הפרעות מצבי רוח אצל הורים משפיעות על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה של ילדיהם
The Effects of Parental Mood on Reports of Their Children’s Psychopathology, Hagai Maoz, MD, research support from NIMH, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 08 August 2014.
מטרה מחקר זה להעריך אם מצב נוכחי בקרב הורים (דיכאון או מאניה/ היפו-מאניה), עם הפרעת מצב רוח (a mood disorder) משפיע על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה של צאצאיהם.
שיטה: 65 הורים הסובלים מדיכאון נוכחי, 42 עם מאניה/היפו-מאניה עכשווית, 181 עם הפרעת מצב רוח במצב של הפוגה, וצאצאיהם (n = 479, גילאי 6-18 שנים) השלימו הערכות של פסיכופתולוגיה לצאצאיהם, כחלק ממחקר של הפרעה דו-קוטבית בצאצאי פיטסבורג (BIOS ).
במחקר זה הוערכו השיעורים של פסיכופתולוגיה בצאצאים באמצעים אלה: ראיון קליני מובנה למחצה עם הורה וילד, באמצעות לוח זמנים להפרעות רגשיות וסכיזופרניה לילדים בגיל בית הספר: K-SADS
(The Schedule for Affective Disorders and Schizophrenia for School-Age Children)
שאלון דיווח הורה על התנהגות ילד (CBCL); דיווח עצמי של צאצאים נערים (YSR) בגיל 11 שנים ומעלה (n = 250); ודיווחים של מורים כאשר הם זמינים (n = 209).
תוצאות המחקר: לא היו הבדלים בין הקבוצות בשיעורים של פסיכופתולוגיה על פי K-SADS , פרט ליותר הפרעות דיכאון אצל צאצאיהם של הורים עם מאניה/היפו-מאניה נוכחית, בהשוואה לצאצאים של הורים במצב של הפרעת מצב רוח בהפוגה. לעומת זאת, שימוש ב- CBCL (דיווח הורה על התנהגות הילד), בהשוואה עם הורים שהיו במצב של הפוגה, והורים הסובלים מדיכאון נוכחי, דיווחו פסיכופתולוגיה מוקצנת באופן משמעותי יותר בצאצאים, ואילו הורים עם מאניה/היפו-מאניה נוכחית דיווחו על יותר פסיכופתולוגיה מופנמת בצאצאיהם. בדיווח עצמי של צאצאים נערים (YSR) , צאצאים של הורים עם מאניה/היפו-מאניה נוכחית, הראו יותר הפנמה של הפסיכופתולוגיה, בהשוואה לצאצאים של הורים במצב של הפוגה. דיווחים של המורה לא הראו הבדלים בין הקבוצות בשיעורים של פסיכופתולוגיה.
מסקנות המחקר: סימפטומים של מצב רוח פעילים של הורים, במיוחד במהלך אפיזודה מאניה/היפו-מאניה, משפיעים באופן משמעותי על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה של צאצאיהם. מראיינים מיומנים יודעים להפחית את ההטיה (bias) הפוטנציאלית של הדו"ח. רופאים ומחקרים להערכת פסיכופתולוגיה של ילדים, צריכים לקחת בחשבון את מצב הרוח הנוכחי של ההורים.
הערותיי: עבודה מצויינת, גם לפרקטיקה. אני נפגש בזה בקליניקה שלי יום יום. כאשר לילד יש הפרעת קשב וריכוז קלסית עם הפרעות התנהגות, אזי תמיד אני מוצא שאחד ההורים לוקה גם בהפרעה נפשית, אם זה כעס ואגרסיביות, הפרעות התנהגותיות, הפרעה דו-קוטבית, שינויי מצבי רוח, חרדה ודיכאון, התמכרויות, אלימות במשפחה ועוד. לפיכך אני טוען מזה 13 שנים כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה הפרעה משפחתית גנטית מאה אחוז, עם השפעות סביבתיות המחמירות (או מקלות במקרים נדירים) את ההפרעה. כל יום נכנס למרפאתי הורה שאופן התנהלותו והתנהגותו, מעידה על כך שהילד עם ADHD נמצא במלכוד. ההורה אינו מדווח נכונה על התנהגויות הילד, בעיניו זו נורמה התנהגותית רגילה של ילד/מתבגר, שהוא ההורה חווה אותה ורגיל בה. והילד בדיווחיו לרופא על התנהלותו מדחיק ומסתיר מעשיו והתנהגותו, ולפני כל תשובה מהסס ומביט על הורה/יו כדי לדעת מה להשיב. במקרים כאלה רצוי לאבחן את הילד ביחידות, אם כי אני לאור ניסיוני, מזהה סיטואציות כאלה, ומעדיף להתמודד עם זה יחדיו. תוך כדי אבחון הילד ושיתוף הורה/ים מאבחן הורה גם כן, ובתהליך האבחון עושה פסיכותרפיה משפחתית. זה עובד טוב ויעיל.
נ.ב. שאפו לד"ר חגי מעוז, שהיה בין מובילי מחקר איכותי זה. ד"ר מעוז רופא ישראלי צעיר יצירתי משלוותה, שרק לפני כשנתיים סיים התמחותו בפסיכיאטריה של הילד. המאמר במלואו יפורסם ב- JAACAP בחודש ספטמבר הקרוב.
ADHD IN ISRAEL - ד"ר שלומי ענתבי מומחה להפרעות קשב והיפראקטיביות. הפרעות הנלוות לה: אוטיזם, מרדנות מתריסה, התנהגות, חרדה, דיכאון, אובססיביות, טיקים, אכילה, שינה, ולקויות למידה. 