פערים בין גזעים קיימים באבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז

Racial disparities exist in diagnosis, treatment of ADHD
Yu Shi, MD and colleagues, Mayo Clinic, JAMA , March 04, 2021

החוקרים דיווחו על עדויות לפערים גזעיים ואתניים באבחון ובטיפול ב- ADHD, על פי תוצאות מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שפורסם ב- JAMA.
במחקר זה נכללו קבוצת ילדים מלידה ממערך נתונים מבוסס ביטוח רואי מסחרי לאומי כדי לבחון את ההשערות שבילדים לבנים שאינם היספנים, יש שכיחות מצטברת גבוהה יותר של אבחנת ADHD וכי יש סיכוי גבוה יותר שהם יטופלו בתרופות תוך השנה הראשונה לאחר האבחנה, בהשוואה לילדים מקבוצות גזעיות או אתניות אחרות . נבדק גם האם ילדים סובלים מתחלואה נפשית נלוות הקשורה להפרעות קשב וריכוז על בסיס גזע ומוצא אתני. בניגוד למחקרים קודמים שהסתמכו על דיווחי הורים, השתמשו בקודי אבחון קליניים כמדדי תוצאה.
החוקרים העריכו את נתוני תביעות הביטוח של 238,011 ילדים, מתוכם 11,401 אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ילידי ארצות הברית בין ינואר 2006 לדצמבר 2012. לכלל אלה היה כיסוי ביטוחי רציף למשך 4 שנים ומעלה, ומועד המעקב האחרון היה 30 ביוני 2019. דוחות עצמיים סיווגו גזע/מוצא אתני, שכללו גזע לבן, לא היספני, שחור, היספני,ואסייתי. אבחון ADHD על פי קודי ICD-9 או ICD-10 וטיפול תוך שנה מהאבחון, כולל טיפול תרופתי והתנהגותי שהוגדרו על פי קודי חיוב, שימשו כתוצאות ומדדים העיקריים. החוקרים השתמשו במודל רגרסיה רב משתני של קוקס כדי להתאים את הנתונים על אבחון ADHD וטיפול, בהכנסות, מין, אזור, ומשק בית.
התוצאות הראו שכיחות מצטברת של הפרעת קשב וריכוז של 13.12% (95% CI, 12.79-13.46) בגיל 12 שנה בקרב המשתתפים. רגרסיית קוקס רב-משתנית מותאמת הראתה יחס סיכון של 0.48 (95% CI, 0.43-0.53) לילדים אסייתיים, 0.83 (95% CI, 0.77-0.9) לילדים שחורים ו- 0.77 (95% CI, 0.72-0.82) לילדים היספנים, לעומת ילדים לבנים. בסך הכל 516 ילדים בגיל הרך (19.4%) קיבלו טיפול התנהגותי בלבד, 860 (32.4%) קיבלו תרופות בלבד, 505 (19%) קיבלו את שניהם ול- 774 (29.2%) לא היו טענות הקשורות לאחת מאפשרויות הטיפול שקיבלו בשנה הראשונה לאחר האבחנה. בקרב ילדים בגיל בית הספר, יותר (65.5%) קיבלו תרופות מרשם, ופחות (14.4%) קיבלו טיפול פסיכולוגי בלבד, או בכלל לא (20%).
נמצא כי ילדים לבנים נוטים יותר לקבל צורה כלשהי של טיפול לעומת קבוצות אחרות. ילדים אסיאתיים היו ככל הנראה שלא קיבלו טיפול, עם יחס סיכויים בהשוואה לילדים לבנים היה 0.54 (95% CI, 0.42-0.7). החוקרים טוענים שיש צורך במחקר עתידי כדי להבהיר את המנגנון שמאחורי הפערים הללו. ועל הרופאים להעניק טיפול רגשי על פי גזע ותרבות בהערכה ובטיפול ב- ADHD כדי להבטיח שכל הילדים יקבלו טיפול הולם.

הערותיי: אין חדש תחת השמש… דנתי רבות במשך השנים בפערים הקיימים בין גזעים, בין מדינות, בין ישובים באזורי פריפריה למרכז, בין שכבות סוציואקונומיות באוכלוסייה, באבחון וטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).

רצ"ב שני קישורים למאמרים הדנים בנושא זה. ביתר הרחבה ופרוט תוכלו לראות בקישור לפרק מיוחד באתרי עם מאמרים רבים בתחום זה -> "מדוע יש עליה ברישום ריטלין"

מדוע יש עליה ברישום ריטלין

שוני בין מדינות לטיפול תרופתי

עניים יותר מקבלים יותר תרופות

אבחון וטיפול יתר של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בילדים ובני נוער לפי תוצאות סקירה מחקר שיטתית

ADHD appeared to be overdiagnosed among children and adolescents, according to results of a systematic scoping review, Luise Kazda, School of Public Health University of Sydney Australia JAMA
Child, adolescent ADHD likely overdiagnosed

מטרת סקירה זו הייתה לסכם את כל המחקרים הקודמים בנושא אבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בקרב ילדים ובני נוער, אך למעשה נמצאו מעט מאוד מחקרים ראשוניים בנושא. כתוצאה מכך, השתמשו במסגרת שפותחה במיוחד כדי לזהות מאפיינים העולים בקנה אחד עם אבחון יתר וטיפול יתר, ולאחר מכן חיפשו את כל הראיות הרלוונטיות למסגרת זו. ההיגיון העיקרי למחקר זה היה בחינת הראיות לאבחון יתר של הפרעות קשב ווהדגשת הפערים במחקר.
Kazda ועמיתיו חיפשו בארבעה מאגרי מידע אחר מחקרים שפורסמו באנגלית בין ינואר 1979 ל-21 באוגוסט 2020, וכללו את אלה שבהם הילדים הגיעו לגיל 18 ועם אבחנת ADHD. בסך הכל נכללו 334 מחקרים, מהם 61 משניים ו 273 מאמרי מחקר ראשוניים, העריכו אבחון יתר או ההצליחו להיות ממופים לשאלת מסגרת אחת לפחות.
התוצאות הראו שב 104 מחקרים היו עדויות משמעותיות למאגר של ADHD, אשר סיפק אפשרות לעלייה באבחונים (שאלה ראשונה). החוקרים מצאו עדויות לעלייה באבחון הפרעות קשב וריכוז בפועל ב 45 מחקרים (שאלה שנייה). בסך הכל 25 מחקרים הוכיחו שמקרים נוספים אלה עשויים להיות קיימים בקצה המתון יותר של ספקטרום ה- ADHD (שאלה שלוש), ועלייה בטיפול התרופתי ל-ADHD ניכרה ב 83 מחקרים (שאלה רביעית). יתר על כן, 151 מחקרים סיפקו אבחנה ותוצאות הטיפול התרופתי (שאלה חמישית). עם זאת, החוקרים ציינו כי רק חמישה מחקרים העריכו את "הנושא הקריטי" של היתרונות והפגיעות האפשריות של המקרים הקלים יותר.
תוצאות המחקר תמכו בהשערה של ירידה בתשואות וכי הנזקים עשויים להיות משמעותיים יותר מהיתרונות לבני נוער עם תסמינים קלים יותר. מכיוון שהתגלו פערים גדולים במחקר על תוצאות ארוכות טווח של אבחון וטיפול תרופתי בילדים עם קשיי התנהגויות קלות בהפרעת קשב וריכוז (ADHD), כמו גם כמה מחקרים שהצביעו על כך שקבוצת ילדים זו בפרט, לא תיהנה מאבחון, הסיקו החוקרים כי יש לנקוט בגישה זהירה לאבחון וטיפול בילדים אלו.

הערותיי: דנתי רבות בסוגיית אבחון וטיפול יתר בהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בישראל בניגוד לרוב המכריע של המדינות המפותחות בעולם, ועל הנזק שזה גורם וכיצד עלינו למנוע זאת. תוכלו לראות זאת באוסף המאמרים בנושא זה שדנתי בהם בקובץ הרצ"ב "מדוע יש עליה ברישון ריטלין". _____>

מדוע יש עליה ברישום ריטלין

גורם העוני בילדי ADHD נחשב כקורמובידיטי ומקבלים יותר תרופות

תרופות להפרעות קשב (ADHD) נרשמו בשיעורים גבוהים יותר לילדים מאזורים עניים

ADHD medication prescribed at higher rates to children from poor areas, Samuel P.T. Nunn, St. James University Hospital in England BJPsych, February 25, 2020

ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)  באזורים עניים עשויים להיות עם סיכוי גבוה יותר באופן משמעותי לקבל תרופות להפרעת קשב שלהם מאשר ילדים עם הפרעות קשב וריכוז החיים באזורים אמידים, כך עולה ממחקר שנערך בבריטניה ופורסם בכתב העת הבריטי לפסיכיאטריה. ממצא זה חשוב מכיוון שיש לו השלכות על העוסקים בקליניקה וקובעי מדיניות באנגליה.
מחקרים גדולים שנערכו בבריטניה הדגימו דרוג חברתי בשכיחות הפרעות קשב וריכוז, כאשר אנשים שנמצאים במצב סוציו אקונומי נמוך יותר נוטים יותר להיות מאובחנים עם ADHD. יתרה מזאת, מחקר בארה"ב מצא כי ילדים גילאי בית ספר, לבן, זכר, מטופל אומנה ותושב אזור כפרי, הם בסיכוי גדול יותר לטיפול בתרופות פסיכותרפיות. לפיכך, הם ציינו שמעמד סוציו-אקונומי מהווה גורם שעשוי להיות בלתי מוכר, ואשר ניתן לשינוי בקבלת תרופות ADHD בילדים ובוגרים צעירים בבריטניה.
כדי לקבוע את תפקיד המעמד הסוציו-אקונומי ברישום התרופות לאוכלוסיית מטופלים זו, החוקרים השתמשו במודלים של רגרסיה לוגיסטית רב-משתנה במחקר חתך בקרב 1,354 ילדים וצעירים עם אבחנת ADHD. המשתתפים נבחרו משלושה מרכזים בשפילד אנגליה, בשנת 2016. החוקרים הבחינו במין, אתניות דת, גיל, קומורבידיות כמשתנים עצמאיים.
החוקרים דיווחו על שעור שיפוע חברתי בקבלת תרופות ל- (ADHD (P <01. עלייה של עשירון אחד במדד עשירון המחסור הרב-שנתי קשור לסיכויים נמוכים יותר של 10% לקבלת תרופות נגד הפרעות קשב וריכוז (מותאם OR = 0.9; CI 95%, 0.84-0.97).
מחקר נוסף נדרש למידע על התפתחות התערבויות אפשריות כדי להתמודד עם השפעות מחסור כלכלי- חברתי,אם כי התקדמות עשויה להיות קשה אלא אם יטופלו גורמי הבריאות החברתיים הרחבים.
החוקרים ציינו את אי הסבירות להסבר יחיד לשיעור סטייה זה, כשהתוצאה העלתה שילדים מאזורים עניים פחות מסוגלים ליהנות מטיפולים שאינם כוללים תרופות, כמו לימוד ניהול התנהגות הורית. יתרה מזאת,הורים באזורים עניים מתקשים להשתתף בלימודים כאלה בגלל חוסר אפשרות כלכלית.
הפער במעמד החברתי ביחס לקבלת תרופות ADHD לילדים וצעירים מהווה גורם סיכון חדשני שעל הקלינאים לשאוף לשנות. מכיוון שישנו שיפוע חברתי בקבלת תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, יש לראות באלה מרקע מקופח (סוציו-כלכלי נמוך) פגיעים יותר במיוחד ללא קשר לסיבתיות, כאשר קלינאים חושבים על פער חברתי באותו אופן כמו קיום מחלה (קומורבידיות) נוספת.
הערותיי: מחקר חשוב שחוזר על מחקרים דומים אחרים. יש לקחת בחשבון שהמחקר שנעשה בבריטניה מתייחס (בניגוד אלינו) לילדים עם אבחנת הפרעת קשב האמיתית הקשה בשכיחות של 3% עד 5% , ואינה כוללת את ההפרעה הקלה עם קשיי לימוד, שם בבריטניה הטיפול בהם אינו תרופתי אלא לימודי (לימודים בבי"ס עד שעה 16:00 – 17:00).
לפיכך, אצלנו המצב בארץ אינו זהה, מכיוון שיש נטיה דווקא שהורי ילדים ובני נוער משכבות חברתיות-כלכליות חלשות שמחוסר ידע ומודעות אינן מעוניינות בטיפול תרופתי, ואילו הורי ילדים ממעמד החברתי-כלכלי-אקדמי הגבוה מעוניינים שילדיהם יטופלו בתרופות כדי להצליח טוב יותר בלימודים ולהשיג ציוני בגרות גבוהים כדי להתקבל לאוניברסיטאות, ובאוכלוסייה החרדית מהמעד הגבוה כדי שילדיהם יוכלו להתקבל לישיבות יוקרתיות.
בהקשר זה, לדעתי הגיעה העת שעלינו בישראל בשנים הבאות להתרכז בטיפול בהדבקת הפער החברתי- האקדמי, אחרת העם ימשיך להיות מפולג בין שני מעמדות שונים מאד חברתית- כלכלית- אקדמית, והעתיד מי ישורנו, רע מאד.

59% מהסטודנטים משתמשים לרעה בתרופות ממריצות – כיצד למנוע זאת?

מאמר מערכת: תרופות ממריצות: ידיד או עוין?
Editorial: Stimulants: Friend or Foe? Timothy E. Wilens MD and Tamar Arit Kaminski BS, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Article in Press

הסטימולנטים נותרו כתרופת הבחירה לטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), בין היתר בשל ההשפעה הגדולה שלהם ברפרטואר הפרמקותרפיה לטיפול בהפרעות קשב הם יעילים ביותר. כאשר משתמשים בהם באופן מתאים, הם גם בטוחים למדי ולמעשה מקלים על שימוש לרעה בסמים או אלכוהול. אם כך אז על מה הרעש וכל המהומה?
הסקירה המקיפה של Faraone et al.  בגיליון זה של כתב העת נותן לנו הפסקה באשר לשימוש בטוח בתרופות הממריצות, במיוחד אצל סטודנטים במכללה. בעוד שטיפול לגילאי 16 עד 26, המכוונים בדרך כלל לצעירים בגיל המעבר, מודעים לפוטנציאל העקיפה והשימוש לרעה בסטימולנטים. במחקר זה  נבדקו סקירות שיטתיות וניתוחים מטה אנליזה של ​​יותר ממאה מחקרים המתמקדים אך ורק בנושא זה. האמנם למעלה ממאה מחקרים שהוקדשו לשימוש הלא-רפואי (NMU) של ממריצים? כן באמת! מחקרים אלו, כאשר הם מצטברים, מהווים נקודה חיונית: ההסטה והשימוש לרעה של ממריצים בקרב צעירים אינו נדיר והולך ומחמיר. האקסיומה של פאראון וחב' הוא פשוט וישיר: אנו מדברים על תרופות מפוקחות. וצריך לחנך, למנוע, ובסופו של דבר לפקח על עצמנו.
בסך הכל 5 מיליון בוגרים בארצות הברית ניצלו שימוש לרעה בתרופות ממריצות (NMU) במהלך 2015–2016. בסקירה זו, הערכות מראות כי שימוש לרעה בתרופות ממריצות (NMU ) מתרחש אצל כ-59% מכלל אוכלוסיות המכללות וכי כ-80% מהאנשים מעבירים את תרופות ה-ADHD שלהם לאחרים. בחינה איכותית של הטבלאות המשלימות מצביעה על כך שהעברת הסטימולנטים ממשתמשים לגיטימיים של סטימולנטים לאוכלוסיית הסטודנטים הכללית וכן שימוש לרעה בסטימולנטים שלהם ל- ADHD, מתרחשות בעקביות אצל 1 מכל 8 אנשים. השיתוף יוצא הדופן הזה אינו מפתיע: פשוט שאלו סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות אם יש שימוש לרעה בתרופות אדראל או ריטלין במוסד שלהם – תמיד התשובה היא כן מהדהד עם מספר דוגמאות.
החוקרים מדריכים אותנו במגוון תוכניות והדגשים של מחקרים אלה במידע המשלים, אשר ממליצים לבחון (טבלאות ומספרים הם דרך יעילה מאוד לסרוק כמויות גדולות של נתונים). שני סוגים של מחקרים הופיעו: מחקרים גדולים בסקר אפידמיולוגי עם מעט שאלות מוכוונות, וגם מחקרי ראיון קטנים יותר ומעמיקים. למרבה הפלא, תוצאות הנגזרות הן ממחקרי הסקר והן ממחקרי הריאיון, מתכנסות ומדגימות תוצאות דומות.
אם כן, מיהם האנשים הפרוטוטיפים העושים שימוש לרעה בתרופות ממריצות? בראש ובראשונה אנשים העושים שימוש לרעה בתרופות ממריצות הם ברובם סטודנטים באוניברסיטאות במוסדות תחרותיים יותר. רכישת סטימולנטים לשימוש לרעה מדווחים כ"קלים". בדומה לתרופות מבוקרות אחרות, רכישת תרופות ממריצות היא ברובה מחברים ומשפחה, אם כי במחקר אחד, עד 20% מהאנשים שעשו שימוש לרעה בסטימולנטים, דיווחו שהשיגו זאת תוך הונאה ובמרמה באמצעות רופאים. לפיכך, הנתונים המצטברים מראים כי בעוד שהרופאים המטפלים צריכים להישאר ערניים, רוב הצעירים מאובחנים ומטופלים ב- ADHD כראוי, כולל שימוש מתאים בממריצים.
נראה כי שימוש לרעה בממריצים מסמן נוכחות של בעיות אחרות. כמו, שיעורים גבוהים באופן עקבי של הפרעת שימוש בחומרים (SUD), ירידה אקדמית, הפרעות קשב וריכוז, הפרעה בתפקוד נוירופסיכולוגי ופסיכופתולוגיה אחרת. מחקר אחד אף מראה כי לאחר 15 שנים של מעקב, SUD ותת-תפקוד כללי נמשך קשור ל- NMU מוקדם יותר לסטימולנטים.
לא כל ה- NMU זהה. הסיבה שאנשים משתמשים לרעה בממריצים, בהחלט ישנם מספר אנשים שרוצים להתמקד בסטימולנטים; עם זאת, נראה שהם המיעוט. טטר וחב'. הבהירו כי השימוש מסיבות אקדמיות או פרו-קוגניטיביות היה הסיבות המודגשות ביותר, אף על פי שנתונים אחרים שהוצגו מעלים כי NMU מתרחש לעיתים קרובות בהקשר של ירידה אקדמית כוללת וממוצעים של ציון נמוך יותר. הרעיון של השפעות תרופות ממריצות לפרו-קוגניטיביות בקבוצות שאינן מסוג ADHD נותר בגדר חידה. לאחרונה בדקנו את סוגיית השיפור עם ממריצים בקבוצות שאינן עם  ADHD נמצאה ספרות מעורבת מאוד: למעשה מחצית מהמחקרים המבוקרים מראים כי למעשה הציפייה מממריצים, אינם אלה שהמריצו בפועל, אשר שיפרו את הביצועים הקוגניטיביים, אלא בעצם מסמן את נוכחותה של תגובה פלצבו גדולה.
למדנו גם שרוב ה- NMU הוא על ידי מתן דרך הפה. עם זאת, בחלק מהדגימות, מיעוט ניכר של עד 40% השתמשו בחומרים ממריצים באופן אינטרה-נזלי (תוך-נחיריים)  באמצעות ממריצים עם שחרור מיידי. דרכי ניהול חלופיות משנים את פרופיל הפרמקוקינטיקה, מגבירים את השימוש לרעה שעלולים לגרום לתחלואה ותמותה קשה. יש להניח, ככל שדרכי ההתנהלות  אגרסיביים יותר, כך גדל הסיכוי לשימוש לרעה בתרופות ופסיכופתולוגיה אחרת.
שיעורים שנלמדו והשלבים הבאים שנגזרו מסקירה זו הם בשפע. המחברים דנים ביוזמות להפחתת השימוש לרעה בממריצים. התערבויות חינוכיות מבוססות אמפירית בכדי להפחית את השימוש לרעה בממריצים בקבוצות שאינן מטופלות צריכות לכלול חינוך אודות הסיכונים הרפואיים והמשפטיים של השימוש לרעה סילוק המיתולוגיה של הנורמליות על שימוש לרעה, שינוי הערכים סביב שימוש לרעה, והדגשת שיפור הביצועים הבלתי עקבי של ממריצים בקבוצות ללא ADHD . יש גם למנוע שימוש לרעה ברמת הרופא המטפל, בחולים שרושמים להם תרופות להפרעות קשב וריכוז.
החוקרים מדגישים את הצורך במחקר נוסף, בנוסף לרעיונות שהועברו על ידי המחברים, עלינו לשקול מחדש את קבוצות התרופות הממריצות עצמן. יש צורך חמור בפיתוח ממריצים המרתיעים מפני שימוש לרעה באמצעות שימוש בתרופות ספציפיות עם פחות שימוש לרעה כמו Lisdexamfetamine, Serdexmethylphenidate, תוך עידוד השימוש המתאים שלהם לטיפול לגיטימי בקרב צעירים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD).
הערותיי: זה מחקר נוסף מיני רבים שצרפתי זה מכבר לאתרי, המרתיעים על שימוש לרעה בתרופות סטימולנטים. לאור זה, ההמלצות לרופאים, למערכות הרפואיות והאקדמיות:
1) להיות מודעים למאפיינים של המטופלים: למשל, האם הם בסיכון להעביר את הממריצים או שמטבעם יש עיסוק בשימוש לרעה בממריצים שלהם.
2) אחסון בטוח של ממריצים, ייעוץ למטופלים הסטודנטים שלא לאחסן תרופות סטימולנטים בארונות רגילים, משם סטודנטים אחרים עשויים לחפש תרופות מפוקחות.
3) לדון באקדמיה  עם סטודנטים על הסוגיות האתיות ומדיניותה לשימוש לרעה והעברה לאחרים.
4) לדון בקונוטציה המשפטית של שימוש בממריצים. בהתחשב בעוצמת הממריצים, וסטודנטים שמעבירים את התרופות שלהם עשויים להיות בסיכון לאשמה להפצת תרופות בפיקוח.
5) לרשום את הכמות הנכונה של תרופות: ולהימנע מרישום ממריצים לצורך מלאי. הנתונים מראים כי עודף אספקה ​​של תרופות מבוקרות הם מניעים את הסטתם והעברתם לאחרים. 
6) לרשום תרופות ל- ADHD עם אפשרות נמוכה יותר לשימוש לרעה. בקבוצות סיכון גבוהות יותר, יש לקחת בחשבון בתרופות ממריצות את יעילותן, וממריצים לשחרור ממושך, שלמרות שאינם נקיים מחבות שימוש לרעה, הם מבטאים שימוש לרעה נמוך יותר במהותו. באופן דומה, רצוי לצמצם את השימוש בתרופות ממריצות לשחרור מיידי.

 

ילדים שמתחילים כיתה א' בגיל צעיר צפויים להיות יותר מאובחנים ויותר מטופלים עם ADHD

הקשר בין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) וחודש ההרשמה לבית הספר

Attention Deficit–Hyperactivity Disorder and Month of School Enrollment, Timothy J. Layton,  Harvard Medical School, New England Journal of Medicine, Nov. 28, 2018

ילדים הנכנסים לכיתה א' בבית ספר יסודי בגיל צעיר יותר מאשר עמיתיהם נוטים להיות מאובחנים יותר עם ADHD. ילדים בארה"ב שנולדו בחודש אוגוסט, כאשר התאריך הקובע לכניסה ללימודים לבית הספר הוא ראשון בספטמבר, יש סיכון גבוה יותר ב-30% שיאובחנו עם ADHD מאשר חבריהם שנרשמו לאותה כיתה ושנולדו בחודש ספטמבר, עובדה העשויה לשקף אבחון ADHD יתר על המידה. האם יום הלידה של הילדים עלול להעמיד אותם בסיכון לאבחנה לא נכונה של ADHD? נראה כי התשובה היא כן, לפחות בקרב ילדים שנולדו באוגוסט, אשר מתחילים את בית הספר בארה"ב כאשר תאריך הרשמה הקובע לכיתה א' בבי"ס הוא 1 בספטמבר.
כך עולה ממחקר חדש שנערך ע"י חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שפורסם בכתב העת NEJM- New England Journal of Medicine  (28.11.2018). מחברי המחקר כוללים חוקרים מהמחלקה למדיניות בריאות, הרווארד בית ספר לרפואה, הלשכה הלאומית למחקר כלכלי והמחלקה למדיניות בריאות וניהול, הרווארד בית הספר לבריאות הציבור.
שיעור אבחנות ADHD בקרב ילדים עלה באופן דרמטי במהלך 20 השנים האחרונות. בשנת 2016 בלבד, יותר מ-5% מילדי ארה"ב טופלו באופן פעיל בתרופות לטיפול ב- ADHD. מומחים מאמינים כי העלייה מתבטאת בשילוב של גורמים, כולל הכרה גדולה יותר בהפרעה, עלייה אמיתית בשכיחות המחלה, ובמקרים מסוימים גם אבחנה לא נכונה.
תוצאות המחקר החדש מדגישות את המחשבה שלפחות בתת-קבוצה של תלמידי בתי-ספר יסודיים, האבחנה עשויה להיות גורם של רישום מוקדם יותר של בתי-הספר. ממצאי המחקר מצביעים על האפשרות שמספר גדול של ילדים מאובחנים יתר על המידה ומטופלים יתר על המידה ל- ADHD, מכיוון שהם אינם בשלים יחסית לחבריהם לכיתה הבוגרים, בשנים הראשונות של בית הספר היסודי.
ברוב המדינות יש תאריכי לידה שרירותי הקובעים לאיזה כיתה הילד ימוקם ומתי הם יכולים להתחיל ללמוד בבית הספר. במצבים של כניסה לכיתה א' החל מראשון ל- ספטמבר, ילד שנולד ב-31 באוגוסט יהיה צעיר כמעט בשנה מאשר חבר לכיתה שנולד ב-1 בספטמבר. בגיל זה, הילד הצעיר אולי יתקשה יותר לשבת בשקט ולהתרכז במשך תקופות זמן ארוכות בכיתה. האי שקט וקוצר הרוח שלו עלול להוביל להפניה רפואית, ולאחר מכן לאבחון וטיפול ב-ADHD. מה שעשוי להיראות התנהגות נורמלית אצל ילד בן 6 קולני, יכול להיראות לא נורמלי יחסית להתנהגות של ילדים המבוגרים יותר באותה כיתה. דינאמיקה זו עשויה להיות נכונה במיוחד בקרב ילדים צעירים, שכן הפרש בגיל של 11 או 12 חודשים עשוי לגרום להבדלים משמעותיים בהתנהגות. לא נמצאו הבדלים כאלה בין ילדים שנולדו בחודשים אוגוסט וספטמבר במדינות עם תאריכי חתך הרשמה אחר מאשר ה-1 בספטמבר להרשמה לתחילת לימודים בבית הספר. ככל שהילדים גדלים, הבדלים קטנים בגיל משתווים ומתפוגגים עם הזמן, אבל מבחינה התנהגותית, ההבדל בין ילד בן 6 לבין ילד בן 7 יכול להיות בולט למדי, התנהגות נורמלית עשויה להיראות חריגה יחסית לקבוצת הגיל של הילד.
באמצעות רישומים של מאגר מידע גדול, החוקרים השוו את ההבדל באבחנה של ADHD בחודש לידה אוגוסט לעומת חודש ספטמבר, בקרב למעלה מ-407,000 ילדים בבתי ספר יסודיים שנולדו בין השנים 2007 עד 2009 , ושהיו במעקב אחר כך עד סוף שנת 2015.
85 תלמידי כיתה א' מתוך 100,000 תלמידים שנולדו בחודש אוגוסט אובחנו עם ADHD או טופלו בה, לעומת 64 תלמידים ל-100,000  ילידי ספטמבר. כאשר החוקרים בחנו את הטיפול ב-ADHD בלבד, ההבדל היה גדול גם כן, 53 מתוך 100,000 תלמידים שנולדו בחודש אוגוסט קיבלו תרופות ADHD, בהשוואה ל-40 מתוך 100,000 תלמידים שנולדו בחודש ספטמבר.
תופעה מעניינת דומה המתוארת בספרו שלMalcolm Gladwell . שחקני הוקי מקצועיים קנדים נוטים יותר להיוולד בתחילת השנה, כך עולה ממחקר שפורסם בספר של גלדוול. בליגה הקנדית לנוער משתמשים במועד הקובע של 1 בינואר כתאריך החתך עבור קבוצות הגיל. בשנים המוקדמות של הוקי נוער, שחקנים שנולדו בחודשים הראשונים של השנה היו מבוגרים יותר ובוגרים יותר, ולכן סביר יותר שיעלו לליגות עילית, מאומנים טוב יותר והתאמנו יותר זמן על הקרח ואת המחזור מוכשר יותר של חברי הצוות. עם השנים יתרון מצטבר זה נותן יתרון יחסי לשחקנים הבוגרים  במהלך השנים, יתרון מצטבר זה מעניק להם  יחסית יתרון על פני המתחרים הצעירים.
באופן דומה, פורסם נייר עבודה משנת 2017 של הלשכה הלאומית למחקר כלכלי עולה כי ילדים שנולדו סמוך לתאריך הכניסה לתחילת הלימודים, נוטים להיות עם ביצועים אקדמיים טובים יותר לטווח ארוך בהשוואה לעמיתיהם הצעירים יחסית שנולדו בהמשך השנה. בכל התרחישים האלה, העיתוי והגיל נראים משפיעים רבי עוצמה על התוצאה.
מחקרים הראו וריאציות רבות לאבחון וטיפול ב- ADHD, ברחבי אזורים שונים בארצות הברית. אבחון ADHD ושיעורי הטיפול עלו גם הם דרמטית במהלך 20 השנים האחרונות. בשנת 2016 בלבד, יותר מ-5% מכל הילדים בארצות הברית נטלו תרופות ל- ADHD. כל הנתונים הללו גרמו לחששות לגבי אבחון יתר וטיפול יתר של Over-diagnosis of ADHD) ADHD ,י Over-treatment).
הסיבות לעלייה בשכיחות ADHD הן מורכבות ורב-תחומיות, תאריכים חד-משמעיים עשויים להיות רק אחד מהמשתנים הרבים המניעים לאבחון ADHD. בשנים האחרונות, מדינות רבות בארה"ב אימצו אמצעים המטילים על בתי ספר את האחריות לזיהוי ADHD ונותנים תמריצים למחנכים המפנים להערכה רפואית כל ילד עם סימפטומים שמרמזים על ADHD.
האבחנה של ADHD אינה קשורה רק לסימפטומים, זה קשור לקונטקסט, לגיל היחסי של הילדים בכיתה, חוקים ותקנות, ונסיבות אחרות, וכולם ביחד. לפיכך, חשוב לבדוק את כל הגורמים הללו לפני קביעת אבחנת ADHD והחלטה על טיפול בתרופות. יש להביא בחשבון את גיל הילד ביחס לבני הגיל באותה כיתה, ויש לבדוק בקפידה את הסיבות להפניה.
תגובתי:   מחקר חשוב מאד, שראוי לנהוג על פי המלצותיו. משמע, חשוב לבדוק את כל הגורמים המשפיעים לפני קביעת אבחנת ADHD וקבלת החלטה על טיפול בתרופות. לצערנו, לא כולם נוהגים כך וודאי לא אלה שאוטומטית, לפני שבודקים, שולחים לבדיקה ממוחשבת.
מחקר דומה לפני כשנה (Kapil Sayal, Lancet Psychiatry,Oct 2017 ) שציטטתי באתרי בדק את "השפעת 'גיל יחסי' בשנת לימודים בבי"ס גורמת להטיה באבחון ADHD, כניסה למאמר לקישור  . מחקר דומה נוסף צטטתי באתרי כהמשך למחקר קודם פורסם לפני שנתיים (Mu-Hong Chen, J. of Pediatrics 10, 2016)ונושאו: ADHD או פשוט לא בוגר? להלן תגובתי הברורה שכתבתי בהקשר:
הערותיי:  תוצאות מחקרים חשובים אלה, הגיוניות ופרקטיות שאני פוגש בקליניקה. אולם ראוי לציין כי במחקרים לא נלקחו בחשבון גורמים מכריעים העשויים לשנות את התמונה הכוללת ולהשפיע על אבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים שגילם היחסי צעיר בכיתה.
אכן ישנם גורמים נוספים לסיכון מוגבר לאבחון ADHD בילדים, פרט לגורם הגיל הצעיר:
1)   האם לילד יש או אין לקויות למידה? קלות או קשות. ילדים הצעירים בגיל, שיש להם לקויות למידה, מאובחנים יותר עם הפרעת קשב, כפי שאני נוכח יום יום במרפאתי.
2)  מהי מנת המשכל של הילד? נמוכה, בגבול תחתון של הנורמה, בנורמה, בגבול עליון של הנורמה, או גבוהה יותר מהנורמה. ילדים צעירים בגיל עם מנת משכל נמוכה- יאובחנו יותר ב-ADHD. בעוד ילדים צעירים בגיל, עם מנת משכל גבוהה – יאובחנו פחות עם ADHD.
3)  בני נוער ממעמד סוציואקונומי גבוה, נוטים יותר להתאבחן ADHD לקבלת התאמות לימודים.
כך גדל יותר הפער בחינוך השכלה ותעסוקה בין שכבות האוכלוסיה החזקות לבין השכבות החלשות הגרות לרוב בפריפריה ומגיעות יותר ממגזרי ציבור עם פחות מודעות והבנה לטיפול.
4)   צעירים בגיל עם לקויות למידה + מנת משכל נמוכה-סיכון גבוה מאד לקבלת אבחנת ADHD.
לסיכום, שני המחקרים ייחודיים אלה חשובים מאד להתנהלות מעשית בקליניקה:
(א)  על מערכת החינוך, הורים, מורים ורופאים, לתשומת ליבם לגלות ילדים הצעירים בגיל, גמישות נבונה ומתאימה לכל ילד למועד מעברו לכיתה א'. ואני מוסיף, גם לאור הערכת מנת המשכל שלו, ולאור כישוריו או לקויות הלמידה שלו.
(ב)  כדי לקבל החלטה מושכלת ומתאימה לילד, הדיון אמור להיעשות בגן חובה (מועד שאני מזמינם אלי) שאז אפשר לקבל מידע והערכה על הנתונים הנ"ל. לדוגמא:
1. מגיעים אלי ילדים רבים, כמו ילד צעיר לגילו (יליד נובמבר-דצמבר) שנטען כי "אינו בשל רגשית" לעליה לכיתה א', אולם אני מעריך שאם הוא מוכן לימודית לכיתה א' עם יכולות טובות (מנת משכל טובה) ואין לו לקויות למידה – אני ממליץ להעלותו לכיתה א', והבעיה הרגשית ניתן לטפל בה.
2.  יש גם מקרים הפוכים, כאלה הגיעו אלי השבוע, לאבחון הפרעת קשב, שלושה ילדים צעירים בגיל, ילידי נובמבר-דצמבר, (מ-3 משפחות נפרדות ומ-3 ערים גדולות רמת-גן, ראשל"צ, ורחובות) שלומדים בכיתה ב'. מצאתי בשלושתם לקויות למידה קשות בקריאה, כתיבה, הבנה, וחשבון, והערכתי שמנת משכל שלהם נמוכה, ותוך דיון הובהר מיד שהם מצויים ברמה לימודית של תחילת כיתה א'… למרות זאת, הם מקבלים עזרה מינימלית בלבד בלימודים. הסתבר לי ששלושתם, כל אחד בנפרד, ביקשו להשאיר ילדם בגן חובה שנה נוספת, אולם הגננות סרבו(?) ולא הסכימו להפנותם לוועדת השמה! זו קריסת מערכת חינוך, חלם בהתגלמותו- אין תואר הולם למחדל כזה.
(ג)  מסר חשוב לרופאי ילדים בקהילה אף שאין להם "הרשאה" לטפל בהפרעות קשב (הכשרה בסדנאות לימוד כפי שקיימתי כאלה, יחד עם לימוד עצמי של רופא המתעניין בתחום, השואף ורוצה לעסוק בו, עדיפה אין מונים על "מיני-קורס" דל להחריד שהעניק תעודת "הרשאה" כביכול, ללא לימוד עצמי מתמשך), תוכלו ללא כל חשש ובבטחון להיות שותפים בתהליך קבלת החלטות לעליה לכיתה א', בילדים צעירים בגיל. הורים צמאים לקבל ייעוץ גם בתחום זה מכם כרופאי ילדים המכירים את ילדיהם. בלימוד עצמי וברכישת ניסיון, והתנהלות על פי הנחיות ודוגמאות הנ"ל, הדרך להצלחה סלולה בפניכם. הורים וילדיהם זקוקים גם להמלצותיכם כרופאים שלהם.

 

 

 

שיעור הטיפול בתרופות ל-ADHD בילדים גדל עם הזמן אולם קיים שוני רב בין המדינות

למרות העלייה בטיפול תרופתי ל-ADHD, שיעור מרשמים הנרשמים לתרופות ADHD נותר עדיין מתחת לשיעורי אבחון ADHD 

Raman SR et al, prof at Duke Uni School of Medicine. Lancet Psychiatry, 2018

שכיחות שימוש בתרופות לטיפול ב-ADHD גדלה עם הזמן בילדים ובוגרים בין השנים 2001-2015, לפי נתוני מחקר שכלל יותר מ-154 מיליון אנשים מ-14 מדינות שפורסם ב- Lancet Psychiatry. המחקר הראה כי למרות העלייה בטיפול תרופתי ל-ADHD, שיעור המרשמים לתרופות ADHD משתנה לפי אזורים, ונותר מתחת לשיעורי אבחון ADHD במדינות רבות.
השימוש ב- ADHD עולה באופן גלובלי כוללני בכל העולם אבל קיימות ווריציות שונות בין מדינות. מרכזי בקרת רעלים רואים עלייה בחשיפה לתרופות לטיפול ב-ADHD בילדים. אם כי הנתונים אינם תומכים בכך שרוב טיפולי ADHD אינם פרמקולוגיים.
עד כה, מחקרים מעולם לא בחנו את השימוש בתרופות לטיפול ב-ADHD ברחבי מדינות רבות כפי שנעשה במחקר זה. החוקרים הדגישו שיש צורך באומדנים לגבי מגמות השימוש בתרופות לטיפול ב- ADHD לאורך זמן בארצות רבות ברחבי העולם, כדי לכוון מחקרים על בטיחות ויעילות תרופות ADHD בילדים ומבוגרים. שלא כמו מחקרים אחרים, החוקרים השתמשו בגישת פרוטוקול משותף לכל המדינות כדי לצמצם מאד משתנים במחקר שהפריעו בעבר להערכות קודמות על השימוש בתרופות ADHD.
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי, תצפיתי באמצעות מסדי נתונים מבוססי אוכלוסין מ-13 מדינות ואזור מנהלי מיוחד, כדי לקבוע את השכיחות – הן האזורית והן הלאומית – של שימוש בתרופות לטיפול ב- ADHD אצל ילדים ומבוגרים, תוך התמקדות במגמות הזמן, על שכיחות מתן התרופות. החוקרים העריכו את השכיחות השנתית של שימוש בתרופות לטיפול ב- ADHD במהלך תקופת המחקר בכל מדינה ואזור, בודדו על-פי גיל ומין, ודיווחו על השינויים השנתיים המוחלטים ויחסית באחוזים, על מנת לתאר במגמות זמן של כל האנשים בני 3 שנים ומעלה, בתקופה משנת 2001 עד 2015. בסך הכל נכללו במחקר 154.5 מיליון איש.
לפי תוצאות המחקר, בממוצע 2% מהילדים ו-0.4% מהמבוגרים קיבלו לפחות מרשם אחד לתרופת ADHD. השכיחות האזורית הגבוהה ביותר לשימוש בתרופות ADHD היתה בארה"ב עם 4.5% מהילדים ו-1.4% מהמבוגרים, והנמוכה ביותר היתה במערב אירופה. ברוב המדינות, מתילפנידאט היתה תרופת ADHD הנפוצה ביותר, ואילו תרופת אמפטמין היתה הטיפול העיקרי בחולים בארה"ב המבוטחים ביטוח בריאות פרטי.
נתונים ממחקר שכלל למעלה מ- 154 מיליון בני אדם מ- 14 מדינות הראו כי שכיחות השימוש ב-ADHD עולה עם הזמן בילדים ומבוגרים בשנים 2001-2015. החוקרים מסבירים כי שימוש במחקר בנתונים ממקורות ממשיים בעולם, אשר עדיף על ניסויים קליניים, גילה כי שכיחות ילדים ומבוגרים שהשתמשו בתרופות לטיפול ב- ADHD גדל בכל המדינות.
שכיחות השימוש בתרופות לטיפול ב-ADHD בקרב ילדים עלה מ-2001 עד 2015 בכל המדינות וכל האזורים, כאשר הגידול המוחלט לשנה נע בין 0.02% ל-0.26%. בקרב מבוגרים, התוצאות הראו כי הגידול המוחלט בתרופות לשימוש ב- ADHD בשנה נע בין 0.0006% ל-0.12%. בשנת 2010, שכיחות השימוש בתרופות ADHD בילדים השתנתה בין 0.27% (בצרפת) ל-6.69% (בארה"ב, המבוטחים בביטוח בריאות ציבורי), ובקרב מבוגרים בין 0.003% (יפן) ל- 1.48% (בארה"ב, המבוטחים בביטוח בריאות פרטי).
הבדלים גדולים בין אומדנים מוחלטים של שימוש בתרופות ADHD בין מדינות מצביעים על כך שיש וריאציה רחבה לגבי הטיפול ב- ADHD. זה רלוונטי במיוחד עבור מבוגרים עם ADHD, מאחר שרוב המחקרים נעשו עד כה על תרופות ADHD בילדים. מסר לרופאים, שתוצאות אלו תומכות בשימוש עקבי בקווים מנחים מבוססי ראיות.
בני נוער בקנדה חוו את העלייה המשמעותית ביותר בתרופות לטיפול ב- ADHD,עם עלייה ממוצעת של יותר מ-45% בשנה. אצל מבוגרים, ביפן היה הגידול המהיר ביותר מאשר במדינות אחרות, עם עליות ממוצעת של 76% בשנה. לעומת זאת, לפי תוצאות המחקר, קצב הגידול בארה"ב היה איטי יותר מאשר במדינות אחרות הן בקרב ילדים והן במבוגרים, עם עליה בשנה של כ-3% בילדים ו-13% במבוגרים.
למרות העלייה הגדולה שנצפתה בעולם, שימוש כולל בתרופות נשאר נמוך יותר משעורי אבחון ADHD, כך עולה מהממצאים. השוני הגדול בין אזורים ובתוך אזורים עשוי להצביע על שוני רב בגישה קלינית לטיפול ב-ADHD. חשוב במיוחד גם הממצא כי השיעורים וסוג טיפול תרופתי הנרשמים תלויים במידה רבה במקום שבו אתה חי. יש צורך במעקב אחר בטיחות התרופות ויעילותן באוכלוסיות החשופות, במיוחד אצל מבוגרים. לכל אזור תרבותי וגיאופוליטי יש מערכת גורמים משלו המשפיעים על אופן ההתנהגויות לרישום מרשמים ולטיפול תרופתי ב-ADHD.
הערותיי: מחקר חשוב המוכיח את הידוע "יש עלייה חדה בשיעור אבחון הפרעות קשב (ADHD) אולם לא כל המאובחנים מטופלים בתרופות". להערכתי מניסיוני זה קורה מכיוון:
א) הרבה ילדים ובני נוער "מאובחנים" עם הפרעות קשב, בעוד כנראה קביעת האבחנה אינה תמיד נכונה ולכן ממילא אינם נזקקים לטיפול תרופתי. (מאובחנים יותר באוכלוסייה מבוססת)
ב) יש מקרים עם סימפטומים קלים של קשיים בקשב וריכוז שלא ניתן להגדירם באבחנת ADHD/ADD ולכן גם אינם נזקקים לטיפול תרופתי.(מטופלים יותר באוכלוסייה מבוססת- ללמידה).
ג) כאלה שאבחונם נכון עם הפרעת קשב קלה ויכולים להסתפק בטיפול התנהגותי קוגניטיבי  שמשפר סימפטומים של קשב, ואין צורך בתרופות. (מטופלים יותר באוכלוסייה מבוססת- ללמידה).
ד)  משמעות הדבר,כפי שידוע זה מכבר שיש אבחון יתר של הפרעת קשב, שלא לפי הקריטריונים הקליניים הנכונים, ולכן במילא אינם מקבלים טיפול תרופתי, וטוב שכך. רק ילדים שמאובחנים קלינית עם ADHD המלווה בבעית התנהגות (ODD או CDׂ) עם קשיי תפקוד בולטים בפעילות היום יומית – נזקקים לטיפול תרופתי. וכאלה להערכתי מהווים 3% – 5% ולא 15%-10% המאובחנים בישראל.
עובדה נוספת הידועה אשר מוכחת גם במחקר על השוני הרב בין המדינות בעולם על שכיחות אבחון ADHD בילדים ובני נוער, משמע יש שוני בהקפדה על הקריטריונים הקליניים לאבחון.
היבט נוסף מעניין שעולה מהמחקר, על השוני בטיפול התרופתי, כאשר מטופלים פרטיים מטופלים יותר עם אמפתמינים. 

עלייה חדה באבחון ADHD בילדים ( 4-17 שנים) בארה"ב מ-6.1% ל-10.2% בשנת 2016

מחקר עדכני: מגמות בעשרים השנה האחרונות באבחון הפרעות קשב-ריכוז/ היפראקטיביות (ADHD/ADD) בקרב ילדים ומתבגרים בארה"ב, משנת 1997 עד 2016
Twenty-Year Trends in Diagnosed ADHD among US Children and Adolescents, 1997-2016, Guifeng Xu, JAMA, Original Investigation Pediatrics   August 31, 2018

כל העת, נשאלת השאלה המסקרנת מה הן המגמות ארוכות הטווח בשכיחות אבחנת ADD/ADHD בקרב ילדים ומתבגרים בארה"ב במהלך שני העשורים האחרונים?
הפרעת קשב-ריכוז/ היפראקטיביות (ADHD) זו הפרעה נוירו-פסיכיאטרית המתחילה כבר בילדות מוקדמת, ומאופיינת בהימשכות הסימפטומים של אי שימת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. תסמינים של ADHD לעיתים קרובות נמשכים לבגרות. התחלואה נלוות מוקדמת עם ADHD עשויה לכלול הפרעות: טיקים, חרדה ודיכאון, הפרעה בספקטרום אוטיזם, בתקשורת, בלמידה ספציפית, או הפרעות מוטוריות (כמו ליקויי קריאה, והפרעת קואורדינציה התפתחותית) וליקוי אינטלקטואלי. מחקרים ארוכי טווח מילדות עד בגרות הראו שילדים עם ADHD,בהשוואה לאלו ללא ADHD, נפגעו יותר בתפקוד פסיכו-סוציאלי, חינוכי, נוירו-פסיכולוגי, ונמצאים בסיכון גבוה יותר להפרעות אנטי חברתיות ולהפרעות דיכאון וחרדה, בהיותם אנשים בוגרים.
החברה הפסיכיאטרית האמריקאית קובעת בספר אבחון הפרעות נפשיות, במהדורה החמישית (DSM-5) ש-5% מהילדים סובלים מ-ADHD, בהתבסס על אומדנים בעולם משנים קודמות. שכיחות הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) משתנה בין מדינות שונות, עם שכיחות גבוהה משמעותית בארה"ב יותר מאשר במדינות אירופה. כמו כן, שכיחות ADHD השתנתה עם הזמן.
מספר מחקרים קודמים בארצות הברית הראו עלייה בשכיחות ADHD בשנים אחרונות. ניתוח סקר בריאות הלאומי (NHIS) דיווח על עלייה של 33% בשכיחות ADHD בשנים 1997-1999 שכיחותה היתה 5.7% ועלתה ל- 7.6% בשנים 2006-2008, בקרב ילדים ומתבגרים בגיל 3 עד 17 שנים . אותו דבר, הסקר הארצי לבריאות ילדים הראה עלייה של 42% בין השנים 2003 ל- 2011 בשכיחות ADHD המאובחנת בקרב ילדים ובני נוער בגיל 4 עד 17 שנים.
מידע על השכיחות הנוכחית של ADHD ועל מגמות ארוכות טווח שלה עם שיטות מחקר אוכלוסייה NHIS-סקר בריאות הלאומי המוביל בארצות הברית. NHIS אוסף נתונים על מגוון רחב של נושאי בריאות באמצעות ראיונות פנים מול פנים. הסקר נערך מדי שנה ע"י המרכז הלאומי לסטטיסטיקה לבריאות, במרכזים לבקרת מחלות ומניעתן. NHIS מורכב מסדרה של סקרים בחתכים ארציים מייצגים. עם מדגם גדול ושיעור תגובה גבוה יחסי, ה- NHIS הפך למקור מידע העיקרי לבריאות אוכלוסיית משקי הבית בארצות הברית. הסקר המתודולוגי של NHIS עולה בקנה אחד עם תקני הדיווח של האגודה האמריקנית לחקר דעת קהל. גודל המדגם השנתי של NHIS הוא כ 35,000 משקי בית הכוללים כ 87,500 אנשים. ב NHIS 1997-2016, שיעור התגובה של כל משק בית נע בין 67.9% – 91.8%, ושיעור התגובה המותנה למרכיב מדגם הילדים  נע בין 85.6% – 93.3%.
בין השנים 1997 עד 2016 נשאלו הנשאלים "האם רופא או איש מקצוע בתחום הבריאות אמר לך אי פעם כי לילד במדגם יש הפרעת קשב והיפראקטיביות- ADHD או הפרעת קשב וריכוז -ADD   99.8%משתתפים הגיבו לשאלה זו. המרואיינים בסקר בשנת 2016 נשאלו עוד "האם יש להם כיום הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) או הפרעת קשב וריכוז (ADD)?" נאספו נתונים דמוגרפיים, כגון גיל, מין, גזע/ מוצא אתני, הכנסה משפחתית ואזור גיאוגרפי. ניתוח נתונים בוצע בינואר 2018.
ניתחו נתונים מייצגים ארצית כדי להעריך את השכיחות העדכנית ביותר של אבחון ADHD בקרב ילדים ומתבגרים בארה"ב ומגמות בעשרים שנים מ- 1997 עד 2016.
ממצאי המחקר מנתונים של 186,457 ילדים ומתבגרים בגיל 4 עד 17 שנים, שנלקחו מסקר ה- National Health Interview Survey, מבוסס אוכלוסיות, שנערך מדי שנה,במשך 20 שנה, בין השנים 1997 ל-2016. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות ביתיים עם הורה או אפוטרופוס. ניתוח הנתונים בוצע בינואר 2018. הפרעת קשב-וריכוז והיפראקטיביות מאובחנת ע"י רופא או מטפל רפואי אחר. בניתוח סטטיסטי, כל הילדים והמתבגרים בגילאי 4 עד 17 שהשתתפו ב- NHIS נכללו במחקר זה. רק 0.2% מהמשתתפים החמיצו מידע על אבחון ADHD ולכן הוצאו מהמחקר. טווח הגילאים הוגבל ל-4 עד 17 שנים, משום שהקווים המנחים הקליניים של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים המליצו ליזום הערכה ואבחון ADHD בקרב ילדים בני 4 שנים ומעלה.
נמצאה שכיחות משוערת של אבחנות הפרעות קשב-ריכוז והיפראקטיביות(ADHD) בקרב ילדים ובני נוער בארה"ב שגדלה מ-6.1% בשנים 1997-1998 ל-10.2% בשנת 2016. כלומר בקרב ילדים ובני נוער בארה"ב, שכיחות האבחנה של הפרעות קשב-ריכוז והיפראקטיביות עלתה משמעותית בין השנים 1997 ל-2016 . לפיכך, יש חשיבות להבין את משמעות שכיחותה של ADHD ואת המגמות ארוכות הטווח שלה בעשורים האחרונים.
תוצאות של 186,457 ילדים ומתבגרים: 96,017 בנים [51.5%], 51,350 היספנים [27.5%], 91,374 לבן לא היספני [49.0%], 28,808 לא היספני שחור [15.5%], 14,925 גזע אחר (8.0%). מתוכם דווחו אי-פעם עם i 14,704 ,ADHD  ילדים ומתבגרים (7.9%), 10,536 בנים [71.7%], 2,497 היספני [17.0%], 9,010 לבן לא היספני [61.3%], 2,328 לא היספני שחור [15.8%] ו-869 גזע אחר שאינו היספני [5.9%]. שכיחות משוקללת מאובחנים עם ADHD היתה 10.2% (95% ,CL -9.6% 10.8%) בשנת 2015-2016. היו הבדלים משמעותיים בין מין וגזע / אתני בשכיחות ADHD.
השכיחות אצל בנים הייתה 14.0% ואצל בנות 6.3%, 6.1% אצל היספאנים יחידים, 12.0% אצל אנשים לבנים שאינם היספנים ו-12.8% אצל שחורים שאינם היספנים. במהלך 20 השנים, השכיחות המשוערת של ADHD מאובחנים בקרב ילדים ובני נוער בארה"ב עלתה מ-6.1% בשנים 1997-98 ל-10.2% בשנים 2015-16. כל קבוצות המשנה לפי גיל, מין, גזע, מוצא אתני, הכנסה משפחתית ואזורים גיאוגרפיים הראו עלייה משמעותית בשכיחות בשנים מ-1997-1998 עד 2015-2016. ממצאי המחקר מראים כי בקרב ילדים ומתבגרים בארה"ב, השכיחות המשוערת של ADHD המאובחנת עלתה משמעותית בין השנים 1997-1998 לשנת 2015-2016. מחקר זה מצביע על כך שיש צורך במחקר נוסף כדי להבין טוב יותר את הסיבה לעלייה ניכרת זו בשכיחות.
מסקנות המחקר מאוכלוסייה מייצגת ארצית, נמצא כי שכיחות ADHD המאובחנת בקרב ילדים ומתבגרים בארה"ב הייתה 10.2% בשנת 2016. השכיחות נבדלה באופן משמעותי לפי גיל, מין, גזע / מוצא אתני, הכנסה משפחתית ואזור גיאוגרפי. בדומה לממצאים כאן, כמה מחקרים קודמים דיווחו גם על מין ועל הבדלים גזעיים / אתניים  בשכיחות ADHD. במהלך 20 השנים שבין 1997 ל 2016, נמצאה עלייה משמעותית בשכיחות של ADHD בין השנים 1997-1998 עד 2015-2016. נמצאה מגמת עלייה עקבית בין קבוצות משנה לפי גיל, מין, גזע, מוצא אתני, הכנסה משפחתית ואזורים גיאוגרפיים. ביחס למין, יותר בנים (14.0%) מאשר בנות (6.3%) אובחנו עם ADHD. בהבדלים בין גזע ומוצא אתני, ADHD אובחן יותר בקרב בני נוער לבנים שאינם היספנים (12.0%) ובני נוער שחורים שאינם היספנים (12.8%) מאשר בקרב בני נוער היספנים (6.1%). בהתייחס להכנסה משפחתית, באופן משמעותי  אלה שהכנסתם המשפחתית נמוכה מרמת העוני הפדרלית אובחנו יותר 12.9%. cהכנסה משפחתית ביחס לעוני אובחנו 9.4%-10.2%. ביחס לאזורים גיאוגרפיים, במערב ארה"ב היה השיעור הנמוך ביותר – 7.0%, במערב התיכוני היה הגבוה ביותר- 12.2%, ואילו בצפון-מזרח- 10.3% ובדרום- 11.1%.
המגמות במחקר זה היו עקביות עם מגמות שפורסמו בעבר על שכיחות ADHD בילדים ובני נוער בארה"ב בשנים קודמות. ויחד עם ממצאים אלה מצביע על עלייה מתמשכת בשכיחות ADHD המאובחנת בילדים ומתבגרים בארה"ב. מחקרים קודמים שנערכו בבריטניה הראו גם עלייה משמעותית בשכיחות ADHD, אם כי אומדני השכיחות היו נמוכים משמעותית מאלו שבארה"ב.
גורמים לא-אטיולוגיים עשויים להסביר חלקית הגידול הנראה בשכיחות אבחון ADHD: במהלך 20 השנים האחרונות, חלה הרחבת מאמצי החינוך הרפואי בנושא ADHD, אשר שיפרה את רגישות הרופאים לאבחון ADHD. שינויים בקריטריונים לאבחנה עשויים גם הם לתרום למספרם הגבוה של ילדים שאובחנו עם ADHD. השינויים במדד האבחנה גרמו לאבחון משמעותי אצל בנות, שלעיתים קרובות אינן מראות סימפטומים היפראקטיביים קלאסיים. בנוסף, הגברת המודעות הציבורית; שיפור הגישה לשירותי בריאות; שיפור הפניות מהטיפול הראשוני בקהילה לשירותי בריאות הנפש המיוחדים-עשוי להגביר את הסיכוי ש-ADHD יהיה מזוהה בסריקה ובאבחנה. שיעור מוגבר של אבחון ADHD בקרב צעירים שחורים והיספאנים עשוי לשקף גישה מוגברת לטיפול וסטיגמה קטנה בקהילות אלה לקבלת אבחנה של ADHD. ביצוע של חוק לטיפול במחיר סביר עשוי גם לקבל גישה מוגברת לטיפול במעמד סוציו-אקונומי נמוך וקבוצות מיעוט.
קיימת תפיסה שכיחה כי ADHD מאובחנת יותר מדי בארה"ב, אך תפיסה זו אינה נתמכת על ידי ראיות מדעיות בהתבסס מסקירות מחקרים על שכיחות ועל תהליך אבחון ADHD.
עדיין נותר להבין כמה מהעלייה הנראית לעין באבחון ADHD יוחסה לגורמים אטיולוגיים. ל- ADHD יש מרכיב גנטי בעל יכולת תורשתית מוערכת של 70% עד 80%.  מאמינים כי בנוסף לגורמי הסיכון הגנטיים,  גורמי הסיכון הסביבתיים תורמים להתפתחות ADHD. גורמי סיכון טרום לידתיים ופרינטאליים, כולל לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, עישון סיגריות אימהית ושימוש אימהי בתרופות מסוימות או בחומרים ממכרים במהלך ההיריון, נקשרו לסיכון ADHD.  גורמים הקשורים לינקות מוקדמת נקשרו גם הם עם ADHD בילדות, כגון זיהום, חומרי הדברה אורגנו-פוספטיים וחשיפה של פולי-כלוריד ביפניל, במהלך תקופות הטרום לידה ו / או לאחר הלידה הוא גורם סיכון אפשרי ל-ADHD. בנוסף, חסרים תזונתיים (כגון אבץ, מגנזיום וחומצות שומן בלתי רוויות) עשויים להיות גם הם מעורבים בהתפתחות ADHD. התרומות של גורמי סיכון אלה הלא גנטיים והגנטיים לאטיולוגיה של ADHD, הן בנפרד והן במשותף, מצדיקות  מחקרים נוספים.
למחקר זה יש מספר עוצמות: ראשית, המחקר התבסס על מדגם מייצג ארצי של אוכלוסיית ארה"ב, אשר מאפשר את הכללת הממצאים לאוכלוסייה רחבה יותר. שנית, מדגם גדול עם אוכלוסייה מגוונת רב-גזעית, אתנית היה זמין, אשר אפשר להעריך את הפערים בשכיחות ADHD לפי מאפייני האוכלוסייה. שלישית, עם סדרת סקרים בין-ארציים המבוססים על אוכלוסיות כלל ארציות, הצליחו להעריך את המגמות הארציות בשכיחות ADHD במשך תקופה של עד 20 שנים.
מאידך, למחקר זה יש מגבלות מסוימות: ראשית, ADHD נקבע ע"י אבחון של רופאים לפי דווח של ההורים, שעשוי להיות כפוף לזיהוי שגוי ולהטיה. שנית, לא ידוע אם הילדים והמתבגרים עם אבחנה של ADHD עדיין סבלו מ-ADHD בזמן הסקר ולאורך שנות הסקר, למעט ב- NHIS 2016. מחקרים קודמים הראו שתסמיני הליבה של ADHD נוטים להפחתה עם הגיל, אך נראה כי 85% מהילדים והמתבגרים עם היסטוריה של אבחנת ADHD דווחו כעת עם ADHD, אשר דומים לדווח הקודם.
מסקנות המחקר: בקרב ילדים ובני נוער בארה"ב בגילאי 4 עד 17 שנים, השכיחות המשוערת של אבחון ADHD  הייתה 10.2% בשנת 2015-2016, מה שמייצג גידול משמעותי בשכיחות משנים 1997-1998. השכיחות אצל בנים הייתה 14.0% ואצל בנות-6.3%. מגמת העלייה המתמשכת ב-ADHD שמאובחנת בילדים ומתבגרים מצביעה על הצורך להבין טוב יותר את גורמי הסיכון הסביבתיים הניתנים לשינוי, וכן לספק לעתיד משאבים הולמים לאבחון ולטיפול .
הערותיי: מחקר חשוב שהוכיח כי שכיחות אבחון ADHD בקרב ילדים ובני נוער בארה"ב בגילאי 4 עד 17 שנים הייתה 10.2% בשנת 2015-2016, ולא 5% עד 6% כפי שמציינים בדברי רקע מחקרים רבים בארה"ב. מעבר לזה, חלפו שלוש שנים (2015/6-2018) מאז אספו את הנתונים במחקר, כך שכנראה שכיחות אבחון ADHD עלתה בארה"ב בשלוש שנים אחרונות ולא אופתע אם כיום בשנת 2018 היא עומדת על 12%-13%. להערכתי, אנו בארץ במצב שכיחות אבחון ADHD  הזהה לארה"ב, כמדינה היחידה בעולם.
דנתי רבות באתרי על הסיבות לעליה התלולה בשכיחות אבחון ADHD לעומת יתר מדינות העולם כולל מערב אירופה וסקנדינביה בהן שכיחות אבחון ADHD בילדים נע בין 3% עד 5%. גורמים סביבתיים כאלה ואחרים אינם משפיעים על התפתחות ADHD. אציין במבזק את הסיבות העיקריות לאבחון יתר של ADHD שנובע: מאבחונים שגויים;  להערכתי רק כשליש מאובחני ADHD בילדים בארץ הם אכן עם הפרעה האמיתית המהותית שנלוות לה הפרעת התנהגות, חרדה, דיכאון, טיקים ועוד; מאבחוני מחשב פסולים; מחוסר אבחון לקויות למידה (הגורמים לסמנים של קשיי קשב, חולמנות ועוד);  מחוסר ידע משווע וטיפול לוקה של מערכות החינוך בארץ; מהפיכת התחום לאינטרס כלכלי עליון ולכן צצים (כפטריות לאחר הגשם) מכוני אבחון מסחריים; ומחוסר הכוונה הנחיה ופיקוח ראויים של מערכות הבריאות האחראיות בארץ ובראשן משרד הבריאות.

הסיבות לגידול בשכיחות ADHD בילדים

קשר בין שימוש במדיה דיגיטלית להופעת סימפטומים של ADHD בקרב בני נוער

קשר בין שימוש במדיה דיגיטלית להופעת סימפטומים של ADHD בקרב בני נוער

Association of Digital Media Use with Subsequent Symptoms of ADHD among adolescents
Chaelin K. Ra, Adam Leventhal, Preventive Medicine and Psychology, Uni of Southern California (USC), JAMA, July 17, 2018

האם ילדים שמבלים הרבה בשימוש במכשירים דיגיטליים נוטים לבעיות פסיכיאטריות? צוות של מדעני USC אומר כן, שימוש במדיה דיגיטלית קשור בבעיות התנהגותיות אצל ילדים, במחקר חדש שהופיע השבוע בכתב העת Journal of American Medical Association. בני נוער שמבלים הרבה זמן בשימוש במכשירים דיגיטליים נוטים לבעיות פסיכיאטריות, מדווח צוות מדענים מאוניברסיטת USC. בני נוער משתמשים כבדים בסמארטפונים ובמכשירי דיגיטליים הם עם סיכון גבוה פי שניים ממשתמשים רגילים לפתח סימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). הקשר מתמשך וקבוע כפי שהסתבר לחוקרים שעקבו אחרי 2,600 בני נוער במשך שנתיים.
המכון הלאומי לבריאות הנפש (National Institute of Mental Health ) מתאר את הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD)) כהפרעה מוחית עם סימפטומים הכוללים דפוסים של חוסר תשומת לב, התנהגות היפראקטיבית ואימפולסיביות שמפריעה לתפקוד או להתפתחות. זוהי הפרעה נפשית נפוצה בקרב ילדים ומתבגרים, וגם משפיעה על 4% מהמבוגרים בארה"ב, על פי המכון הלאומי לבריאות.
המחקר התמקד בהשלכות על בריאות הנפש של הדור החדש מהסחות דעת דיגיטליות שנוכחות בכל מקום, בין היתר מדיה חברתית, עוצמת ווידאו, הודעות טקסט, הורדות מוזיקה וצ'אט מקוון (שיחות בזמן אמת). זה שונה ממחקרים קודמים שקשרו את השימוש בטלוויזיה או במשחקי וידאו להפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD). החדש הוא בכך שמחקרים קודמים בנושא זה נעשו לפני שנים רבות, כאשר מדיה חברתית, טלפונים ניידים, טבלטים ויישומים ניידים עדיין לא היו קיימים. טכנולוגיות ניידות יכולות לספק גירוי מהיר, בעוצמה רבה אשר נגישות כל היום, הגדילו את החשיפה למדיה דיגיטלית הרבה מעבר למה שנחקר בעבר.
במחקר USC, המדענים החלו עם 4,100 תלמידים מתאימים, בגילאים 15 ו- 16 שנים, על פני 10 בתי ספר תיכוניים ציבוריים במחוז לוס אנג'לס. בתי הספר ייצגו סטטוס דמוגרפי וסוציו-אקונומי מעורב, מדרום לוס אנג'לס לעמק סן פרננדו ולעמק סן גבריאל. החוקרים התמקדו בגיל העשרה כי גיל התבגרות מסמן רגע של התחלת ADHD וגישה בלתי מוגבלת לתקשורת הדיגיטלית. לאחר מכן, הם הפרידו 2,587 משתתפים ע"י הסרת תלמידים עם תסמינים של ADHD. מטרת המדענים הייתה להתמקד בהופעת סימפטומים חדשים המתגלים במשך תקופת המחקר בן שנתיים.
החוקרים שאלו את התלמידים באיזו תדירות הם השתמשו ב- 14 פלטפורמות מדיה דיגיטליות פופולריות. הם מיינו את תדירות השימוש בתקשורת לשלוש קטגוריות: 1) ללא שימוש 2) שימוש בינוני 3) שימוש גבוה. לאחר מכן, החוקרים עקבו אחר התלמידים כל שישה חודשים בין השנים 2014 – 2016. הם ביקשו לקבוע אם השימוש במדיה דיגיטלית בכיתה י' היה קשור לסימפטומים של ADHD שנמשכו לכיתה יב'. בסופו של דבר, הם מצאו כי 9.5% מ-114 הילדים שהשתמשו בחצי פלטפורמות המדיה הדיגיטליים, ו-10.5% מ-51 הילדים שהשתמשו בכל 14 הפלטפורמות – הראו סימפטומים חדשים של ADHD. לעומת זאת, 4.6% מ-495 תלמידים שלא השתמשו בתכיפות בכל פעילות דיגיטלית הראו סימפטומים של ADHD, שזה בקירוב שיעור שכיחות הפרעת קשב וריכוז (ADHD) באוכלוסייה הכללית.
החוקרים לא יכולים לאשר סיבתיות מהמחקר, אבל היה כן קשר סטטיסטי משמעותי. החוקרים  אומרים בביטחון כי בני נוער שנחשפו לרמות גבוהות של מדיה דיגיטלית היו בסיכון גבוה יותר לפתח תסמינים של ADHD בעתיד. 
לממצאים יש השלכות על הורים, בתי ספר, חברות טכנולוגיה ורופאי ילדים מודאגים, כי בני נוער תלויי טכנולוגיה שגורמים להסחת דעת, או גרוע מכך. למשל, סקר שנערך לאחרונה ע"י עמותת Common Sense Media הראה כי בני נוער מוציאים כשליש מהיממה, כמעט תשע שעות, בשימוש במדיה זמינה מקוונת. סקר נפרד שפורסם בחודש שעבר על ידי המרכזים האמריקאים לבקרת מחלות ומניעתן מראה ש-43% מתלמידי התיכון השתמשו במדיה דיגיטלית שלוש או יותר שעות ביום. בעוד הפופולריות של המדיה הדיגיטלית בילדים מוכרת, השפעותיה אינן ידועות.
המחקר הראה כי בני נוער שמשתמשים הרבה בסמארטפונים ובמכשירי מולטימדיה נוטים יותר לפתח סימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות-ADHD. לדעת החוקרים הממצאים מסייעים לגשר על הפער בהבנה כיצד מכשירי מדיה חדשים,ניידים ואפשרויות תוכן בלתי מוגבלות לכאורה מהווים סיכון בריאותי לילדים. והממצאים משמשים כאזהרה כאשר התקשורת הדיגיטלית הופכת להיות שכיחה יותר, מהירה ומגרה יותר. המחקר מביע דאגה אם ההתפשטות של טכנולוגיות מדיה דיגיטליות בעלות ביצועים גבוהים עשויה להעמיד דור חדש של בני נוער בסיכון ל-ADHD.
הערותיי: עבודה נחמדה שראויה להפנות את תשומת לב כולנו, ששימוש מופרז במדיה דיגיטלית אצל בני נוער "אינו מוסיף בריאות" וייתכן עלול להחמיר סימפטומים נפשיים כמו אלה של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), אולם איני מסכים לתוצאות המחקר המראה ששימוש מופרז במדיה דיגיטלית גורם להופעת ADHD או לבעיות פסיכיאטריות אחרות,כפי שנטען. כנראה יכולים להופיע סימפטומים כאלה ואחרים אולם לא יגיעו לזה שניתן להגדירם ולאבחנם ADHD או הפרעה נפשית אחרת. גם החוקרים עצמם אומרים שאינם יודעים להסביר את הסיבתיות לזה.
לפיכך, אני חוזר על הערכתי ש-ADHD והפרעות נפשיות אחרות הן גנטיות משפחתיות, וגורמים סביבתיים כמו שימוש מופרז במדיה דיגיטלית עלולים רק להחמיר סימפטומים ולא מעבר לכך. לכן חסר מאד במחקר שלא בדקו את הגנטיקה המשפחתית ל-ADHD של הורי הנערים ומשפחתם הקרובה, לדעתי לו היה זה נבדק היו החוקרים מקבלים תוצאות שונות.
אגב, שימו לב לנתון עדכני על שכיחות ADHD בבני נוער (עד גיל 18 שנים) בארה"ב שעומד על 4.6% כפי שמצוין (ובארצות מתקדמות כמו סקנדינביה וחלק מאירופה השכיחות היא 3%), ואילו בארצנו השכיחות (על פי נתוני שרותי בריאות כללית, מכבי, וסיכומי מרפאתי) היא כ- 10% ובאזורי אוכלוסיה ברמה סוציואקונומית טובה השכיחות מגיעה גם ל-15% ואף יותר. מדוע? הסיבות ידועות ופרטתי אותן מספר פעמים באתרי.

מה קורה במוח אנשים בריאים הצורכים פסיכוסטימולנט, ומדוע הם אוהבים התרופה?

תרופות להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) מגבירות גלוטמט במוח, וגורמות לרגשות חיובים אצל אנשים בריאים

ADHD drugs increase brain glutamate, predict positive emotion in healthy people. Psychostimulant drug effects on glutamate, Glx, and creatine in the anterior cingulate cortex and subjective response in healthy humans, Tara L. White, Chicago Brown University Neuropsychopharmacology, 14 March 2018

ממצאי מחקר חדש מראים רמזים על השפעה של שימוש לרעה בפסיכוסטימולנטים על מוח בריא, ורמז לקשר לא ידוע בין גלוטמט למצב הרוח. במחקר החדש השתמשו ב-MRI כדי להראות כיצד תרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) משפיעות על מוחם של אנשים בריאים. המחקר מצא כי תרופות פסיכוסטימולנטים היו קשורות עם עליית מתח של נוירוטרנסמיטר גלוטמט באזורי מפתח של המוח. עלייה של נוירוטרנסמיטר גלוטמט היתה קשורה לדיווחים על רגשות חיובים.
ממצאי המחקר שפורסמו בכתב עת Neuropsychopharmacology, לא רק מספקים רמזים על האופן שבו תרופות אלו משפיעות על מוח בריא, אלא גם מרמזים על קשר שטרם התגלה בין גלוטמט למצב רוח. זו פעם ראשונה שהוכחה עליית גלוטמט במוח כתגובה לתרופות פסיכוסטימולנטיות ל- ADHD. הממצא חשוב כי גלוטמט הוא נוירוטרנסמיטר ראשי האחראי לעורר רגשות במוח, ומשפיע גם על למידה וזיכרון. ומעניין, שהעלייה בגלוטמט חזתה את גודל ומשך התגובה הרגשית החיובית לתרופה. בהתחשב בעיתוי השפעות אלה- השפעת גלוטמט מגיעה קודם, ורגש חיובי מגיע לאחר מכן-זה יכול להצביע על קשר סיבתי בין גלוטמט לרגש חיובי, ולא רק אפקט סמים אלא איך רגש חיובי עובד בבני אדם. 
השפעות פסיכוסטימולנטים על המוח: מיליוני ילדים ברחבי ארה"ב לוקחים תרופות מרשם לטיפול ב-ADHD. אולם בנוסף לשימוש שנקבע, קיים שוק שחור משגשג בתרופות אלה, כשאנשים צעירים משתמשים בהם כדי לשפר תפקודים בתשומת הלב, במצב הרוח, והביצועים בעבודה ובבית ספר ואקדמיה. עם זאת, מעט ידוע על ההשפעות של תרופות אלו על מוחות בריאים.
במחקר חדש זה, אנשים נבדקו לראשונה על הבריאות הנפשית והפיזית ולאחר מכן עברו סריקות ספקטרוסקופיות ב-MRI שנועדו לגלות את הריכוז של תרכובות עצביות באזורים ספציפיים במוחם. מהספרות הרפואית על פסיכוסטימולנטים, החוקרים הסתכלו בקורטקס סינגולארי הקדמי, שהוא אזור מוקד הפעילות במוח המחבר בין רשתות מוח מרובות המעורבות ברגשות, בקבלת החלטות, ובהתנהגות. גלוטמט הוא נוירוטרנסמיטר שופע ביותר במוח,ותפקידו בלמידה וזיכרון מבוסס היטב. קשר פוטנציאלי בין גלוטמט למצב הרוח יהיה ממצא חדש.
החוקרים מצאו כי שתי תרופות לטיפול בהפרעות קשב:  D-amphetamine, ו-Desoxyn Methamphetamine Hydrochloride הגדילו באופן משמעותי את כמות הגלוטמט הכוללת בקורטקס הימני אחורי של סינגולת קדמי, גם לאחר בקרה על גורמים מבלבלים אפשריים, כגון נפח החומר האפור באזור. העלייה בגלוטמט במוח ניבאה הן את משך הזמן והן את עוצמת הרגשות החיובים, שנמדדו ע"י דירוגי המשתתפים, אם  "אהבו" התרופה או הרגישו מרוממים (high) לאחר צריכתה.
החוקרים מזהירים כי בעוד שמדובר במחקר מבוקר פלסבו, המחקר מראה רק קשר בין גלוטמט למצב רוח חיובי, ולאו דווקא קשר סיבתי. עם זאת, העובדה כי שינויים במצב הרוח עקביים לאור השינויים בגלוטמט הוא רמז לסיבתיות, אם כי יש צורך במחקר נוסף.
גלוטמט זה נוירוטרנסמיטר שופע ביותר במוח, ואשר תפקידו בלמידה ובזיכרון מבוסס היטב. קשר פוטנציאלי בין גלוטמט למצב רוח יהיה ממצא חדש. זו הפעם הראשונה במחקר, שנראה קשר בין עלייה בגלוטמט במוח לבין עלייה ברגשות החיוביים אצל אנשים בריאים, כאשר שינויים אלה מתרחשים בזמן אמת. זה עשוי לפתוח דרך חדשה לגמרי לחשיבה על רגשות בבני אדם.
במחקר נמצא גם עדות להבדלים בין המינים בהשפעות פסיכוסטימולנטים. נשים במדגם הראו עלייה גדולה יותר בגלוטמט בהשוואה לגברים במדגם. נשים גם הגיבו חזק יותר לתרופת Desoxyn, לעומת d-אמפטמין. הבדל מגדרי עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים בבעלי חיים, אשר מראים יותר תופעות לוואי של תרופות ממריצות בקרב נשים לעומת גברים. ההבדלים בין שתי התרופות מצביעים גם על כך שלתרופות ADHD יכולות להיות השפעות שונות על גלוטמט ותרכובות אחרות במוח. החוקרים ראו שגלוטמט מיוצר חדש, ולא reuptake. הנתונים החדשים יכולים לסייע למדענים להבין טוב יותר כיצד אנשים מגיבים שונה לתרופות, מצויים ברגש חיובי לאורך זמן.
החוקרים מסכמים כי הממצאים הנוכחיים מספקים את הראיות הראשונות בבני אדם ששינויים הגורמים תרופות פסיכוסטימולנטים, בגלוטמט תואמים חוויות סובייקטיביות של חיבת התרופה ואת צריכת הסם הגבוהה בעקבותיה. 

 

 

 

רופאים נכשלים באבחון ובטיפול תרופתי ל-ADHD בשל הסתמכם על בדיקה ממוחשבת

 תאור מקרה: כשל באבחון ובטיפול בהפרעת קשב (?) לבת 11, בגלל בדיקה ממוחשבת 

מידי שבוע נוכח אני במרפאתי בילדים המגיעים אלי לייעוץ לאחר שאובחנו על סמך בדיקה ממוחשבת, בעוד לאחר אבחוני הקליני מתברר לי במרבית המקרים כי "תוצאות" בדיקה ממוחשבת הכשילו את הרופא באבחון לא נכון וגרמו לטיפול תרופתי לא נכון, מיותר ומזיק.
כך השבוע הגיעה אלי אמא, עם סיפור על בתה בכיתה ד', שהופנתה ל"מכון אבחון" המנוהל ע"י פסיכיאטרית ילדים (מוכרת), לאבחון הפרעת קשב, "זאת לאור פגיעת ראש כתוצאה מתאונת דרכים, נוטה לשיכחה, מפוזרת ומתקשה בסדר וארגון ומקדישה תשומת לב מועטה ללימודים, פגיעה בדימוי עצמי החברתי." שאלוני קונרס מורה: 0. "לפי שאלוני קונרס אין קשיים החורגים מהנורמה בוויסות התנהגותה בבית ובבית הספר."
בדיקת T.O.V.A : "בחלק הראשון של הבדיקה: צוינה של הילדה 4.91- היה מתחת לנורמה. בחלק זה ניכר כי אין אחידות בזמני התגובה, מופיעות טעויות השמטה והוספה, ונצפות תופעות של התעייפות וזיזג." בחלק השני של הבדיקה: "תחת 17.5 מ"ג ריטלין, לא ניתן היה לחשב את הציון, אולם חל שיפור ניכר בכול ארבעת המדדים. כמו כן ניצפה שיפור במאפייני התעייפות והזיגזג."
סיכום: "במהלך אבחון מצאנו כי הילדה סובלת מהפרעת קשב וריכוז המגיבה בשיפור משמעותי לריטלין אך לא מלא ולכן יש צורך במינון 20 מ"ג. "המלצותנו לטיפול: "טיפול תרופתי בריטלין במינון 20 מ"ג."
משמע, הילדה אובחנה על סמך בדיקה ממוחשבת ולא לאור בדיקה קלינית כנדרש ולמרות שאלון 'קונרס מורה' שהראה אפס סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז. בנוסף הומלץ על טיפול תרופתי בהסתמך גם על בדיקה ממוחשבת, לאחר שניתן לילדה ריטלין 17.5 מ"ג שהראה כביכול ש"חל שיפור ניכר בכול ארבעת המדדים." אולם בפועל הילדה לא הסכימה ולכן לא לקחה ריטלין… לדברי האם, לאחר שקראה את הסיכום הנ"ל פנתה לרופאה הפסיכיאטרית ואמרה לה שבתה לא לקחה ריטלין. הרופאה מיהרה להחזיר לאם את עלות האבחון ולהחתימה על הסכם ויתור על תביעה. האם מוסרת כי לאורך השנים הילדה הייתה ללא בעיות קשב הצליחה בלימודים מבלי לקחה כל טיפול תרופתי. 
המסקנות: רופאה פסיכיאטרית לילדים בהסתמכה על בדיקה ממוחשבת לאבחון הפרעת קשב בילדה בת 11, כשלה באבחון, והכשילה בהמליצה על טיפול תרופתי שלא לצורך העלול להזיק.