שימוש בקנביס בגיל התבגרות קשור לסיכון מוגבר להופעת חוויות פסיכוטיות בעקבותיו

קשר של תופעות פסיכוטיות בשימוש של טבק או קנאביס במתבגרים

Association of Combined Patterns of Tobacco and Cannabis Use in Adolescence with Psychotic Experiences, Hannah J. Jones, JAMA Psychiatry, January 17, 2018

שאלת המחקר האם דפוסי שימוש של מתבגרים בסיגריות או קנביס קשורים עם הופעת חוויות פסיכוטיות? ממצאי מחקר קוהורט אורכי של 3,328 מתבגרים, הראו שיש ראיות לכך ששימוש בקנביס ובסיגריות קשורים לתופעות פסיכוטיות, זאת לפני התאמה למשתנים. עם זאת, לאחר התאמות משתנים, הקשר לחוויות פסיכוטיות בשימוש בסיגריות בלבד נחלש באופן משמעותי, ואילו בשימוש בקנביס נותר עקבי. משמעות התוצאות, בעוד מתבגרים המשתמשים בקנביס או סיגריות במהלך גיל ההתבגרות נמצאים בסיכון מוגבר להופעת חוויות פסיכוטיות, הקשר של תופעות פסיכוטיות גדול יותר ועקבי עם קנאביס מאשר בעישון טבק.
מחקרים אפידמיולוגיים עד כה היו פחות חזקים לחשש פוטנציאלי מפני השפעות של שימוש בטבק על הופעת פסיכוזה, מאשר במחקרים על שימוש בקנביס. מטרות המחקר לבחון את הקשר בין דפוסי שימוש בסיגריות וקנביס עם חוויות פסיכוטיות שהיו קודם ושבעקבותיהן, ולהשוות את ההשפעות בין דפוסי שימוש אלה. במחקר זה נעשה שימוש בנתוני מחקר אורך של הורים וילדים, שכלל תחילה 14,062 ילדים. הנתונים נאספו מ-6 ספטמבר 1990 עם איסוף מתמשך, והנתונים נותחו מ-8 באוגוסט 2016, עד 14 ביוני 2017. נתוני שימוש בסיגריות וקנביס סוכמו באמצעות ניתוח אורך כדי לזהות שעור השימוש בחומרים הממכרים. נבדק הקשר לחוויות פסיכוטיות בגיל 18 שנים. החשיפה הייתה בשעור ארוך טווח של שימוש בחומרים או חוויות פסיכוטיות מגיל 12 שנים.
בוצעו שיעורים אורכיים בשימוש אצל 5,300 משתתפים (56.1% נקבות) שהיו להם לפחות שלוש פעמים של שימוש בסיגריות או קנביס. לפני ההתאמה למגוון של משתנים אפשריים, נמצאו ראיות חזקות לכך שהשימוש המוקדם של סיגריות בלבד (4.3%), שימוש מוקדם בקנביס (3.2%) שימוש בקנביס מאוחר (11.9%), ושימוש מאוחר בסיגריות (14.8%), יש קשר ישיר להתגברות של תופעות פסיכוטיות, בהשוואה לאלה שלא השתמשו (65.9%). הקשר לחוויות פסיכוטיות בשימוש בסיגריות בלבד נחלש באופן משמעותי, ואילו בשימוש בקנביס נותר עקבי.
במחקר זה, הממצאים מצביעים על כך כי בעוד אנשים המשתמשים בקנביס או סיגריות במהלך גיל ההתבגרות יש סיכון מוגבר להופעת חוויות פסיכוטיות בעקבותיהן, הראיות האפידמיולוגיות הן חזקות יותר באופן משמעותי עם שימוש בקנביס מאשר עם שימוש בטבק. הנתונים היו זמינים עבור 5300 משתתפים (56.1% נקבות).
המודל של 5 קבוצות: סבירות גבוהה יותר לשימוש מוקדם בסיגריות בלבד (4.3%), שימוש מוקדם בקנביס (3.2%), תחילה מאוחרת לשימוש בסיגריות בלבד (14.8%), שימוש מאוחר בקנביס (11.9%), ואלה עם סבירות נמוכה מאוד לשימוש בסיגריות או בקנביס (65.9%). דפוסי שימוש בסיגריות ו/או בקנביס בגילאי 14-17 שנים, וחוויות פסיכוטיות בגיל 18 שנים. נערים בקבוצת שימוש מוקדמת בסיגריות בלבד, אך לא אלה בשימוש מאוחר בסיגריות, היו עם הסיכויים הגבוהים ביותר לתופעות פסיכוטיות בגיל 18 שנים, בהשוואה לאלו שלא השתמשו בסיגריות.
במחקר היו ראיות חזקות לכך שמשתתפים עם שימוש מוקדם בקנביס ואלה עם שימוש מאוחר יותר היו עם סיכויים מוגברים להופעת חוויות פסיכוטיות. משמע יש השפעה מזערית על הקשר לתופעות פסיכוטיות בין התחלה מוקדמת בשימוש בקנאביס לתחילת שימוש מאוחרת בקנאביס. בהשוות שיעורי השימוש בחומרים זה עם זה, היו ראיות חזקות לחוסר השוואה לקשר להופעת חוויות פסיכוטיות בשימוש מאוחר בחשיש בלבד לבין שימוש מאוחר בסיגריות בלבד. לא היו מספיק ראיות כדי לתמוך בהבדל בקשר לחוויות פסיכוטיות בין שימוש מוקדם בקנאביס בלבד לבין שימוש מוקדם בסיגריות בלבד.

לסיכום, המחקר הוכיח כי שימוש בקנביס בגיל ההתבגרות או שימוש בסיגריות קשורים לסיכון מוגבר להופעת חוויות פסיכוטיות בעקבותיהן. קשר זה היה גדול וחזק יותר לקנביס. קשר שנצפה בין שימוש בטבק לבין חוויות פסיכוטיות נוטה להיות מושפע יותר ממאפיינים אחרים של אנשים המפתחים חוויות פסיכוטיות, מאלו של שימוש בקנאביס.
הערותיי: למרות מחקרים כאלה ודומיו, המוכיחים ששימוש בקנביס במתבגרים יש בו סיכון מוגבר לתופעות פסיכוטיות. בארץ מתגאים שאנו מובילים בעולם ואולי היחידים המבצעים ניסיונות למתן קנביס בילדים בגיל 5 הלוקים בהפרעות בתחום הספקטרום האוטיסטי ו/או הפרעות התנהגותיות נפשיות אחרות. זה גובל בחוסר אחריות מדיקו- לגלית לניסוי קנביס בילדים בגיל 5 שנים. אחריות הרפואית לכך היא של משרד בריאות שאישר זאת, שכנראה יש בו גם אינטרסנטים ששיקולים מסחריים עומדים לנגד עיניהם ולאו דווקא רפואיים.
נוכחתי שמשווקי קנביס טוענים ומצהירים שקנביס "מציל חיים" (לו לא הייתי בעצמי רואה ושומע זאת בתכנית טלוויזיה, לא הייתי מאמין שכך נאמר). מסתבר ששוק קנביס שווה מיליארדים רבים, ובארץ האינטרסנטים פועלים במלוא עצמה לתעמולה שיווקית אגרסיבית שנעשית יום יום בכל אמצעי תקשורת, במפגשים רפואיים ובקיום כינוסים רפואיים מיוחדים לזה. במידה מסויימת אפשר לתת קנביס למטרות רפואיות במבוגרים בלבד באופן קפדני ובפיקוח רפואי, אולם מה שקורה כיום עם מחקרי קנביס בילדים עלול לגרום לתוצאות הפוכות ומזיקות. אל לנו להיות "אור לגויים" בייצור ובהפצת קנביס לכל העולם ובכך "לייצר" מיליארדים. העולם לא יאהב זאת. כסף מעוור עיניים.

מודעות פרסומת

שימוש בסמארטפון משפיע לתפקוד יומיומי, חברתי, פרודוקטיביות, דפוסי שינה, ורגשות

התמכרות Smartphone יוצר חוסר איזון במוח, כך עולה ממחקר
Smartphone addiction creates imbalance in brain, study suggests
 November 30, 2017 Radiological Society of North America Meeting

חוקרים מצאו חוסר איזון בכימיה של המוח בצעירים מכורים לסמארטפונים ולאינטרנט, על פי מחקר שהוצג בכנס השנתי של האגודה לרדיולוגיה של צפון אמריקה (RSNA).
מחקר שנערך לאחרונה מצא כי 46% מהאמריקאים אומרים שהם לא יכלו לחיות בלי טלפונים חכמים שלהם. בעוד סנטימנט זה מופרז, יותר ויותר אנשים הופכים תלותיים יותר בטלפונים חכמים ומכשירים אלקטרוניים ניידים אחרים לעדכון חדשות, מידע, משחקים, ושיחת טלפון מדי פעם. יחד עם דאגה גוברת שצעירים בפרט, עשויים לבלות יותר מדי זמן עם טלפונים במקום אינטראקציה עם אחרים, נשאלות שאלות על השפעות מידיות למוח והשלכות אפשריות לטווח ארוך בגלל הרגלים כאלה.
הייאנג סוק סאו, פרופ' לנוירו-רדיולוגיה באוניברסיטת קוריאה סיאול ועמיתיו השתמשו בספקטרום תהודה מגנטית (MRS) כדי לקבל תובנה ייחודית על מוחם של בני נוער המתמכרים לסמארטפונים ולאינטרנט. MRS הוא סוג של MRI אשר מודד את ההרכב הכימי של המוח. במחקר השתתפו 19 צעירים (גיל ממוצע 15.5, 9 בנים) שאובחנו עם התמכרות לאינטרנט או לסמארטפונים וקבוצת בקרה של 19 נערים בריאים מותאמת לגיל ולמין. כחלק מהמחקר, 12 בני נוער מכורים קיבלו 9 שבועות של טיפול התנהגותי קוגניטיבי, מותאם לתוכנית טיפול קוגניטיבי להתמכרות למשחקים.
שאלות חוקרים התמקדו באיזו מידה השימוש באינטרנט ושימוש בסמארטפון משפיע על שגרות יומיומיות, על חיים חברתיים, פרודוקטיביות, על דפוסי שינה, ועל רגשות. ככל שהציון גבוה יותר, כך ההתמכרות חמורה יותר. החוקרים דיווחו כי בבני נוער המכורים היו ציונים גבוהים משמעותית לדיכאון, חרדה, חומרת נדודי שינה, ואימפולסיביות.

החוקרים ביצעו בדיקות MRS לבני נוער המכורים לפני ואחרי טיפול התנהגותי ומחקר יחיד MRS לקבוצת הבקרה למדידת רמות של חומצה גמא (Gama Amino Butyric (GABA, זה נוירוטרנסמיטר במוח המעכב או מאט את אותות המוח, גלוטמט – גלוטמין(Glx) נוירוטרנסמיטר שגורם לנוירונים להיות רגישים יותר מבחינה אלקטרונית. מחקרים קודמים מצאו ש-GABA מעורב במערכות הראייה בבקרה המוטורית, וויסות תפקודי המוח השונים כולל חרדה.
התוצאות של MRS גילו כי בהשוואה לקבוצת הבקרה הבריאים, היחס בין GABA ל- Glx עלה משמעותית בקורטקס הסינגולרי הקדמי אצל בני נוער מכורים לסמארטפונים ולאינטרנט לפני הטיפול. החוקרים מסבירים כי היחס בין GABA לקראטינין והיחס בין GABA לגלוטמט היה קשור קלינית באופן משמעותי לסקאלה הקלינית של התמכרויות לאינטרנט ולסמארטפון, לדיכאון ולחרדה. GABA יותר מדי יכול לגרום למספר תופעות לוואי, כולל ישנוניות וחרדה.
מחקר נוסף נדרש להבין את ההשלכות הקליניות של הממצאים, אך החוקרים סבורים כי GABA הגדל ב gyrus cingulate הקדמי בהתמכרות לאינטרנט ולטלפון החכם עשוי להיות קשור לאובדן תפקודי של אינטגרציה ורגולציה של תהליכי עיבוד קוגניטיבי ורגשי ברֶשֶׁת העצבית. חדשות טובות הן שיחס GABA ל-Glx בנערים מכורים ירד משמעותית או נעשה נורמלי לאחר טיפול התנהגותי קוגניטיבי. החוקרים מסבירים שרמות GABA גבוהות ואיזון המופרע בין GABA לגלוטמט בקורטקס סינגולרי קדמי עשוי לתרום להבנת פתופיזיולוגיה של התמכרויות, והטיפול בהן.

מחקר חדש: תרופות פסיכיאטריות לא נרשמות באופן מוגזם לילדים. האמנם זה כך?

תרופות פסיכיאטריות לא נרשמות באופן מוגזם לילדים – הראה מחקר;
תרופות לטיפול בילדים ובני נוער עם ADHD, ודיכאון – ייתכן ופחות נרשמות

Psychiatric medications are not over prescribed for kids, finds study: Medications to treat children and adolescents with ADHD, depression may be under prescribed, Ryan S. Sultan, Columbia Uni Medical Center, J. of Child and Adolescent Psychopharmacology, Jan 29, 2018

בשנים אחרונות, קיים חשש ציבורי ומקצועי נרחב על דיווחים כי תרופות פסיכיאטריות נרשמות בהגזמה, לילדים ובני נוער בארצות הברית. מחקר חדש מאתגר תפיסה רווחת זו ומנסה להבין טוב יותר חשש זה. חוקרים השוו את שעורי ההיענות לתרופות לשעורי שכיחות הפרעות פסיכיאטריות הנפוצות ביותר בקרב ילדים, וגילו כי חלק מהתרופות הללו ניתנות פחות מהנדרש.
 המחקר נעשה בעזרת ממסד נתונים לאומי למרשמים, בחנו החוקרים מרשמים שנתיים, לשלוש קבוצות תרופות פסיכיאטריות: ממריצים (סטימולנטים), נוגדות דיכאון ותרופות אנטיפסיכוטיות – עבור 6.3 מיליון ילדים בגיל 3 שנים עד 24 שנים. לאחר מכן השוו את דפוסי רישום המרשמים עם שכיחות ידועה של הפרעות קשב וריכוז, הפרעות חרדה, והפרעות דיכאון בקרב ילדים צעירים (3 עד 5 שנים), ילדים גדולים יותר (6-12 שנים), מתבגרים (13-18 שנים), וצעירים (19-24 שנים). זהו מחקר ארצי ראשון המנתח שעורי מרשמים לשלושת סוגי תרופות פסיכיאטריות בקרב בני הנוער.
מדי שנה כ-1 מ-8 בני נוער בארה"ב סובלים מאירוע דיכאון, וכ-1 מ-12 ילדים סובלים מסימפטומים של ADHD. במהלך שנת לימודים, פחות מ-1 מ- 30 ילדים קיבלו מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון, ורק 1 מתוך 20 קיבלו מרשמים ל-ADHD. תוצאות המחקר מראות כי ברמת האוכלוסייה, מרשמים של תרופות ממריצות ותרופות נוגדות דיכאון לילדים ולמתבגרים אינם מופיעים בשעורים הגבוהים מהשעורים הידועים למצבים הפסיכיאטריים שנועדו לטפל בהם. ממצאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם התפיסה כי ילדים ומתבגרים נמצאים יתר על המידה.
דפוסי מרשם פסיכיאטריים הכוללים ילדים בקבוצה הצעירה היוו את המספר הקטן ביותר (0.8 אחוז) של מרשמים לכל תרופה פסיכיאטרית. המתבגרים היוו את המספר הגבוה ביותר (7.7%). מספר המרשמים לממריצים היה הגבוה ביותר בקרב ילדים גדולים יותר (4.6%), כאשר לבנים נרשמו יותר מרשמים מאשר לבנות. מרשמים נוגדי דיכאון עלו עם הגיל והיה הגבוה ביותר עבור צעירים (4.8 אחוזים), במיוחד עבור בנות. מרשמים אנטי-פסיכוטיים הגיעו לשיא במהלך גיל ההתבגרות (1.2%) ונקבעו לעתים קרובות יותר עבור בנים בקבוצת גיל זו.
המחקר הראה גם כי בקרב הצעירים בארצות הברית, דפוסי המרשם של תרופות נוגדות דיכאון וממריצים תואמות באופן כללי את הגילאים האופייניים למניעת הפרעות נפשיות נפוצות. עם זאת, המצב עם תרופות אנטי פסיכוטיות הוא פחות ברור. בהינתן חוסר וודאות קלינית על האינדיקציות המתאימות שלהם, לא ברור אם שיעורי השימוש השנתיים שלהם, שנעו בין 0.1% אצל ילדים צעירים ל- 1% אצל מתבגרים, הם מעל או מתחת לשיעורי ההפרעות הפסיכיאטריות שהמטרה לטפל בהם.
תוצאות אלו מעניקות מידה מסוימת של החזרת הביטחון לאלו המודאגים מהגזמה ברישום תרופות פסיכיאטריות לילדים ולנוער. שיפור הגישה לפסיכיאטרים ילדים באמצעות שירותי ייעוץ ומודלים של טיפול פסיכולוגי משותף עשוי לסייע פוטנציאלית לתת-טיפול, תוך הפחתת הסיכון לתרופות לפני ניסיון מתן טיפולים אחרים. בהכרה שדפוסי מרשם עשויים להשתנות מאז איסוף הנתונים, חשוב להמשיך ולהעריך את תבנית והפצה של תרופות פסיכיאטריות לילדים ומתבגרים בארה"ב.
תגובתי: מחקר עם מסד נתונים גדול ורחב, שכולל כול הגילאים, 4 קבוצות גיל, מפעוטות בגיל 3 שנים עד צעירים בגיל 24. מחקר מלמד אם נבחן אותו היטב, ואז מסקנותיי הפוכות בהסתמך על תוצאותיו. אני מסתייג לחלוטין ואיני מסכים למסקנות המחקר שלאור תוצאותיו קבע כי: "תרופות פסיכיאטריות לא נרשמות באופן מוגזם לילדים וייתכן ונרשמות פחות תרופות לטיפול בילדים ובני נוער עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), והפרעת דיכאון". החוקרים טוענים כי "השוו את שעורי ההיענות לתרופות, לשעורי שכיחות הפרעות פסיכיאטריות הנפוצות ביותר בילדים וצעירים, וגילו כי חלק מהתרופות הללו ניתנות פחות מהנדרש". איני מסכים להנחתם זו. מכיוון שלהערכתי על פי התוצאות יש אבחון יתר ומיותר ולכן אין צורך לטפל בכל הילדים שאובחנו ADHD או דיכאון.
הרי על פי המחקר, מידי שנה מאובחנים עם הפרעות קשב (ADHD)י 8.3% (1 מתוך 12) מכלל הילדים והצעירים, ואילו קיבלו טיפול תרופתי רק 5%; ילדים וצעירים מאובחנים עם דיכאון 12.5% (1 מתוך 8), ואילו קיבלו טיפול תרופתי רק 3.3% (1 מתוך 30). אם כך, סך כול ילדים וצעירים המאובחנית מידי שנה רק בשתי הפרעות נפשיות ADHD ודיכאון הוא 20.8% (8.3%+12.5% בהתאמה) ולדעת החוקרים, היו אמורים כולם לקבל טיפול תרופתי, כלומר 20.8% מכלל הילדים וצעירים, וזה לשתי הפרעות נפשיות בלבד. האם זה הגיוני או נכון? לא ולא. להערכתי לאור ניסיוני, עדיף שנותנים תרופות "פחות מהנדרש" כביכול, מכיוון שקרוב לוודאי יש אבחון יתר להפרעות אלה, כך שברובן אין צורך לטפל. וגם אם אבחון נכון אולם קשיי תפקוד אינם קשים, עדיף לטפל תחילה בטיפול פסיכולוגי עם אפשרות להשיג תוצאות טובות. בארץ, המצב דומה לארה"ב, יש אבחון מיותר ולא נכון של הפרעות קשב (אבחון יתר), וכתוצאה מתן טיפול תרופתי שלא לצורך (טיפול יתר).

חשיפה לבריונות בילדות משפיעה על בריאות הנפש

חשיפה לבריונות בילדות ובגיל התבגרות- משפיעה על בריאות הנפש לטווח ארוך

Concurrent and Longitudinal Contribution of Exposure to Bullying in Childhood to Mental Health, Judy Silberg, Dep. of Psychology, King’s College, London, England JAMA Psychiatry

המחקר בדק את השפעה ארוכת טווח של חשיפה לבריונות בילדות ובגיל התבגרות- על בריאות הנפש, תוך שימוש בהבדלים תאומים כדי לחזק את ההיבט הסיבתי. ממצאי מחקר זה, המבוסס על אוכלוסיות שונות (11,108 תאומים), מעיד על כך שחשיפה בילדות ובגיל התבגרות לבריונות, משפיעה באופן ישיר על תחומים רבים של בריאות הנפש, במיוחד חרדה, דיכאון, מחשבות פרנואידיות, וחוסר ארגון קוגניטיבי. השפעה ישירה זו מתפוגגת או מצטמצמת לאחר 5 שנים.
המסקנות נוסף למניעה ראשונית שמטרתה להפסיק חשיפת הילדות לבריונות, התערבויות מניעה משניות צריכות לתמוך בתהליכי החזרה ולטיפול מוקדם בפגיעות בילדים החשופים לבריונות.
המחקר הראה כי חשיפה לבריונות קשורה עם בריאות נפשית ירודה. עם זאת, המידה שבה הקשר הנצפה משקף השפעה מזיקה ישירה של חשיפה לבריונות על בריאות נפש, נותרה בלתי ודאית, שכן קשרים סיבתיים עשויים לנבוע ממעורבות גנטית וסביבתית (כמו פגיעויות קיימות). חשיפה לבריונות המשפיעה על בריאות נפש מעוררת דאגה, והשלכות להתערבות ראשונית ומשנית.
המחקר  המוגדר "מחקר התאומים המוקדמים", קבוצת מבוססת אוכלוסייה שגויסה מתוך רישומי אוכלוסין של לידות באנגליה ובווילס בין 1 בינואר 1994 לבין 31 בדצמבר 1996. איסוף הנתונים התרחש כאשר המשתתפים היו בין 11 ל 16 שנים מיום 1 בדצמבר 2005, עד 31 בינואר 2013. ניתוח הנתונים נערך מ 1 ינואר 2016, עד 20 יוני 2017. נבדקו מדדי בריאות הנפש בגילאי 11 ו-16 שכללו חרדה, דיכאון, היפראקטיביות ואימפולסיביות, חוסר תשומת לב, בעיות התנהגות, וחוויות דמויות פסיכוטיות כמו, מחשבות פרנואידיות וחוסר ארגון קוגניטיבי. תוצאות של 11,108 תאומים שנכללו במדגם סופי (5,894 בנות ו- 5,214 בנים) היו בגיל ממוצע של 11.3 שנים בהערכה ראשונה ו- 16.3 שנים בהערכה האחרונה. ההבדלים המחמירים ביותר בין שני monozygotic היו עקביים עם השפעה סיבתית בחשיפה לבריונות בגיל 11 שנ' לחרדה, דיכאון, היפראקטיביות ואימפולסיביות, חוסר תשומת לב ובעיות התנהגות. השפעות ירדו עם הזמן. השפעות משמעותיות של חרדה נמשכו שנתיים,לא 5 שנים. השפעות ישירות למחשבות פרנואידיות ולאי-סדר קוגניטיבי נמשכו 5  שנים.
רלוונטיות המחקר שהוא הגדול ביותר שנעשה עד כה כדי לאפיין את השפעת החשיפה לבריונות בילדות על בריאות הנפש באמצעות עיצוב התאמות תאומים רב מידע (נתונים multiscale). המחקר הוכיח באופן ברור השפעה מזיקה ישירה של חשיפה לבריונות בילדות, על בריאות הנפש. ממצאי המחקר מצביעים גם על כך שחשיפה בילדות לבריונות עשויה להיראות באופן חלקי כתסמין של פגיעויות קיימות.
תגובה: בריונות היא צורה מובהקת של התנהגות תוקפנית מכוונת, חוזרת ונשנית, והיא כרוכה בחוסר איזון בין העבריין לבין הקורבן. כמעט 1 מתוך 5 ילדים הוכו על ידי בני גילם. זה כבר לא נחשב עוד להתנהגות נורמטיבית של הילדות, היות שהפרעה בקרב עמיתים היא גורם סיכון משמעותי למגוון רחב של תוצאות שליליות בילדים. מספר המתאבדים והאלימות בקרב ילדים שנאבקו בהבנת התהליכים הסיבתיים הם בעדיפות גבוהה. התנהגויות של הפנמה, בעיות חיצוניות, ביצועים ירודים בבית ספר, סומטיזציה והערכה עצמית נמוכה הם חלק מקשיים מדווחים בקרב ילדים הנאבקים. עם זאת, הבעיות אינן מוגבלות לילדות. מחקרים המבוססים על אוכלוסייה מדגימים השפעה מתמשכת על תוצאות בריאות הנפש בבגרות זמן רב לאחר שבריונות נפסקה. למרות הקשר המוכח, לא ידוע עד כמה בריונות ובריאות הנפש קשורים זה לזה באופן סיבתי.

זיכרון עבודה ודריכות כמו באנדופנוטיפים רב-משתנים קשורים לסיכון גנטי ל ADHD

זיכרון עבודה ודריכות כמו באנדופנוטיפים רב-משתנים קשורים לסיכון גנטי משותף להפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD)

Working Memory and Vigilance as Multivariate Endophenotypes Related to Common Genetic Risk for ADHD, Joel Nigg, Stephen Faraone, Medical Uni NY Upstate,Syracuse

הבנת תפקיד ה-Endophenotypes חיוני עבור מודלים לתהליכי פסיכופתולוגיה. מחקר זה בחן אילו אנדופנוטיפים קוגניטיביים מתווכים באופן סטטיסטי את ציוני הסיכון הגנטי (PGS) לחסר בקשב והיפראקטיביות (ADHD).
למחקר בשיטת בקרת מקרים באמצעות ילדים מתנדבים שגויסו על ידי הקהילה בגיל 7-11 שנים (n = 656, n = 435 ADHD) מתוכם 514 היו ממוצא אירופי הומוגני במודלים העיקריים (ADHD -177    337ללא ADHD). ילדים הוערכו ברב-מידע של האבחון הטוב ביותר כולל אמצעי מעבדה של זיכרון עבודה, עיכוב תגובה, תפקוד ניהולי, דריכות, תשומת לב, עיבוד מידע זמני, ומהירות העיבוד. יצרו משתנים סמויים למדידות קוגניטיביות של המועמדים ומדידת ADHD המדורגות על ידי הורים ומורים. ציוני סיכון פוליגנטיים (PGS) חושבו, תוך שימוש במדגם גלוי של 20,183 ילדים עם ADHD, ו-35,191 בקרות מקונסורציום הגנטיקה הפסיכיאטרית. מדדים קוגניטיביים ששרדו בדיקות מרובות לקשר עם PGS הוערכו עבור גישור עם ADHD באמצעות מודלי משוואה מבנית.
התוצאות היו זהות ביסודן בתת-הקבוצה ההומוגנית של מוצאי אירופה (n = 514) ובמדגם המלא (n = 656). באוכלוסייה אירופאית, PGS היה קשור עם אבחנת ADHD, ומשתני ADHD עם ממדים רבים בדוח הורה, ודוח מורה. השפעת PGS היה מתווך סטטיסטית על ידי זיכרון עבודה, דריכות וערנות.
זו הוכחה ברורה ראשונה מנתונים גנטיים מולקולריים, כי זיכרון עבודה ורגולצית ערנות, מבטיחים אנדופנוטיפים קוגניטיביים ל-ADHD בכל הנוגע לתיווך הסיכון הגנטי מגורמים גנטיים נפוצים.

מחקר חדש מבטיח, להבנת האתיולוגיה של ASD ופיתוח טיפולים חדשים

העתיד למחקר האוטיזם (ASD): גישה דינמית ומבוססת תהליכים
The Future of Autism Research: Dynamic and Process-Oriented Approaches, Paula Fitzpatrick, JAACAP Jan 2018

ליבת הפגיעה בילדים הלוקים בהפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD): חולשה ופגיעה באינטראקציה חברתית ותקשורתית הן מאפייני הליבה של הפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD), אך התהליכים הספציפיים המונחים ביסוד ההפרעה אינם מובנים היטב. למרות מחקרים מקיפים, זיהוי הגורם של ASD, גילוי ליבת הפגיעה, ובידוד המנגנונים היסודיים, קשים להבנה. למרות שהוצע כי הפרעות בקוגניציה חברתית, בעיבוד חושני-מוטורי, ובמוטיבציה חברתית, האתיולוגיה המדויקת של ASD עדיין לא ידועה. חלק מהבעיה יכול להיות בגלל הטרוגניות ניכרת של ASD.גורם חשוב נוסף יכול להיות הסתמכות על גישות מתודולוגיות שאינן מתאימות במיוחד להבנת אינטראקציות חברתיות מורכבות ודינמיות שמתגלות עם הזמן. מתודולוגיות שחוקרות את "התהליך" כאינטראקציות חברתיות מתפתחות,יש בהן הבטחה רבה לספק אמצעים ומדידות עם רזולוציה מוגברת,כדי לזהות טוב יותר את המאפיינים הבסיסיים של ביצועים חברתיים במצבים נטורליסטיים, ולבודד מנגנונים בסיסיים שעלולים להשתבש ב-ASD.
תגובה לגירויים חברתיים זה תהליך דינמי התלוי במשימות ומטלות למצבים שיכולים להשתנות מרגע לרגע. אינטראקציה עם אובייקטים חברתיים דורשת תשומת לב מוגברת, כדי להיות מסוגל לרשום ולעבד את המידע הרלוונטי וכדי להנחות לפעולה, כי אובייקטים חברתיים משתנים בצורה מורכבת יותר ובלתי צפויה, מאשר אובייקטים לא חברתיים. טבע הדינמיקה של אינטראקציות חברתיות דורש מתודולוגיות מחקר עם רזולוצית זמן מספקת כדי לתפוס ולהבין ממדים עדינים של תשומת לב והתנהגות כפי שהם מתפתחים לאורך זמן. גישת דינמיקה של הקוארדינציה- מספקת גישה אחת כזו שמצריכה רישום מתמשך של מדידות התנהגות בזמן שהן מתפתחות, תוך שימוש בטכניקות ניתוח בסדרות זמן כדי לנתח את הדפוסים, המבנה והחוזק של רכיבי המערכת כפי שהם משתנים עם הזמן.
מתודולוגיה זו מצאה כי ילדים ומתבגרים עם ASD מציגים רמות נמוכות יותר של סנכרון בין-אישי. מחקר כזה עשוי להיות המפתח להבנת התהליכים הבסיסיים המונחים ביסוד הבעיות החברתיות ב-ASD,משום שתפקוד לקוי מוקדם בסנכרון חברתי עלול להוביל לקשיים בבניית קשרים חברתיים ורגשיים עם מטפלים, קשיים בלימוד שפה, בהבנה, בהיענות לרמזים חברתיים, ובפיתוח תשומת לב משותפת. גישה כזו בתהליך סדרת זמן מהווה יתרון כי זה אובייקטיבי, וניתן ליישם אותה בכול גיל מינקות ועד לבגרות, ויכולה לשמש כמדדים התנהגותיים וביולוגיים. 
מעקב אחר עיניים הוא תהליך מתודולוגי חשוב נוסף. במהלך ההתנהגות היומיומית, תנועות עיניים מקבצות מידע כדי להנחות התנהגות, וניתוח זמן אבולוציה של תנועות העין מספק מדידה לתשומת לב חזותית.
מחקר של Wang et al (כתב העת JAACAP מינואר 2018) העריכו את תשומת הלב הסלקטיבית בגיל הגן עם ASD כדי לבחון ערכי הלמידה לטווח קצר של אובייקטים חברתיים באמצעות מתודולוגיה של מעקב העין. כדי לתקשר באופן יעיל עם העולם ועם אנשים אחרים, הילד צריך ללמוד אילו אובייקטים בעלי ערך גבוה במצב נתון. כמה אובייקטים צריך ללמוד מהר, בהתאם למצבים לטווח קצר או בהתאם לדרישות המשימה, עם הערך של אובייקטים המשתנים לעתים קרובות באופן דינמי כמו פעולות הדדיות (אינטראקציות) המתפתחות. ערכי אובייקטים אחרים נלמדים על פני תקופה ארוכה יותר שמתמידים ומכלילים להגדרות או למצבים שונים. על פי תורת המוטיבציה החברתית, המעגלים במוח שלנו התפתחו בצורה כזו שהיא משפיעה על בני אדם כלפי אובייקטים חברתיים בעלי ערך סוציאלי גבוה. תיאוריה זו מציעה כי הבעיות החברתיות המופיעות ב-ASD ניתנות להבנה טובה יותר כתוצאה משיבושים בתהליכי מוטיבציה סוציאלית, שיש להם השלכות מרחיקות לכת על ההתנהגות החברתית.

Wang et al מצאו כי ילדים בגיל הגן ללא ASD הראו למידה משופרת של ערך חברתי, בעוד שלילדים עם ASD יש ביצועים דומים עבור ערכי למידה חברתית ולא-חברתית. במילים אחרות, הילדים עם ASD לא הראו השפעה לערכי למידה במצב סוציאלי, ולא השפעה ללמידה ערכית במצב הלא-סוציאלי. הם מצאו גם קשר בין ערכי למידה של מטלות חברתיות ולא-חברתיות לילדים עם ASD, אך לא עבור ילדים ללא ASD. הדגשים של התרומות בעלות ערך של וואנג et al לספרות ASD, שהם השתמשו במתודולוגיה חדשנית, משמעותית לבדיקת ערכי למידה, ובחנוו את התהליך של האופן שבו למידה מעמיקה מתרחשת אצל ילדים עם או בלי ASD.
החידושים המתודולוגיים במחקרו של וונג  רוב המחקרים על ערכי למידה השתמשו בהסתברויות למידה לבדיקה אם ערכי למידה של אובייקטים לא חברתיים, משתנים בהתאם לפרס (תגמול) אם הוא חברתי או לא חברתי. הסתברותיות למידה תלויה בלמידה מהמשוב. על פני סדרה של ניסויים, המשתתפים מוצגים בדרך כלל לזוג גירויים ומתבקשים לבחור מה נכון, ובחירה שלהם מלווה בפרס או עונש. לעומת זאת Wang et al השתמשו בשינוי חדש לבדיקת ערך למידה, ובחנו זאת בקופים, אך לא בילדים. כמה תכונות של מתודולוגיה זו ראויים לציון: ראשית, מעקב העין שימש כמדד לערכי למידה. דבר זה חשוב משום שהתגובה הטבעית המשתמעת אינה מוגבלת לבדיקת ערכי הלמידה רק של אנשים מילוליים בעלי תפקוד גבוה. בנוסף, מעקב העין מספק מדד אובייקטיבי של ביצועים שניתן להשתמש בהם בכול גיל מתינוקות  ועד בוגרים, על פני מגוון רחב של חומרת הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD). יתר על כן, מעקב העין הוא הליך מדידה דינמי המעריך התנהגות כפי שהיא מתפתחת בזמן אמת, במקום למדוד תגובות בדידה. שנית, במקום התצוגות הסטטיות המשמשות לעתים קרובות במשימות של ערכי למידה, Wang et al השתמשו בגירוי דינמי שמציג תמונות נעות ותגמול מותנה. אינטראקציות טבעיות עם אנשים וחפצים הם אירועים שתלויים בזמן ובמקום. תצוגות דינמיות מספקות קרקע בדיקה רלוונטית יותר מבחינה אקולוגית להבנת הלמידה הערכית המורכבת המתרחשת בחיי היום יום. נוסף לכך, למרות שבמחקרים קודמים השתמשו בתגמולים חברתיים או לא-חברתיים לבדיקת ערכי למידה לגירויים לא-חברתיים, ערך למידה עבור גירויים חברתיים או לא-חברתיים בשילוב עם תגמולים לא חברתיים או חברתיים דינמיים (פרקטלים מתפתחים או פרצופים מחייכים).
הבנת תהליך הלמידה  מחקרים מצאו כי לילדים עם ASD יש שיבושים סלקטיביים מדאיגים לגירויים חברתיים, במיוחד פרצופים, ויש חוזקה לילדים עם ASD להעדפת אובייקטים על פנים. עם זאת, ראיות המחקר לא בהכרח מראות תשומת לב מוגברת לאובייקטים. בנוסף, מחקרים מועטים מאוד חקרו את הקשר בין ערך למידה חברתית ולא-חברתית ב- ASD. לא הרבה עבודות חקרו את התהליך של איך לאובייקטים יש ערך עבור אלה עם ASD, והמנגנונים ביסוד תהליך זה, והאם התהליך הוא זהה אצל ילדים ללא ASD. המחקר של Wang et al, ממלא את הפער ומספק ראיות לכך שילדי הגן עם ASD אינם מראים ראיות ללמידה ערכית משופרת עבור פרצופים, כמו ילדים ללא ASD, והם אינם מראים למידה משופרת של ערכים של אובייקטים לא חברתיים כצפוי בדרך כלל. זה ראוי להדגיש כי זה מצביע על כך שבילדים עם ASD אין היעדר השפעה תפיסתית לעיבוד פנים, אלא במקום זאת, הבעיה הבסיסית היא זו עם תשומת הלב.
הקשר של ערכי למידה בין מטלות סוציאליות ולא-סוציאליות בילדים עם ASD אך לא בילדים ללא ASD, מספק כמה תובנות לגבי המנגנונים הבסיסיים בערכי למידה. ואנג וחבריו מספקים ראיות כדי להציע כי בהתפתחות אופיינית, מערכת מעגלי המוח עבור ערך למידה של אובייקטים חברתיים, שונה מהמעגלים עבור ערכי למידה של אובייקטים לא-חברתיים. ערך למידה חברתי יכול לערב את מערכות התגמול ומעגל חברתי. ב ASD, נראה כי מעגל זהה משמש לערך למידה של אובייקטים חברתיים ולא-חברתיים. הסיוע לקידום של ערכי למידה באמצעות מעגלים חברתיים עשויה שלא להתרחש או שלא תהיה שלמה ב-ASD. אין ספק, כי יש צורך זהיר בפרשנות התוצאות, כי הממצאים הם יחסיים וזה המחקר ראשון שדיווח על ירידה בערכי למידה לפרצופים (פנים) בילדים עם ASD. עם זאת, ממצאי מחקר אלה מרגשים ומדגישים את הצורך במחקרים נוספים באמצעות מדדים התנהגותיים וביולוגיים כדי לבודד את ההפרעה המדויקת ב-ASD וקביעת המנגנונים הבסיסיים.
רלוונטיות קלינית וכיוונים למחקר עתידי  היעדר שינויים בערכי למידה הקשורים לגיל לאורך טווח רחב של גילאים (תינוקות עד בוגרים) כפי שדווח ע"י Wang et al הוא חשוב במיוחד לרופאים. ממצא זה מצביע על כך ששיבושים במעגלי המוח התומכים בערכי למידה חברתית מתרחשים בשלב מוקדם של ההתפתחות. לכן, מדידה אובייקטיבית של מעקב אחר ערכי למידה חברתית יכולה להיות סמן מוקדם (ביו-מרקר) לאוטיזם. בנוסף, לאור עקביות תיאורית המוטיבציה של אוטיזם, העדר השפעה ערכית לפנים (פרצוף) בשלב מוקדם מאוד של ההתפתחות יכולה להיות הסיבה הבסיסית לבעיות קוגניטיביות חברתיות המופיעות בילדים עם ASD,ולא בהפרעות בסיסיות בעיבוד קוגניטיבי חברתי עצמו.
מחקר נוסף עם מספר דגימות גדול שיגלה זאת גם, יאפשר טיפולים ממוקדים לתשומת לב כדי לשפר ערכי גירויים חברתיים ע"י הפעלת מעגל חברתי שיכול לספק פריצות דרך בטיפול בכמה מאפיינים עמידים של ASD. אין ספק שיש צורך במחקרים נוספים כדי להעריך מה יהיו התערבויות כאלה.
מחקר נוסף נדרש כדי להפריד בין תרומות של תשומת הלב הסלקטיבית לשם תפקוד המבצע, משום שהמשימה בה השתמשו Wang et al הסתמכה על שניהם. השוואת הביצועים של ילדים עם הפרעת קשב היפראקטיביות ו-ASD או ניתוח הפרעת קשב והיפראקטיביות כמשתנה,עשויים להוות דרכים לטיפול בבעיה זו. בנוסף, המחקר הנוכחי התמקד בלמידה בעלת ערך לטווח קצר, אך יש צורך להרחיב אותו גם ללמידה ערכית לטווח ארוך. יתר על כן, מתודולוגיות של סדרות זמן כדי להעריך את הדפוסים והמבנה של תנועות עיניים כפי שהן מתגלות לאורך זמן במהלך משימות לערכי למידה, יכולות לספק תובנות להבנת מרכיבי תשומת הלב החזותית שיש לשנותם ב-ASD.
לקביעה לאיזה אובייקטים יש לתת עדיפות בתוך הקשר נתון, יש השלכות חשובות למיומנות חברתית. היכולת להקצות במהירות ובדייקנות את תשומת הלב בזמן אמת כדי לחלץ את המידע הרלוונטי, על מנת להחליט איזה אובייקטים סוציאליים ולא-סוציאליים נכונים לאדם הנו קריטי כדי להנחותו לפעולה. שיבושים בעיבוד בסיסי זה ב-ASD עלולים להיות בעלי השלכות מרחיקות לכת להתפתחות אינטראקציות חברתיות ותקשורתיות.
לסיכום, מתודולוגיות מחקר כאלה למעקב אחר תנועות העין, וניתוח בסדרות זמן שהן מדויקות מספיק כדי ללכוד את הממדים הדקים של תשומת לב ויזואלית חזותית, הינן בעלות הבטחה רבה להבנת האתיולוגיה של ASD ופיתוח טיפולים חדשים כדי להצעיד את תחום הפרעה בספקטרום האוטיזם קדימה.

האם יש קשר בין אוטיזם להפרעה מגדרית

"חרדה מגדרית" והפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD) – האם הקשר אמיתי?
Gender Dysphoria” and Autism Spectrum Disorder: Is the Link Real? Jack L. Turban JAACAP, JAN. 2018

נושא זהות מגדרית בקרב ילדים ובני נוער זכה בעשור אחרון לתשומת לב רבה בחברה המערבית, החל בתקשורת, וטלוויזיה פופולרית ואג'נדות חקיקה. במקביל, היו יותר הפניות למרפאות מגדר לילדים, גידול במספר מרפאות מגדר לילדים, וכן עלייה במחקרים קשורים לזהות מגדרית בילדים. לאחרונה, תשומת הלב הולכת וגדלה לקשרים משוערים בין "חרדה מגדרית" (GD) לבין הפרעת הספקטרום האוטיזם (ASD). מושג זה הפך פופולארי במיוחד במסגרת התקשורת. אנשים מסוימים הרחיקו לכת עד כדי כך שטענו כי הזהות הטרנסג'נדרית היא תוצאה של פסיכופתולוגיה בסיסית, כאשר ASD זו דוגמה אחת. מסקנות אלה אינן נתמכות ע"י מחקר קיים, ולא ע"י רופאים קליניים  בפסיכיאטריה של ילדים ובני נוער, יחד עם זאת צריך להיות מודעים לספרות בנושא זה ומגבלותיו.
תומכי הקשר בין ASD לחרדה מגדרית הראו מחקרים המצביעים על שונות מגדרית בין 5% ל-7% מבני הנוער עם ASD בהשוואה לכ-1% בכלל האוכלוסייה.
עם זאת, מחקרים אלה השתמשו בהגדרה של "שונות מגדרית" שאינה מציינת זהות של חרדה מגדרית (GD) או זהות טרנסג'נדרית. לעומת זאת, יש הטוענים כי ASD מיוצג יתר על המידה באלה  עם GD למרות שמחקרים אלה השתמשו בסקלות סימפטומים שאינן בהכרח ספציפיות ל-ASD. זה הוביל למספר תאוריות הקושרות בין שתי התופעות, למרות שאף אחת מהן אינה נתמכת בראיות קונקרטיות. 
לשתי קבוצות המחקר יש מגבלות משמעותיות.
קבוצת מחקרים ראשונה בחנה את השכיחות של שונות מגדרית בקרב בני נוער עם ASD. שלושה מחקרים כאלה פורסמו, אולם באף אחד מהם לא בחנו את הזהות המגדרית בבני הנוער. במקום זאת, שלושה המחקרים השתמשו בפריט אחד מתוך רשימת פעולות ההתנהגות של הילד (CBCL-Child Behavior Checklist) כדי לבחון השונות המגדרית של הילד. פריט 110 ב CBL שואל אם ילד "רוצה להיות המין השני",ואת הפריט ניקדו בסולם Likert עם אפשרויות "לעולם לא", "לפעמים", ו"לעתים קרובות". מחקרים אלה הגדירו קבוצת שינוי מין כמורכב של מי שהוגדר כמו "לפעמים" או ,לעתים קרובות". על אף שאנשים נוירוטיפיקליים עם הפרעת זהות מגדרית (GID כיום GD) נמצאו בסיכון גבוה יותר לאשר פריטים אלו מאשר אלה ללא אבחונים אלה,מדד שאינו ספציפי לאבחנות אלו. זה יהיה לא נכון להציג אנשים אלה טרנסג'נדרים או מתנסים בהפרעה מגדרית (GD), כי בשאלה אין שום ניסיון להעריך את ליבת הזיהוי המגדרי. רבים מאלה יכולים למעשה להיות סיזגאנדריים, עם תשוקות ארעיות בלבד להיות המין השני, אולי בגלל שאיפות לא טיפוסיות מבחינה מינית (ילד שנהנה מבלט, למשל, עשוי "לרצות לפעמים להיות ילדה" באופן מופשט שאינו קשור לזהות מגדרית בסיסית). נושא זה הוא בעייתי במיוחד עבור בני נוער עם ASD אשר נוטים לחשיבה נוקשה. זכר בגיל ההתבגרות עם ASD שנהנה לסרוג, למשל, עשוי לסמן פעילות זו כ"נשית" ולדווח על כך שהוא "לפעמים" רוצה להיות המין השני, כי לפעמים הוא רוצה לסרוג. מתבגר זה יכול להזדהות היטב כזכר ואין לו שום רצון למעבר חברתי, התערבויות הורמונליות, או התערבויות אחרות הקשורות לעתים קרובות עם זהות טרנסג'נדרית. לכן קוראים לחוקרים עתידיים לערוך ראיונות מקיפים עם בני נוער המסוננים בחיוב לפי סולם פעולות ההתנהגות של הילד (CBCL), כדי להבין טוב יותר את טיב האינטרסים שלהם בין המינים. כדי לעמוד בקריטריונים של ה-DSM5 עבור GD, יש ליצור אי-התאמה בין המינים של הילד שנקבע בזמן לידה לבין הזהות המגדרית של האדם, בנוסף למצוקה קלינית משמעותית או לליקוי.
בשלב זה, מחקרים אלה אינם מוכיחים ייצוג יתר של GD בקרב מתבגרים עם ASD

קבוצת מחקרים שנייה של מחקרים נוקטת גישה הפוכה על ידי בחינת שעורי תסמינים של ASD בקרב בני נוער המופנים למרפאות הזהות המגדרית. מספר דיווחים על מקרים הראו כי בני נוער עם ASD אכן יכולים לחוות דאגות הקשורות למין, העלולות לדרוש טיפול מגדרי. מחקרים שנעשו לאחר מכן ניסו ליצור ייצוג יתר של ASD בקרב בני נוער עם GD תוך הסתמכות על שימוש בכלי ASD (כגון סולם היענות חברתית באוטיזם) כדי לחקור התרחשות זו. ממצאים אלו סייעו בקביעה כי בני נוער ומבוגרים עם GD עלולים לחוות ליקויים חברתיים, אך הם אינם קובעים כי לחולים אלו יש אוטיזם ASD. יותר ויותר מבינים שמכשירי סריקה כאלה יכולים להיות לא ספציפיים ל-ASD, כאשר בני נוער הסובלים מבעיות רגשיות או התנהגותיות אחרות, עם סמנים גבוהים יותר בהעדר ASD. ציונים גבוהים יותר צפויים אצל בני נוער עם GD, כי אוכלוסייה זו ידועה עם שיעור גבוה של הפנמת פסיכופתולוגיה. ASD אמיתי הוא הפרעה ביולוגית המבוססת על פגיעה מוחית, המתרחשת בתקופות המוקדמות ביותר של התפתחות, עם גורמי סיכון גנטיים מבוססים, פרדיגמות טיפול אמפיריות,וממצאים קוגניטיביים-נוירו-ביולוגיים.לעומת זאת, ליקויים חברתיים עשויים להיות תוצאה של מספר תהליכים מגוונים. כאשר הליקויים החברתיים האלה הם תוצאה של תהליכים הפיכים או ניתנים לשינוי (כגון יחסים גרועים של עמיתים, סטיגמה סביבתית או חסך רגשי), תסמינים אלו יכולים להיעלם עם הזמן, כפי שמודגם בבירור במחקרים על בני נוער המקופחים מבחינה רגשית. זה מדגיש את החשיבות של גישות אבחון ל-ASD שראוי שיסתמך על מידע אורכי ממספר רב של מודיעים,הערכה התפתחותית חזקה, ושיקול של גורמים הפיכים שיכולים לתרום לדפוסי התנהגות. בנוסף, מודגש כי פרוגנוזה של בני נוער רבים עם גירעונות חברתיים יכולה להיות מבטיחה, משום שאין להם כל קשיים חברתיים קוגניטיביים.
יש לציין כי מחקר אחד בחן את הקשר בין אבחון ע"י DSM-IV ל-GID ול-ASD במדגם קליני של ילדים ומתבגרים, תוך שימוש בראיון אבחוני מקיף יותר להפרעות חברתיות ותקשורת (DISCO), ראיון מבוקר של 2-4 שעות. מחקר זה זיהה ילד אחד (מתוך 52 עם GID) אשר עמד בקריטריונים גם ל-ASD על פי DISCO. מבין 77 המתבגרים עם 6.5%GID עמדו בקריטריונים ל-ASD בהתאם ל- DISCO שאר בני הנוער שהוגדרו בחיוב ל-ASD עברו אבחנה של GID שלא צוין אחרת,ולכן לא ניתן לזהותם כמזהים טרנסג'נדרים.
בדרך כלל, טעות מסוג אחד משנית למדגם קטן, ASD יש סיכוי גבוה יותר לחפש טיפול העדפה מגדרית. יתר על כן, ראוי לציין כי שיעור ASD לילדים במדגם היה בהתאם לנורמות באוכלוסייה. מאחר ש-ASD נחשבת, ככלל, נוכחת מתקופות ההתפתחות המוקדמות ביותר, ההשערה ש- ASD מייצגת יתר על המידה בקרב אלו עם GID צפויה לחזות שיעורים גבוהים יותר בקרב ילדים ובני נוער.
מאחר שלא הייתה קבוצת ביקורת של GID, ישנם מספר הסברים חלופיים שאינם כרוכים ביחסים אתיולוגיים בין GID לבין ASD, כולל שיעורים גבוהים יותר של ASD באוכלוסיות קליניות. ההשערה כי גירעונות חברתיים בקרב מתבגרים עשויה להיות קשורה לאתגרים פסיכו- סוציאליים שאינם קשורים ל-GID, עולה בקנה אחד עם ממצאים אלה, במיוחד משום שהסיכון לדיכאון גדל באופן משמעותי ככל שהצעירים הטרנסג'נדרים מתקדמים מהילדות ועד לגיל ההתבגרות.

לסיכום, המחקר הנוכחי לא קבע ייצוג יתר של GD בקרב אלו עם ASD או הפוך. מחקרים קיימים סיפקו צעד ראשון חשוב להדגיש כי בני נוער עם ASD יכולים לחוות מגוון של חוויות קשורות מגדר עם GD; עם זאת, יש צורך במחקר נוסף כדי להבין אם יש קשר אמיתי בין שתי תופעות אלו. אנו מציינים כי בין אם קיים ייצוג יתר, במקרה, תהיה קבוצה של אנשים עם ASD ו GD אמיתי או זהות טרנסג'נדרית. בהתאם לקווים המנחים הקליניים, יש להתייחס אל צעירים אלה כאל התערבויות דומות של מגדר כמו אנשים נוירוטיפיקליים. בנוסף, מניחים כי בני הנוער עם הזדהות בין-מגדרית, בשל שכיחות גבוהה של לחץ, מיעוט, יחסי עמיתים גרועים ואי-קבלה משפחתית, עשויים להניב ציון גבוה יותר במדדי פגיעה חברתית בשל גורמים סביבתיים הקשורים לעניין החברתי. זה יכול לייצג מצב הפיך, כי לחולים אלה אין את הגירעונות הקוגניטיביים החברתיים המהותיים אשר בבסיס ASD. בנוסף, כל המחקרים בתחום היו אסוציאטיביים. לא היו נתונים המרמזים על כך ש-GD נובע מ- ASD עצמו. עם זאת, המחקר בתחום זה עד היום יצר עניין רב בהבנת חוויות המגדר של בני נוער עם ASD והוא יכול לספק את הדחף לנהל את המחקרים הדרושים כדי להבין באמת את הנרטיבים המגדריים של הנוער עם ASD וכיצד הם יכולים להיות נתמכים בצורה הטובה ביותר.