האם פגיעת מוח טראומטית (TBI) גורמת להתפתחות ADHD

הקשר בין פגיעה מוחית טראומטית לבין ADHD
The association between traumatic brain injury and ADHD
Gabriela Ilie, St. Michael's Hospital, Journal of Psychiatric Research 2015

מחקר קנדי חדש, שפורסם בכתב העת הקנדי למחקר פסיכיאטרי, מצא "קשר משמעותי" בין אנשים שסבלו מפגיעה מוחית טראומטית בשלב כלשהו בחייהם, לזה שיש להם גם הפרעת קשב והיפראקטיביות. מסקנות המחקר עשויות להיות שימושיות כדי לבדוק היסטוריה של פגיעה מוחית טראומטית (TBI – traumatic brain injury), תוך תהליך הערכה ובדיקה להפרעות קשב וריכוז (ADHD). מחקר זה תומך במחקר קודם שמצא קשר דומה בין TBI לבין ADHD בילדים.
במחקר סקרו כ-4,000 תושבי אונטריו בקנדה מגיל 18 ומעלה. פגיעה מוחית טראומטית תוארה כפגיעה בראש שגרמה לאובדן הכרה לחמש דקות לפחות או אשפוז להשגחה. בקנדה, פציעות מספורט קבוצתי כמו כדורגל והוקי זוהו כמקור העיקרי של פגיעות מוח בקרב בני נוער, ואילו נפילות והתנגשויות רכב הם הגורמים העיקריים בקרב בוגרים. מספר פגיעות מוח טראומטיות הולך וגדל במשך השנים במדינות מפותחות. ארגון הבריאות העולמי צופה כי בשנת 2020  פגיעות מוח יהפכו לגורם השלישי בגודלו של מחלה ונכות בעולם, אחרי מחלות לב, ודיכאונות.
5.9% בוגרים עם היסטוריה של פגיעה מוחית דיווחו שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז בחייהם, ועוד 6.6% בוגרים דיווחו על סימפטומים חיוביים להפרעות קשב וריכוז, על פי דיווח עצמי ורפואי.
מחקרים קליניים שנעשו לאחרונה הראו גם קשר בין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) ופגיעה מוחית (TBI) שחוו בילדות. ממצאי המחקר לא הפתיעו כיוון שחלק מההשלכות המתמשכות של פגיעה מוחית כולל תסמינים כמו הפרעות קשב וריכוז, ירידה בזיכרון ובתשומת לב, גירעון תפקודי ניהולי כמו תכנון וארגון, והתנהגות אימפולסיבית.
מחקרים אחרים הראו כי פגיעה מוחית עשוי להביא לשינויים פסיכו-נוירולוגיים המאפשרים התפתחות הפרעת קשב וריכוז (ADHD). נתונים חדשים מהמחקר הנוכחי מציעים קשר משמעותי בין הפרעות קשב וריכוז ופגיעה מוחית, ורואים כי לבוגרים עם פגיעה מוחית יש סיכוי גבוה יותר מפי שניים להיות עם תסמינים של הפרעות קשב וריכוז מאשר אנשים ללא פגיעה מוחית. מסקנות המחקר שימושיות לצורך בדיקת היסטוריה של פגיעה מוחית טראומטית (TBI), במהלך הערכה ובדיקה להפרעת קשב (ADHD).
הערותיי: מחקר נוסף המפנה את תשומת ליבנו שבתהליך אבחון בפרעות קשב והיפראקטיביות בילדים ובוגרים, יש לקחת בחשבון גורמים סביבתיים כמו טראומה מוחית, גם אם הגורם הגנטי המשפחתי הוא הגורם העיקרי. ראוי לציין' שיכול להיות שדווקא פגיעה מוחית טראומטית נגרמת בגלל שלילד יש הפרעת קשב (ADHD), ואז הוא נוטה לקחת יותר סיכונים ומועד יותר לנפילות ולפציעות וקורה TBI; ואותו דבר לבוגר עם ADHD אשר נוטה לעשות יותר תאונות דרכים, ואז מקבל TBI. שאלת הביצה והתרנגולת…

מחקר חדש: פגיעה תפקודית קוגנטיבית בצעירים גם ללא ADHD, אולם עם פגיעה מבנית במוח

גירעונות מבניים במוח ותפקוד לקוי בזיכרון עבודה בבוגרים, שאובחנו עם ADHD בילדותם
הבדלים במבנה המוח ובזיכרון במתבגרים עשויים להימשך למבוגרים ללא תלות באבחנת ADHD

Brain structural deficits and working memory fMRI dysfunction in young adults who were diagnosed with ADHD in adolescence; Differences in brain structure and memory suggest adolescents may not ‘grow out of’ ADHD, Graham K. Murray, European Child & Adolescent Psychiatry, August 27, 2015

מחקר חדש מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, ואוניברסיטת אולו, פינלנד, שפורסם בכתב עת אירופאי לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, מצא שצעירים שאובחנו עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHDׂ) הראו שוני במבנה המוח וביצועים גרועים במבחני זיכרון בהשוואה לבני גילם ללא ADHD. יחד עם זאת ממצאי המחקר מראים גם שהיבטים (סימפטומים) של הפרעת קשב עלולים להימשך לבוגרים גם כאשר הקריטריונים הנוכחיים לאבחון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נכשלים בזיהוי ההפרעה.
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) זו הפרעה המאופיינת בתשומת לב קצרת טווח, חוסר מנוחה, אי שקט ואימפולסיביות, שמאובחנת בדר"כ בילדות או בגיל התבגרות. הערכות מצביעות על כך שעל כל 100 בנים יש יותר משלושה עם ADHD, ורק לבת אחת מכל 100 בנות. פחות ידוע על כך שההפרעה נמשכת לבגרות, ישנן הערכות האומרות שבין 10%- 50% מהילדים, הפרעת קשב ממשיכה לבוגרים, זאת על פי אבחון מבוגרים המסתמך כיום על סימפטומים וקריטריונים המקובלים. חלק מחוקרים העריכו שהיות והמוח מתפתח בילדות והתבגרות, הילדים יכולים לגדול עם הפרעת קשב וריכוז, אולם עד עתה אין ראיות חד-משמעיות התומכות בזה. בנוסף, רוב המחקרים שעקבו אחר ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב שנמשכו לבגרות התמקדו בהערכות המבוססות על ראיון, ונזנחו שאלות על מבנה המוח ותפקודו.
במחקר זה, החוקרים מבריטניה ופינלנד עקבו אחר 49 מתבגרים שאובחנו עם ADHD בגיל 16 שנים, כדי לבחון את המבנה המוח שלהם ותפקוד הזיכרון אצל בוגרים צעירים, בגילים שבין 20-24 שנים, בהשוואה לקבוצת ביקורת של 34 בוגרים צעירים. במחקר עקבו אחר אלפי ילדים מאזור צפון פינלנד שנולדו בשנת 1986 מתקופת ההיריון, בלידה ועד לבגרות.
ניתוח סריקות המוח בהדמיה מבנית בתהודה מגנטית (MRI) והשוואתם לקבוצת בקרה, מצאו החוקרים כי במתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), חל צמצום בחומר האפור באזור העמוק בתוך המוח בגרעין caudate, אזור מוח מרכזי המשלב מידע על פני חלקים שונים של המוח, ואשר תומך בתפקודים קוגניטיביים חשובים, הכוללים זיכרון.
התוצאות הראו כי בקבוצה שאובחנה ADHD בגיל התבגרות עדיין היה להם נפח מוח מופחת ותפקוד זיכרון דל, ללא קשר לשאלה אם הם עדיין עומדים בקריטריונים הנדרשים לאבחון הפרעת קשב וריכוז.
כדי לבדוק האם לחסר בחומר אפור זה יש חשיבות, החוקרים בדקו MRI תפקודי (fMRI), שמדד את פעילות המוח של 21 אנשים שאובחנו בעבר עם הפרעת קשב וריכוז ו- 23 אנשים מקבוצת הביקורת, תוך בדיקת מבחן זיכרון עבודה.
שליש מבני הנוער עם הפרעות קשב וריכוז נכשל במבחן הזיכרון לעומת אחד מעשרים בקבוצת הביקורת. גם בקרב מדגם ADHD בגיל ההתבגרות שעברו את מבחן הזיכרון, הציונים היו בממוצע פחות 6% מקבוצת הביקורת. ציוני זיכרון גרועים ניתן לייחס לחוסר היענות לפעילות גרעין caudate: בקבוצת הביקורת, כאשר שאלות הזיכרון הפכו קשות יותר, גרעין caudate נעשה פעיל יותר, וזה גרם לעזור לקבוצת ביקורת להגיע לביצועים טובים יותר; מאידך, בקבוצת המתבגרים עם ADHD גרעין caudate המשיך עם אותה רמת פעילות לאורך כל הבדיקה.
לא היו הבדלים במבנה המוח ולא בבדיקת זיכרון בין הצעירים שאובחנו בעבר עם ADHD שעדיין עמדו בקריטריונים של האבחנה, לבין אלה שכבר לא עמדו בקריטריונים של ADHD.
ד"ר גרהם מוריי מהמחלקה לפסיכיאטריה, באוניברסיטת קיימברידג' שהוביל את המחקר, אומר: "בקבוצת הביקורת, כאשר הבדיקה נעשתה קשה יותר, גרעין caudate עלה הילוך בפעילותו, וזה עזר לפתור את בעיות הזיכרון, אולם בקבוצה עם הפרעת קשב וריכוז בגיל ההתבגרות, אזור זה של המוח קטן יותר ולא נראה שביכולתו להגיב להגדלת דרישות הזיכרון, וכתוצאה מכך ביצועי הזיכרון היו לקויים. אנחנו יודעים שתפקוד זיכרון טוב תומך במגוון של תהליכים נפשיים אחרים, ובעיות זיכרון עלולות להזיק לאנשים להצלחה בחינוך ובעבודה. השלב הבא במחקר שלנו יהיה לבחון האם הבדלים אלה במבנה המוח ובפונקציית הזיכרון גורמים לקשיים בחיי היומיום, והדבר המכריע לראות אם הם מגיבים לטיפול."
העובדה שהמחקר בוצע בפינלנד, שבה השימוש בתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא נדיר מאד, רק 2% (!) מבני הנוער שאובחנו עם ADHD טופלו בתרופות. פירוש הדבר, שהחוקרים יכולים לשלול בביטחון את התרופות כגורם מבלבל.
כיום 'החלמה' מהפרעת קשב וריכוז נקבעת אם אנשים ממשיכים לעמוד בסימפטומים ובקריטריונים לקביעת אבחנת ADHD, או שאינם עומדים בהם. לעומת זאת, מחקר זה מצביע על כך שמדדים אובייקטיביים של מבנה המוח ותפקודו יכולים להמשיך להיות לא נורמליים גם אם לא קיימים יותר הקריטריונים לאבחון ההפרעה. תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות של נקיטת פרספקטיבה רחבה יותר על השפעות ADHD מאשר פשוט לבצע בדיקה אם מטופל מסוים עומד או לא עומד בקריטריונים לאבחון ADHD בכל נקודת זמן נתונה.
הערותיי: מחקר חשוב המכוון לנסות לאתר דרכים עתידיות לאבחון ADHD באמצעות fMRI ולא רק להסתפק באבחון ADHD על סמך עמידה בסימפטומים ובקריטריונים. החוקרים מצאו כי במתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), חל צמצום בחומר האפור בגרעין caudate, אזור מרכזי במוח התומך בתפקודים קוגניטיביים חשובים, הכוללים זיכרון. עם זאת, לא היו הבדלים במבנה המוח ולא בבדיקת הזיכרון, בין צעירים שאובחנו בעבר עם ADHD שעמדו בקריטריונים של האבחנה, לבין בוגרים שכבר לא עמדו בקריטריונים של ADHD. משמעות הדבר שישנה פגיעה תפקודית קוגנטיבית כמו בזיכרון בצעירים, גם ללא אבחנת ADHD, אולם כן נראית פגיעה בחומר האפור בגרעין caudate.
בצידי מחקר זה שמים לב שבפינלנד שכיחות הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בבנים היא 3% ובבנות 1%, כלומר שכיחות כללית של 4% בילדים וצעירים. מעבר לזה טיפול תרופתי ניתן רק ל- 2% מהילדים המאובחנים! ואילו אצלנו כמו בארה"ב מטופלים בתרופות כ- 15% מכלל הילדים! מסתבר שבפינלנד לא ממהרים לטפל בתרופות ל- ADHD, כנראה שמערכות החינוך בפינלנד טובות וחזקות הממלאות את תפקידיהן היטב כולל מסגרות לימוד מתאימות לילדים עם קשיים לימודיים והתנהגותיים (בד"כ הם מאוכלוסיות חלשות), לא כפי שקורה בארצנו ביחוד בעשור האחרון שרמת החינוך בנסיגה.

מחקר חדש: מתי מומלץ להפסיק טיפול תרופתי להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)?

מחקר קליני 2005-2013: מתי להפסיק טיפול בתרופות בצעירים עם הפרעת קשב וריכוז?
ובארצנו: מה הפרקטיקה הנכונה, לטיפול תרופתי ב- ADHD והפסקתו במהלך 5 תקופות בחיים
ADHD medication prescribing among young people with ADHD in the clinical practice research datalink 2005-2013: Analysis of time to cessation, Tamsin Newlove-Delgado

מחקרים קודמים של הפרעות קשב וריכוז מרשם בטיפול ראשוני דיווחו על השיעורים גבוהים ביותר של הפסקת טיפול תרופתי בילדים בני 16 -17 שנים עם ADHD. בחינת המגמות האחרונות היא חיונית לתמיכה בתכנון השירות הרפואי ולשיפור תוצאותיו בתקופת המעבר משירות רפואי לילדים למבוגרים. במחקר זה נבדק זמן הפסקת התרופות ל- ADHD בקרב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, לפני גיל 16 (בתקופה 2005-2014), בהסתמך על מסד הנתונים הלאומי של בריטניה לרישום מרשמים לתרופות.
במחקר כללו ילדים עם הפרעת קשב וריכוז שהיו בגיל 16 במהלך תקופת המחקר (2,005-2,014), שקיבלו לפחות שישה חודשים לפני כן מרשמים לתרופות ל- ADHD. נבדק זמן הפסקת טיפול תרופתי מגיל 16. הפסקת תרופה הוגדרה כהפסקה של למעלה מששה חודשים.
במחקר נכללו  1,620 ילדים, מתוכם היו בנים 1,419 (88%). נאספו נתוני מעקב במשך 4 שנים או יותר מעבר לגיל 16 שנים אצל 64% מהילדים. במהלך תקופת המעקב 75.9% (n = 1230) הפסיקו הטיפול. בשנה הראשונה, ההסתברות להישאר על תרופות הייתה 0.63. בשנה השנייה (כלומר בגיל 18), ההסתברות להפסקת התרופה הייתה 0.41 . חציון זמן של הפסקת הטיפול היה 1.51 שנים.
מסקנות החוקרים: למרות שידוע על התמדה משוערת של סימפטומים להפרעות קשב וריכוז ב- 60% מהמבוגרים, רוב הצעירים הפסיקו את התרופות בגיל 18, על פי מדגם זה מבריטניה. תוצאות מחקר זה מספקות הוכחה נוספת להפסקה המוקדמת של תרופות ל- ADHD כאשר הילדים מגיעים לבגרות.
בעוד אנשים צעירים יכולים לבחור לעצמם להפסיק לקחת תרופות, יש צורך במאמצים מתמשכים לעידוד שימוש בתרופות בקרב אלו שעדיין עדיין יכולים להפיק תועלת מזה.
הערותיי: מסקנת המחקר מפינלנד שהיות והערכות הן שיש המשכיות של הפרעת קשב וריכוז ל-  60%  מהמבוגרים, בעוד רובם המכריע מפסיקים את הטיפול בגיל  18 שנה, טוענים החוקרים כי "יש צורך במאמצים מתמשכים לעידוד שימוש בתרופות בקרב מבוגרים."  המלצה כוללנית זו אינה במקומה, יש לבחון כל מבוגר עם סימפטומים של הפרעות קשב ולהחליט לצורך בטיפול תרופתי בהתאמה אישית.
בארצנו הפרקטיקה הנכונה לטיפול תרופתי בהפרעת קשב נחלק במהלך החיים לחמש תקופות:
א.  הרוב המכריע של המתבגרים מפסיקים את הטיפול התרופתי בסיום הלימודים בבי"ס תיכון, מכיוון שהטיפול ניתן בעיקר לקשיי לימוד וקשיי התנהלות/התנהגות המתרחשים בייחוד בבית ספר.
ב.  רק אחוז קטן מאד מהצעירים שנזקק לטיפול ממשיך לקבל טיפול תרופתי בתקופת השרות בצה"ל.
ג.  לאחר שחרור מצה"ל, סטודנטים הממשיכים ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות, שחלקם (ההערכות 10%-15%) חש קשיים בלימודים ומבקש להיעזר בתרופות להפרעות קשב, אשר מקלות עליו בלימודים.
ד.  צעירים שלא ממשיכים ללמוד ופונים לעבודה, מרביתם לא מרגישים בצורך לטיפול ולכן אינם פונים לאבחון והערכה, ולצערנו גם אלה שסובלים מהפרעת קשב חמורה המחייבת טיפול תרופתי.
ה.  מבוגרים עובדים כולל הורים לילדים עם ADHD, שלא אובחנו ולא טופלו בילדותם, נחשפים להפרעה ומבחינים בקשייהם לתפקד ביום יום בעבודה, בזוגיות ומשפחה, חברה, ולימודים, פונים לאבחון ולטיפול.

שונות ליקויי קשב במבוגרים עם ADHD

שונות ליקויי קשב ב- ADHD במבוגרים
Differential attention impairments in adult ADHD

מחקרים שחקרו תפקודים נוירופסיכולוגיים במבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הראו ממצאים של גירעונות נוירו-פסיכולוגיים בהפרעת קשב וריכוז. היה חשוב לאפיין טוב יותר את הגירעונות  הנוירו- פסיכולוגיים על מנת לפתח התערבויות חדשות ויעילות יותר.
מחקר זה ביצעו חוקרים מאוניברסיטת לונדון בראשות סימונה סלומון (וחבריה ג. פלמינג, ג'. ברמהאם, קונל ורוברטסון). נבדקו בו גירעונות נוירו-פסיכולוגיים במבוגרים עם ADHD במונחים של תשומת לב: קשב סלקטיבי, קשב מתמשך ותפקודים ביצועיים במבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז, באמצעות סדרת מבחנים נוירו-פסיכולוגיים כמו EEG. נאסף גם מידע סובייקטיבי של בעיות קשב וזיכרון בחיים יומיים.
במחקר הוכח כי מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז הראו ליקויים בתשומת לב וקשב, בכל המדדים של קשב מתמשך ובמשימות של תפקודים ביצועיים, בהשוואה למבוגרים מקבוצת בקרות. הביצועים במשימות קשב סלקטיבי במבוגרים עם ADHD לא היו שונים מהביצועים של קבוצת ביקורת. נמצאו גם יותר בעיות קשב וזיכרון בחיים היומיומיים בקבוצת ADHD, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
תוצאות EEG אישרו את הממצאים ההתנהגותיים על ידי הצגה סלקטיבית של ירידת ערך P3 הקשור לגודל האירוע הפוטנציאלי (ERP) שמעיד על אי תפקוד קשב מתמשך. מתאם שלילי משמעותי נמצא גם בין אמפליטודת P3 ודירוגי קשב סובייקטיבי.
תוצאות המחקר מצביעות על ליקויים במיומנויות קשב במבוגרים עם ADHD. לידע זה של גירעונות נוירו-פסיכולוגיים במבוגרים עם ADHD יכולות להיות השלכות לפיתוח התערבויות חדשות ויעילות יותר להפרעת קשב וריכוז במבוגרים.
הערותיי: אין חדש בעבודה התחלתית זו,פרט אולי לאיפיון ליקויי קשב בעזרת תוצאות EEG. לא משהו.

ADHD בילדות חוזה סיכונים למחלות בבגרות

האם הפרעת קשב וריכוז בילדות חוזות לקיחת סיכונים ומחלה רפואית בבגרות?
Does childhood ADHD predict risk-taking and medical illness in adulthood
Rachel G. Klein, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry

ישנן ראיות חזקות  לילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז יש יותר תאונות הדורשות טיפול רפואי, וכי הם קשורים יותר בלקיחת סיכוני התנהגות, מאשר עמיתיהם ללא ADHD. במחקר זה בחנו האם ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מציגים התנהגויות אלה גם בבגרות, בהשוואה לקבוצת ביקורת (ילדים ללא הפרעת הקשב וריכוז), והאם בגלל חשיפה לפסיכוסטימולנטים (חומרים מעוררים), הם פיתחו יותר מחלות רפואיות, במיוחד מחלה לבבית.
מעקב פרוספקטיבי במשך 33 שנה על 135 ילדים עם ADHD בילדות, ללא הפרעת התנהגות בגיל ממוצע 8 שנים. ו- 136 ילדים בהתאמה ללא ADHD . רואיינו באופן עיוור על ידי רופאים. החוקרים שערו שיש קשר בין ADHD בילדות לבין נהיגה מסוכנת (ב 5 השנים האחרונות), למין מסוכן (בשנה האחרונה), ולנטילת סיכונים, והתפתחות מצבים רפואיים בבגרות. 
בבגרות (גיל ממוצע 41 שנים) היו מקרים באופן משמעותי יותר של: נהיגה מסוכנת, של מחלה המועברת במגע מיני, של פגיעות ראש, ופניות חירום לאשפוזים, מאשר בקבוצת הביקורת, אבל לא היו יותר מחלות רפואיות "אחרות". לאורך החיים, נטילת סיכונים הייתה קשורה עם היסטורית בריאות שלילית. הקשר המובהק בין הפרעות קשב וריכוז ולקיחת סיכונים נובע מההתפתחות של הפרעות אישיות אנטי-חברתיות. מקרים שלא פתחו הפרעות אנטי-חברתיות לא היו שונים במהלך החיים עם התנהגויות מסוכנות מאשר בקבוצת הביקורת . חשיפה לטיפול עם סטימולנטים לא חזתה הופעת מחלה לבבית. מקרים עם  ADHD מתו מסיבות לא-רפואיות יותר מאשר קבוצת הביקורת.
מסקנות: בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, נמצא במחקר שהם פתחו הפרעת אישיות אנטי-חברתית, שהובילה להתנהגות של לקיחת סיכונים גבוהה בבגרות. שיעור לקיחת סיכוני התנהגות לא היו שונים בין קבוצת הביקורת לבין הילדים עם ADHD שמעולם לא פיתחו הפרעה אנטי-חברתית. ממצאי המחקר תומכים בבטיחות טיפול פסיכוסטימולנט לטווח ארוך בילדות.
הערותיי: אין חדש במחקר זה, כבר נעשו מחקרים כאלה בעבר עם תוצאות דומות שהן הגיוניות ופוגשים אותם גם בעבודה הקלינית היום יומית. למרות זאת, טוב שמחקרים חדשים המתפרסמים מחזקים את המסקנות כפי שעולה ממחקר זה. דבר המדגיש בפנינו הרופאים שילדים הפרעת קשב והיפראקטיביות קשה (הנלוות לה מרדנות מתריסה בולטת, או הפרעת התנהגות, או כל הפרעה נפשית אחרת), יש צורך רפואי לטפל בהם בטיפול רפואי משולב, פסיכולוגי ותרופתי, בין היתר על מנת לנסות ולמנוע החמרת ההפרעה בבגרות. זאת בניגוד להפרעת קשב וריכוז קלה (ללא הפרעות נפשיות נלוות), היכולה להיות עם לקות למידה, ואשר פוגעת בעיקר בתפקוד הלימודי של הילד, וכאן טיפול תרופתי אינו כורח רפואי, אלא ניתן לבחון אותו במצבים ספציפיים בהתאמה לכל ילד, בתמיכתם ועידודם של ההורים.

שליש מהנשים עם ADHD מדווחות על התעללות מינית בילדות

הקשר בין מצוקות מוקדמות לבין הפרעת קשב והיפראקטיביות
One-third of women with ADHD report being sexually abused during childhood
The relationship between early adversities and attention-deficit/hyperactivity disorder   Esme Fuller-Thomson, University of Toronto Child Abuse & Neglect April 15 2015

מבוגרים שיש להם הפרעת קשב וריכוז נוטים לדווח שהם עברו התעללות מינית ופיזית לפני שהגיעו לגיל 16 שנים, יותר מאשר בעמיתיהם ללא הפרעת קשב וריכוז, כך עולה ממחקר חדש, של חוקרים מאוניברסיטת טורונטו. בקרב נשים, 34% מהן עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) דיווחו כי עברו התעללות מינית לפני שהגיעו לגיל 18שנים. לעומת 14% מהנשים ללא ADHD שדיווחו כי הם חוו התעללות מינית בילדות. נשים עם ADHD דיווחו כי חוו התעללות פיזית בילדות פי שניים יותר מאשר נשים ללא הפרעת קשב והיפראקטיביות (44% לעומת 21%). המחקר מצא גם כי אחוז גבוה של גברים עם הפרעות קשב וריכוז, יותר מאשר גברים ללא ADHD, דיווחו כי עברו התעללות מינית (11% לעומת 6%) או התעללות פיזית (41% לעומת 31%), במהלך ילדותם.
החוקרים בדקו מדגם ארצי מייצג של 12,877 נשים ו- 10,496 גברים בסקר בריאות הנפש  הקנדי ​​הקהילתי מ- 2012. "ממצאי המחקר מראים שיש מגיפה שקטה של ​​התעללות בקרב ילדים ובמיוחד בנות עם הפרעת קשב וריכוז" אומרת החוקרות הראשיות של המחקר פרופ' פולר-תומסון, וסנדרה רוטמן מהפקולטה לעבודה סוציאלית בבית ספר לרפואה מאוניברסיטת טורונטו.
פולר-תומסון מדגישה כי הנתונים לא יכולים להסביר את הקשר בין ADHD במבוגרים לבין התעללות מינית או פיזית בילדות, אולם "יכול להיות שההתעללות מוקדמת משפיעה על התפתחות נוירו-ביולוגית", או "אפשר גם שילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם פגיעים יותר להתעללות."
"השאלות בסקר לא זיהו מי המתעלל בילדים, זה היה יכול להיות בן משפחה או מבוגר שאינו קשור למשפחה", "לא משנה מי הוא העבריין, זה חשוב מאוד שאנשי מקצוע בבריאות העובדים עם ילדים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז, יאבחנו את אלה שהתעללו ו/או מתעללים בהם מינית ופיזית"
הערותיי: מחקר חשוב כהמשך למחקרים שנעשו בעבר, שיש להם השלכות מעשיות לעבודה בקליניקה. כשאנו מאבחנים ילד עם הפרעות קשב והיפראקטיביות יש לבדוק אם הילד סבל או סובל מהתעללות מינית או פיזית. חיוני מאד לאבחן ילדים כאלה כי הכרחי ואפשר לטפל ולעזור להם מאד.
איני תומך בהערכת החוקרים ש"יכול להיות שההתעללות מוקדמת משפיעה על ההתפתחות הנוירו- ביולוגית", אלא אני מעריך "שילדים עם הפרעת קשב וריכוז הנם פגיעים יותר להתעללות". התעללות עלולה להגיע מהורה שבעצמו לוקה בהפרעה נפשית מסויימת, ומכאן לא רב המרחק להתעללות בילדו.

האמנם יש התקדמות בנוירוביולוגיה של ADHD?

התקדמות חדשה בנוירוביולוגיה של הפרעת קשב וריכוז (ADHD)
New advances in the neurobiology of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder

Stephen V Faraone, PhD Professor of Psychiatry and Behavioral Sciences at SUNY Upstate Medical University and Director of Medical Genetics Research for University

סיכום הרצאה של סטפן פראון פסיכולוג במקצועו הידוע במחקריו הרבים בתחום הגנטיקה ומדעי המוח:
"בשנים אחרונות למדנו הרבה על הגורמים להפרעות קשב וריכוז, וכיצד גורמים אלה משפיעים על המוח. כתוצאה מכך, האטיולוגיה של הפרעות קשב וריכוז והפתופיזיולוגיה מתחילה לאט לאט להתבהר לנו. מחקרים גנטיים מולקולריים מורחבים הניבו תובנות מוצקות: על תפקידם של וריאנטים גנטיים נפוצים ונדירים, ומלימודים על הסביבה ועל רכיבים תזונתיים אשר הדגישו בפנינו גורמי סיכון סביבתיים רבים. ספרות ההדמיה של הפרעות קשב וריכוז (ADHD) הנה גדולה ומורכבת, אך הובהרה לנו על ידי מספר מטה-אנליזות. אלה אישרו שכמה אזורים במוח מראים שינויים במבנה ובתפקוד, שעשויים להביא לביטוי את הסימפטומים של ADHD. הם הבהירו לנו את התפקיד של תרופות ממריצות המבטאות שינויים במוח, ומציעים עוד כי התפתחות המוח יכולה להסביר לנו מדוע חלק מהסימפטומים של ילדים עם ADHD ממשיכים גם לבגרות. נתונים אלה על האטיולוגיה והפתופיזיולוגיה של הפרעת קשב וריכוז מאפשרים לנו להגיע למסקנה כי הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא 'הפרעת רשת מולטיפקטוריאלית'  (a multifactorial network disorder), המצריכה מחקרים עתידיים, וגם לשם טיפול בחולי ADHD."
הערותיי: נא לראות בפוסט הבא.