוע הנחיות רפואיות, אולם לדאבון כולם זה לא המצב. לדוגמא, בכינוס איגוד רופאי ילדים האחרון (04.12.2019) הרצו על הפרעת קשב ואוטיזם שייעודן ומטרתן "להדריך" רופאי ילדים, אולם הן היו דלות מאד בתוכן ומהות, בהקניית ידע ובהכוונתן, ואף החמירו את המצב ובלבלו את הרופאים, בהדגישם שרופא ילדים תפקידו רק לכוון את מי, ולמי לשלוח לייעוץ?!… ושום דבר לא מעבר לזה. אותו דבר קרה לאחרונה גם בכינוסים אחרים של רופאי ילדים, והפנתי לזה את תשומת הלב. הדבר מצריך תיקון דחוף.

האם פעילות גופנית וספורט מטיבה עם ילדי ASD ADHD

פעילויות, התנהלויות, והדרכות יכולות לעזור לילדים עם הפרעת קשב (ADHD)
פורסם לראשונה באתרי בתאריך 9 בנובמבר 2016

האם נגינה בכלי נגינה, קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בבני נוער בריאים?
מחקר של ג'ימס הודיאק, מנהל המחלקה לגנטיקה התנהגותית באוניברסיטת וורמונט, שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, העריך את המידה שבה נגינה על כלי נגינה קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בקרב בני נוער בריאים. משתתפי מחקר זה היו חלק ממחקר NIH להתפתחות מוח נורמלית. המשתתפים עברו סריקת MRI, בדיקות התנהגותיות עד 3 ביקורים, בפרקי זמן של שנתיים, ומנת משכל (IQ). נתוני אימון מוסיקה היו זמינים עבור 232 בני נוער (334 סריקות), בגיל 6-18 שנים. עובי קליפת המוח נמדד בהשוואה למספר השנים שכל נער ניגן כלי נגינה. הגיל, מין, נפח המוח, וסורק, נלקחו בחשבון.
התוצאות הראו שנגינה בכלי נגינה היו קשורים בשיעור מוגבר של התבגרות עובי קליפת המוח, עובי הקורטקס המוטורי, כמו גם קליפת מוח קדם חזיתית והקודקודית. כלומר, נגינה בכלי נגינה קשור עם התבגרות עובי קליפת המוח מהירה יותר באזורים המעורבים בתכנון מוטורי וקואורדינציה, יכולת ראייה מרחבית, ושליטה ברגשות ודחפים.
עם זאת, בהתחשב באופי מעין-ניסיוני של מחקר זה, לא ניתן לשלול השפעה של משתנים מבלבלים. תוצאות היו ללא שינוי עם משתנה IQ . המעקב גילה כי באימון מוסיקלי לא נמצא קשר בין שנות הנגינה על כלי לעובי קליפת המוח. מחקר מעניין המנסה לבחון השפעת הנגינה בכלי נגינה על קואורדינציה, ועל שליטה ברגשות ובדחפים. סבורני שיש בתאוריה זו היתכנות. כתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, נתן למחקר זה במה ראויה. נחכים יותר לאחר שיהיו מחקרים נוספים בעתיד בתחום זה ודומיו.
 פעילות גופנית משפיעה לשיפור זיכרון, ריכוז, תכנון, שליטה עצמית וקבלת החלטות?
מחקר של ל. וורבורג, שפורסם בעיתון הבריטי לרפואת ספורט, מצא כי פעילות פיזית קצרה עם תרגילים אינטנסיביים מתונים, מגבירה את השליטה העצמית. ופעילות פיזית מתונה מגדילה את זרימת החמצן לקליפת המוח הפרה-פרונטלי, דבר המסביר את ההשפעה להגברת השליטה העצמית. במחקר זה נסקרו עבודות שבחנו את השפעת תרגילי התעמלות על תפקודי המוח הביצועיים כמו זיכרון, ריכוז, תכנון וקבלת החלטות, בשלוש קבוצות גיל: 6-12 שנים; 13-17 שנים; 18-35 שנים. נמצאו 24 מחקרים רלוונטיים. מתוכם 19 מחקרים הכוללים 586 משתתפים, בחנו את ההשפעה של פעילות פיזית קצרה ו- 5 מחקרים כוללים 358 משתתפים, בחנו ההשפעה של פעילות גופנית סדירה.
נמצא שלפעילות גופנית סדירה לא נראה שיש השפעה רבה על תפקודי מוח ביצועיים. מאידך, ניתוח הנתונים הראה, שפעילות פיזית קצרה עשויה לשפר את תפקודי המוח בכל שלוש קבוצות הגיל. החוקרים משערים כי פעילות פיזית קצרה עשויה להגביר את זרימת הדם במוח לאזורים פרהפרונטליים של המוח, האחראים על תפקודים ביצועיים גבוהים (higher executive functions).
אם כי המחקרים היו מעטים מדי, והתוצאות לא עקביות מדי כדי לאפשר הסקת מסקנות מוצקות, מזהירים המחברים. רק 4 מחקרים בדקו את השפעת פעילות גופנית קצרה, על זיכרון עבודה (אבל רק במבוגרים צעירים), והמספרים אינם מספיקים כדי להסיק מסקנות על ההשפעה. אך 12 מבין 19 מחקרים בחנו את נושא השליטה העצמית, והניתוח עולה כי פעילות פיזית קצרה משפרת את השליטה העצמית בכל שלוש קבוצות הגיל, אם כי בהשפעה קטנה עד בינונית. הדבר חשוב במיוחד לילדים ונוער, כי תפקודי מוח מפותחים חשובים להישגים אקדמיים ולהיבטים אחרים בתפקוד חיי היום יום. השפעות חיוביות אלה של פעילות גופנית לשליטה ועיכוב ההפרעה מעודדות ורלוונטיות ביותר, לאור החשיבות לשליטה על ויסות התנהגות ורגשות במצבים חברתיים, אקדמיים, ובמסגרת ספורט.
מסקנות: פעילות גופנית יכולה להיות טיפול יעיל למצבים המתאפיינים בפונקציות לקויות גבוהות יותר במוח, כגון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ואוטיזם, ועשויה לסייע לעיכוב הנזקים של דמנציה. בהתחשב במגמה לאורח חיים של עבודה בישיבה, הזדקנות עולמית, ושכיחות גוברת של דמנציה, תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות של העיסוק בפעילות גופנית באוכלוסייה הכללית.
"פעילות גופנית מנקה את המוח" – יותר חמצן נכנס למוח והפעילות מפחיתה היפראקטיביות ומשפרת התנהגות, כך הוסק במחקר מאוניברסיטת וורמונט שפורסם בבתב עת נוירו-סיינס, על השפעת פעילות גופנית על המוח. החוקרים טוענים כי פועלים הרבה מכניזמים מוחיים ספציפיים וקורים שינויים נוירו-ביולוגיים. ישנן השפעות שונות על המוח והזיכרון ויש שוני בין צעיר למבוגר. יש גן המתאם איזה פעילות גופנית מביאה תועלת.כך נוכל לדעת עפ"י הגנוטיפ ב-דנא מי יושפע טוב מפעילות גופנית ומי לא.
טוענים שפעילות גופנית מפחיתה היפראקטיביות וקשיי התנהגות. השפעת פעילות אירובית על סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז בילדים, נמצא במחקר ממישיגן, שפעילות אירוביות יומית לילדים בסיכון לפני בי"ס, יכולה לסייע בהפחתת הסימפטומים של הפרעות קשב (ADHD), בכיתה ובבית, כמו חוסר תשומת לב, מצבי רוח, וקושי להסתדר עם אחרים.
בתור ילד הקדשת תשומת לב כל היום בבי"ס זה לא קל, בייחוד עבור אלה הנמצאים בסיכון גבוה להפרעת קשב וריכוז. "מחקרים קודמים מצביעים על כך שלפעילות גופנית יכולה להיות השפעה חיובית על ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז," אמרה אלן סמית, שערכה את המחקר יחד עם המחברת ראשי טסי הוזה, פסיכולוגית מאוניברסיטת ורמונט. מחקר קודם מאוניברסיטת מישיגן הראה שתפקוד המוח משתפר, וכן כישורי מתמטיקה וקריאה נהיים טובים יותר, בתלמידי בתי ספר יסודיים שנחשפו לפעילות גופנית אינטנסיבית.
בכל זאת, עדיין לא ידוע איך פעילות גופנית עקבית עשויה לשפר מגוון רחב של סימפטומים וליקויים הקשורים להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). לשם כך במחקר על פני תקופה של 12 שבועות, עקבו אחר 200 תלמידי בית ספר יסודי, החל מהגן ועד כיתה ב' שגם הציגו סימנים של הפרעות קשב וריכוז או לא. התלמידים נבחרו באופן אקראי להשתתף: בקבוצה שסיימה פעילות גופנית מתונה עד נמרצת בכל יום לפני בית הספר, או לקבוצה שפעילויות הילדים בה הייתה סטנדרטית הכרוכה יותר בישיבה יותר בכיתה. למרות שהממצאים מצביעים על כך שכל המשתתפים הראו שיפור, ילדים עם סיכון להפרעות קשב וריכוז שביצעו פעילות קבועה, נהנו על פני מגוון רחב יותר של שיפור בסימפטומים, מאלה שהפעילויות הייתה מינימלית. יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את התדירות ומידת הפעילות הגופנית שיכול לספק יתרונות לילדים. ההשפעות של פעילות גופנית עשויות להיות אחרות שתלויות בגיל הילד.
למרות מספר השאלות שנותרו בעינן, פעילות גופנית נראית כשיטת התערבות מבטיחה להפרעות קשב וריכוז עם יתרונות ידועים לבריאות הכללית של ילד. זה מעניק לבתי ספר עוד סיבה טובה לשלב יותר פעילות גופנית ליום הלימודים.
תנועה מתמדת של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) עשויה אמנם להסיח את הדעת, אבל התנועתיות גם עשויה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי שלהם, כך נמצא במחקר מאוניברסיטת קליפורניה, בראשות ג'ולי שוויצר, פרופ' לפסיכיאטריה, מנהלת תכנית דייוויס למחקר בריאות, שפורסם בכתב עת נוירופסיכולוגיה של הילד. ייתכן ומורים צריכים לאפשר לילדים עם הפרעות קשב וריכוז לקשקש ולנוע כל עוד זה לא מפריע לשאר הכיתה. המחקר של ילדים ובני נוער עם הפרעות קשב וריכוז בדק כיצד תנועתיות, עוצמתה ותדירותה, קשורה עם דיוק במשימות תובעניות קוגניטיביות הדורשות קשב ותשומת לב. המחקר מצא שמשתתפים שנעו בתזזיתיות רבה הציגו ביצועים קוגניטיביים טובים יותר באופן משמעותי. זה מחקר ראשון שהעריך את הקשר בין תנועתיות לבין ביצוע משימות בהפרעות קשב והיפראקטיביות. מתברר שתנועה פיזית במהלך משימות קוגניטיביות עשויה להיות דבר טוב עבור ילדים אלה. "הורים ומורים לא צריכים לנסות לשמור אותם שקטים דוממים ולא נעים. אפשרו להם להתנועע בזמן שהם עושים את עבודתם או משימות קוגניטיביות מאתגרות אחרות. יכול להיות שהיפראקטיביות שרואים בהפרעות קשב והיפראקטיביות, עשויה בפועל להיות מועילה בזמן מסוים. אולי התנועה מעלה את רמת העוררות שלהם, מה שמוביל לתשומת לב טובה. ממצא זה, מצביע שרמת דיוק בהפרעת קשב עשוי להיות טוב יותר ע"י פעילות אינטנסיבית יותר, או כשילדים עם הפרעת קשב נוטים להשתמש במשאבים קוגניטיביים יותר כשהם נמצאים בפעילות גופנית. אולי מורים לא צריכים להעניש את הילדים שזזים, וצריכים לאפשר להם לזוז בחופשיות, כל עוד זה לא מפריע ליתר הכיתה.
ילדים עם ADHD עשויים להפיק תועלת ושיפור בסימפטומים מאורח חיים בריא
כך עולה ממחקר הולטון ניג וחבריו, שיצרו מדד אורח חיים המסכם את המספר הכולל של התנהגויות אורח חיים בריא. לשם כך נבדקו 184 ילדים עם ADHD לעומת קבוצת ביקורת של 104 בני נוער ללא ADHD. והם ממליצים: א) לא יותר מ 1 עד 2 שעות של זמן מסך בסיכום יומי; ב) שעה אחת לפחות של פעילות גופנית מדי יום; ג) הגבלת הצריכה של משקאות ממותקים בסוכר; ד) 9 עד 11 שעות שינה בכל לילה; ה) צריכה של 7 עד 10 כוסות מים ביום, בהתאם לגיל.
כיצד להתגבר על חוסר תיאבון בילד מטופל בתרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות?
לוודא אם ילד אוכל או לא אוכל בזמן שהוא בבי"ס: לרוב, ילדים שלוקחים תרופות ממריצות להפרעת קשב (ADHD) אינם רעבים בבית ספר. לכן רצוי לציידו לבי"ס רק במאכלים אהובים עליו, ולבקש ממורים להזכיר לו לאכול. אם הוא לא אוכל בבי"ס, זה בסדר, אולם אז צריך להתמקד יותר בארוחות בבית, בוקר וערב, כדי שהילד יקבל תזונה שהוא זקוק . ארוחת בוקר גדולה: ילד צריך לאכול ארוחת בוקר, מזון עתיר בקלוריות לפני שלוקחים תרופות בבוקר. מומלץ לאכול כריך, אפשר לילדים המעדיפים ג'חנון, המבורגר או פרוסת פיצה, בתוספת פירות לארוחת בוקר. ילדים צריכים קלוריות ותזונה כדי לתדלק את הצמיחה שלהם ולתת להם אנרגיה למשך היום. חטיפים לעתים קרובות: כשרמת הסוכר בדם בילד יורדת, ילד עלול להיות עצבני ולאבד פוקוס. שייק יוגורט הוא חטיף נהדר. חלבון ישמור את הילד במסלול ועשוי למנוע שינויים במצב רוח. להוסיף פירות וזרעי פשתן, שיש בהם אומגה 3 , עשירים בחלבון וקלוריות טובים בחטיפים או כדי להשלים ארוחות לאכלנים "קטנים". להפוך את האוכל לכיף: ילדים עם ADHD אינם אוכלים מספיק, בין היתר מכיוון שהם משתעממים מהר בארוחות. להגיש להם צלחת עם מזון שיתפוס את תשומת לבם.למשל לעצב את הכריכים (להשתמש בחותכי עוגיות), לסדר את המזון בצלחת בעיצובים או פרצופים, ולהגיש רטבים ומטבלים כדי לעשות את הארוחה מעניינת יותר. להגיש מנות קטנות יותר של מזון העתיר קלוריות: ראשית להגיש מזון האהוב על הילד. להתחיל עם מזונות עתירים בקלוריות, כמו בשר ודגנים, ולהגיש במנות קטנות. עם הירקות, להוסיף שמן זית או גבינה כדי להגדיל כמות הקלוריות. ארוחות ערב רגועות ונינוחות: אם ילד נוהג לברוח מהשולחן אחרי כמה ביסים, לשנות רגלי ארוחת ערב, הרגע את הרוחות. שב ליד הילד, עמעם אורות או ניגון מוסיקה מרגיעה. אל תושיב ילד מול מראה או חלון שעלולים להסיח דעתו מהארוחה, שאל אותו שאלות על דברים שקרו במהלך היום. גמישות בזמני ארוחות: ילדים עם הפרעת קשב אינם יכולים להיות רעבים בשעות קבועות. לעבוד איתם על זה, לנסות להזיז את ארוחת הערב המשפחתית מאוחר יותר. לילדים שאינם רעבים כל כך, להציע ארוחה קלה וחטיפים להמשך הערב. להשאיר מזון שאינו מתכלה על הדלפק, כדי שילדים יוכלו לקחת ולאכול לאחר שפגה השפעת התרופות והתיאבון שלהם חוזר. האם צריך תוספי מזון? לא יודעים בוודאות אם תוספי מזון משפיע על תסמיני הפרעת קשב וריכוז. אם הורה חפץ, אפשר לנסות את זה במשך כמה חודשים כדי לראות אם זה עוזר. האם לתת דיאטות מיוחדות כמו ללא גלוטן? כל דיאטה שבה מגבילים מזונות עלולה לגרום לבעיות תזונתיות, לכן לא מומלץ.
כיצד להדריך הרגלי למידה טובים יותר לילדים עם הפרעת קשב וריכוז – 13 עיקרים
רבים הילדים המופנים ע"י בית הספר לאבחון הפרעת קשב וריכוז, ובאבחון קליני מוצא אני שעיקר בעיית הילד הינה קשיי למידה, ואילו קשיי קשב וריכוז הנם מינימליים. במקרים כאלה, מוטלת החובה בראש וראשונה על בית הספר, לסייע להם בלימודים בהתאם לצרכיהם (מורת שילוב, הוראה מתקנת, לימוד פרטני, וכדומה). ועל הורים להקנות לילדיהם הרגלי למידה טובים יותר, כפי שיפורט להלן.
נקיטת מהלכים שעשויים למנוע טיפול תרופתי או לפחות לגרום לדחיית טיפול תרופתי:
ילדים עם ADHD שהולכים לאיבוד עם שיעורי הבית כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) גורמת לקשיים ביכולת לעקוב לאורך זמן ולהישאר מאורגנים. אם לילד יש הפרעת קשב, זו אינה אשמתו שהוא מורח לשעות רבות את שיעורי הבית שלו, ולאחר זמן הולך לאיבוד איתם. הורה יכול לעזור לו להתגבר על כך, ע"י זה שילמד אותו מיומנויות כדי להשאירו מרוכז שישתרש בו.
לוח שנתי גדול לתזכורות: שקשה להחמיץ אותו, ויעזור לילד עם הפרעות קשב. לקבוע לוח קיר ענק ולשים אותו במקום בולט שהילד רואה אותו הרבה פעמים ביום, כמו על קיר המטבח או ליד שולחן כתיבה שלו. להשתמש בצבעים או הערות להראות משימות ומטלות קרובות וחופשות בי"ס.
להגדיר תחנה לשיעורי בית: ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נזקקים לשגרה צפויה להכנת שיעורי בית. להגדיר מקום מיוחד שבו ילד מכין את שיעורי הבית בכל יום. לוודא שאין הסחת דעת מחיות מחמד, אחים ואחיות, רעש מטלוויזיה או מדלת כניסה. לשמור את המקום מצויד בעפרונות, נייר, וכל ציוד אחר שהילד עשוי להזדקק לו.
עבודה עם המורים: להיפגש עם מחנך הכיתה ולעשות אתו את עיקרי התכנית עבור הילד. אידיאלי לעשות זאת לפני תחילת שנת הלימודים, אבל אפשרי לעשות זאת בכל עת. לבקש לוח זמנים של משימות קרובות, בכתב או באינטרנט, ולבקש מהמורה שהילד יוכל להשתמש בזמן חופשי לשיעורי בית. לשמור על קשר בדואר אלקטרוני. הידיעה שיש תמיכת המורה תעזור מאד.
לשמור על לוח זמנים: לוח זמנים יומי הוא מפתח הצלחה לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. להציב להם זמנים קבועים להכנת שיעורי בית, לאכילת ארוחת ערב, וזמן ללכת לישון. במידה ולוח הזמנים בסדר היום נפרץ, להתחיל אותו שוב למחרת היום. הקפדה על לוח זמנים תעזור לילד, ויימנעו תחינות, נדנודים, וויכוחים, ומריבות בין הורה לילד.
שימוש בתגמול: אם ילד נראה מתמודד קשה ונאבק עם שיעורי הבית, להציע לו פרסים בסיום העבודה. הפרסים לא צריכים להיות גדולים, אבל הם צריכים להיות מידיים. ברגע שילד תוחב בכעס את שיעורי הבית שלו בתיקו, לספר לו סיפור, לתת לו מדבקה, לאפשר לו זמן בטלוויזיה או במחשב. להכניס את התגמולים לתוך לוח הזמנים של אחרי בית-ספר ולשמור על עקביות.
לפצל משימות גדולות: כשילד מתחיל לקבל משימות גדולות או פרויקטים גדולים יותר, כמו סיכומי קריאת ספר, מומלץ לפצל את המשימה הגדולה למספר משימות קטנות יותר, כשכל משימה עם תאריך יעד. בני נוער עם הפרעות קשב וריכוז זקוקים לעזרה עם תזמון משימות לפרויקטים גדולים.
שימוש בטיימרים: ילדים עם הפרעות קשב מאבדים לעתים קרובות את תחושת הזמן. אפשר להשתמש בשעוני מטבח, או אזעקות בשעונים, או בטלפונים ניידים לציון הזמן. להגדיר לילד פרק זמן מסוים להכנת שיעורי בית. אזעקה גם תעזור להחזיר אותו למסלול אם דעתו הוסחה.
לעזור לילד להתארגן: אם הילד שוכח מטלות בבי"ס או שיש לו ילקוט גדוש בניירות מקומטים, יש לעזור לו להתארגן. לעשות את זה ויזואלית. כמו לתת תיקיות צבעוניות לכל נושא. להכין תכנית גיבוי כאשר יש משימות שלא עושה אותן בבית, לשמור רשימה של ילדים אחרים בכיתה שיכולים לעזור או כיצד ליצור קשר ישיר עם המורה.
מתן שבח: עם הפרעת קשב וריכוז או לא, ילדים אוהבים שבחים. זה מעודד ומניע אותם. לכן לשים לב להצלחות שלהם אפילו לקטנות, ולשבח אותם על כל מאמץ ושיפור. זה מעניק הרגשה טובה לילד ולהורה. הישגים קטנים מובילים בהמשך לגדולים יותר.
אסטרטגיות למשימות קשות: אם הילד זורם בשיעורי בית במקצועות מסוימים אבל מסתבך ונתקע באחרים, לאפשר לו לעבור ביניהם. להתחיל עם המשימה הקלה, לעבור למשימה הקשה יותר לכמה דקות, ולאחר מכן לחזור לקלה, וחוזר חלילה. עבודה לסירוגין עשויה לעזור לילד להרגיש פחות מוצף.
להציב מטרות: גמול הוא דבר טוב, אבל אם הוא גדול מדי, שאינו מציאותי זה יכול לפעול כבומרנג. גמול לטווח ארוך עלול להיות מסובך לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. תכנית טובה יותר היא לקבוע מטרות קטנות ליום או שבוע ולתת תגמולים קטנים אבל מידיים.
לכתוב הנחיות: לילד שצריך לעזור לו להבין כיצד לעשות את שיעורי הבית שלו, ראשית, להסביר לו את ההוראות, ולתת לו להסביר אותן בחזרה. גם לכתוב את הוראות צעד אחר צעד בלוח התלוי על הקיר. עבור ילדים רבים, תזכורת חזותית עוזרת מאד.
עזרה במעברים: בתקופות של שינוי או מעבר, כמו לכיתה חדשה, או מעבר לבית ספר חדש, הילד עלול להיתקל יותר בבעיית לימודים. לתכנן להציע עזרה נוספת בתקופה זו, עזרה לעתים קרובות יותר, ולעבור על משימות יחדיו.

האם משך שינה קצר גורם להחמרת הסימפטומים של ADHD בבני נוער?

משך השינה משפיע על התפקוד בשעות היום בבני נוער עם ADHD

Sleep duration affects daytime functioning in teens with ADHD, Becker SP, et al. Children’s Medical Center Uni of Cincinnati, J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. November 16, 2018

חוסר שינה עלול לגרום לליקויים בתפקוד בשעות היום בקרב בני נוער עם  הפרעת קשב  ריכוז והיפראקטיביות (ADHD),על פי ממצאי מחקר על הגבלה או הארכת שעות שינה.  הצורך במחקרים ניסיוניים הבוחנים את השפעת השינה אצל בני נוער עם ADHD זוהו לאחרונה כעדיפות מחקרית. מתבגרים נוטים במיוחד לקצר את שעות השינה, בשל מגוון של שינויים ביולוגיים (למשל, שעון היממה זז מאוחר יותר עם התקדמות בגיל לבגרות) וגורמי סביבה ( זמן תחילת הלימודים, שימוש בטכנולוגיה בשעות הלילה). שימוש בתרופות לטיפול ב-ADHD עולה עם הזמן, אולם יש מומחים המציעים כטיפול ב-ADHD ע"י הנחיות והדרכה קלינית, לשיפור סימפטומים של ADHD ללא קשר לשעות שינה.
במחקר זה, החוקרים השתמשו בשאלה האם משך השינה קשור לסיבתיות עם ישנוניות, חוסר תשומת לב, ובעיות התנהגות מתריסה (ODD) אצל בני נוער עם ADHD.
המחקר כלל בני נוער בגיל 14 עד 17 שנים שנכנסו לפרוטוקול שינה בן 3 שבועות שכלל: שבוע פאזה של ייצוב; שבוע של הגבלת שינה (6.5 שעות שינה); ושבוע של תוספת שינה (9.5 שעות). החוקרים עקבו אחר השינה ע"י אקטגרפיה (ניטור מחזורי שינה/פעילות) ועם יומני שינה יומיים ונערכו גם ביקורי הדרכה בסוף כל שבוע. במחקר ניתחו 48 בני נוער עם נתונים אקטגרפיים מלאים, ואשר השלימו בהצלחה את פרוטוקול השינה. במחקר נבדקו: הנמנומים במהלך היום מדיווח עצמי ודיווח של הורה, סימפטומים של ADHD, קצב קוגניטיבי איטי נרפה, והתנהגויות מתנגדות מתריסות (ODD), כמו כן גם תשובות המשתתפים למבחן ביצועים רציף A-X אשר מדדו חוסר תשומת לב ואימפולסיביות.
על פי תוצאות המחקר, המשתתפים חוו בממוצע 1.6 שעות שינה יותר בלילה במהלך הארכת השינה מאשר הגבלת השינה. במהלך הגבלת שעות שינה, המשתתפים חוו יעילות שינה גבוהה יותר, נמדדה באקטגרפיה פחות התעוררות בשינה, זמן הירדמות קצר, וקשיים בהתעוררות בקימה בבוקר. המשתתפים דיווחו על ישנוניות רבה יותר במהלך היום, ונטו יותר לדווח על תנומות, במקרי הגבלת שעות השינה בהשוואה למקרי הארכת שעות השינה. הורים דיווחו על חוסר תשומת לב ובעיות התנהגויות יותר במקרים של הגבלת שעות השינה. בנוסף, ההורים והנערים דיווחו על סימפטומים קוגניטיביים איטיים יותר ונרפים משמעותית בהגבלת שעות שינה. עם זאת, בני נוער דיווחו באופן משמעותי פחות היפראקטיביות/אימפולסיביות בהגבלת שעות שינה מאשר בשינה ארוכה יותר.
לממצאי מחקר  יש השלכות חשובות אפשריות לטיפול במתבגרים עם ADHD. מחד, משך השינה המקוצר מחמיר את התפקוד במהלך היום, מאידך גיסא, משך השינה הארוך יותר עשוי לשפר את התפקוד במהלך היום. לפיכך, באבחון ובעת טיפול במתבגרים עם ADHD יש להעריך את אורחות השינה של הנער/מתבגר (בהירדמות, התעוררות בלילה, ויקיצה בבוקר) וייתכן שיהיה חשוב לכוון באופן ישיר להתערבויות בשינה כטיפול ב- ADHD.
הערותיי: מחקר נוסף מיני רבים (פרסמתי באתרי) עם תוצאות זהות שחוסר שינה עלול לגרום לליקויים בתפקוד בשעות היום בקרב בני נוער עם הפרעת קשב  ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). לפיכך, בעת אבחון וטיפול במתבגרים עם ADHD יש להעריך את קשיי השינה של הנער/מתבגר (בהירדמות, התעוררות בלילה, ויקיצה בבוקר), ולהדריך מטופל והורים לסגל ולהטמיע אורחות שינה נכונים (דף כזה מצוי באתרי), שימנעו את החמרת הסימפטומים של ADHD. 

כיצד בתי ספר יכולים לייעל את תמיכתם בילדים עם ADHD?

 

מחקר חדש על התערבויות מבוססות בבית ספר לילדי ADHD 

School-based interventions for ADHD: a systematic review with multiple synthesis methods, Moore, D; Russell, A; University of Exeter, Review of Education 2018

מחקר חדש מספק הנחיות ברורות מאד על האופן שבו בתי"ס יכולים לתמוך בצורה הטובה ביותר בילדי ADHD כדי לשפר סימפטומים ולמקסם את התוצאות האקדמיות.
חוקרים מאוניברסיטת אקסטר, בשיתוף חוקרים ממרכז EPPI-Center (אוניברסיטת קולג' לונדון), ערכו על-פי סקר שיטתי, שניתח את כל המחקרים הזמינים של התערבויות ללא תרופות שתומכים בילדי בתי ספר עם ADHD. במאמר שפורסם בעיתון "סקירת החינוך" נמצא שהתערבויות הכוללות הדרכה אחד מול אחד והתמקדות בוויסות עצמי – שיפרו את התוצאות האקדמיות של ילדי ADHD.
כ- 5% מהילדים עם ADHD, כלומר רוב הכיתות יכללו לפחות ילד אחד עד שניים עם ADHD, אשר מתאמצים ונאבקים לשבת בשקט, למקד תשומת לבם ולשלוט בדחפים הרבה יותר מאשר ילדים רגילים בני אותו גיל. בתי הספר יכולים להיות מסגרת מאתגרת במיוחד עבור ילדים אלה, הקושי שלהם לחכות לתורם או להישאר במושבם משפיע על עמיתיהם ועל המורים. מחקרים מראים שתרופות יעילות, אך אינן עובדות עבור כל הילדים, ואינן מקובלות על חלק מהמשפחות.
המחקר מומן על ידי המכון הלאומי לבריאות, הצוות מצא 28 ניסויים אקראיים לבדיקת אמצעים שאינם תרופות כדי לתמוך בילדים עם ADHD בבתי ספר. במטה-אנליזה ניתחו את המרכיבים השונים של האמצעים המתבצעים כדי להעריך את הראיות באשר לאפקטיביות הגבוהה ביותר.
הלימודים השתנו באיכותם, דבר שהגביל את האמון שיש לקבוצה בתוצאות.
במחקר נמצא כי היבטים חשובים של התערבויות מוצלחות לשיפור התוצאות האקדמיות של הילדים כאשר הם מתמקדים בוויסות עצמי ועוברים הדרכות אישיות.
רגולציה עצמית קשה לילדים שהם מאוד אימפולסיביים ומתאמצים לתשומת לב. ילדים צריכים ללמוד לזהות איך הם מרגישים בפנים, כדי להבחין במניעים (טריגרים) ולהימנע מהם אם אפשר, ולעצור ולחשוב לפני שהם מגיבים. זה הרבה יותר קשה לילדים עם ADHD מאשר רוב הילדים האחרים, אבל אלה הם מיומנויות שניתן ללמד וללמוד.
הצוות מצא גם כמה ראיות מבטיחות עבור כרטיסי דו"ח יומי. לילדים נקבעים מטרות יומיות הנסקרות באמצעות כרטיס שהילד נושא בין הבית לבית הספר ובין השיעורים בבית הספר. פרסים ניתנים עבור מטרות הפגישה. מספר המחקרים שהתבוננו בו היה נמוך יותר, וממצאיו לא תמיד הגיעו להסכמה. אבל באמצעות כרטיס יומי הדו"ח הוא זול יחסית וקל ליישם. זה יכול לעודד שיתוף שעורי בית בבית ספר, ומציע גמישות כדי לענות על הצרכים האישיים של הילד.
ילדים עם ADHD הם כמובן ייחודיים, זה נושא מורכב, ואין גישה אחידה לכל הילדים, אך המחקר הנוכחי נותן הוכחה חזקה ביותר עד כה, שהתערבויות שאינן תרופתיות בבתי הספר יכולות לתמוך בילדים כדי להגיע לפוטנציאל שלהם במונחים של תוצאות אקדמיות ואחרות. יש צורך במחקר איכותי יותר, אך בינתיים, על בתי"ס לנסות את כרטיסי הדיווח היומיים ולהגדיל את יכולת הילדים לווסת את הרגשות שלהם. גישות אלה עשויות לעבוד בצורה הטובה ביותר עבור ילדים עם ADHD בטיפול אחד מול אחד.
הערותיי: אני מקווה שבעתיד הקרוב בתי הספר אצלנו יהיו מעורבים בטיפול בילדים ובני נוער עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD),בכך שיטמיעו התערבויות טיפוליות (לא תרופתיות) כדוגמת מחקר זה או בגישות אחרות, היכולות לתמוך בתלמידים לשפר את הסימפטומים של ADHD וכדי להשיג תוצאות אקדמיות טובות. זה אתגר לבתי הספר שהטובים ביניהם יוכלו לעמוד בו בהצלחה.

מה מתניע וממריץ מתבגרים עם ADHD?

מה מתניע מתבגרים עם ADHD? מחקר ניתוח איכותי מנקודת מבטם של מתבגרים

What motivates individuals with ADHD? A qualitative analysis from the adolescent’s point of view, Sarah M. Edmund, Department of Neurosciences Leuven Belgium European Child & Adolescent Psychiatry Aug 2017

מתבגרים עם ADHD מגיבים אחרת לתמריצים מאשר עמיתיהם, זה יכול להיות בגלל רגישות שונה לחיזוקים (לפצות או להעניש על מנת לעודד או להרתיע תגובה מסוימת). עם זאת, מלבד הבדלים במידת המוטיבציה, מתבגרים עם ADHD עשויים להיות מונעים גם ע"י גורמים איכותיים שונים. מחקר זה נועד לדעת את מגוון הגורמים למוטיבציה ולזהות הבדלים איכותיים הקשורים ל-ADHD במוטיבציה, מנקודת המבט של מתבגר. נעשו ראיונות עם מתבגרים צעירים (9-16 שנים) עם וללא ADHD, חצי מובנים המאפשרים למשתתפים לתאר מה מניע אותם בחיי יום-יום. נעשה ניתוח מתמטי.
מנתוני ראיונות עם צעירים (9-16 שנים) נמצאו נושאים עיקריים הקשורים למוטיבציה: (1) השגת תחושת היחד; (2) הרגשת היכולת להצליח; (3) הגשמת הצורך בשינוי; (4) השגת הנאה מעשיית מאמץ כדי להשיג מטרה; (5) חשיבות לתמיכה וחיזוק חברתי; (6) רצון להיות שקועים ולשכוח בעיות; (7) הרגשת חופשיות ועצמאות; (8) השגת חיזוק החומריות;  (9) הנאה של גירוי גופני.
המוטיב המרכזי היה דומה מאוד לשתי הקבוצות. עם זאת, מתבגרים עם ADHD נבדלו בכמה פרטים ספציפיים: ההתמקדות שלהם בחלוף זמן; היעדר העדפה למשימות צפויות ומוכרות; ופחות תיאור מפורט של הנושא המשותף.
לסיכום, זוהו מגוון רחב של נושאי מוטיבציה, המשתרעת מעבר למיקוד הנוכחי של מחקרי ADHD ותורות מוטיבציה. הדמיון וההבדלים בערכים מוטיבציוניים של מתבגרים עם ADHD וללא ADHD צריכים להילקח בחשבון במחקרי פיצוי רגישות, ובטיפול פסיכולוגי.

 

בילדים עם ADHD הימנעות מכישלון גורמת להחמצת הזדמנויות – כיצד מטפלים בזה?

Ouch! Avoiding failure leads to missed opportunities for children with ADHD
.Evidence for increased behavioral control by punishment in children with ADHD, E. Furukawa, J of Child Psychology and Psychiatry, Okinawa Inst of Science and Techn University

חוקרים מסבירים כי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הם בעלי פוטנציאל לחשיפה רבה יותר לגערות ונזיפות מאשר ילדים עם התפתחות רגילה. ניסוי התנהגותי על שכר ועונש מדגיש את ההשפעה המצטברת של עונש אצל ילדים עם ADHD. התבגרות זו משימה מאתגרת מלאה בהישגים גדולים ובכישלונות. לפעמים לא ברור מה מהלך פעולה הטוב ביותר שעשוי להיות, אבל האנשים בסביבה, הורים ומורים, יכולים לעזור ע"י מתן משוב לילדים על ההתנהגות. בדרך כלל, הם חוזרים על פעולות שמקבלים תמורה בגינן, ומנסים לא לעסוק באלה שצריכים תגובה חוזרת מתקנת. עם זאת, קשה תמיד לעשות את הבחירה הטובה ביותר.
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) חשופים באופן פוטנציאלי יותר לגידופים מאשר ילדים המתפתחים רגיל. הקשיים שלהם בהתמקדות, רמות פעילות גבוהות ופעולות אימפולסיביות לעיתים קרובות גורמות להם בעיות עם הוריהם, מורים וחברים. לכן חשוב לגלות כיצד הענישה משפיעה על התנהגות ילדי ADHD. האם הם רגישים יותר לעונש, או שהם פחות רגישים לעונש? צוות חוקרים מיפן וניו זילנד חקר ילדים עם ADHD למשחק מבוסס מחשב, שעניינו שכר ועונש. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Journal of Child Psychology and Psychiatry.
כשהתחילו מחקר זה, לא נעשה הרבה מחקר ניסיוני, אומר פרופ' גייל טריפ, אחד ממובילי המחקר ומנהל היחידה לנוירוביולוגיה של ההתפתחות האנושית במכון אוקינאווה למדע וטכנולוגיה ביפן. צריכים להיות מאוד זהירים לשימוש בעונש, במיוחד כאשר עובדים עם ילדים, ניסיונות ראשונים ללמוד על ADHD וענישה לא היו מוצלחים מאוד, כי הילדים פשוט נטשו את המשימה כאשר הם המשיכו לאבד נקודות או לא קיבלו מספיק תגמול/פיצוי. במחקר הפעם הצליחו החוקרים לפתח משחק מרתק מבוסס מחשב ששילב מרכיב של ענישה. ילדים עם ADHD בחרו בין שני משחקים זמינים בו זמנית. שני המשחקים הוצגו בו-זמנית על מסך מחשב, ונראו אותו דבר: הופיעו תמהיל של דמויות מהנות ופנים עצובות לאחר לחיצה על כפתור במסך. ארבע דמויות תואמות שוות ערך ל"ניצחון", בעוד ארבעה פרצופים עצובים שווים ל"הפסד". כל צירוף אחר היה תוצאה ניטרלית. הילדים יכלו לעבור בין שני המשחקים בכל פעם שרצו.
בסך הכל השתתפו במחקר 210 ילדים, עם 145 מאובחנים עם ADHD. כל הילדים חיו ביפן או בניו זילנד ודיברו אנגלית כשפתם הראשונה. הסיכוי לזכות בפרסים היה שווה בשני המשחקים, אבל אחד המשחקים תוכנן להיות בעל סיכוי גבוה פי ארבעה להפסד: לשחק במשחק זה, ילד "ייענש" לעתים קרובות יותר מאשר עם השני. כאשר ילד ניצח, המחשב נתן לו או 10 נקודות. כאשר ילד הפסיד, המחשב לקח 5 נקודות ושיחק בקול צחוק. כל הילדים התחילו עם מאזן חיובי של 20 נקודות והמשחק נמשך עד שהם הגיעו ל-400 נקודות או השלימו 300 ניסויים. כל ילד זכה בפרס בסוף המשחק. התגמולים היו מסודרים כך כדי להרתיע ילדים מלשחק על משחק אחד בלבד או להחליף בכל פעם. פגישה נמשכה בדרך כלל חצי שעה. הסיבה למשחק מורחב כזה היתה לצפות בביצועים יציבים למדי לאורך זמן.
מה שנצפה למעשה הוא שבדרך כלל ילדים עם ADHD פיתחו העדפה, שמכונה 'הטיה', למשחק המעניש פחות. שתי הקבוצות שיחקו במשחק פחות מעניש, אבל עם הזמן, הילדים עם ADHD מצאו נקודות הפסד והצחוק מעניש יותר מאשר ילדים עם התפתחות רגילה. במהלך 100 הניסויים הראשונים, לא היה הבדל בין שתי קבוצות הילדים. אולם מאוחר יותר, ההעדפה לאלטרנטיבה פחות מענישה גדלה באופן משמעותי אצל ילדים עם ADHD, בעוד שבחירת הילדים עם התפתחות רגילה הייתה יציבה במשך כל המשימה.
ב 200 ניסויים, ילדים עם ADHD היו עם הרבה פחות סיכוי לשחק משחק שיותר מעניש. התוצאות מצביעות על כך שילדים עם ADHD נמנעים מעונש לעתים קרובות יותר לאורך זמן מאשר ילדים עם התפתחות רגילה. האחרונים נראו פחות מוסחים מעונש, והמשיכו להתמקד בזכייה.
למחקר זה יש השלכות חשובות. אם ילד עם ADHD אינו רוצה לעשות משימה, או אם הילד מוותר בקלות, זה עשוי להיות חשוב עבור הורה או מורה כדי לבדוק אם למשימה יש את האיזון המתאים של שכר ועונש. לא אומרים כי במשימה יש עונש מובנה, אלא מאמץ הדרוש כדי לבצע משימה עשוי להיתפס ע"י הילד כמו הענשה. ככל שמשימה דורשת יותר מאמץ, כך תמריצים של הילד יצטרך לשמור על התמדה , ותגמולים פשוטים אך תכופים, כגון חיוכים או מילות עידוד, יכולים לעזור לילדים עם ADHD להישאר במשימה. כך ניתן לומר גם לגבי ילדים עם התפתחות תקינה, אך זה חשוב במיוחד עבור ילדים עם ADHD, שכן הם נראים רגישים יותר לחוויות חוזרות ונשנות של עונש או כישלון, והם נוטים יותר להחמיץ הזדמנויות להצלחה.

אימון הורות להפסקת ענישה חמורה מסייעת לילדים עם ADHD, ומביאה לשיפורים ביולוגיים והתנהגותיים

התערבויות לשיפור התנהגות הורות, גורמת לשינויים בתגובה האוטונומית של ילדי גן עם ADHD

Ziv Bell, Ohio State University Improvements in Negative Parenting Mediate Changes in Children’s Autonomic Responding Following a Preschool Intervention for ADHD. Clinical Psychological Science, Nov 2017

על פי מחקר חדש, כדילצמצם את הצרחות, הביקורות, וגישות הורות קשות אחרות, כולל ענישה גופנית, יש את היכולת להרגיע ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. חוקרים מאוניברסיטת אוהיו בדקו מרקרים פיזיולוגיים של רגולציה רגשית אצל ילדים בגיל הגן עם ADHD לפני ואחרי התערבות של הורה וילד, שמטרתה לשפר את קשרי המשפחה. שינויים בהורות, כולל צרחות וענישה פיזית, הובילו לשיפור בוויסות הביולוגי של ילדים. הרעיון הוא לשנות הדינמיקה המשפחתית כך שילדים אלה הפגיעים מאוד לא יתקלו בבעיות גדולות בהמשך הדרך, כולל עבריינות והתנהגות פלילית.
זה מחקר ראשון שהראה ששינויי הורות משנים ילדים ביולוגית, אמר Theodore P. Beauchaine, המחבר הבכיר של המחקר ופרופסור לפסיכולוגיה במדינת אוהיו.
הורים ל-99 ילדים בגיל הגן עם ADHD (רובם 76% היו בנים) קיבלו אימון להורות, מחציתם במהלך 20 מפגשים שבועיים של שעתיים וחצי, ומחציתם במהלך 10 מפגשים דומים. הורים למדו מיומנויות כולל פתרון בעיות, טכניקות הורות חיוביות ותגובות יעילות להתנהגויות של ילדיהם. בוא בעת, ילדיהם נפגשו עם מטפלים שחיזקו נושאים כגון ויסות רגשי וניהול כעס. לפני תחילת אימון, הורים (בדרך כלל אמהות) וילדיהם היו מעורבים בהדרכות משחק שכללו תרגיל מתוחכם של בניית בלוקים. ההורים זרקו מיכל גדול של בלוקים על הרצפה ונאמר להם לא לגעת בבלוקים ולאמן את ילדיהם איך לבנות מבנים מורכבים בהדרגה. במהלך התרגיל נקשרו הילדים לציוד שהקליט את פעילות הלב. נצפו דפוסי חריגה של פעילות לב שכיחים יותר בקרב ילדים המתקשים לשלוט ברגשותיהם, כולל ילדים עם ADHD. לאחר אימון הורים, החוקרים חזרו למעבדה על מנת לבחון מחדש האם אימונים הובילו לשינויים בהורות ופעילות הלב בקרב ילדים. שיפור בהורות שלילית נמצאה כמניעה תפקוד ביולוגי משופר בילדים. להגברת הורות חיובית לא היתה השפעה. חוקרים  צפו גם בהקלטת ווידאו כל הורה וילד במהלך הפעלה של 30 דקות בבית המשפחה ורשמו גישות חיוביות ושליליות. ההורות החיובית כללה שבחים, עידוד ופתרון בעיות. ההורות השלילית כללה תגובות ביקורתיות, הענשה פיזית ופקודות שלא נתנו לילדים הזדמנות לציית.
לאינטראקציות שליליות בין הורים לילדים יש השפעה גדולה על ילדים. שיפור גדול יותר בהורות נראו אצל אלו שקבלו 20 שבועות של שיעורים, לעומת 10. למרות זאת, ההתערבות הייתה קצרה יחסית. רק 20 שבועות וכבר רואים את השינוי הזה הוא קצת מפתיע. כל הילדים במחקר נאבקו בעיקר עם היפראקטיביות ואימפולסיביות, לעומת חוסר תשומת לב.
מגבלה אחת של המחקר היא שלא כללה קבוצת ביקורת של הורים וילדים שלא קיבלו שיעורים.
מסקנות: חשוב להכיר את האתגרים העצומים בהורות לאימהות ואבות של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. פעמים רבות, ילדים צעירים אלה והוריהם לא אוהבים זה את זה הרבה, צריך לשאוף לשנות את זה, זה מאתגר עבור הורים, כי ילדים אלה יכולים להיות קשים לגידול. לא נכון להאשים הורים או ילדים, אלא לחפש דרכים לעזור לשניהם.
הערותיי: מחקר חשוב מאד מיני רבים, שחלקם עיקרי עדכנתי באתרי. המחקר מזכיר לנו שוב כי לפי הנחיות אקדמיה האמריקאית לפדיאטריה, ולפסיכיאטריה לילד ומתבגר, טיפול בחירה ראשון לילדי גן שאובחנו עם הפרעות קשב, הנו טיפול התנהגותי קוגניטיבי פסיכולוגי אשר כולל הדרכה ואימון הורים, ולא טיפול תרופתי. הדרכה ואימון יעילים להורים, זה טיפול ראשוני העדיף לילדי גן מאובחנים ADHD. אמנם קופות חולים מפעילות קורסים להדרכות הורים, ויש לעודד הורים להשתתף בהם, אולם בפועל עדיין יש חסר רב שלא מספק את הביקוש וזמינותם ונגישותם אינה טובה. לתשומת לב קופות חולים.

מודל מצליח מדנמרק של מתנדבים לאימון הורים

 אימון הורים ל-ADHD ע"י מתנדבים יכול לעזור לענות על צרכי הטיפול הגוברים  

.Parent training on ADHD using volunteers can help meet growing treatment needs
Anil Chacko, NYU. A Community-Based Behavioral Parent Training Model to Address ADHD-Related Concerns in the Voluntary Sector in Denmark. J. of Abnormal Child Psych, May 2017

שימוש במתנדבים להכשרת הורים מבולבלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדיהם, יכולים לשפר את יכולתם לעמוד בצורכי הטיפול של ADHD,כך עולה ממחקר חדש מדנמרק. לאור שכיחות ADHD במדינות רבות ומגבלות זמינות ונגישות לטיפול לא תרופתי מבוסס ראיות, יש צורך דחוף להרחיב את מערכות השירות. המחקר הראה שמודל שירות מתנדבים לאימון התנהגותי להורים יכול לספק באופן יעיל הכשרה למשפחות של בני נוער עם חששות בקשר ל- ADHD. המחקר, פורסם בכתב עת Journal of Abnormal Child Psychology, מדגיש גישה חדשנית לאימוץ משאבים קהילתיים כמו מתנדבים לפעול כמטפלים. הנחיות האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים (AAP) קובעות כי אימון הורים התנהגותי ישמש קו ראשון בגישה לטיפול בילדי גן עם ADHD.
אימון הורים התנהגותי זה גישה טיפולית מבוססת שבה מלמדים הורים כיצד לשפר האינטראקציה עם ילדיהם, להגביר התנהגות רצויה של הילד, ולהפחית התנהגות לא נכונה. נבחן אימון הורים התנהגותי לטיפול בבעיות הקשורות עם ADHD בבני נוער. אימון הורים התנהגותי הוכח כמשפר את התנהגות הורה והסטרס שלו, כמו גם את התנהגות הילדים. 
בעוד שהכשרה התנהגותית להורים היא התערבות מקובלת בילדים עם ADHD, מספר מטפלים הזמינים לספק הכשרה זו מוגבל. מכיוון ששכיחות ADHD בילדים עולה, יש צורך במודלים לשיפור הנגישות לאימון התנהגותי להורים, במיוחד אלה שניתן ליישמם בקלות בקהילה. לאור השיפור המתועד היטב של אימון הורים התנהגותי כהתערבות ל- ADHD, זמינות נרחבת ונגישות לאימון התנהגותי של הורים שנמסרו על ידי מתנדבים ועובדים פרה-רפואיים הם בעלי יתרונות לבריאות הציבור לשיפור התוצאות והעלויות הקשורות ל- ADHD.
ארגון תמיכה ל- ADHD בדנמרק, פיתח וסיפק הדרכה להתערבות ואימון הורים שהתמקדה ב-3 יסודות מרכזיים: חינוך על ADHD, התנהגות חיובית, וכלים לניהול התנהגות קשה ומניעת עימותים. המודל מבוסס על מתנדבים מיומנים, שנפגשים עם הורים בקבוצות קטנות, מעל ל- 12 מפגשים בערב. המחקר העריך את הטיפול התערבותי אצל הורים עם חששות בנוגע ל-ADHD בילדיהם. בשונה ממחקרים אחרים על ADHD, ילדים לא עברו הערכה לאבחנת ADHD, אלא לילדים מגוון תסמינים של ADHD. במחקר נכללו 161 משפחות דניות שחולקו באקראי למקבלי טיפול וקבוצת ביקורת. נאספו נתונים על המשפחות לפני התערבות, מיד לאחר התערבות, ולאחר ארבעה חודשים. הורים דירגו את התנהגות ההורות שלהם, יכולתם, סטרס, ותסמינים דיכאוניים, כמו גם סימפטומים של ADHD אצל ילדיהם והליקויים התפקודיים שלהם בבית, כגון התלבשות עצמאית או ביצוע מטלות.
החוקרים גילו כי טיפול התערבותי הביא לשיפור משמעותי בכל מדדי ההורות – התנהגות, יכולת, מתח ותסמינים דיכאוניים – כמו גם פגיעה תפקודית בילדים בהשוואה למשפחות בקבוצת ביקורת. רוב הרווחים נראו במעקב של ארבעה חודשים. מחקר זה מתיישב עם מחקרים אחרים המוכיחים כי לאימון הורים התנהגותי יש השפעה עקבית על עיקרי תוצאות ההורות ועל ליקויים תפקודיים של ילדים. ממצאי המחקר מצביעים על כך שמודלים של אימון התנהגותי יעיל, יכולים להיות מיושמים על ידי מגוון של אנשים בקהילה – לא רק מטפלים. למודלים אלה יש פוטנציאל להגדלת הזמינות ונגישות אימון הורים להתנהגות, שיש צורך לטפל בצרכים גדלים והולכים של משפחות בני נוער עם ADHD. מודל זה שנלמד מדנמרק יכול וצריך להיות מתורגם בארצות הברית, לאור הפערים הגדולים בגישה לטיפולים מבוססי ראיות לבין מספר משמעותי של ילדים עם ADHD.
הערותיי: נפלא, הלוואי בארצנו, אבל אנחנו לא מתנהלים כמו דנמרק ולא אף מדינה סקנדינבית אחרת. לפני למעלה מחמש שנים הצעתי תכנית אסטרטגית ליישום מודל ייחודי למערכת החינוך, דומה לקורה בסקנדינביה, שבה בין היתר תשולב גם תכנית לאימון הורים לילדי ADHD כנ"ל. הסברתי הצעתי בפגישה מסודרת עם ראש עיר גדולה (רביעית בגודלה בישראל שמספר תושביה 260,813,000),שאני יודע שהיא "עשירה" עם יכולות כלכליות להרים בנקל פרויקט כזה. ניסיתי לשכנעו שהתכנית ברת-ביצוע וניתן ליישמה, אולם נדחתי כי זה לא עיניין אותו. (על הצעתי לראש העיר כתבתי בשעתו באתרי).
עיר זו שאני מכיר היטב שנים רבות, ונוכחתי שמערכת החינוך שלה הדרדרה מאד בשנים אחרונות, עד כדי כך שלא נותנים עזרה בלימודים לתלמידים עם לקויות למידה ופער לימודים של שנה וחצי, ובתי ספר "טוענים" בפני ההורים שרק כאשר פער לימודים יהיה שנתיים יהיו זכאים לעזרה בלימודים…  ובינתיים שולחים אותם לאבחון הפרעות קשב כדי לקבל טיפול בריטלין… אני מתריע על כך שוב ושוב. יעידו על כך מאות/אלפי ילדים במרפאתי בעיר זו.
זהו המצב העגום אצלנו. אם כך, כיצד רוצים להתגבר על פערים נצברים של דורות ילדים משכבות סוציו-כלכליות חלשות? או שמא זה לא מעניין אותנו, שהפער החינוכי-כלכלי-חברתי המתורגם ל"אפליה" עדתית, יימשך לדורות הבאים. עד מתי נעצום עינינו ונאטום אוזנינו – עד להתפוצצות שעלולה לקרות?

 

הנחיות לתופעות לוואי מתרופות ל-ADHD; הדרכה להרגלי למידה; כיצד להתגבר על חוסר תיאבון; כיצד להתנהל עם ילדי ADHD; לקחת תרופות בחופשות או לא.

רצ"ב קבצי הסבר, הדרכה וטיפים, בנושאים חשובים וחיונים לרופאים המטפלים בהפרעת קשב ולרופאי ילדים ומשפחה העוקבים אחר ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), וכמובן גם להורים:
1)  הסבר על תופעות לוואי מתרופות ADHD – והמלצות כיצד ניתן להימנע מהן ולטפל בהן: פגיעה בתיאבון, סימפטומים לבביים, תופעות גסטרו-אינטסטינליות, כאבי ראש וסחרחורת,הופעת טיקים ו/או החמרתם, זומביות עצבנות ועצבות, הפרעות שינה, תופעות נפשיות, תופעת ריבאונד,והאטה בגדילה.
2)  הדרכה להרגלי למידה טובים, כמו הכנת שעורי בית, אסטרטגיה לעמידה במשימות גדולות וקשות, שמירה על לוח זמנים, הצבת מטרות ומתן הנחיות, עבודה עם המורים/ות ותאום עזרה במעבר כיתה ו/או מעבר לבית ספר אחר.
3)  כיצד להתגבר על חוסר תיאבון? ארוחת בוקר, חטיפים, מנות קטנות ועתירות בקלוריות, גמישות בזמני ארוחות, ארוחות ערב נינוחות, כן תוספי תזונה או לא, האם עדיפה דיאטה?
4) כיצד להתנהל עם ילדי ADHD? להיות כנה עם הילד, לא לתת שהפרעת קשב תיהפך לתרוץ נוח, אכיפת כללים והחלטות בנועם ושלווה, לעזור לילד לגלות נקודות החוזק שלו, לא לתת הגנת יתר לילד.
5) האם להמשיך בטיפול תרופתי בחופשות, בקיץ, חגים, וסופי שבוע?

פתיחת הקבצים בהקלקה על כותרות הקבצים להלן:

דף הסבר על תופעות לוואי מתרופות להפרעת קשב
הדרכה להרגלי למידה
טיפים להתגבר על חוסר תאבון
כיצד להתנהל עם ילד הסובל מהפרעת קשב
האם להמשיך בטיפול עם תרופות להפרעות קשב והיפראקטיביות בחופשת הקיץ