תת-אבחון, ואבחון מוטעה של ADHD בילדי דנמרק

חוסר התאמה בין דיווח הורים על התנהגות הילד לבין אבחנת ADHD
Discordance between parent-reported child behavior and ADHD diagnosis, Kathrine Bang Madsen, Uni Denmark, 6th World Congress on ADHD, Vancouver April 2017

דיונים מדעיים ופומביים מתנהלים בשאלה האם הפרעת קשב (ADHD) מאובחנת באופן שיטתי בהתאם לקריטריונים אבחוניים נוכחיים. ישנם דיווחים על misdiagnosis ועל תת-זיהוי של ההפרעה, אולם בעיה זו טרם נחקרה די. במחקר העריכו מידת חוסר התאמה בין התנהגות הילד המדווחת ע"י הורה לבין אבחון ADHD, ודיווחים על מאפיינים חברתיים-דמוגרפיים של ילדים בהם קיימת חוסר התאמה.
במחקר השתמשו במעקב הלידה הלאומי הדני (DNBC), ונערך מעקב של 7 שנים להורים של 51,526 ילדים. ההורים מילאו שאלונים, כולל החוזקה והחולשה בשאלון (SDQ). אבחון ADHD זוהה באמצעות מעקב ברשומות דנית עד גיל 12-14 שנים, והתנהגות ADHD באמצעות שאלונים. הקשר בין מאפיינים סוציו-דמוגרפיים לבין ילדים עם אבחנה לא-תואמת והתנהגות, נבדק באמצעות ניתוחי רגרסיה לוגיסטית.
תוצאות הראו ש 1,373 ילדים שאובחנו עם ADHD, שלושים ותשעה אחוז (39%) לא הראו התנהגות של ADHD. לעומת זאת, מבין 1,028 הילדים עם התנהגות ADHD, חמישים וחמישה אחוז (55%) לא אובחנו ADHD. ילדים עם ADHD שלא אובחנו היו יותר בנות ואלה שחיים באזורים מסוימים במדינה, בעיר הבירה לעומת אזור הדרום. ילדים שאובחנו ADHD למרות התנהגות תקינה,היו יותר באימהות עם מצב סוציו-תעסוקתי גבוה והיו מבוגרות יותר בעת קביעת האבחנה,בעוד בסבירות נמוכה יותר באימהות עם בעיות היפראקטיביות, בהשוואה לילדים שאובחנו עם ADHD והתנהגות תואמת.
המחקר מאשש מחקרים קודמים המציעים קיום תת-זיהוי וגם אבחון מוטעה של ADHD. התוצאות מדגישות את החשיבות של גורמים סוציו-דמוגרפיים המניעים באבחון ADHD. 
הערותיי:
מחקר מעניין מאד המלמד אותנו על שכיחות ADHD בילדים במדינה מתוקנת כמו דנמרק, לאחר שנלקחו בחשבון תת-אבחון ואבחון מוטעה (יתר אבחון).

1)  1,373 ילדים אובחנו ADHD מתוך 51,526 – שכיחות הקיימת כיום 2.66% מכלל ילדי דנמרק.
2) לפי המחקר 39% מ-1,373 מאובחני ADHD לא הראו התנהגות ADHD משמע אבחון יתר 1.04%.
3) משמע לדעת החוקרים לפי הנ"ל שכיחות ADHD בילדים אמורה להיות בפועל 1.62%.

4) 565 ( 55% מתוך 1.028) ילדים היו צריכים להיות מאובחנים ADHD שבטעות קלינית לא אובחנו והם מהווים 1.1% מכלל הילדים במחקר (51,526).
5) כלומר על פי החוקרים בדנמרק אם נגרע את אבחון היתר ונוסיף את תת-האבחון  (1.62% + 1.1%) כך שלפי תוצאות המחקר אזי השכיחות הנכונה של ADHD בילדים בדנמרק היא 2.72%.
6) משמע שכיחות ADHD בדנמרק בילדים בגיל 6 עד 18 שנים היא 2.72% (שכיחות המותאמת לפי תוצאות המחקר). איזה מצב אידאלי! לעומת השכיחות בארץ הנעה בין 10% – 15%.
7) מדוע זה קורה כך? כי במדינות סקנדיביה ומאירופה המערבית, מאבחנים ADHD בילדים רק כשנלוות לה הפרעת התנהגות או הפרעה נפשית אחרת. ואילו ילדים עם קשיי קשב וריכוז הנלוות לה קשיי למידה או לקויות למידה אינם מאובחנים ADHD ויש להם מסגרות לימודיות בבתי"ס עד שעה 17:00 כאשר אחה"צ (אחרי שנותנים להם ארוחת צהריים) מקבלים שעורי למידה בקבוצות קטנות וביחידים מותאמים לצורכי הלימוד של כל ילד.
נ.ב. אני הצעתי לפני כחמש שנים לראש עיר מרכזית (עשירה) להוביל ולארגן תכנית דומה בעיר, במקום שלפחות 10% מהתלמידים עם קשיי למידה יקבלו תרופות.לדאבוני הרב זה לא עניין אותו.

האם טיפול CBT מסייע לסטודנטים עם ADHD?

 

תוצאות טיפול קוגניטיבי התנהגותי בקרב סטודנטים עם ADHD

Cognitive behavioral therapy outcomes in college students with ADHD, Kevin M. Antshel, Professor Psychology Director Clinical Training developmental psychopathology ADHD SYRACUSE UNIVERSITY

סטודנטים עם הפרעת קשב (ADHD) הם ככל הנראה תת-קבוצה נפרדת של הפרעת קשב. לסטודנטים עם ADHD יש כישורים חברתיים פחותים, הערכה עצמית נמוכה, ציונים ממוצעים נמוכים יותר (GPA-Grade Point Average), פורשים מהלימודים לעתים קרובות יותר, כישורי למידה דלים, וסיכויים פחותים לסיים את המכללה מאשר סטודנטים ללא ADHD. לכן יש צורך במאמצים כדי לשפר את התוצאות החברתיות והאקדמיות של סטודנטים עם ADHD.
במחקר זה נכללו 36 סטודנטים עם ADHD שטופלו טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) והיו במעקב על פני תקופה של 2 סמסטרים אקדמיים. הסימפטומים והתוצאות התפקודיות הוערכו ב- 3 נקודות זמן: לפני טיפול CBT, לאחר טיפול CBT אקטיבי, ובמהלך טיפול CBT אחזקתי. 75% מהמשתתפים נשארו במעקב לאחר טיפול האחזקה (6 חודשים לאחר הטיפול).
תוצאות המחקר הראו כי סימפטומים של חרדה, דיכאון ומתח, פחתו כפונקציה של זמן בקרב סטודנטים עם ADHD שהשתתפו ב-CBT. השיפורים נשמרו ברוב התסמינים והתחומים תפקודיים, אם כי נחלשו. נצפו שיפורים בתפקוד החברתי, אך לא נצפה שיפור בממוצע הציונים. דיכאון מיתן את ההשפעה של CBT על ממוצע הציונים, בעוד שהפחתת סימפטומים של דיכאון היה קשור עם שיפור ממוצע הציונים.
מסקנות המחקר הן שנתונים ראשוניים אלה מוסיפים תמיכה בנתונים הקיימים המרמזים שטיפול CBT יכול להיות יעיל עבור סטודנטים עם ADHD. נתונים אלה מציעים מנגנון אפשרי של הפחתת דיכאון, כדי לחקור בניסויים קליניים מבוקרים אקראיים עתידיים.
הערותיי:
עבודה פשוטה הגיונית וייתכן מעשית. במקרים מסוימים ראוי לנסות בקליניקה. מומלץ לסטודנטים.

תפקיד תרופות נוראדרנרגיות בטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)

מה תפקיד תרופות נוראדרנרגיות בטיפול ב- ADHD?
What is the role of noradrenergic drugs in the treatment of ADHD? Jeffrey Newcorn, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry

תיאוריות מובילות על הבסיס הנוירוביולוגי של ADHD מדגישות את התפקיד הבולט של דופמין, ותרופות ממריצות נחשבות יעילות ביותר בגלל ההשפעות הדופאמינרגיות החזקות שלהן. עם זאת, ADHD זה מצב הטרוגני כאשר רשתות עצביות מרובות מעורבות בהפרעה. מנגנונים Noradrenergic תורמים לרגולציה של עוררות ותשומת לב.
חשוב לציין, שכל התרופות הלא-ממריצות עבור ADHD המטרה היא נוראדרנלין. לכן חשוב ללמוד על תרופות נוראדרנרגיות עבור ADHD, וללמוד כיצד להשתמש בהן בצורה הטובה ביותר. על פי תוצאות ניסויים קליניים יש בסיס מדעי לתרופות נוראדרנרגיות בטיפול ב-ADHD, תוך הדגשת מנגנונים נוירוביולוגיים. 
Atomoxetine ואלפא 2 אגוניסטים מאושרים לטיפולים ב- ADHD בארה"ב, קנדה ובאיחוד האירופי, Guanfacine מאושר לשימוש כאשר הממריצים נכשלים או לא מתאימים. בניסויים קליניים נמצא כי לתרופות לא-סטימולנטיות יש אפקט נמוך יותר מאשר תרופות ממריצות. עם זאת, ישנן גם המגיבות מעולה,פחות אופטימלי,או שלא מגיבות.לכן זיהוי תרופות נוראדרנרגיות לטיפול ב-ADHD המגיבות הטובות ביותר שאינן ממריצות הנו חיוני כדי להשתמש בהן היטב. משך ההשפעה של non-stimulants בדרך כלל ארוך יותר מאשר תרופות סטימולנטים הזמינות כיום, ויכולים לשמש יחד עם stimulants במקרים נבחרים, עם יתרונות יחסיים.
מחקרים מראים כי Atomoxetine עשוי להיות שימושי במיוחד בקרב בני נוער עם ADHD + חרדה, ואלה עם הפרעות התפתחותיות (PDDs -pervasive developmental disorders) . נראה כי אלפא-2 אגוניסטים מועילים במיוחד לבני נוער עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), אשר מלווה בהפרעות טיקים ותוקפנות. גם, שני סוגי התרופות נוגדות חרדה.

משמע, לתרופות נוראדרנרגיות יש תפקיד חשוב בטיפול ב-ADHD. בעוד גודל ההשפעה שלהן נמוך יותר מאשר תרופות ממריצות, הן יעילות במיוחד עבור ילדים מסוימים.
הערותיי: 
מחקר שמחזק את הידוע לנו מעבודה הקלינית על אופן שימוש בתרופות נוראדרנרגיות כתרופות נוספות ל- ADHD ביחוד כאשר יש גם הפרעת התנהגות, או חרדה ודיכאון, או תופעות לוואי כמו טיקים, הפרעות שינה, וחסר תיאבון. אני נוהג להשתמש בהם במקרים כנ"ל בהצלחה.

הורות בגיל צעיר למתבגרים עם ADHD

 

הורות בגיל התבגרות ושעורי הלידה בנערות עם וללא הפרעת קשב והיפראקטיביות
Teenage Parenthood and Birth Rates for Individuals With and Without ADHD: A Nationwide Cohort Study Søren D. Østergaard MD, Aarhus University Hospital Denmark, JAACAP

מחקרים קודמים מצאו כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) קשורה להתנהגות מינית מסוכנת, אך עדיין לא ידוע האם מתבגרים עם ADHD נוטים יותר להיות הורים בעת היותם בני נוער. היבט זה רלוונטי מבחינה קלינית, שכן הורות בגיל Vעשרה קשורה לתוצאות שליליות הן להורים והן לילדים. לכן, המטרה העיקרית של מחקר זה הייתה לחקור האם מתבגרים עם ADHD נוטים יותר להיות הורים בגיל העשרה בהשוואה למתבגרים ללא ADHD.
זה מחקר פרוספקטיבי היסטורי המבוסס על נתונים ארציים מרשומה דנית. המחקר כלל את כל אלה שנולדו בדנמרק מ- 1.1.1960 עד 31.1.2001 (N=2,698,052). החוקרים מצאו קשר בין מקרי הפרעת קשב (n 27,479)לבין הורות(ילד ראשון) בגילאי 12-16, 17- 19, 20-24, 25-29, 30-34, 35-39,+40
בהשוואה לאלה ללא ADHD, אלו עם ADHD היו בסיכון גבוה יותר להיות הורים בגיל 12-15 (IRR לבנות: 3.62 [95% CI 2.14-6.13] ולבנים: 2.30 [95% CI 1.27-4.17]) ובגיל 16-19 (IRR לבנות: 1.94 [95% CI 1.62-2.33] ולבנים: 2.27 [95% CI 1.90-2.70]).
תוצאות מחקר קוהורט ארצי מלמדות כי בהשוואה ליחידים ללא ADHD, אלו עם ADHD:
1)  נוטים יותר להיות הורים בעודם בני נוער.        2)  נוטים פחות להיות הורים בכלל.
3)  יש להם ילדים רבים אם הם הופכים להורים.  4)  יש פחות ילדים בממוצע (רק אצל בנים).
מהיבט קליני, ממצא החשוב ביותר של המחקר הוא כי מתבגרים עם ADHD סביר הרבה יותר שיהיו הורים בשנות העשרה שלהם לעומת מתבגרים ללא ADHD. מאחר שהורות בגיל העשרה קשורה לתוצאות שליליות הן להורים והן לילדים, לכן עשויה להיות רלוונטית למקד קבוצה זו עם תכנית התערבות ( חינוך מיני וייעוץ למניעת הריון) כדי לצמצם את מספר ההריונות בגיל ההתבגרות.
הערותיי:
עבודה ראויה ונכונה התואמת את המציאות. הבעיה שבארץ לדאבוני הרב אין סיכוי ליישם את מסקנות המחקר "למקד קבוצות מתבגרים כאלה לתכנית התערבות של חינוך מיני וייעוץ למניעת הריון, כדי לצמצם את מספר ההריונות בגיל ההתבגרות." חבל מאד.

קשר בין דלקת גרון סטרפטוקוקלית לבין הפרעות נפשיות

קשר בין דלקת גרון סטרפטוקוקלית לבין הפרעות נפשיות

Association of Streptococcal Throat Infection with Mental Disorders:Testing Key Aspects of the PANDAS Hypothesis in a Nationwide Study, Sonja Orlovska MD, Copenhagen University Hospital, JAMA Psychiatry May 24, 2017

שאלת המחקר האם דלקת גרון סטרפטוקוקלית קשורה בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) והפרעת טיקים, כהיפותזה שהפרעות נוירו-פסיכיאטריות אוטואימוניות קשורות לילדים עם זיהום סטרפטוקוקלי   PANDAS- Pediatric autoimmune neuropsychiatric disorders associated with streptococcal infection hypothesis.
מחקרים קודמים על קשר זה היו קטנים, והתוצאות היו סותרות. 
מחקר קוהורט מבוסס אוכלוסייה, תוך שימוש בנתונים מרשומות דניות ארציות החל מ-1 בינואר 1996 ועד 31 בדצמבר 2013, עד 17 שנ' מעקב.שרות בריאות לאומי הדני סיפק מידע על אנשים עם רישום של בדיקת סטרפטוקוקוס. ניתוח הנתונים החל ב-1 בינואר 2016 ועד 28 בפברואר 2017. מעקב אחר אנשים נעשה בפיקוח המרכז הפסיכיאטרי הארצי לאבחון של כל הפרעה נפשית, הפרעת OCD או הפרעות טיקים.
תוצאות של 1,067,743 ילדים (מתחת לגיל 18) שנכללו במחקר (519,821 בנות ו-547,922 בנים), 638,265 עברו בדיקה סטרפטוקוקלית, 349,982 מתוכם היו תוצאות בדיקה חיובית לפחות פעם אחת.אנשים עם תוצאת בדיקה חיובית סטרפטוקוקלית היו בעלי סיכון מוגבר לכל הפרעה נפשית, במיוחד של OCD והפרעות טיקים, בהשוואה לאנשים עם בדיקה שלילית לסטרפטוקוקוס. יתר על כן, הסיכון לכל הפרעה נפשית OCD היה גבוה יותר לאחר זיהום גרון סטרפטוקוקלי מאשר לאחר זיהום לא-סטרפטוקוקלי. בכל זאת, אנשים עם דלקת גרון לא-סטרטוקוקוקלית היו בעלי סיכון מוגבר במידה מסוימת להפרעות נפשיות, OCD והפרעות טיקים.
ממצאי מחקר זה מבוסס אוכלוסייה, שזיהומים סטרפטוקוקלי בגרון הגבירו את הסיכון להפרעה נפשית, הפרעת OCD והפרעות טיקים. לעומת זאת, בהשוואה לזיהומים בגרון לא-סטרטוקוקוקלי, הסיכון לכל הפרעה נפשית ו-OCD היה גבוה משמעותי לאחר זיהום סטרפטוקוקלי. המשמעות במחקר זה כי השערת ה- PANDAS נתמכה במידה מסוימת, אך מכיוון שגם זיהומים אחרים הגבירו את הסיכון להפרעות נפשיות, התוצאות יכולות לתמוך גם בהיבטים של המושג האבחוני הרחב יותר של תסמונת נוירו-פסיכיאטרית ילדים אקוטית.
מסקנות מחקר רחב היקף זה שחקר היבטים מרכזיים של השערת PANDAS מצא כי אנשים עם זיהום גרון סטרפטוקוקלי היו בסיכון מוגבר להפרעות נפשיות, בעיקר הפרעות OCD וטיקים. עם זאת, זיהום גרון לא-סטרפטוקוקלי היה קשור גם עם סיכונים מוגברים, אם כי פחות מאשר זיהומים סטרפטוקוקלי עבור OCD וכל הפרעה נפשית.
הערותיי:
מחקר מעניין ומסקרן. בינתיים קשה להסיק ממנו מסקנות לפעולות מניעה ו/או יישום קליני, לשם כך דרושים מחקרים נוספים שיאירו יותר באישוש הממצאים והכוונה לטיפול מניעתי.

תת-קבוצות בספקטרום אוטיזם (ASD) ; סימפטומים של ASD בתסמונת טורט; מהי שכיחות ASD בבנים ובנות

תת-קבוצות הומוגניות בתוך הפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD)

שינוי מסלולים של תסמיני האוטיזם קשור להתפתחות בעיות שפה, קוגניציה והתנהגות
– 
Variation in the Early Trajectories of Autism Symptoms Is Related to the Development of Language, Cognition, and Behavior Problems, Janne C. Visser, JAACAP

מטרת המחקר ליצור מודל של תת-קבוצות הומוגניות בתוך הפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD), המבוסס על מסלולים ראשוניים של תסמיני הליבה, ולאפיין את קבוצות משנה אלו במונחים של תהליכי שפה, קוגניציה, לווי הפרעת קשב והיפראקטיביות, אחרות, והאבחנה הקלינית.
במחקר נכללו ילדים (N = 203) שהופנו לאבחון ASD בגיל 1-4 שנים, שהוערכו בשלוש נקודות זמן במרווחי זמן הנעים בין 9 חודשים ל 3 שנים. ההערכות כללו צעדים סטנדרטיים לאבחון ASD  ,Autism Diagnostic Observation Schedule -ADOSשפה, IQ לא מילולי (NV-IQ), בדיקות נאותות שונות לגיל כרונולוגי/נפשי, ובעיות התנהגותיות שדווחו ע"י הורה בשאלון לפעוטות להערכה חברתית ורגשית, ורשימת פעולות של התנהגות הילד.
תוצאות ניתוח המעקבים עם ציוני ADOS הכוללים הובילו לזיהוי 3 קבוצות יציבות ו2 קבוצות קטנות:
(1) קבוצה חמורה ויציבה (19.5% מהמדגם) – היחידה ללא שיפור ניכר בשפה, ומנת משכל (IQ) לא מילולי נמוך, ובולטים באופן ניכר בעיות בתשומת לב לאורך זמן.
(2) קבוצה מתונה יציבה (21.7%) – עם ממוצע נמוך של NV-IQ.
(3) קבוצה מתונה יציבה (48%) – עם ממוצע יציב של NV-IQ וציונים הגבוהים ביותר לתכונות הקשורות ל- ADHD, ואשר תוצאות אבחונם ASD היה גבוה למרות יציבות ASD בציונים נמוכים.
שתי קבוצות (כל אחת מונה 5.4%) השתפרו: (4) עברו מתוצאות ASD חמורות לבינוניות.
(5) מתוצאות בינוניות עד מתונות, או לא בספקטרום. שתי הקבוצות הללו השתפרו בשפה, במנת המשכל הלא-מילולית (NV-IQ ) ובסימפטומים של ADHD.

תוצאות המחקר תומכות ביציבות גבוהה של תסמיני ASD בדרגות חומרה שונות, אך גם מדגישות את התרומה המשמעותית של תחומים שאינם ASD בהגדרת המסלולים השונים של ASD.
לאור מחקר זה החוקרים ממליצים על הנחיות קליניות אלה:
• מסלולים מוקדמים של שפה, קוגניציה לא מילולית ותכונות הקשורות ל- ADHD תורמים לדרוג של ASD לתת-טיפוסים משמעותיים, שעשויים להקל על מחקרי אטיולוגיה והתערבויות טיפוליות לאוטיזם.
•  תסמינים מוקדמים של אוטיזם, שפה וקוגניציה לא-מילולית קשורים לאוטיזם אך עשויים להופיע במסלולים עצמאיים. תחומים אלה לבדם, אינם אינדיקטורים מהימנים להתפתחות עתידית של אוטיזם.
• היעדר מוגבלות אינטלקטואלית ניתן לקבוע באופן מהימן בגיל צעיר, בעוד במהלך שנות הגן מוגבלות קוגניטיבית צפויה להשתפר,דבר מחייב הערכות קוגניטיביות חוזרות ונשנות עד גיל בי"ס
• מסלולים הקשורים לתכונות הקשורות ל- ADHD ראויים לתשומת לב מיוחדת בילדים צעירים עם ASD או בסיכון ל- ASD, בשל השפעתם הפוטנציאלית על מסלול קליני ותכנון התערבות טיפולית.
• עדיין יש צורך לקבוע אם ילדי ASD עם תכונות הקשורות ל-ADHD, הם סימפטומים הטבועים ב- ASD עצמה, או מתייחסים ל-ADHD כהפרעה נלוות לאוטיזם, או שמא מייצגים פנוטיפ מובהק.
תגובתי: 1. ידוע שאוטיזם (ASD) והפרעת קשב (ADHD) רב המשותף מאשר המבדיל בינהן. לשתי הפרעות אלה יש בד"כ הרבה משותף עם הפרעות נפשיות אחרות,כמו התנהגות, חרדה, דיכאון שינויי מצב רוח, הפרעה טורדנית כפייתית ועוד. בכל הפרעות אלה מעורבים הרבה גנים שבאים לידי ביטוי שונה בתקופות שונות בחיי הילד ובבגרותו.
2. מחקר חשוב מהיבט שהוא מנסה לדרג את הפרעת הספקטרום האוטיסטי על פי דרגות חומרה. כבר לפני כשבע שנים, פרסמתי דרוג שלי להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) על פי דרגות חומרה. (להלן קלסיפיקציה שלי ל- ADHD). זה דבר חשוב מאין כמוהו, כי יש הטרוגניות גדולה בשתי הפרעות אלה קל-מתון-ממוצע-קשה וחמור. כך שלא כל אבחנת  ASD או ADHD בילדים דומה אחת לשניה. לפיכך כל המחקרים שנעשים בארה"ב (מדינה מובילה בתחום) המציינים ADHD באופן כללי ללא סיווג ההפרעה, לוקים בחסר רב וודאי שלא ניתן להסיק מהם מסקנות על טיפולים ותוצאותיהם.
3. באשר למודל תת-קבוצות ל- ASD שמציע המחקר, להערכתי בבסיסו הוא. כיום אני מסכם גם קלסיפיקציה של ASD על פי ניסיוני ובקרוב מצפה לפרסמו. הקלסיפיקציה שלי ל- ASD לוקחת בחשבון התפתחות גורמים אלה המשפיעים על דרוג חומרת ASD: חוסר תפקוד שפתי; בעית תקשורת חמורה; מנת המשכל של הילד, בעית-הפרעת התנהגות; שלוב סימפטומים קשים של ADHD; והפרעה נפשית נלוות כמו חרדה. הגורם העקרי החשוב והמכריע ביותר זו מנת המשכל. אם לילד יש מנת משכל גבוהה, ובטיפול מתאים, הוא יוכל בדר"כ להתגבר על סימפטומים קשים של ASD (אותו דבר גם בילדי ADHD).

 קלסיפיקצית ענתבי ל- ADHD

classification.PNG

סימפטומים של ספקטרום האוטיזם בתסמונת טורט
Autism Spectrum Symptoms in a Tourette Syndrome Sabrina M. Darrow, J of American Academy of Child & Adolescent Psychiatry

תסמונת טורט (TS) והפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD) משתפות תכונות קליניות וייתכן אתיולוגיה חופפת. מחקר זה בחן את שיעורי הסימפטומים של ASD במשתתפים עם תסמונת טורט – TS ואפיין את הקשר בין דפוסי הסימפטומים של ASD ו-TS, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
משתתפי המחקר עם סינדרום טורט (n = 535) ובני משפחותיהם (n = 234) שגויסו למחקרים גנטיים דיווחו על תסמינים של TS, OCD ו ADHD לאחר שהשלימו למלא את שאלון (SRS)
Social Response Scale Second Edition , המשמש לאפיון תסמינים של ASD.
תוצאות השאלון לאפיון תסמינים של ASD במשתתפים עם TS היו דומות לאלו שנצפו בדגימות קליניות אחרות, אך נמוכות יותר מאשר בדגימות ASD (ציון ממוצע של 51 ;SRS SD=32.4). יותר ילדים עם TS עמדו בקריטריונים של אוטיזם (22.8%), בהשוואה למבוגרים עם תסמונת טורט  (8.7%). השיעור הגבוה בילדים היה בעיקרו בשל ציונים גבוהים בשאלון SRS במאפיינים של התנהגות חזרתית ומוגבלת. סך כל ציוני ה- SRS נמצאו בקורלציה עם טורט  (r=0.27) אבססיה קומפלסיבית ( r = 0.37) והפרעת קשב (r = 0.44), והיו גבוהים יותר בקרב ילדים עם פנוטיפ המבוססים על סימפטומים של OCD בהשוואה לאלה עם טיקים בלבד.
מסקנת המחקר הראו כי שיעור גבוה יותר של ASD בקרב ילדים עם TS עשוי להיות מוסבר בין היתר בשל קשיים בהבחנה והבדלה בין טיקים מורכבים ותסמיני OCD לבין סימפטומים של ASD. בדיקה קפדנית של דפוסי הסימפטומים הספציפיים של ASD (תקשורת חברתית לעומת התנהגויות חוזרות) היא חיונית. ללא תלות ב-ASD, ה- SRS עשוי להיות כלי שימושי לזיהוי מטופלים בתסמונת טורט עם ליקויים בתקשורת חברתית, דבר העלול להציב אותם בסיכון לבריונות ולתוצאות שליליות אחרות.