עד מתי ולכמה זמן לקחת טיפול תרופתי ל-ADHD

מודלים ומנבאים לשימוש בתרופות ממריצות, מילדות עד בגרות, במעקב חזוי לאורך זמן של הטיפול בהפרעות קשב וריכוז

PATTERNS AND PREDICTORS OF STIMULANT MEDICATION USE FROM CHILDHOOD TO ADULTHOOD IN THE PROSPECTIVE LONG-TERM FOLLOW-UP OF THE MULTIMODAL TREATMENT STUDY OF ADHD – MTA
James M. Swanson, Prof Pediatrics University of California Irvine, Annual Meeting American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Chicago October 14-19, 2019

רוב הילדים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מטופלים בתרופות ממריצות. הפרקטיקה של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר ( AACAP) להערכה וטיפול בהפרעות קשב וריכוז (המלצה מספר 12) מייעצת לטפל כל עוד הסימפטומים של ADHD נמשכים, אך המידע על משך השימוש התרופתי (הטיפול הרגיל בפרקטיקות קליניות) מוגבל. מטרת המחקר להשתמש בנתונים ממעקב ארוך טווח של ה- MTA כדי להתמודד בפער חשוב זה בספרות.
לאחר שלב 14 חודשים של RCT (randomized control trial), הערכות מעקב וניטור אחר הטיפול הרגיל במסגרות מרפאות קהילתיות בתקופת הילדות (2, 3 שנים); בילדים (6, 8, 10 שנים); ומתבגרים (12, 14 , 16 שנים), אחרי קו ההתחלה, כאשר כ 50% מהמקרים עמדו בקריטריונים להפרעות קשב וריכוז.
תוצאות מעקב MTA הראו כי 308 מקרים (56%) עשו שימוש שנבחר באופן עצמאי מיד לאחר סיום הניסוי האקראי של 14 חודשים שנמשך עד שנתיים (55 מקרים), 3 שנים (117 מקרים), 6 שנים (69 מקרים), 8 שנים (46 מקרים), ו-10 שנים ומעלה (21 מקרים) לאחר קו התחלה; 95 מקרים (17%) עיכבו שימוש שנבחר בבחירה עצמית (שהחל בין 3 ל 16 שנים לאחר קו הבסיס); ול- 146 מקרים (27%) לא היה שימוש שנבחר באופן עצמאי. למרות שהטיפול נמשך (או כשהוא התחיל), ההקפדה הייתה גבוהה (תרופות נלקחו בערך 90% מהימים בשנה), והמינון היומי היה קשור לגיל (עם עלייה של בערך 2 מ"ג לשנה).
משך הטיפול לא התבלבל עם גורמי סיכון התחלתיים לתוצאה שלילית או עם התמדה של תסמיני הפרעות קשב וריכוז לבגרות. דפוסים השכיחים של שימוש בתרופות באופן עצמאי הופיעו במעקב התצפיתי של MTA, אך הם לא התבלבלו עם גורמי סיכון לתוצאה שלילית (כפי שמוצע לעיתים קרובות) או עם התמדה של סימפטומים בבגרות (כפי שהומלץ על ידי הנחיות מקצועיות).
הערותיי:  מעשית בקליניקה אני ממשיך בטיפול עם ממריצים, וממליץ פרטני אצל כל אחד על פי צרכיו, כאשר העיקרון המונח בפניי אם ניתן להסתדר בתקופות מסוימות ללא טיפול עם סטימולנטים – מה טוב, או להפסיקן לחלוטין גם אם נותרו סימפטומים של ADHD אולם אין בעייה תפקודית בולטת. כך שמרבית הילדים אינם מטופלים אצלי 90% מימות השנה, ומינון התרופה שנקבע והעלאת המינון