קשר בין אפילפסיה בילדות ופרכוסי חום, להתפתחות ADHD בהמשך

 אפילפסיה בילדות ופרכוסים מחום – סיכונים להתפתחות ADHD
Childhood Epilepsy, Febrile Seizures, and Subsequent Risk of ADHD
Elin Næs Bertelsen, Pediatrics Jul 2016

אפילפסיה, פרכוסי חום, והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הן הפרעות של מערכת העצבים המרכזית,שלהם גורמי סיכון משותפים. החוקרים שיערו כי אפילפסיה ופרכוסי חום היו קשורים עם התפתחות ADHD עתידי.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר במחקר עוקבה ארצי. בקוהורט מבוסס אוכלוסייה של כל הילדים שנולדו בדנמרק בין השנים 1990 עד 2007, שהיו במעקב עד שנת 2012. השוואת ילדים עם אפילפסיה ופרכוס חום, עם ילדים ללא הפרעות אלה, כאשר נלקחו בחשבון גורמי סיכון סוציו-אקונומי, סיכון פרינטלי, כמו גם היסטוריה משפחתית להפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות.
תוצאות של 906,379 ילדים שהיו במעקב במשך 22 שנים. 21,079 ילדים פיתחו ADHD. ילדים עם אפילפסיה ה- IRR מותאם באופן מלא של ADHD היה 2.72 , בהשוואה לילדים ללא אפילפסיה. באופן דומה,אצל ילדים עם פרכוסי חום, IRR מותאם באופן מלא של ADHD היה 1.28. בילדים עם אפילפסיה ופרכוסי חום יחד, IRR מותאם באופן מלא של ADHD היה 3.22.
החוקרים מסכמים, כי ממצאי המחקר מצביעים על קשר חזק בין אפילפסיה בילדות, ובמידה פחותה פרכוסי חום, להתפתחות של ADHD, גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמי סיכון סוציו-אקונומיים, סיכונים פרינטליים, והיסטוריה של בני משפחה על אפילפסיה, פרכוסי חום, או הפרעות פסיכיאטריות.
הערותיי: עבודה רצינית וחשובה, ומוכחת יום יום בעבודה הקלינית. נראים ילדים רבים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) יחד עם אפילפסיה. טיפול במקרים כאלה הוא מורכב יותר, ופועלים לפי עיקרון של ADHD המלווה בהפרעה נפשית, קודם מתרכזים בטיפול תרופתי בהפרעה הדומיננטית הקשה יותר ואחר כך עוברים לטפל בהפרעה הנוספת המשנית, ויש מקרים שיש צורך לטפל בו בעת בשתי הפרעות יחדיו לתקופות מסוימות.

אלרגיות תחילה והתפתחות ADHD בהמשך

קשר בין תרופות למחלות אטופיות, לבין הפרעת קשב והיפראקטיביות

Association between medication prescription for atopic diseases and ADHD, van der Schans Jurjen   Annals of Allergy, Asthma & Immunology, 2016

תוצאות מחקר הולנדי על הקשר בין מחלות אטופיות והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הן חד משמעיות. מטרת המחקר הייתה להעריך האם ילדים עם ADHD המקבלים טיפול תרופתי, יש סיכוי גבוה יותר לקבל טיפול באסתמה, נזלת אלרגית, או אקזמה לפני תחילת שימוש בתרופות ADHD וכדי לבחון את השפעה של הורים  המטופלים עם תרופות ל-ADHD ולמחלות אטופיות, על שימוש צאצאיהם בתרופות ADHD.
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי בקרב ילדים (6-12 שנים), ממאגר מרשמי אוניברסיטת גרונינגן בהולנד. זוהו 4257 מקרים, ו-17,028 מקרי ביקורת. נכללו ילדים שלקחו לפחות 2 מרשמים של מתילפנידאט בתוך 12 חודשים. קבוצות בקרה הותאמו על פי גיל, מין, ואזור מגורים. נאספו גם נתוני מרשם של הורים, כדי להעריך את ההשפעה של הורים המקבלים תרופות ל-ADHD ולמחלות אטופיות, על שימוש בתרופות ADHD בצאצאיהם. 
טיפול תרופתי באסטמה, נזלת אלרגית, אקזמה היה נפוץ יותר בחולים לעומת קבוצת ביקורת. תרופות לנזלת אלרגית ואסטמה בקרב הורים היו קשורות לטיפול ב- ADHD בילדיהם. מחקר זה מספק הוכחה נוספת התומכת בהשערה שמחלות אטופיות קשורות ל- ADHD. הקשר הורים- צאצאים מרמז על מרכיב גנטי ו/או סביבתי אפשרי.
הערותיי: עבודה נוספת המוכיחה קשר בין ADHD למחלות אטופיות אלרגיות. נוכחתי בזה בעבודתי הקלינית כבר לפני שנים, שילדים שאבחנתי עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, לרבים מהם היו או יש מחלות אלרגיה. לדוגמא, היו אצלי אף שתי בחורות שהיו חולות באסתמה ומטופלות במשאפים, שאבחנתי אותם עם ADHD ולדבריהן לאחר תקופה מסויימת של טיפול תרופתי ל- ADHD לא נזקקו יותר לטיפול עם משאף לאסתמה… על המשותף בין מחלות אלה עדיין אינו ידוע.

חשיפה טרום לידתית לפרצטמול עלולה להגביר סימפטומים של ASD ,ADHD, בילודים

קשר בין שימוש בפרצטמול בהיריון להתפתחות נוירולוגית בפונקצית קשב וסימפטומים של אוטיזם
Claudia B. Avella-Garcia, Acetaminophen Use in Pregnancy and Neurodevelopment: Attention Function and Autism Spectrum Symptoms. International Journal of Epidemiology, July 2016

מחקר חדש של חוקרים מברצלונה ספרד, שפורסם ע"י אוניברסיטת אוקספורד, מצא כי שימוש נרחב במהלך הריון באקמול (פרצטמול) יש קשר סימפטומטי חזק לספקטרום האוטיזם (ASD) אצל בנים, ולתופעות הקשורות בקשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל שני המינים.
הממצאים פורסמו בכתב העת הבינלאומי לאפידמיולוגיה. זהו מחקר ראשון מסוגו המדווח על קשר בין שימוש באקמול בתקופת היריון לספקטרום האוטיזם בילדים. זהו גם מחקר ראשון המדווח על תופעות שונות אצל בנים ובנות. בהשוואת לילדים שלא נחשפו, המחקר מצא גידול של 30% בסיכון לפגיעה בכמה פונקציות קשב, ועלייה בסימפטומים קליניים בספקטרום האוטיזם אצל בנים.
חוקרים בספרד גייסו 2,644 זוגות אם-ילד במהלך ההיריון. 88% הוערכו כשהילד היה בן שנה, ו 79.9% הוערכו כשהיו בני חמש שנים. האמהות נשאלו על השימוש שלהם פרצטמול במהלך ההיריון, ותדירות השימוש סווגה: מעולם לא לקחה, באופן לא סדיר, או מתמיד. את המינונים המדויקים לא יכלו לציין, כי האמהות לא היו מסוגלות לזכור אותם בדיוק.
כאשר הוערכו בגיל חמש, ילדים שנחשפו היו בסיכון גבוה לסימפטומים היפראקטיביות ואימפולסיביות, בפרט בילדים שהיו חשופים בהתמדה, שהראו סימפטומים של חוסר קשב, אימפולסיביות ועיבוד חזותי מהיר. בנים הראו גם יותר סימפטומים בספקטרום האוטיסטי כאשר הם נחשפו בהתמדה לאקמול. החוקרים מציינים שלמרות שנמדדו סימפטומים ולא אבחנות, גידול במספר סימפטומים שיש לילד, יכול להשפיע על תפקודו, גם אם הם אינם חמורים דיים כדי להצדיק קביעת אבחנה קלינית של הפרעה נוירו- התפתחותית. החוקרים מעריכים את הגורמים האפשריים להשפעות של אקמול על התפתחות המוח. אקמול יכול להזיק להתפתחות המוח מכמה סיבות, קודם כל זה מקל על הכאב באמצעות פעולה על קולטנים קנבינואידים במוח. מכיוון שקולטנים אלה עוזרים לקבוע כיצד נוירונים בוגרים מתחברים אחד עם השני, ואקמול יכול לשנות תהליכים חשובים אלה. זה גם יכול להשפיע על התפתחות מערכת חיסון או להיות רעילים ישירות לעוברים שאין להם אותה קיבולת ויכולת כשל מבוגר כדי לעכל לתרופה זו, או ע"י יצירת סטרס חמצוני. ניתן הסבר גם מדוע בנים נוטים יותר לסבול מסימפטומים בספקטרום אוטיזם, כי המוח הזכרי פגיע יותר מהנקבי להשפעות המזיקות במהלך חייו המוקדמים. תוצאות המגדר השונות מראות כי מוח זכרי יכול להיות רגיש יותר להפרעה אנדוקרינית אנדרוגנית.
מסקנות המחקר כי חשיפה נרחבת של תינוקות לאקמול בעודם ברחם עלול להגדיל את מספר הילדים שיסבלו מסימפטומים של ADHD וסימפטומים של בספקטרום האוטיזם (ASD). עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים שיבדקו את המינונים המדויקים יותר של אקמול הנלקחים, וכן שיקבעו את הסיכונים מול יתרונות של שימוש אקמול במהלך הריון.
הערותיי: זה לא מחקר ראשון בנושא זה, עם תוצאות דומות. המחקר מתיימר להיות ראשון המבדיל בתחום זה בין המינים. המתדולוגיה של המחקר לא משהו, לכן איני משוכנע בתוצאות. ברור שבעתיד נדרשים מחקרים נוספים מפורטים ומדוייקים שייתכן ויוכלו להאיר טוב יותר בסוגיה הרצינית הנדונה.

לסטודנטים המשתמשים לרעה בסטימולנטים יש יותר CD, ADHD, והתמכרויות

מדוע סטודנטים עושים שימוש לרעה בתרופות להפרעת קשב (ADHD)?  

Timothy Wilens, Nonmedical Stimulant Use in College Students. The Journal of Clinical Psychiatry, 8 August 2016

בקרב סטודנטים המשתמשים בסטימולנטים יש סיכוי גבוה יותר לקיומה של הפרעת קשב (ADHD) הפרעת התנהגות (CD) או התמכרות לחומרים ממכרים, בהשוואה לסטודנטים שלא משתמשים לרעה בסטימולנטים. מחקר חדש שפורסם החודש (אוגוסט 2016) ב The Journal of Clinical Psychiatry מצא שסטודנטים נוטים לעשות שימוש לרעה יותר בסטימולנטים עם השפעה מידית מאשר סטימולנטים עם שחרור מושהה. המחקר מראה, שסטודנטים העושים שימוש לרעה בתרופות מרשם ממריצות, עלולים להפגין חוסר תפקוד קליני פסיכיאטרי משמעותי, סימפטומים קשים של ADHD, הפרעת התנהגות (CDׂ), התמכרות לאלכוהול ושימוש בסמים.
מרבית הסטודנטים שעשו שימוש לרעה בממריצים היו עם קריטריונים ברורים של 'הפרעה לשימוש בממריצים' (stimulant-use disorder). את המחקר הוביל
Timothy Wilens, MD, chief of Child and Adolescent Psychiatry at Mass General Hospital for Children  and co-director of the MGH Center for Addiction Medicine
כידוע, תרופות ממריצות מיועדות לטיפול ב-ADHD, ששכיחות אבחונה הקליני בקרב הסטודנטים בקולג'ים בארה"ב הוא 8%. אולם, מספר מחקרים תיעדו שימוש שכיח לא רפואי ללא מרשם, במיוחד בקרב סטודנטים. מחקר שפורסם לאחרונה, מצא כי 65% מסטודנטים לקחו סטימולנטים לשימוש לא רפואי, ו-31% מהם השתמשו בסטימולנטים על פני תקופה של ארבע שנים. חוקרים מאוניברסיטת הנגב בבאר שבע מצאו כי כ-20% מהסטודנטים ניסו לקחת סטימולנטים לשם העצמה לימודית.
המחקר הנוכחי שונה ממחקרים קודמים בכך, שבמקום להסתמך רק על תשובות המשתתפים לסקר שאלות, באשר לשימוש בחומרים ממריצים וסמים, צריכת אלכוהול, וגורמים אחרים המשפיעים על איכות החיים, המחקר הסתמך על ראיונות מובנים שהינם תקפים לאבחון הפרעות נוירו-פסיכיאטריות, כולל הפרעה לשימוש בחומרים ממכרים. בסקרים, מישהו יכול לדווח על שימוש לרעה בממריצים בקומץ מקרים, ולעולם לא אובחן עם הפרעת התמכרות. אולם במהלך ראיון קליני ייתכן ויתברר שהם מערבבים תרופות ממריצות עם אלכוהול, והיו להם אינטראקציות בעייתיות עם אנשים שגררו תביעה משפטית. המשתמש לרעה יכול להכחיש שיש לו הפרעת שימוש לרעה בממריצים, אולם בבדיקה ניתן למצוא אם יש לו קריטריונים מלאים של הפרעת שימוש לרעה בסטימולנטים. במחקר השתתפו סטודנטים מקולג'ים ואוניברסיטאות בבוסטון, שגילם היה 18 עד 28. במסגרת תהליך ההרשמה למחקר, הסטודנטים נבדקו בקשר לגורמים המשפיעים על אורח החיים בקולג', שכלל אם אובחנו או טופלו ב-ADHD, אם הם מעולם השתמשו לרעה בתרופות ממריצות, שימוש לרעה באלכוהול או סמים אחרים. במחקר, תרופות ממריצות נחשבו אלה שאושרו ע"י ה-FDA לטיפול ב-ADHD. מתוך 300 הסטודנטים שנכללו במחקר, 100 סווגו כמשתמשים לרעה בהתבסס על תשובותיהם בסקרי הגיוס למחקר, ו-200 נכללו בקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות כללו סטודנטים שאובחנו עם ADHD. מי שלעולם לא השתמש לרעה במרשמים נכללו בקבוצת ביקורת. ראיונות מובנים נעשו ע"י מראיינים מומחים בעלי רקע בפסיכולוגיה, והתוצאות נבדקו ע"י פאנל של פסיכיאטרים לילד ופסיכולוגים מורשים, שאישרו אבחנות לאור תוצאות הראיונות. סטודנטים עם התמכרויות קשות הופנו למרכזים רפואיים לטיפול.
שימוש לרעה בממריצים היו בסבירות גבוהה יותר בסטודנטים שאובחנו עם ADHD או הראו סימפטומים של הסחת דעת בנקל וקושי בשימת לב במהלך הילדות, בהשוואה לקבוצת ביקורת. כבוגרים, הם היו בסבירות גבוהה יותר לקשיים לעקוב אחר הוראות, ולקשיים במשימות הדורשות תשומת לב. הסטודנטים המשתמשים לרעה היו בסבירות גבוהה יותר להפגין קריטריונים של הפרעה לשימוש לרעה בחומרים, כולל שימוש בסמים ואלכוהול יחד. ל- 65% היו למעשה קריטריונים של "שימוש לרעה בממריצים". אשר רכשו מחברים, והיו בסבירות גבוהה יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת, שהעידו על עצמם שהשתמשו בסמים כדי "להתמסטל", ודיווחו על תחושה כללית של רווחה נמוכה. לא כל הסטודנטים מונעים לנצל לרעה ממריצים, אלא פשוט רוצים להתמסטל. משתמשים לרעה עשויים להיות בלחץ חברתי ולוקחים תרופות מרשם מחברים, אם הם מאמינים שזה ישפר את ביצועיהם האקדמיים, שאינו צפוי להשתפר אם נלקח יחד עם אלכוהול או תרופות אחרות.
ידוע, שאנשים עם ADHD שאינם מטופלים מצויים בסיכון מוגבר לשתיית אלכוהול ולהפרעת שימוש בסמים, כך שלא הפתיע, שנמצא קשר בין סטודנטים עם ADHD לבין שימוש לא-רפואי בממריצים והתמכרויות. זה אפשרי, כי חסר קוגניטיבי הקיים בסטודנט עלול להוביל אותו לפתח שימוש לרעה בתרופות ממריצות, כניסיון עצמי לטיפול בתרופות. בפועל, הפרעת שימוש בממריצים היא בעיה שכיחה יותר וחמורה מאשר סברו עד כה. סטודנטים שלוקחים ממריצים בשחרור מידי, מצויים בסבירות גבוהה יותר לשימוש לרעה בממריצים מיידיים, מאשר ממריצים בשחרור מושהה או כאלה שאינם סטימולנטים, שתועלתם טובה יותר לסטודנטים.
תגובתי: מחקר חשוב ומעשי יותר מאלה שנעשו עד כה על שימוש לרעה בסטימולמטים ע"י סטודנטים. תוצאות המחקר משקפות את הנראה בקליניקה. מרבית סטודנטים שלוקחים סטימולנטים ללא מרשם סובלים מהפרעה נפשית כמו הפרעת קשב והיפראקטיביות, קשיי התנהגויות, והתמכרויות כפי שמחקר זה הוכיח, ולא מעט סובלים מהפרעת חרדה ו/או דיכאון, כפי שאני נוכח במרפאה. לכן, רצוי שסטודנטים עם קשיי תפקוד בלימודים, בהתנהלות, התנהגות ועוד, יפנו לרופאים כדי לאבחן אותם ולהעריך אם הם זקוקים לטיפול רפואי משולב, וזה יינתן להם, ללא שימוש לרעה בתרופות מרשם.

קישוריות תפקודית של האמיגדלה משתנים בילדים בגיל הרך עם ASD

קישוריות תפקודית של אמיגדלה משובשת בילדים בגיל הרך עם הפרעה בספקטרום האוטיזם

Functional Connectivity of the Amygdala Is Disrupted in Preschool-Aged Children With Autism Spectrum Disorder Mark D. Shen, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Article in Press

המחקר בא לקבוע האם קישוריות תפקודית של האמיגדלה משתנית אצל ילדים בגיל הרך עם הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD) וכדי להעריך הרלוונטיות הקלינית של שינויים שנצפו בקישוריות האמיגדלה. המחקר יפורסם בכתב עת של אקדמיה אמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר. שיטת מחקר בהדמיה בתהודה מגנטית של קישוריות תפקודית של אמיגדלה (ומחקר מקביל של primary visual cortex) נערך ב-72 פעוטות. גיל ממוצע 3.5 שנים; 43 עם ASD, ו- 29 קבוצת ביקורת באותו גיל.
התוצאות הראו שקבוצת ילדי ASD היו עם קישורים חלשים יותר משמעותית, בין האמיגדלה לבין מספר אזורים במוח המעורבים בתקשורת חברתית ובהתנהגויות חוזרות, כולל קליפת המוח הקדם חזיתית, האונה הטמפורלית, וסטריאטום. קישוריות חלשות יותר בין האמיגדלה ולאונה הפרונטלית והטמפורלית היו קשורות משמעותית עם חומרת האוטיזם בקבוצת ASD. בניתוח מקביל לבחינת הקישוריות התפקודית של קליפת ראייה עיקרית, קבוצת ASD הראתה קישוריות חלשה משמעותית בין אזור קליפת המוח החזותי לבין אזורים סנסורי-מוטוריים. החולשה של הקישוריות בין האזור הוויזואלי בקליפת המוח לבין אזורים סנסורי-מוטוריים, לא הייתה מותאמת עם תסמיני הליבה של אוטיזם, אלא הייתה מתואמת עם רגישות יתר חושית מוגברת בתחום החזותי והשמיעתי.
הממצאים מצביעים שילדים בגיל הרך עם ASD הקישוריות תפקודיות משובשות בין אמיגדלה, לאזורים במוח אשר חשובים לתקשורת חברתית ושפה, ושעשויים להיות רלוונטיים קלינית,בגלל קישוריות חלשות הקשורים עם הגברת חומרת אוטיזם. אם כן, קישוריות אמיגדלה קשורים בתחומי התנהגויות שהם דיאגנוסטיים ל- ASD, שינוי בקישוריות של קליפת ראייה העיקרית היה קשורים עם רגישות יתר חושית.
הערותיי: עוד מחקר המוכיח שינויים מסויימים במוח בהפרעות נפשיות, הנצפים בהדמיה מוחית, כמו במחקר זה על השינויים במוח בילדים בגיל הרך הלוקים באוטיזם. צעד ועוד צעד, בסוף נגיע לאמת.

מרבית הילדים המאובחנים בארץ עם ADHD אינם לוקים בהפרעת קשב-היפראקטיביות האופיינית המהותית האמיתית

ילדים עם ADHD קשה-חמורה ללא טיפול רפואי משולב, פסיכולוגי-התנהגותי ותרופתי, הפרעתם עלולה להחמיר להתמכרויות, עבריינות, אלימות, וכליאה בבית-סוהר

השבוע פירסמו בתקשורת כי "57% מהאסירים סובלים מהפרעות קשב וריכוז", אלה ממצאי מחקר חדש של ד"ר עמלה עינת מכללת תל חי, וד"ר תומר עינת מאוניברסיטת בר-אילן המחלקה לקרימינולוגיה. (כניסה למאמר בהקלקה על הקישור הרצ"ב). עובדה זו אינה חדשה, וידועה מכבר שנים, ופורסמו בנושא זה מספר מחקרים שציטטתי אותם בזמנו באתרי. יתר על כן, עוד קודם לכן, מזה כעשור, שאני מתריע ללא הפסק, בכינוסים רפואיים, בהרצאות לסטודנטים לרפואה, בסדנאות רופאים, בהדרכה וסטאג' במרפאתי לרופאים מתמחים בתחום זה, ובפרסום מאמרים באתרי, כי:
ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות קשה, ללא טיפול רפואי משולב פסיכולוגי-התנהגותי ותרופתי, הפרעתם עלולה להחמיר להתמכרויות, עבריינות, אלימות, וכליאה בבית-סוהר.
לכן, המלצתי שוב ושוב, שעל המוסדות הממלכתיים, מערכת החינוך, הבריאות והרווחה להירתם במשותף כדי לטפל בבני נוער אלה. לאתרם ולאבחנם, ולטפל בהם במסגרות חינוך ובריאות ייעודיות להם. למען הנערים ומשפחותיהם, לטובת הציבור ועתיד המדינה, ולצמצום פערים חברתיים אקדמיים. אולם שום דבר רציני לא נעשה עד היום, ותוצאות גרועות ניכרות בכול.
מחדליהם של מוסדות המדינה, החינוך, הבריאות והרווחה, גורמים לכך שנמשכים הפערים החברתיים- כלכליים-אקדמיים בין שכבות שונות בחברה הישראלית, תוך הידרדרות בני הנוער מהשכבות החלשות. כל זה מוביל לרגשות קשות של קיפוח עדתי, ולקיטוב קיצוני בעם.
הבעיה העיקרית מצויה בבני נוער עם הפרעת קשב והיפראקטיביות קשה (ADHD), שנלוות לה הפרעה נפשית או מספר הפרעות כמו: מרדנות מתריסה, התנהגות, חרדה, דיכאון, אובססיה כפייתית, ביפולר, אוטיזם, טורט, פרדר ווילי, התמכרויות לאלכוהול עישון וסמים, אלימות ועבריינות. שכיחות ADHD חמורה כזו בדרגות חומרה G, F, E, D (ראה טבלת סיווג שלי ל- ADHD הרצ"ב) בקרב ילדים ובני נוער מוערכת ב- 4% עד 5% מקרב כלל ילדי ישראל.
ילדים ונערים 'המאובחנים' עם אותה אבחנת ADHD, אלא שהפרעתם בדרגת חומרה גבולית-קלה, אשר מאופיינת בפגיעה תפקודית בתחום רגשי, חברתי, התנהלות, וביחוד בלימודים. (בטבלה דרגות C, B, A ), שהם נבדלים לגמרי מילדים עם ADHD קשה. שכיחות הילדים המאובחנים כיום בהפרעה קלה מוערך ב- 11% עד 15% מכלל ילדים בארץ. קבוצת ילדים זו רובה נזקקת למענה חינוכי במסגרות לימודים מתאימות, ולטיפול רגשי פסיכולוגי התנהגותי, בעוד לרובם אין צורך בטיפול תרופתי.

קבוצת ילדים זו נמצאת בסיכון מופחת להיגרר לאלימות ולהיכנס לבית-סוהר, מאשר ילדים עם ADHD קשה. אולם הם עוברים תהליך החמרה, מכיוון שאינם לומדים, הם לא משכילים, לא רוכשים מקצוע, אינם משיגים עבודה, מצבם הסוציו-כלכלי-אקדמי גרוע, ואזי הם נגררים, בלית ברירות אחרות, לדרך יחידה עבורם המובילה לעבריינות וכליאה בבית-סוהר.
כאמור, לרוב הילדים המאובחנים ADHD יש הפרעה גבולית-קלה (11%- 15% מתוך 20%-15% ילדי ADHD בארץ), שהטיפול בהם נחל עד כה כישלון מוחלט של מערכת החינוך. ילדים אלה בעיקרם עם קשיי/לקויות למידה ולא הפרעת קשב התנהגותית, ובמקום שמערכת החינוך תקצה ותאפשר להם מסגרות לימודיות התואמות להם, בתי-ספר שולחים אותם לאבחון ADHD (בדר"כ לבדיקה ממוחשבת, המטעה ומכשילה) בציפיה שיאובחנו עם הפרעות קשב ויקבלו טיפול תרופתי. משמעות הדבר, שבארצנו המתקדמת, המענה לכשלון מערכת החינוך לטפל בילדים עם קשיים/לקויות למידה, זה טיפול תרופתי.
כל התרעותיי ומאמציי לשנות מצב קלוקל זה העלו חרס. בעיר בה אני מנהל מרפאת קשב עם אלפי ילדים, ומכיר אותה היטב, ונחשף לכשלים נוראים של מערכת החינוך בה. דוגמא שאני נתקל בה יום יום במרפאתי, כאשר הורים טוענים כי "בית ספר לא נותן עזרה בלימודים לילדים המצויים בפער לימודי של שנה אחת, אלא רק אחרי שהם מצויים בפער לימודי של שנתיים!" לא יאומן, אבל זו המציאות המרה. בעבר נקטתי ביוזמה אישית ספציפית, ופניתי לפני 7 שנים (אוגוסט 2009) לראש העיר, שאני מכיר אותו אישית, עם תכנית אסטרטגית ומעשית,להקמה ולהפעלת מסגרות למודיות לילדים עם קשיי/לקויות למידה, כמו הארכת לימודיהם היחודיים בבית-ספר עד שעה 17:00 כולל מתן ארוחת צהריים חינם. טענתי שלעירייה אין בעיה כספית (היא בין העשירות בארץ), ויש ביכולתה הכספית להרים בנקל פרויקט ייחודי זה, והדגשתי שהצלחת הפרויקט תשמש דוגמא ומופת לערים נוספות בארץ. נשלחתי להתדיין בנושא עם פוליטיקאי במועצת העיר, ואז הבנתי שזה לא מעניין אותם. יותר מרשים, שהעיריות מוציאות מיליוני שקלים בשנה על רכישת שחקני כדור-סל, ו"חגיגות" ראוותניות של הופעות אמנים בכיכרות העיר, שבעיניהן זה מה שמרשים תושבים, ואילו חינוך הילדים שזה עיקר תפקידם, נדחק לשוליים.
ראויה דוגמת מערכות החינוך במדינות סקנדינביה, שם שכיחות ילדים המאובחנים ADHD היא רק 2%-5%, ואילו 15%-10% ילדים נוספים שמאובחנים בארץ עם ADHD, שבעייתם העיקרית היא קשיי/ לקויות למידה, מטופלים בסקנדינביה בהצלחה מרובה במסגרות חינוך מתאימות, ללא טיפול תרופתי. 
מחד, מרבית הילדים עם ADHD קשה, שלא מקבלים טיפול רפואי משולב, פסיכולוגי-התנהגותי ותרופתי, הם משכבות סוציו-כלכליות נמוכות, אשר הפרעתם מחמירה להתמכרויות, עבריינות, אלימות, וכליאה בבית-סוהר, והם למעשה רוב האסירים בבתי-סוהר. מאידך, ילדים מאובחנים ADHD גבולי-קל שעיקרם עם לקויות למידה, ואלה ממשפחות חלשות שמערכת החינוך לא מקצה ולא מאפשרת להם מסגרות לימודיות תואמות להם, ולכן אינם לומדים,ועתידם כלא משכילים ללא מקצוע וללא עבודה ומצב סוציו- כלכלי גרוע, ואז נגררים בלית ברירה,לדרך יחידה עבורם המובילה לעבריינות וכליאה בבית-סוהר. ואילו ילדים עם קשיי למידה ממשפחות מבוססות שביכולתן לתת שעורי לימוד פרטיים, מתקדמים בלימודיהם בסיוע העזרה, ואינם מדרדרים לעבריינות כמו עמיתיהם משכבות סוציו-כלכליות חלשות.
לסיכום, עלינו בארץ לשנות את גישת החינוך לילדים כאלה, אחרת פערים חברתיים-כלכליים בין שכבות אוכולסייה שונות יגדלו ויתמידו מדור לדור, והשסע החברתי בעם ורגשות הקיפוח יעמיקו ויתעצמו יותר. אם לא נשכיל לעצור תהליך זה, לא ניכלל בין מדינות הרווחה הנאורות, וגרוע מכך, העם ימשיך להיות שסוע וחלוק חברתית.
57% מהאסירים סובלים מהפרעות קשב וריכוז

נ.ב. את תגובת החוקרים מאוניברסיטת בר-אילן על מאמרי הנ"ל ניתן לראות בתגובות.                 Wed, Aug 3, 2016 at 5:34 PM