מחקר חדש: תרופות פסיכיאטריות לא נרשמות באופן מוגזם לילדים. (האמנם זה כך?)

מחקר הראה שתרופות פסיכיאטריות לא נרשמות באופן מוגזם לילדים;
תרופות לטיפול בילדים ובני נוער עם ADHD, ודיכאון – ייתכן ופחות נרשמות

Psychiatric medications are not over prescribed for kids, finds study: Medications to treat children and adolescents with ADHD, depression may be under prescribed, Ryan S. Sultan, Columbia Uni Medical Center, J. of Child and Adolescent Psychopharmacology, Jan 29, 2018

בשנים אחרונות, קיים חשש ציבורי ומקצועי נרחב על דיווחים כי תרופות פסיכיאטריות נרשמות בהגזמה, לילדים ובני נוער בארצות הברית. מחקר חדש מאתגר תפיסה רווחת זו ומנסה להבין טוב יותר חשש זה. חוקרים השוו את שעורי ההיענות לתרופות לשעורי שכיחות הפרעות פסיכיאטריות הנפוצות ביותר בקרב ילדים, וגילו כי חלק מהתרופות הללו ניתנות פחות מהנדרש.
 המחקר נעשה בעזרת ממסד נתונים לאומי למרשמים, בחנו החוקרים מרשמים שנתיים, לשלוש קבוצות תרופות פסיכיאטריות: ממריצים (סטימולנטים), נוגדות דיכאון ותרופות אנטיפסיכוטיות – עבור 6.3 מיליון ילדים בגיל 3 שנים עד 24 שנים. לאחר מכן השוו את דפוסי רישום המרשמים עם שכיחות ידועה של הפרעות קשב וריכוז, הפרעות חרדה, והפרעות דיכאון בקרב ילדים צעירים (3 עד 5 שנים), ילדים גדולים יותר (6-12 שנים), מתבגרים (13-18 שנים), וצעירים (19-24 שנים). זהו מחקר ארצי ראשון המנתח שעורי מרשמים לשלושת סוגי תרופות פסיכיאטריות בקרב בני הנוער.
מדי שנה כ-1 מ-8 בני נוער בארה"ב סובלים מאירוע דיכאון, וכ-1 מ-12 ילדים סובלים מסימפטומים של ADHD. במהלך שנת לימודים, פחות מ-1 מ- 30 ילדים קיבלו מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון, ורק 1 מתוך 20 קיבלו מרשמים ל-ADHD. תוצאות המחקר מראות כי ברמת האוכלוסייה, מרשמים של תרופות ממריצות ותרופות נוגדות דיכאון לילדים ולמתבגרים אינם מופיעים בשעורים הגבוהים מהשעורים הידועים למצבים הפסיכיאטריים שנועדו לטפל בהם. ממצאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם התפיסה כי ילדים ומתבגרים נמצאים יתר על המידה.
דפוסי מרשם פסיכיאטריים הכוללים ילדים בקבוצה הצעירה היוו את המספר הקטן ביותר (0.8 אחוז) של מרשמים לכל תרופה פסיכיאטרית. המתבגרים היוו את המספר הגבוה ביותר (7.7%). מספר המרשמים לממריצים היה הגבוה ביותר בקרב ילדים גדולים יותר (4.6%), כאשר לבנים נרשמו יותר מרשמים מאשר לבנות. מרשמים נוגדי דיכאון עלו עם הגיל והיה הגבוה ביותר עבור צעירים (4.8 אחוזים), במיוחד עבור בנות. מרשמים אנטי-פסיכוטיים הגיעו לשיא במהלך גיל ההתבגרות (1.2%) ונקבעו לעתים קרובות יותר עבור בנים בקבוצת גיל זו.
המחקר הראה גם כי בקרב הצעירים בארצות הברית, דפוסי המרשם של תרופות נוגדות דיכאון וממריצים תואמות באופן כללי את הגילאים האופייניים למניעת הפרעות נפשיות נפוצות. עם זאת, המצב עם תרופות אנטי פסיכוטיות הוא פחות ברור. בהינתן חוסר וודאות קלינית על האינדיקציות המתאימות שלהם, לא ברור אם שיעורי השימוש השנתיים שלהם, שנעו בין 0.1% אצל ילדים צעירים ל- 1% אצל מתבגרים, הם מעל או מתחת לשיעורי ההפרעות הפסיכיאטריות שהמטרה לטפל בהם.
תוצאות אלו מעניקות מידה מסוימת של החזרת הביטחון לאלו המודאגים מהגזמה ברישום תרופות פסיכיאטריות לילדים ולנוער. שיפור הגישה לפסיכיאטרים ילדים באמצעות שירותי ייעוץ ומודלים של טיפול פסיכולוגי משותף עשוי לסייע פוטנציאלית לתת-טיפול, תוך הפחתת הסיכון לתרופות לפני ניסיון מתן טיפולים אחרים. בהכרה שדפוסי מרשם עשויים להשתנות מאז איסוף הנתונים, חשוב להמשיך ולהעריך את תבנית והפצה של תרופות פסיכיאטריות לילדים ומתבגרים בארה"ב.
תגובתי: מחקר עם מסד נתונים גדול ורחב, שכולל כול הגילאים, 4 קבוצות גיל, מפעוטות בגיל 3 שנים עד צעירים בגיל 24. מחקר מלמד אם נבחן אותו היטב, ואז מסקנותיי הפוכות בהסתמך על תוצאותיו. אני מסתייג לחלוטין ואיני מסכים למסקנות המחקר שלאור תוצאותיו קבע כי: "תרופות פסיכיאטריות לא נרשמות באופן מוגזם לילדים וייתכן ונרשמות פחות תרופות לטיפול בילדים ובני נוער עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), והפרעת דיכאון". החוקרים טוענים כי "השוו את שעורי ההיענות לתרופות, לשעורי שכיחות הפרעות פסיכיאטריות הנפוצות ביותר בילדים וצעירים, וגילו כי חלק מהתרופות הללו ניתנות פחות מהנדרש". איני מסכים להנחתם זו. מכיוון שלהערכתי על פי התוצאות יש אבחון יתר ומיותר ולכן אין צורך לטפל בכל הילדים שאובחנו ADHD או דיכאון.
הרי על פי המחקר, מידי שנה מאובחנים עם הפרעות קשב (ADHD)י 8.3% (1 מתוך 12) מכלל הילדים והצעירים, ואילו קיבלו טיפול תרופתי רק 5%; ילדים וצעירים מאובחנים עם דיכאון 12.5% (1 מתוך 8), ואילו קיבלו טיפול תרופתי רק 3.3% (1 מתוך 30). אם כך, סך כול ילדים וצעירים המאובחנית מידי שנה רק בשתי הפרעות נפשיות ADHD ודיכאון הוא 20.8% (8.3%+12.5% בהתאמה) ולדעת החוקרים, היו אמורים כולם לקבל טיפול תרופתי, כלומר 20.8% מכלל הילדים וצעירים, וזה לשתי הפרעות נפשיות בלבד. האם זה הגיוני או נכון? לא ולא. להערכתי לאור ניסיוני, עדיף שנותנים תרופות "פחות מהנדרש" כביכול, מכיוון שקרוב לוודאי יש אבחון יתר להפרעות אלה, כך שברובן אין צורך לטפל. וגם אם אבחון נכון אולם קשיי תפקוד אינם קשים, עדיף לטפל תחילה בטיפול פסיכולוגי עם אפשרות להשיג תוצאות טובות. בארץ, המצב דומה לארה"ב, יש אבחון מיותר ולא נכון של הפרעות קשב (אבחון יתר), וכתוצאה מתן טיפול תרופתי שלא לצורך (טיפול יתר).