לילדים עם אוטיזם (ASD) , הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) יש יותר ביקורי רופא ובתי חולים במהלך הינקות עוד לפני שאובחנו, כי דפוסי השימוש של תינוקות אלה בתחום הבריאות הם ייחודיים

Children with autism, ADHD have more doctor and hospital visits during infancy even before being diagnosed, these babies' health care utilization patterns are distinctive, Matthew M. Engelhard, Duke University Medical Center. Journal Scientific Reports, 19   October 2020

ניצול מערכת הבריאות לפני גיל 1 בקרב ילדים שאובחנו מאוחר יותר כסובלים מ-ASD או ADHD
Health system utilization before age 1 among children later diagnosed with autism or ADHD

ילדים המאובחנים מאוחר יותר כסובלים מאוטיזם (ASD) או הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) פוקדים רופאים ובתי חולים בתדירות גבוהה יותר בשנה הראשונה לחייהם מאשר ילדים שמאוחר יותר אינם מאובחנים, דבר המצביע על דרך חדשה לזיהוי מוקדם של מצבים רפואיים אלה. המחקר מספק עדויות לכך שקבלת דפוסי ניצול שירותי בריאות בשנה הראשונה של תינוק מתיעוד רפואי אלקטרוני, יכול לשמש כמפת דרכים לאבחון וטיפול בזמן, כדי לשפר את התוצאות הטיפול.
הפרעת ספקטרום אוטיזם (ASD) משפיעה על כ-1.5% מהילדים בארה"ב והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) משפיעה על כ-11%  מהילדים בארה"ב. תסמיני ADHD קיימים גם אצל עד 60% מהילדים הסובלים מ- ASD. האבחונים קשורים לניצול גבוה יותר של שירותי הבריאות, ובהוצאה גדולה למשפחות.
מחקר זה מספק ראיות לכך שילדים המפתחים אוטיזם והפרעות קשב והיפראקטיביות נמצאים בנתיב אחר כבר מההתחלה. ידוע כי לילדים עם אבחנות ASD, ADHD יש יותר אינטראקציות עם מערכת הבריאות לאחר שאובחנו, אבל מחקר זה מצביע על כך שדפוסי ניצול ייחודיים לשרותי בריאות מתחילים בשלב מוקדם בחיי ילדים אלה. זה יכול לספק הזדמנות להתערבות טיפולית  מוקדמת יותר.
ידוע כי ילדים עם ASD ו- ADHD מאובחנים הרבה יותר מאוחר, כך שהם מפסידים את היתרונות המוכחים שיכולים להביא התערבויות מוקדמות, אמרה ג'רלדין דאוסון, מנהלת מרכז דיוק לאוטיזם ופיתוח המוח במכון דיוק למדעי המוח. בשל האינהרנטיות הפלקסיבילית במוח – הנוירו פלסטיות שלו – גילוי מוקדם והתערבות הם קריטיים לשיפור התוצאות ב- ASD, במיוחד מבחינת השפה והמיומנויות החברתיות.
אנגלהרד ועמיתיו, השתמשו בנתונים של 10 שנים שנאספו מרשומות הבריאות האלקטרוניות של כמעט 30,000 מטופלים, בעיקר במערכת הבריאות של אוניברסיטת דיוק, שהיו להם לפחות שני ביקורים לפני גיל שנה. החולים בקבוצת המחקר כמי שאובחנו מאוחר יותר עם ASD, ADHD, בשני מצבים רפואיים אלה או ללא אבחנה. החוקרים ניתחו לאחר מכן את רישומי השנה הראשונה לאשפוזים, פעולות רפואיות, ביקורי מחלקות מיון דחופות, ופגישות קליניות אמבולטוריות.
עבור הילדים שהתגלו מאוחר יותר באחת מהאבחנות אלה או בשתיהן (ASD, ADHD), לאחר הלידות שלהם נטו לאשפוזים ארוכים יותר בהשוואה לילדים ללא ההפרעות הנ"ל. לילדים שאובחנו מאוחר יותר עם ASD נעשו מספר פרוצדורות גבוהות יותר, כולל אינטובציה וונטילציה, וביקורים אמבולטוריים מיוחדים יותר של טיפול רפואי כמו פיזיותרפיה ורפואת עיניים. לילדים שהתגלו מאוחר יותר עם ADHD נעשו יותר פרוצדורות, ביחוד כולל עירויי דם, כמו גם יותר אשפוזים בבתי חולים וביקורים נוספים במחלקה למיון.
מחקרים מראים שטיפולים להפרעות אלה (ASD, ADHD) פועלים בצורה הטובה ביותר כאשר הם מתחילים מוקדם בחיי הילד. ההבנה שיש אותות/סימנים זמינים בתיעוד הבריאות האלקטרוני של הילד יכולה לעזור להוביל לטיפולים מוקדמים וממוקדים יותר. החוקרים מצפים שבסופו של דבר ניתן לשלב את דפוסי השימוש בשרותי רפואה המוקדמים הללו עם מקורות נתונים אחרים כדי לבנות כלי מעקב אוטומטיים שיעזרו להורים ולרופאי ילדים לזהות אילו ילדים ייהנו הכי הרבה מהערכה וטיפול מוקדמים.
החוקרים אמרו שהם מתכננים לערוך ניתוחים נוספים כדי לחקור בצורה מלאה יותר אילו דאגות בריאותיות ספציפיות הובילו לביקורים נוספים אצל רופא ובבית החולים. רוצים להבין את ההבנות הללו בפירוט רב יותר ולזהות אותן בהקדם האפשרי כדי לוודא שלילדים תהיה גישה למשאבים הדרושים להם, מוקדם ככל האפשר.

הערותיי: אם אכן זה כך, מחקר זה מעשי חשוב ופורץ דרך בתחומו, שניתן לנצלו לשימוש קליני בעידן המחשוב הרפואי. ואם אכן בעזרת המידע הרפואי המצטבר עד גיל שנה ניתן לצפות לעתיד, אזי רצוי בשלב מוקדם לבדוק קלינית ילדים אלה ולטפל בהם מוקדם ככל האפשר.

ילדים להורים צעירים ומבוגרים כאחד חולקים סיכון להפרעות התפתחות עצביות מסוימות

Children of both young and old parents share risk for certain neurodevelopment disorders

 Parental Age and Differential Estimates of Risk for Neuropsychiatric Disorders: Findings from the Danish Birth Cohort. Magdalena Janecka, Seaver Autism Center for Research and Treatment Mount Sinai NY , Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, May 21, 2019

גיל הורים צעיר וגם בגיל המבוגר, בעת ההתעברות, הראו בעבר סיכון מוגבר למספר הפרעות נוירו-פסיכיאטריות אצל צאצאים, כולל ASD, ADHD וסכיזופרניה. מחקר זה מספק עדויות חדשות על הקשר בין גיל ההורות לבין הסיכון ל- TD/CT ו- OCD בילדים, המאמת את הקשרים שדווחו בעבר בין גיל הורים צעיר יותר ל-ADHD לבין גיל הורים מבוגר ו- ASD.

לראשונה, במדגם המבוסס על אוכלוסייה, המחקר הנוכחי מראה כי גיל ההורים קשור לסיכונים דיפרנציאליים להתחלת הפרעות פסיכיאטריות בילדים. תוצאות אלו עולות בקנה אחד עם מודל הכולל מבנה סיכון משותפת ובולט למצבים נוירו-פסיכיאטריים בילדות ומדגישות שיש תרומות ייחודיות של גיל ההורים לסיכון אצל הילדים.
חוקרים בתוכנית טיקים ו-OCD במרכז לאוטיזם למחקר וטיפול פסיכיאטרי אינטגרטיבי (iPSYCH) ביצעו חקירה צולבת על ההשפעות של גילאי האם והאב בעת ההתעברות, להופעת מצבים נוירו-פסיכיאטריים בילדות, תוך שימוש במדגם גדול המבוסס על אוכלוסייה.
קבוצת המחקר הורכבה מ- 1,490,745  יחידים שנולדו בדנמרק בין השנים 1980 עד 2007 עם מידע מפורט על גיל ההורים. במחקר עקבו אחריהם עד דצמבר 2013. מקרים של ASD, ADHD, OCD ו- TD/CT זוהו במרשם המרכזי הפסיכיאטרי הדני ובמרשם המטופלים הלאומי.
באמצעות גישות אלה, החוקרים בדקו במקביל את יחסי הסיכון בין הגיל בהורות למספר מצבים פסיכיאטריים שונים אצל הצאצאים. הם מצאו כי גיל ההורים הצעיר יותר קשור באופן משמעותי לסיכון מוגבר להפרעות קשב/היפראקטיביות – ADHD ולהפרעת טורט/הפרעת טיק כרונית -TD/CT; ואילו גיל ההורים המבוגר יותר היה קשור לאוטיזם – ASD, והפרעה אובססיבית כפייתית – OCD. אולם המחקר מצא כי העלייה בסיכון הקשור לגיל ההורים בעת ההתעברות היא קטנה ואינה אמורה להשפיע על החלטות הפרט לגבי גיל לידת ילדים.
לדברי החוקרת הראשית ד"ר דורותי גריס, חוקרת בכירה ומנהלת תוכנית טיקים ו-OCD בהר סיני, השתמשו בקבוצה לאומית גדולה מאוד של 1.4 מיליון ילדים למחקר זה, דבר שאפשר דיוק רב יותר בבחינת הקשרים המורכבים בין גיל ההורים וסיכון לצאצאים למצבי בריאות הנפש. תוצאות המחקר יעזרו להנחות את החיפוש אחר המנגנונים הספציפיים המשפיעים על הסיכון להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות בילדות.

הערותיי: נעשו מחקרים רבים בנושא זה, כמו מאמר אחרון שפרסמתי באתרי (ראה קישור למחקר בנושא" אימהות צעירות בסיכון גדול יותר ללדת ילדים עם ADHD). פונקציית גיל הורה ייתכן ויכול להוות גורם משפיע קטן שטרם הוכח. בעוד הגורם הגנטי הוא המכריע!! אגב, אם שיולדת בגיל צעיר מאד יכול להיות שזה בגלל שיש לה עצמה בעיה רגשית/נפשית התנהגותית ולכן הכניסה המוקדמת להיריון. כלומר הילד שנולד עם ASD, ADHD, זה בעקבות הגנטיקה מצד האם.

תרופות בשימוש בניהול תחלואות נלוות בקרב בני נוער הסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיזם


Medication Use in the management of comorbidities among Individuals with Autism Spectrum Disorder From a Large Nationwide Insurance Database, Aliya G. Feroe, JAMA pediatrics June 7, 2021

שאלת המחקר: כיצד משתמשים בשנים האחרונות הרופאים האמריקאים בתרופות השונות לניהול סימפטומים ותחלואה נלווית של הפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD)?
ממצאי המחקר הזה מבוסס על אוכלוסייה של 26,722 בני נוער עם ASD בארה"ב שהעריך בדיעבד את התרופות הנפוצות ביותר המשמשות לטיפול בסימפטומים ובמחלות נלוות במהלך 6 שנים. סוג התרופות ותדירותן השתנו במידה ניכרת, בהתאם לתחלואה הנלווית שאובחנה, ושיטת התרופות האישיים השתנו לעתים קרובות בתוך סוגי התרופה לאורך זמן.
המשמעות היא שילדים רבים עם ASD עוברים טיפול במגוון רחב של תרופות על בסיס ניסוי, וכתוצאה מכך משתנים בתכיפות סוגי התרופות לאורך הזמן כשרופאים מנסים לנהל סימפטומים ותחלואה נלוות.

חשיבות המחקר למרות שאין טיפול תרופתי ספציפי להפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD) עצמו, טיפולים התנהגותיים ותרופתיים שימשו להתמודדות עם הסימפטומים והתחלואה הנלווית. הבנה טובה יותר של התרופות המשמשות לניהול מצבים נלווים באוכלוסייה ההולכת וגדלה היא קריטית; עם זאת, רוב המחקרים הקודמים היו מוגבלים בגודל, משך הזמן והיעדר ייצוג רחב. במחקר זה השתמשו במאגר מידע ייצוג ארצי כדי לחשוף מגמות בשכיחות של מצבים משותפים ושימוש בתרופות בניהול סימפטומים ותחלואה נלווית לאורך זמן בקרב אנשים בארה"ב עם ASD.

תוצאות המחקר בקרב 72,226 ילדים עם ASD שנכללו בניתוח (77.7% גברים; גיל [SD] ממוצע, 14.45 [9.40] שנים), פוליפארמצי ( polypharmacy ) הייתה שכיחה, שנעה בין 28.6% ל -31.5%. המרשמים של בני נוער השתנו לעתים קרובות בתוך קבוצת סוג התרופה, ולא בין הסוגים. תדירות המרשם של תרופה ספציפית השתנתה במידה ניכרת, בהתאם לאבחנה המתקיימת ובמקביל של תחלואה נלווית נתונה. מתוך 24 התרופות שנבדקו, 15 תרופות היו קשורות בשכיחות של 15% למצבי הפרעת מצב רוח; ו -11 תרופות היו קשורות בשכיחות של 15% להפרעת קשב וריכוז (ADHD); עבור מטופלים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות, שתי התחלואות השכיחות ביותר היו שילוב של ADHD (11.6%-17.8%) והפרעת חרדה (13.1%-30.1%).

היסטוריה רפואית של ASD
בשנת 2016, כ -1.9% (1 מכל 54) מילדי ארה"ב בגיל 8, אובחנו כסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD), והשכיחות עלתה מאז. צמיחה זו עוררה מאמצים רחבים יותר להבין לא רק את שכיחות המחלה, אלא גם את תחלואה נלווית וטיפולים תרופתיים תואמים. ניהול ASD התמקד בעיקר בהתערבויות התנהגותיות וחינוכיות, המטפלות בחסרונות ליבה בתקשורת החברתית ובדפוסי התנהגות החוזרים על עצמם. למרות שהתערבות תרופתית אינה מיועדת לביטול נכות הקשורה ל- ASD, תרופות יכולות לטפל בסימפטומים של ASD ומצבים המתרחשים במקביל, כולל מוגבלות שכלית, עיכובים בשפה, הפרעת קשב וריכוז (ADHD), חרדה, דיכאון, עצבנות, עצבנות, התנהגות מתריסה והפרעות שינה. לפחות 83% מהילדים והמתבגרים הסובלים מ- ASD בארה"ב סובלים לפחות מהפרעה התפתחותית אחת, ו -70% מראים מצב פסיכיאטרי משותף.
בסך הכל, תרופות פרמקולוגיות המשמשות לטיפול בחולים עם ASD מתחלקות ל-3 קטגוריות רחבות, שכל אחת מהן מבוססת על הסימפטומים ממוקדים: (1) חרדה ורוגז; (2) היפראקטיביות, אימפולסיביות והפרעות קשב וריכוז; (3) הפרעות במצב הרוח וחרדה, כולל הפרעת דיכאון מג'ורי והפרעה אובססיבית-כפייתית.

התרופות העיקריות לטיפול
בהפרעת אוטיזם (ASD) והפרעות קשב (ADHD) הן ביחוד  מקבוצת הסטימולנטים, אנטי פסיכוטיות, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מייצבי מצב רוח, בנזודיאזפינים, אנטי חרדות והיפנוטיות. שיעורי המרשם של תרופות אלו לחולים עם ASD לא נקבעו בבירור . מחקרים מסוימים העריכו כי 30% עד 50% מהחולים עם ASD טופלו בתרופה אחת לפחות. עם זאת, הערכות אלה עשויות להיות לא אמינות מכיוון שהן נגזרו ממחקרים שתלויים בעיקר בסקרי מטופלים; לא שוכפלו לאחר שינויים בקריטריונים לאבחון ASD; ו/או לפני הקמת חוק טיפול במחירים נוחים ושינויים משמעותיים אחרים בכיסוי תרופות מרשם. שיעור המרשמים של ממריצים לטיפול ב- ADHD ו- ASD עלה פי 5 מ-1990 עד 2001

רופאים המטפלים בחולים עם ASD
מתמודדים עם אתגרים של ניהול המחלה העיקרית, כמו גם מצבים רפואיים משותפים, ותיאום עם אנשי מקצוע בתחום החינוך והחברה לספק טיפול הוליסטי. יתר על כן, עיסוק בקבלת החלטות משותפת עם מטופלים ומשפחות לסוג הטיפול  הרפואי ולתמיכה בהם לאורך זמן, יוצר לחצים נוספים לרופאי הטיפול הראשוני. עבודות אחרונות תיארו הפחתה בחשיבות אבחנתית, לפיה הרופאים משלבים בין תכונות ASD של חולים לסימנים של תחלואה נלווית, ולהיפך. התנהגות כזו יכולה להשפיע על סוגי טיפול תרופתי מורכבים לניהול מצבים אלה. משערים כי הקשיים בניהול הולם של הסימפטומים של ASD תורמים לשונות רבה בשימוש בטיפול תרופתי, אפילו עבור חולים שאובחנו עם מצבים משותפים.
מחקרים קודמים על מצבים משותפים ושימוש בתרופות פסיכוטרופיות באנשים עם ASD, אם כי אינפורמטיביים, הוגבלו לאוכלוסיות מחקר אזוריות קטנות יותר. מטרת המחקר הייתה להעריך את עקביות מרשמי התרופות לסימפטומים ולמחלות נלוות הקשורות ל- ASD תוך שימוש בנתוני תביעות ביטוח בארה"ב ולקבוע את היקף האמיתי של הנטל המשני של המחלה ולזהות דפוסים בטיפול תרופתי שיכולים ליידע ​​על טיפול קליני.
מגמות בשימוש בתרופות
בכל שנה נתונה מרבית האנשים קבלו רק אחת מהתרופות שהוערכו במחקר הנוכחי (40.6%), ומספרם יורד שקיבל מרשם של 2 (29.1%), 3 (16.9%), 4 (7.9%) , או 5 (3.4%) תרופות המחקר פוליפארמיה (≥3 תרופות בו זמנית) נע בין 28.6% ל -31.5%.
עבור ילדים שנרשמו לאורך כל תקופת המחקר בת 6 שנים, סוג תרופה בודדת הראו שינוי  תכופות מדי שנה. לילדים  נרשמו תרופות מאותה סוג תרופות (למשל, פלוקסטין הידרוכלוריד לאסציטלופראם אוקסלט) ולאחר מכן עברו לסוגי תרופות אחרים (למשל, מפלוקסטין לאריפיפראזול) או שהופסקו כל התרופות. למרות שונות באנשים הספציפיים שהשתמשו בתרופה מסוימת בכל עת, המספר הכולל של ילדים שקבלו תרופה במחקר זה במהלך שנה נתונה נשאר עקבי יחסית. לדוגמה, המספר הכולל של אלה שקבלו מתילפנידאט עבר מ-832 בשנת 2014, ל-850 בשנת 2015, 899 בשנת 2016, 863 בשנת 2017, ו-838 בשנת 2018. בסך הכל, מספר אלה שקיבלו מתילפנידאט השתנה ב- 0.7% בלבד.
ניתוח תחלואה נלווית והטיפול בהן
בכל קבוצות התרופות השכיחות של הפרעות המופיעות במקביל נעה מאוד, בהתאם לסוג ההפרעה ולתרופות שנקבעו . אצל 2.1% מהאנשים שקיבלו guanfacine, למשל, היה פרק של הפרעה דיכאונית חמורה, ואילו אותו הדבר נכון לגבי 26.4% מהאנשים שקיבלו בופרופיון הידרוכלוריד. באופן דומה, שכיחות הפרעת החרדה נעה בין 6.2% (מאלה שקבלו סודיום divalproex) ל-35.2% (מאלה שקיבלו fluoxetine). הסוג המשולב של הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות הופיע אצל 4.9% מהאנשים עם ASD שטופלו ב- alprazolam עד ל-56.4% שקיבלו dexmethylphenidate hydrochloride. לבסוף, אפילפסיה אובחנה ב-1.1% מאלה שקיבלו אססיטלופרם וב-31.8% שטופלו באוקקרבזפין.
נראה כי מצבים מסוימים המתרחשים במקביל קשורים להרבה מהתרופות שנבדקו במחקר זה. ב-15 מתוך 24 קבוצות תרופות שנבדקו במחקר זה, ל-15% או יותר מהאנשים בקבוצה הייתה הפרעת חרדה לא מוגדרת, נוירוזה של חרדה או הפרעת דיכאון מג'ורי. ב -11 מתוך 24 קבוצות תרופות, ל-15% או יותר מהאנשים הייתה סוג של הפרעת קשב וריכוז (היפראקטיבי, לא קשוב ו/או משולב).
עבור מטופלים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות, תחלואה נלווית נפוצה כללה הפרעות קשב וריכוז מסוג ADHD המשולבות. הפרעות קשב וריכוז מהסוג המשולב היו קשורות ל-17.2% מאלה שלקחו aripiprazole; 17.8% מאלו שנטלו quetiapine ו-11.6% מאלה שלקחו risperidone. הפרעת חרדה הייתה קשורה ל-16.1% מאלה שלקחו aripiprazole;   30.1% מאלה שנטלו quetiapine; ו-13.1% מאלה שלקחו risperidone.
עבור מטופלים הנוטלים ממריצים (סטימולנטים), שכיחות הפרעת קשב וריכוז (ADHD) השתנתה מאוד לפי תרופות וסיווג ADHD. סוג ADHD משולב נקשר לאלה הנוטלים את התרופות הבאות להפרעת קשב וריכוז: אמפטמין (52.2%), אטמוקסטין הידרוכלוריד (43.8%), דקסמתילפנידאט (56.4%), דקסטרואמפטמין (48.0%), ליסדקסאמפטמין דימסילאט (49.1%) ומתילפנידאט (52.9%) ). הפרעת קשב מסוג ADD קשורה בשיעור גבוה של מטופלים הנוטלים אמפטמין (43.3%), אטמוקסטין (42.3%), דקסמתילפנידאט (43.1%), דקסטרואמפטמין (40.0%), ליסדקסאמפטמין (45.6%) ומתילפנידאט (44.1%). לשם השוואה, ADHD מסוג היפראקטיבי, היה קשור לממדים הבאים של אנשים הנוטלים תרופות ל- ADHD: אמפטמין (31.8%), אטמוקסטין (27.7%), דקסמתילפנידאט (34.0%), דקסטרואמפטמין (36.0%), ליסדקסאמפטמין (32.6%) ומתילפנידאט (33.7%).

לסיכום, מסקנות ורלוונטיות מחקר זה הוכיח שונות ניכרת בשימוש בתרופות מרשם על ידי רופאים אמריקאים לניהול סימפטומים ומחלות נלוות הקשורות ל- ASD. ממצאים אלה תומכים בחשיבותו של מעקב מוקדם ומתמשך אחר מטופלים עם ASD ומצבים רפואיים משותפים ומציגים לרופאים תובנה לגבי הטיפולים הממוקדים הנפוצים ביותר לניהול מצבים המתרחשים במקביל. מחקר ומאמצי מדיניות עתידיים הם קריטיים להערכת המידה שבה ניהול תרופתי של תחלואה נלווית משפיע על איכות החיים והתפקוד של חולים עם ASD תוך המשך ייעול ההנחיות הקליניות, על מנת להבטיח טיפול יעיל לאוכלוסייה ההולכת וגדלה.

ספרה של ד"ר גבריאלה בינדר – מי מפחד ממפלצת החושך?

ד"ר גבריאלה בינדר, פסיכיאטרית ילדים ונוער בכירה, בספרה שיצא לאור בימים אלה, מתארת בבהירות וברגישות רבה תוך חדירה לעמקי נבכי בריאות הנפש אצל ילדים ובני נוער והאינטראקציה ביניהם להורים והמטפלים.

ספרה של ד"ר בינדר מהווה יוזמה ברוכה, וייחודית בכך שהיא שתפה בתהליך כתיבת הספר הורים לילדים המתמודדים עם מצבים רפואיים "נסתרים", המתגלים בפניהם ונחשפים אליהם במלוא מובנם, הבנתם, המודעות וההכרה, ובעקבות זה מקל על הטיפול והשגת תוצאות הטובות.

ד"ר בינדר אינה פוסחת, בחלקו השני של ספרה, לשתף אותנו במידע קליני מעשי ונהיר על מחלות הנפש בילדים,  תהליך אבחונן והטיפול בהן, לאור ניסיונה הקליני העשיר רב השנים. זה כלי עזר לרופאים, מטפלים ולציבור הרחב שיגלה בו עניין.

קראתי את הספר בעיון רב ובסקרנות רבה וציפיותיי, מהיכרותי האישית את ד"ר בינדר, התאמתו. הספר מומלץ לקריאה ולעיון של כל אדם, כי אין איש שלא נתקל במחלה בבריאות הנפש בסביבתו הקרובה. ספרה של ד"ר בינדר יפתח בפניו ולו צוהר למחלות הנפש בילדים, מזווית ראייתה המפוכחת של ד"ר בינדר. קריאת הספר תהיה לעזר רב לו וגם למתן תמיכה בחולה שבקרבתו.

ד"ר בינדר ראויה לתודה עמוקה וברכה, על ההשקעה הרבה וגילוי נחישות התמדה בהוצאת ספרה, המהווה תרומה ייחודית לתחום בריאות הנפש בילדים.

הערכת תרופות להפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), החמרת תסמינים והתאבדויות אצל ילדים

Evaluation of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Medications, Externalizing Symptoms, and Suicidality in Children
Gal Shoval; Elina Visoki,; Tyler M. Moore; Grace E. DiDomenico; Stirling T. Argabright; Nicholas J. Huffnagle; Aaron F. Alexander-Bloch; Rebecca Waller; Luke Keele; Tami D. Benton; Raquel E. Gur; Ran Barzilay[S1] , JAMA Network Open. 2021;

 שאלת המחקר האם יש קשרים בין טיפול תרופתי, הפרעת קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD), סימפטומים מחצינים והתאבדויות בילדות (מחשבות או ניסיונות אובדניים)? שיעורי ההתאבדות בילדות (מחשבות אובדניות או ניסיונות) גדלים, והפרעת קשב ריכוז/ היפראקטיביות (ADHD) ותסמינים קיצוניים הם גורמי סיכון נפוצים הקשורים להתאבדות. יש צורך בנתונים נוספים כדי לחקור את הקשר בין טיפול תרופתי ל- ADHD לבין התאבדות ילדים. זה מחקר עוקבה זה של 11,878 ילדים במדגם גדול ומגוון בארה"ב של ילדים בגילאי 9 עד 11 שנים.
ניתוח הנתונים בוצע מנובמבר עד דצמבר 2020 הראה כי לסימפטומים מחצינים יש קשרים צפויים לאובדנות. טיפול תרופתי ב- ADHD היה קשור לפחות אובדנות אצל ילדים עם תסמינים קיצוניים, במיוחד בקרב אלה עם נטל סימפטומים ניכר, הן בתחילת המחקר והן בהערכת המעקב לאחר שנה. משמעות ממצאים אלה מצביעים על כך שילדים עם תסמינים קיצוניים ניכרים, השימוש בתרופות ADHD עשוי להיות קשור פחות לאובדנות, בנוסף ליתרונות הקליניים הידועים של הטיפול בסימפטומים מחצינים.
חשיפות אסוציאציות עיקריות ואינטראקציות של תסמינים קיצוניים [תסמיני היפראקטיביות של ADHD, התנגדות מתריסה (ODD) והפרעת התנהגות (Conduct Disorder)] וטיפול תרופתי ב- ADHD (מתילפנידאט ונגזרות אמפטמין, α-2-אגוניסטים ואטומוקסטין) בהערכה בסיסית.
התוצאות והמדדים העיקריים: ילדים דיווחו על אובדנות (בעבר ובהווה בתחילת המחקר; והערכה נוכחית). משתנים היו גיל, מין, גזע/מוצא, השכלה של הורים, מצב משפחתי וטיפול תרופתי פסיכיאטרי לילדים (תרופות נוגדות דיכאון ואנטי פסיכוטיות).
התוצאות בקרב 11,878 ילדים בהערכה הבסיסית (ממוצע גיל 9.9 שנים; 6,196 בנים [52.2%]; 8,805 גזע לבן [74.1%]), 1,006 (8.5%) טופלו בתרופות ADHD ו- 1,040 (8.8 %) דיווחו על אובדנות בעבר או בהווה. סימפטומים קיצוניים סימפטומים) היו קשורים לאובדנות. שימוש בתרופות ADHD היה קשור פחות לאובדנות בקרב ילדים עם יותר סימפטומים מחצינים – אינטראקציה משמעותית בין סימפטומים לתרופות, כך שאצל ילדים שלא קיבלו תרופות ADHD, היה קשר בין סימפטומים מחצינים יותר לאובדנות; עם זאת, לילדים שקיבלו תרופות ל- ADHD, לא היה קשר כזה. הקשר עם תרופות נותר גם כשהוא מכוון למספר משתנים, כולל גורמי סיכון והגנה לאובדנות, ושוכפל במעקב אורך של שנה.
מסקנות ורלוונטיות של ממצאי במחקר זה מצביעים על כך שטיפול בתרופות ל- ADHD קשור לפחות אובדנות בקרב ילדים עם תסמינים קיצוניים ניכרים וניתן להשתמש בהם כדי ליידע אסטרטגיות למניעת התאבדות בילדות.
בסקירת הספרות התנהגות אובדנית מהווה דאגה מרכזית לבריאות הציבור בקרב ילדים ברחבי העולם, עם שיעורי עלייה מתמשכים. הכרח קריטי לזהות סיכונים הניתנים לשינוי ופקטורים מגנים. ADHD זו הפרעה המאובחנת בדרך כלל במהלך הילדות, עם שיעורי שכיחות של 5% עד 7% ברחבי העולם בקרב ילדים בגילאי בית ספר. הפרעת ADHD קשורה למספר תחלואות פסיכיאטריות מרובות, כולל מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות, והתאבדות שהושלמה, גם לאחר שליטה על הפרעות נפשיות נלוות אחרות. באופן דומה הפרעות מחצינות אחרות (למשל הפרעת התנגדות מתריסה [ODD] והפרעת התנהגות [CD]) הם גורמי סיכון להתנהגות אובדנית, במיוחד במהלך שנות לימוד בבי"ס יסודי.
מחקרים אחרונים בדקו את הקשר בין טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז (ADHD) לבין התנהגות אובדנית. מחקרים מבוססי אוכלוסייה רחבי היקף 4-27 משוודיה, טאיוואן וארה"ב הצביעו על כך שתרופות פסיכו-סטימולנטים, במיוחד מתילפנידאט, עשויים להיות קשורים להתנהגות אובדנית פחות בקרב חולי ADHD. עם זאת, מחקרים אלה הסתמכו על רישומים לאומיים או תביעות ביטוח עם פירוט מוגבל בפנוטיפ קליניים, כולל חומרת הסימפטומים ומשתנים אחרים הקשורים לטיפול תרופתי והתאבדות, כגון מצב סוציו-אקונומי וסביבת הבית ובית הספר . לפיכך, יש צורך בנתונים נוספים. על הרלוונטיות הפוטנציאלית של השימוש בתרופות ADHD בילדים,העולה בעולם, למניעת התאבדויות.
המטרה העיקרית במחקר הנוכחי הייתה לקבוע את הקשר בין טיפול תרופתי ל- ADHD לבין רעיונות אובדניים בילדים או ניסיונות התאבדות בקבוצת אורך גדולה ומגוונת ממחקר ההתפתחות הקוגניטיבית של המוח במתבגר (ABCD) . 11,878  ילדים גויסו בגילאי 9-10 שנים . השערות החוקרים היו שהחמרת סימפטומים ותרופות ל- ADHD יהיו קשורות באופן עצמאי עם סיכוי גבוה יותר לדווח על התאבדות בתחילת המחקר ובמעקב של שנה אחת. יתר על כן, מכיוון שתרופות ADHD נקבעו כיעילות לטיפול בסימפטומים קיצוניים (הקשורים ל- ADHD), שיערכו אינטראקציה, כך שטיפול תרופתי ב-ADHD ימתן את הקשר בין תסמינים קיצוניים לסיכון להתאבדות הן בהתחלה והן בהערכות המעקב של שנה אחת.

לסיכום, במחקר זה נמצא כי טיפול תרופתי ב- ADHD קשור בפחות אובדנות בקרב ילדים עם נטל סימפטומים קיצוני גבוה, באופן שווה לשני המינים. לדעת החוקרים, הממצאים המדווחים במחקר עשויים לספק השלכות מיידיות ומעשיות לצמצום פוטנציאלי של התאבדות ילדים. בהתחשב בשכיחותן הגבוהה של הפרעות מחצינות בקרב ילדים, כולל ADHD, ODD, CD, קריטי לייעל את ההתערבויות הפסיכו-חינוכיות והטיפול התרופתי לשינוי מסלולי התפתחות שליליים אחרים ולשיפור התוצאות התפקודיות והקליניות.

חשיפה של מתבגרים לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית- קשורים לבעיות התנהגויות של ADHD

Adolescent exposure to endocrine-disrupting chemicals linked to ADHD behaviors
Jessica R. Shoaff, Harvard Medical School

מחקר חדש שפורסם ב- JAMA מצא כי חשיפה לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית, במיוחד פתלטים (phthalates) קשורה להתנהגויות של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)  בקרב מתבגרים.
ישנן עדויות הולכות וגוברות כי חשיפה לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית (EDC -endocrine-disrupting chemicals), כגון פתלטים ופנולים (phenols), עשויה להיות קשורה להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), פתלטים ופנולים נמצאים בשימוש נרחב במוצרי צריכה, כולל ציוד לעיבוד ואריזת מזון, מוצרי טיפוח אישי (למשל, קוסמטיקה וניחוחות) ותרופות, וכתוצאה מכך חשיפה בכל מקום. אף על פי שמחקרים אפידמיולוגיים דיווחו על קשר בין חשיפה טרום לידתית ובילדות מוקדמת לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית ((EDC , לבין התנהגויות דמויי ADHD, אך מעט מחקרים בחנו את הקשר של חשיפה לכימיקלים אלה במהלך גיל ההתבגרות, לבין התנהגויות דומות ל- ADHD.
חשיפה לכימיקלים המשבשים אנדוקרינית EDC במהלך גיל ההתבגרות עשויה להזיק במיוחד בגלל התפתחות מוחית קריטית בתקופה זו, שרבים מהם קשורים לשינויים תפקודיים ומבניים במוח, בנוסף להתפרצות בעיות התנהגות שנראה שהם נגרמים כתוצאה משינויים הורמונליים. החוקרים קבעו במחקר זה כי חשיפת EDC בגיל ההתבגרות מילאה תפקיד בהתפתחות התנהגויות הקשורות ל-ADHD.
החוקרים אספו נתונים של 205 מתבגרים שנכללו בקבוצת הלידה הפוטנציאלית המתמשכת, the New Bedford Cohort. המשתתפים עברו בדיקות התפתחות עצביות וסיפקו דגימות שתן נקודתי. החוקרים ביצעו ניתוחים סטטיסטיים תוך שימוש בניתוח מדדים חוזרים ונשנים עם מודלים מוגדרים של רב משתנים בכדי לבחון את הסיכון היחסי המותאם להתנהגויות הקשורות ל- ADHD בגלל חשיפה ל- EDC. הם כימתו את ריכוזי  הסמן הביולוגי בשתן של EDC או המטבוליטים שלהם, כמו paraben, phenols, phthalates and triclocarban, ויצרו אמצעי חשיפה מסכמים ששילבו ריכוזים של סמנים ביולוגיים עם סוג כימי משותף, מנגנון פעולה או מסלול חשיפה. יתר על כן, החוקרים העריכו התנהגויות הקשורות ל- ADHD הכוללות עד 14 מדדים מרשימת הבדיקות ההתנהגותיות שהושלמו על ידי הורים ומורים באמצעות סולם Conners Attention Deficit  ומערכת הערכת ההתנהגות לילדים. הם דירגו ציונים בכל אינדקס כדי לזהות משתתפים שהציגו בעיה התנהגותית משמעותית, שהוגדרה על ידי ההנחיות הפרשניות של כל קנה מידה.
התוצאות הראו של 82 (40%) מהמשתתפים היו ציונים המייצגים בעיית התנהגות משמעותית, ו- 39 (19%) קיבלו אבחון ADHD. כל עלייה של פי שניים בסכום הריכוזים הפתלטים האנטי אנדרוגניים נקשרה לעלייה של 1.34 בסיכון לבעיות התנהגות משמעותיות הקשורות ל-ADHD. יתר על כן, כל עלייה כפולה בסכום הדיכלורופנולים נקשרה לסיכון מוגבר של 1.15. משתתפים בנים נטו להציג אסוציאציות חזקות יותר, אך החוקרים ציינו חוסר דיוק ביחס להבדלים ספציפיים למין.
הערותיי: אמנם לדעת החוקרים לזיהוי גורמי סיכון סביבתיים עבור ADHD יש חשיבות רבה לבריאות הציבור, וממצאים אלה לדעתם תורמים תובנות חדשות לגבי התוצאות הנוירו-התנהגותיות המזיקות עם חשיפה ל- EDC בגיל ההתבגרות. אולם עדיין להערכתי הקלינית הגורם להופעת הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים ומתבגרים הוא כולו גנטי משפחתי וגורמים סביבתיים לסוגיהם השונים עלולים להחמיר את הפרעת ADHD או לחלופין יכולים להקל על ההפרעה. זו העובדה שאני נוכח בה בקליניקה מאז התחלתי לעסוק בתחום לפני כ- 18 שנים, והבהרתי אותה פעמים רבות מאד באתרי לאורך השנים.

הפרעות קשב/היפראקטיביות (ADHD) ואימפולסיביות: מטרות פוטנציאליות חדשות לגישה לטיפול בהפרעות נוירו-פסיכיאטריות

ADHD and impulsivity: New potential targets to approach treatment neuropsychiatric
disorders Vicent Casadó, Faculty of Biology and the Institute of Biomedicine University of Barcelona, journal Pharmacological Research, September 23, 2021  

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Pharmacological Research מתאר את קיומו של קומפלקס שנבנה על ידי קולטני דופמין ונוראדרנרג'יק שיכול להוות מטרה טיפולית בעלת עניין פוטנציאלי להתמודדות עם הפרעת קשב/היפראקטיביות (ADHD) ואימפולסיביות.
מחקר פרה -קליני, בוצע על ידי קבוצת המחקר בנושא נוירו -פרמקולוגיה מולקולרית, מהפקולטה לביולוגיה ומהמכון לביו-רפואה של אוניברסיטת ברצלונה (IBUB). משתתפים נוספים מכוני הבריאות הלאומיים (NIH) של ארצות הברית והמכון לחקירה בהנדסה גנטית וביולוגיה מולקולרית בארגנטינה.
הגן מסוג קולטן דופמין מסוג 4 (DRD4) מציג פולימורפיזם גנטיים שונים אשר נקשרו בביבליוגרפיה המדעית להבדלים אישיים הקשורים לתכונות אישיות והפרעות נוירו-פסיכיאטריות. המחקר מתאר קשר בין ביטוי הגן המקודד את הגרסה של הקולטן של דופמין D4.7 ו- ADHD או הפרעות בשימוש בחומרים  ממכרים (SUD).
התוצאות חושפות קשר בין הגן המקודד ל- adrenoceptor α2A לבין ADHD. ממוקמים בנוירונים הפירמידליים של קליפת המוח הקדם חזיתית, קולטני האדרנוספטור (α2AR) הם היעדים התרופתיים העיקריים המקדמים על ההשפעות הטיפוליות של תרופות הפסיכו-סטימולנטים, כגון מתילפנידאט או גואנפצין – המשמשים בהם לטיפול ב- ADHD.
השימוש בקטכולמינים – נוראדרנלין ודופמין, כמו גם בתרופות סינתטיות – בפרוטוקול המחקר חשף את קיומם של הבדלים בזיקה ובאותות בהתאם לגרסה של קולטן D4 של דופמין היוצר את הקומפלקס הטרומרי עם קולטני α2A.
לסיכום, המחקר מראה כי האינטראקציה השלילית המתבססת פיזיולוגית בין שני הקולטנים הללו – בעל תפקיד מכריע בשליטה על אימפולסיביות ותשומת לב – אינה מתרחשת כאשר האדם מבטא את הפולימורפיזם ה"נורמלי" של D4.7R. וריאנט זה, אשר יכול להיות קשור גם לקולטן האדרנרגי α2AR, פועל כ"אורח אבן" פשוט, אך אינו מסוגל לווסת אותו, מצב שמוביל לעודף אימפולסיביות.

נקודת מבט חדשה לפיתוח תרופות עתידיות לטיפול בהפרעות נוירו-פסיכיאטריות

כ-40% מהתרופות המשווקות כיום מכוונות לקבוצה הרחבה של החלבונים במשפחת GPCR, המהווים מוקד מרכזי במחקר ביו -רפואי ותוכניות פיתוח תרופות חדשות. עם זאת, למרות נוכחותם הגבוהה של תרופות אלו בשוק, ההצלחה הטיפולית של תרופות ממוקדות GPCR אינה מוחלטת. החוקרים סבורים כי הדבר מוסבר בכך שרוב האסטרטגיות העדכניות לפיתוח תרופות רואות GPCR כישויות מונומריות ואינן לוקחות בחשבון לקשר GPCR במתחמים הטרומרי.
המאמר שפורסם במחקר פרמקולוגי מתאר לראשונה הטרומר חדש בין קולטני GPCR ומציג תוצאות חדשניות בעלות עניין רב בנוירו-פרמקולוגיה. קו עבודה זה יכול לסייע בניתוב מוקד לתוכנית של טיפולים תרופתיים חדשים לטיפול בהפרעות נוירו-פסיכיאטריות. קשור לאימפולסיביות והפרעות קשב והיפראקטיביות בהשתתפות שני בני משפחה זו: קולטני α2AR ו- D4R.

מה הסיבה להופעת טיקים רבים בילדים ובני נוער בעת הקורונה

לאור שאלה ודיון שהתעורר בקרב רופאים, אציין בקצרה מספר תובנות לאור הניסיון הקליני שלי, על הסיבות להופעת טיקים רבים בילדים ובני נוער בתקופה זו ובעת הקורונה:
1)  הטיקים בילדים לסוגיהם נגרמים בעיקרם ומופיעים בעקבות:
א) רגישות, פגיעות, לחץ, תדמית עצמית נמוכה, חוסר בטחון עצמי, חרדה, דיכאון; 
ב) גורמים סביבתיים כמו לחצים בלימודים, קשיים חברתיים, והתנהלות משפחתית לא מתאימה; 
ג) במצבים רפואיים נוירולוגים ונפשיים, כמו הפרעת קשב, הפרעה בספקטרום אוטיזם, חרדה כללית ועוד.
ד) צריך להזכיר גם כן שבתקופה הזו בעידן משחקי המחשב ומשחקי "טיק טוק" – הטיקים עלולים להתגבר.
2)  לפיכך, אין פלא שכיום בתקופת זו ובעת הקורונה רואים ילדים רבים עם טיקים.
3)  בילדים ובני נוער "רגישים ופגיעים" אופיינית יותר תופעת הטיקים אשר חוזרת ונשנית.
4)  הטיקים הרגילים הנובעים מלחץ בלימודים וחרדה חברתית, בדרך כלל נחלשים ונעלמים כאשר המצב נרגע, ועם התנהלות נבונה ומתאיצה של הסביבה המשפחתית התומכת.
5)  מחקרים בהרחבה בנושא הטיקים (כולל טורט) והטיפול בהם, הכללתי בפרק מיוחד באתרי, שקישור אליו צרפתי להלן –>הפרעת טיקים

בתוך עמי אני חי, מהרהורי הזמן הנוגים, ושתי הגיבורות שלי

את מי "הכילו" הפעם, או במובן ישיר את מי "הפקירו" כעת.
בעת הזו נשמעות בתדירות גבוהה צפירות אמבולנסים הולכות ומתגברות ככל שמתקרבות לשכונת מגוריי. הן מחרישות אוזניי בעוצמתן , ואילו אני בלחישות מהרהר לעצמי, מי הנפגע הבא בתור הפעם בקרב האוכלוסייה המבוגרת משכונתי המסיעים אותו לבית חולים לדרכו האחרונה. את מי "מכילים" הפעם, או במובן ישיר את מי "מפקירים" הפעם.
לא יתכן, לא מגיע להתנהל כך מול המבוגרים, הפסיקו "להכיל/להפקיר" אותן/ם.
שמא זה מיועד הפעם לאיש זקוף קומה, איש טוב עדין רגיש ידידותי ולבבי, שלא ראיתיו מאז תחילת מגיפת הקורונה לפני כשנה וחצי. הייתי פוגש אותו מידי בוקר בהליכתי בשדרות סביב השכונה בה אני גר (אזורי חן החדשה ת"א), הולך עם שני כלביו הקטנים. כך הכרתי אותו וסיפר לי סיפור חייו ופעילותו, בצניעות רבה ובקול כנוע,כאשר אשתו סעודית קשה בבית עם מטפלת. אני מתפלל למענו, בכל צפירת אמבולנס אימתנית, אני ממלמל לעצמי, לא זה לא אליו,לא יתכן, לא מגיע לו, אל "תכילו" אותו.
אני מתפלל שאחד מהאמבולנסים לא הוזעק לאישה נוספת שהכרתי בגינת השכונה הסמוכה לביתי, שם יש מתחם לכלבים, ובקרבתו מתחם למתקני ספורט שאני נוהג להתאמן בו. האישה בת 60 לערך נהגה לפקוד את המקום מידי יום עם כלבה הגדול הנאמן. ואני נהגתי לדובב אותה ונוכחתי באישה נבונה, ידענית וידידותית. האם היא עדיין איתנו או שמא גם אותה הפקירו?
מסתבר שהפוליטיקאים לא מתייחסים להמלצות הרופאים ולא איכפת להם מהגיל השלישי
דאגתי לאישה ולאיש שהייתי נוהג לפגוש בבקרים 4-5 פעמים ומאז תחילת הקורונה נעלמו לי. שאלתי אנשים בסביבה אם הם יודעים דבר מה עליהם, חלקם אמרו שגם הם נפגשו בהם בהליכת בוקר, אולם מאז הקורונה אף אחד אינו יודע אודותם. אני מבקש להאמין שהם עדיין איתנו ועוד אפגוש אותם, ולא נפלו קרובן למדיניות "הכלה" או בלשוני "הפקרה".
זו מדיניות בלתי הגיונית לא מתחשבת לחיי אזרחים טובים והגונים שליוו את המדינה מאז תקומתה. והמדינה מפקירה את אזרחיה הוותיקים הנאמנים ונגרמת אצלם תמותה שבחלקה יכלה להימנע.
חובת המדינה לפרסם באמצעי התקשורת את שמות ותמונות הנפטרים מקורונה
המ
עט המתבקש והנדרש הנדרש מהמדינה (הממשלה) לעשות לזכר המתים הוא לפרסם באמצעי התקשורת את שמות הנפטרים מקורונה, בלווי תמונתם ומספר מילים לזכרם. (כמובן לאחר קבלת הסבמת המשפחה). כך לפחות נדע, כל אחד מאיתנו, מי הם ומי היו הנפטרים מקורונה. יש לעשות זאת בכל יום שיש נפטרים. ואת אותם 7,734 שמתו מקורונה עד כה יש גם לפרסם בהדרגה את שמותיהם ותמונתם. זה המעט במעט שחובה על המדינה (הממשלה) לעשותו לזכרם, אחרת נסיק שאכן למדינה לא איכפת מהמתים.
הושטת יד, אוזן קרויה, לשוחח, להרגיע ולעודד
אני ממשיך בתרומתי הצנועה לפגוש בעוד אישה ועוד איש מהגיל המבוגר, אנשים טובים שחלקם בודדים, שעוברים קרוב לשנתיים תקופה קשה מלווה בחששות, חרדות ודיכאון.  הם משתוקקים לאוזן קשבת, וצמאים לתשומת לב, לדיבור ושיחה איתם. אני נוהג להושיט להם יד, מדובב ושומע אותם, מעודד ומנחם כשצריך. בכך אני חש שאני עושה ולו את המעט למענם. לכל מי שיכולים, נסו זאת, וזה יעשה טוב להם וגם לכם.
שתי הגיבורות האולטימטיביות – העם השפוי איתכן
שתי הגיבורות האולטימטיביות לעת הזו בתקופת הקורונה הן שתי רופאות: ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שרותי הבריאות; ופרופ' גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית חולים שיבא. אלה שתי רופאות מקצועיות איכותיות, משכמן ומעלה, נהירות וחדות, אומרות דברן האמת לאמיתה ללא מורא וללא משוא פנים, ללא כל הטיה מקצועית וללא השפעה פוליטית (טענות נגדן נשמעו עד האו"ם? בושה). אלה שתי רופאות בולטות העומדות בפרץ ומגינות, לעומת אחרים האמורים להוביל אלא שמתגמדים מול הפוליטיקאים, וחבל שכך. עלינו ציבור הרופאים לעמוד מאחוריהן, לתמוך בהן ולחזקן. אני מצפה מההסתדרות הרפואית בישראל לפרסם הצהרת תמיכה בהן. הן הגיבורות האמיתיות. אל תירתעו ואל תיראו, העם השפוי איתכן.
ד"ר שלומי ענתבי, בין יתר תפקידיו כיהן בעבר: מנהל בפועל של בי"ח קפלן; מנהל בי"ח העמק בעפולה; מנהל בי"ח מאיר כפר סבא; פרופסור אורח (במשך שנתיים) בבי"ס לרפואה באוניברסיטת ג'ון הופקינס, בולטימור ארה"ב; מנהל רפואי כללית מחוז תל אביב; נשיא מגן דוד אדום בישראל;  יו"ר "האיגוד הארצי לבריאות הציבור בישראל" (הוקם לראשונה כאיגוד עצמאי בשנת 1975 ביוזמת רופאים מתחום בבריאות הציבור), ועורך ביטאונו.

הקשר בין ADHD לאסטמה בילדים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית

THE RELATIONSHIP BETWEEN ADHD AND ASTHMA IN A PEDIATRIC PSYCHIATRY INPATIENT SAMPLE
Caroline E. Pritchard,  J. American Academy Child & Adolescent Psychiatry, 2019-10-01

ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) הם עם סיכון גבוה יותר למחלות אלרגיות, כמו אקזמה. במדגם ילדים באשפוז בבריאות הנפש נבדק האם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)  מנבאות אסטמה תוך התחשבות במנחים פוטנציאליים של הקשר. נתונים על 392 חולים בבריאות הנפש, בין הגילאים 17-5 שנה שכללו את המשתנים האלה:  גיל, מין, משקל, גובה, גזע, הכנסה של משק הבית, אבחנת אסתמה, אבחנת ADHD, מספר אבחנות של מחלות נפש בילדים, היסטוריה של מחלות נפש אצל הורה. נערכו ניתוחים של משתנה יחיד החזוי לאסטמה, ובנו מודלים מרובי משתנים המתבססים על רב-קולינאריות, כמו גם צמצום לפי גזע ומין.

מבין 392 האשפוזים, 81 (21%) סבלו מאסתמה ו- 168 (43%) לקו בהפרעות ADHD, ואילו 43 (11%) סבלו משניהם. בקבוצת הדגימה כולה, מעט יותר גברים (23%) סבלו מאסתמה בהשוואה לנקבות (19%). נמצא קשר מובהק בין אסטמה לבין הדברים הבאים: 1) הפרעות קשב ריכוז/היפארקטיביות (ADHD) 2) מספר האבחנות במחלות נפש. מנבאים אחרים היו גזע שחור, ומדד BMI גבוה יותר. ההכנסה הייתה קשורה באופן שולי לאסטמה, אך לא היסטוריה של מחלה נפשית משפחתית. במודל רב משתנים, הפרעות ADHD, גזע שחור ו-BMI ניבאו אסתמה. אצל נשים אסתמה הייתה קשורה באופן חזק עם ADHD ואילו קשר זה לא היה נכון אצל גברים.

לסיכום, מחקר על קבוצת ילדים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית: הפרעות קשב ריכוז/היפראקטיביות (ADHD) מנבאות אסטמה; ואילו חומרת מחלות נפש, גזע שחור ו- BMI גבוה יותר, קשורות אף הן לאסטמה. מערכות יחסים אלה חזקות יותר בשכבה הנשית בלבד. בהתחשב בקשר בעבר של ADHD עם מחלות אלרגיות, מחקר עתידי צריך לחקור את הקשר של מצבי חסינות/דלקת (immunity/inflammation) עם הפרעות ADHD.