שימוש לא רפואי בסטימולנטים במתבגרים גורם לפגיעה באקדמיה ולהתמכרויות בהיותם בוגרים

שימוש מתבגרים בתרופות ממריצות (סטימולנטים) עם השלכות תפקודיות למבוגרים
מחקר ארצי פרוספקטיבי

Adolescents’ Prescription Stimulant Use and Adult Functional Outcomes
A National Prospective Study

מחקר בראשות שון אסטבן מק'קייב וחבריו מאוניברסיטת מישיגן, יתפרסם בקרוב בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר, שם למטרה להעריך את הקשר הפרוספקטיבי במהלך 17 שנים של שימוש רפואי ושימוש לא-רפואי בתרופות מרשם ממריצות (סטימולנטים- מתילפנידאט ואמפתמין), במהלך גיל ההתבגרות (גיל 18 שנה),  לבין קיום סימפטומים של פגיעה בהגשמה הלימודית ושימוש בחומרים ממכרים (SUD) בגיל בגרות (גיל 35 שנים).
סקר דגימות הסתברות מייצוג ארצי של מסיימי תיכון בארה"ב, 8,362 משתתפי המחקר היו במעקב לונגיטודינלי מגיל התבגרות (גיל 18 שנים בוגרי תיכון) עד לבגרות (גיל 35, 1993-2013).
תוצאות המחקר הראו כי היו 8.1% מתבגרים (גיל 18 שנים) שדיווחו על שימוש רפואי של תרופות מרשם ממריצות (סטימולנטים), בעוד 16.7% דיווחו על שימוש לא-רפואי בתרופות סטימולנטים. כ- 43% מהמתבגרים עם שימוש רפואי של תרופות מרשם ממריצות,ערבבו גם שימוש לא-רפואי בסטימולנטים במהלך גיל התבגרות. מבין המתבגרים שעשו שימוש לא רפואי בתרופות מרשם ממריצות, 97.3% השתמשו בחומרים ממכרים ולפחות חומר אחד אחר במהלך השנה האחרונה. מתבגרים שעשו שימוש רפואי בממריצים אולם ללא כל היסטוריה של שימוש לא רפואי במהלך גיל ההתבגרות, לא היו נבדלים משמעותי ביחס לקבוצות הבקרה (קבוצה ללא ADHD וקבוצה עם ADHD שלא קיבלו טיפול תרופתי) בהצלחה באקדמיה ובתסמינים של התמכרויות בבגרות (גיל 35). לעומת זאת, מתבגרים שעשו שימוש לא-רפואי בממריצים היו עם השכלה נמוכה ועם יותר סימפטומים של התמכרויות בגיל בגרות, בהשוואה לקבוצת הביקורת ומתבגרים משתמשים בממריצים לצורך רפואי וללא שימוש לא-רפואי במהלך גיל ההתבגרות. שימוש לא רפואי בתרופות מרשם ממריצות נפוץ בקרב מתבגרים שנרשמו להם תרופות אלו. הממצאים מראים שנערים צריכים להיות במעקב צמוד על שימוש לא-רפואי, כי התנהגות זו קשורה בפגיעה בלימודים והשכלה נמוכה ויותר סימפטומים של שימוש בחומרים ממכרים בגיל בגרות (35 שנ').
מחקר אורך לאומי זה הוא הראשון שבחן את הקשר בין שימוש רפואי ולא-רפואי בתרופות סטימולנטים  במהלך גיל ההתבגרות והשפעתם על ההשכלה ותסמיני התמכרויות במהלך הבגרות.נמצא כי אחד מכל ששה בוגרי תיכון דיווחו על שימוש לא-רפואי בממריצים. מגמות ארוכות טווח מצביעות על עליה בשימוש רפואי בממריצים למשך זמן ארוך (17 שנים).
מחקרים קליניים אפידמיולוגיים פרוספקטיביים רבים קודמים הצביעו על כך שטיפול מוקדם בתרופות ממריצות אינו קשור להתמכרות לחומרים ממכרים בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת. ממצאי המחקר הנוכחי מספקים מידע אפידמיולוגי חדש בעל ערך המראה כי שימוש רפואי של תרופות מרשם ממריצות (ללא כל היסטוריה של שימוש לא רפואי) על ידי מתבגרים בגיל 18 לא קשור להשכלה נמוכה או סיכון לשימוש מוגבר לא-רפואי בסטימולנטים או לתסמיני התמכרויות בבגרות (גיל 35), בהשוואה לקבוצות ביקורת. הממצאים מראים שמתבגרים שנטלו ממריצים היו דומים בהשכלתם ובהתמכרויות לאוכלוסיית הבקרה. ממצאים אלה בולטים במיוחד ושונים מהספרות הרפואית עד כה שהראו כי השלכות ADHD על בוגרים מתאפיין בהשכלה נמוכה ושיעור גבוה בהתמכרויות.
שימוש לא רפואי בתרופות ממריצות נפוץ בקרב מתבגרים שדיווחו על שימוש רפואי של ממריצים בגיל 18, עולה בקנה אחד עם ממצאים אפידמיולוגיים אחרים של אוכלוסייה מתבגרת ובוגרת צעירה. השיעור הגבוה של שימוש לא רפואי בתרופות מרשם ממריצות בקרב משתמשים בעבר לצורך רפואי, נעוץ במספר גורמים: ראשית, ממחקרים קודמים עולה כי הרוב המכריע של בני נוער שדיווחו על היסטוריה של תקופה ארוכה בחיים של שימוש רפואי ולא-רפואי בממריצים התחיל בשימוש רפואי לפני השימוש הלא-רפואי בממריצים. המעבר מהתבגרות לבגרות מייצג תקופת התפתחות חשובה, כי תרופות ממריצות שנרשמים לבני נוער בגלל ADHD חווים ירידה בתסמיני ADHD במהלך המעבר הזה ויכולים להפסיק לקחת את התרופות שלהם ונשארות להם תרופות עודפות שלוקחים בגלל הסחה ולשימוש לא-רפואי. שנית, צעירים רבים שנעשים אחראים על ניהול תרופות ממריצות שלהם בפעם הראשונה, ומספר מחקרים הראו כי שימוש לרעה בממריצים היא תופעה שכיחה מאוד במהלך גיל התבגרות מאוחרת ובבגרות מוקדמת. לבסוף, הרבה מתבגרים העושים שימוש לרעה בממריצים נקבעו כסובלים מבעיות נלוות כמו הפרעת התנהגות, לחצים משפחתיים וסביבתיים, או גורמי סיכון אחרים, אשר שמים אותם בסיכון מוגבר לשימוש לרעה בממריצים ובהמשך התמכרויות.
המחקר הנוכחי מספק ראיות חדשות על שימוש לא רפואי בממריצים, ונמצא כי מתבגרים שדיווחו על היסטוריה כלשהי של שימוש לא רפואי בתרופות מרשם ממריצות (עם או ללא היסטוריה של שימוש רפואי) היו עם סיכויים נמוכים לקבלת תואר אקדמי (4 שנ' לימוד בקולג') וסיכויים גדולים לפתח סימפטומים של התמכרויות בבגרות. במחקר זה נמצא קשר משמעותי בין שימוש לא רפואי בסטימולנטים להשכלה נמוכה (היתה באלה עם וללא התמכרות). בעוד מחקרים קודמים מצאו כי שימוש לא רפואי בסטימולנטים קשור לסיכון מוגבר על ההשלכות לטווח קצר כגון בעיות התמכרות וקשיים לימודיים בגיל התבגרות ובבגרות מוקדמת. המחקר הלאומי הנוכחי הוא ראשון שבחן תוצאות תפקודיות ארוכות טווח בבוגרים.מחקר פרוספקטיבי עתידי יידרש לבחון האם השכלה נמוכה קשורה לשימוש לא-רפואי בסטימולנטים מסמנת תת קבוצה של מתבגרים בסיכון גבוה להתמכרויות ו/או כשלים אקדמיים.
הערותיי: מחקר רציני ראוי, פרוספקטיבי ארוך טווח, פותח בפנינו צוהר על ההשפעות השליליות ארוכות טווח של שימוש לא רפואי בסטימולנטים במתבגרים (גיל 18), עד להיותם בוגרים (גיל 35).מהמסקנות החשובות של המחקר אציין שתיים. אחת, מתבגרים שעשו שימוש לא רפואי בתרופות מרשם ממריצות, 97.3% מהם השתמשו בחומרים ממכרים ולפחות חומר אחד במהלך השנה האחרונה.שתיים, שימוש לא רפואי בתרופות מרשם ממריצות נפוץ בקרב מתבגרים שנרשמו להם בעבר תרופות אלו. לאור זה, עלינו כרופאים מטפלים ב- ADHD להיות ערניים לתופעות אלה, ולהשכיל לדעת להתמודד איתן כנדרש.