מה גורמת הפרעת קשב וריכוז במעברה מילדים למבוגרים? מדוע מומלץ טיפול ארוך טווח בילדים עם ADHD? לגברים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז כילדים היו השלכות גרועות כמבוגרים. פעילות פיזית קצרה מגבירה את השליטה העצמית.

ADHD Takes a Toll Well Into Adulthood
Mar. 4, 2013 online issue of Pediatrics, Miriam Barbarsi M.D
מה גורמת הפרעת קשב וריכוז במעברה מילדים למבוגרים,
 ומדוע מומלץ טיפול ארוך טווח בילדים עם ADHD?

מחקר גדול ייחודי הראשון שעקב אחר ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) עד לבגרותם. המחקר פורסם החודש ב- Pediatrics ע"י ד"ר וויליאם ברברסי  מבי"ח לילדים בבוסטון וממיו קליניק. במחקר זה נמצא כי במרבית המקרים הפרעת קשב וריכוז אינה נעלמת בבגרות. ולילדים עם ADHD בד"כ יש הפרעות נפשיות אחרות בבגרותם, והם נוטים יותר לניסיונות התאבדות וליותר מאסרים. רק 37.5% מהילדים לא היו להם תוצאות מדאיגות כאלה בבגרותם. זה מצריך לשפר באופן מהותי את הטיפול ארוך הטווח בילדים עם ADHD ולספק מנגנון לטיפול יעיל בהם כבוגרים. המחקר עקב אחר ילדים שנולדו ברוצ'סטר בשנים 1976 – 1982. מספר הילדים היה 5,718 ומתוכם 367 אובחנו עם ADHD . מתוכם 75% קיבלו טיפול תרופתי ל- ADHD. מספר הבנים היה פי שלוש יותר מבנות.
תוצאות המחקר: 29% מהילדים עם ADHD נשארו עם ADHD בבגרותם. ואילו 57% מהילדים עם ADHD היתה להם לפחות הפרעה נפשית אחת אחרת, לעומת 35% שלא היתה להם בילדותם ADHD. ההפרעות השכיחות  ביותר היו התמכרויות, הפרעת אישיות אנטי חברתית, התקפי היפומניה, חרדה כללית, ודיכאון כללי. ל- 81% מאלה שנשאר ADHD כמבוגרים היתה גם לפחות הפרעה נפשית אחת, לעומת 47% שאין להם יותר ADHD בבגרותם, ואילו אצל 35% מאלה ללא ADHD בילדותם. עם תחילת המחקר 7 (1.9%) מתוך 367 מתו ומתוכם 3 התאבדו. 10 (2.7%) מבוגרים שהיו עם ADHD בילדותם נכנסו לבית סוהר.
מסקנות: הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה כרונית והגישה הרפואית והטיפולית אליה צריכה להיות בהתאם כמו לסוכרת, המתוכננת לתקופה ארוכה. להערכת החוקרים תוצאות המחקר הינן פחות חמורות מהמציאות מכיוון שרוב משתתפי המחקר היו לבנים וממעמד סוציו-כלכלי ממוצע-גבוה. התוצאות היו יכולות להיות גרועות יותר לו המחקר היה נעשה באוכלוסיות חלשות. החוקרים ממליצים להורים להבטיח שילדיהם מקבלים טיפול באיכות גבוהה ולהישאר מטופלים גם בתקופת התבגרותם. כמו כן יש לבחון את הילדים עם הפרעת קשב וריכוז על הפרעות נלוות כמו התמכרויות, חרדה ודיכאון.
הערותיי: עבודה מקיפה חשובה מאשרת עבודות אחרות, ומחדדת את המצב הגרוע אליו עלולים להיקלע המבוגרים שהיו עם ADHD בילדותם. אולם עדיין הטיפול האופטימאלי להפרעה כרונית זו כדי למנוע את החמרתה במבוגרים, אינו ברור ומספק דיו. כולנו מצפים לגישות טיפוליות חדשניות ומועילות יותר בעתיד.

Men Diagnosed With ADHD as Children Had Worse Outcomes as Adults
Published Online First by Archives of General Psychiatry, a JAMA Network publication, Rachel G. Klein, Ph.D., of the Child Study Center at NYU Langone Medical Center in New York
לגברים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז כילדים היו תוצאות גרועות כמבוגרים

גברים שאובחנו כילדים עם ADHD  הראו תוצאות גרועות משמעותיות ב: לימודים, חינוך, כלכלה וחברה, לעומת מבוגרים ללא ADHD בילדותם. זאת הראה מחקר מעקב חדש במשך 33 שנים, וזה מעורר דאגה להשלכות ארוכות הטווח בילדים עם ADHD. במחקר נבדקו 135 גברים לבנים (המחקר לא כלל נשים ולא קבוצות אתניות אחרות) בגיל ממוצע של 41 שנה, אשר בילדותם אובחנו ADHD (ללא הפרעת התנהגות) בגיל 8 שנים בממוצע, בהשוואה ל- 136 גברים ללא ADHD בילדותם.
תוצאות: הגברים עם ADHD בילדותם למדו בממוצע פחות 2.5 שנים מקבוצת הביקורת; 31% לא השלימו לימודי תיכון, לעומת 4.4% בקבוצת הביקורת; הייתה להם הגשמה מקצועית פחותה משמעותית; פחות תעסוקה; שכר עבודה נמוך יותר; זה מביא אותם להיכלל במעמד סוציו-כלכלי נמוך יותר; יותר גירושין (31.1% לעומת 11.8%); יותר הפרעות אישיות חברתיות ( 16.3% לעומת 0%); ויותר התמכרות לחומרים ממכרים (14.1% לעומת 5.1%); יותר הופעה מוקדמת בגיל 21 שנים של הפרעות נפשיות לעומת קבוצת הביקורת;  ויותר אשפוזים פסיכיאטריים ומאסרים. הצפי לתוצאות לא טובות בבגרות בילדי ADHD מתחיל בנערותם (מתבגרים) ומכאן החשיבות לניטור וטיפול מוקדם בהם.
הערותיי: תוצאות מחקר זה אני חווה יום יום בעבודתי הקלינית. בייחוד מטרידה אותי הבעיה בילדים מאוכלוסיות החלשות עם ADHD קשה ומסובך שהרבה מהוריהם ( בעצמם עם הפרעה נפשית חמורה) אינם מעוניינים לטפל בילדיהם. ומערכות הבריאות,החינוך והרווחה אינן עושות דבר לשיפור המצב. עצוב מאד.

פעילות פיזית קצרה עם תרגילים אינטנסיביים מתונים, מגבירה את  השליטה העצמית, מוכיח ניתוח ראיות שפורסם בעיתון הבריטי לרפואת ספורט

Short Bouts of Exercise Boost Self Control

L. Verburgh, Physical exercise and executive functions in children, adolescents and young adults: a meta-analysis, British Journal of Sports Medicine, Mar. 6, 2013

 החוקרים סבורים כי פעילות פיזית מתונה מגדילה את זרימת החמצן לקליפת המוח הפרה-פרונטלי, דבר המסביר את ההשפעה להגברת השליטה העצמית. במחקר רפואי זה נסקרו עבודות שבחנו את השפעת תרגילי התעמלות על תפקודי המוח הביצועיים כמו זיכרון, ריכוז, תכנון וקבלת החלטות, בשלוש קבוצות גיל: 6-12 שנים; 13-17 שנים; 18-35 שנים. נמצאו 24 מחקרים רלוונטיים שפורסמו עד לחודש אפריל 2012. מתוכם 19 מחקרים הכוללים 586 משתתפים, בחנו את ההשפעה של פעילות פיזית קצרה. וחמישה מחקרים הכוללים 358 משתתפים, בחנו את ההשפעה של פעילות גופנית סדירה.
תוצאות: החוקרים מצאו שלפעילות גופנית סדירה לא נראה שיש לה השפעה רבה על תפקודי מוח הביצועיים. מאידך ניתוח הנתונים הראה, שפעילות פיזית קצרה עשויה לשפר את תפקודי המוח בכל שלוש קבוצות הגיל. אם כי המחקרים היו מעטים מדי, והתוצאות לא עקביות מדי כדי לאפשר הסקת מסקנות מוצקות, מזהירים המחברים. רק ארבעה מחקרים בדקו את השפעת פעילות גופנית קצרה, על זיכרון עבודה (אבל רק במבוגרים צעירים), והמספרים אינם מספיקים כדי להסיק מסקנות על ההשפעה.
אך 12 מבין 19 מחקרים בחנו את נושא השליטה העצמית, והניתוח עולה כי פעילות פיזית קצרה משפרת את השליטה העצמית בכל שלוש קבוצות הגיל, אם כי בהשפעה קטנה עד בינונית. הדבר חשוב במיוחד לילדים ונוער, כי תפקודי מוח מפותחים חשובים להישגים אקדמיים ולהיבטים אחרים  בחיי היום יום. השפעות חיוביות אלה של פעילות גופנית לשליטה ועיכוב ההפרעה מעודדות ורלוונטיות ביותר, לאור החשיבות לשליטה המעכבת ושליטת ההתערבות בחיי היומיום, טוענים החוקרים. דבר זה חיוני לויסות התנהגות ורגשות במצבים חברתיים, אקדמיים, ובמסגרת ספורט. החוקרים משערים כי פעילות פיזית קצרה עשויה להגביר את זרימת הדם במוח לאזורים הפרה-פרונטליים של המוח, האחראים על תפקודים ביצועיים גבוהים(higher executive functions)  .
מסקנות: פעילות גופנית יכולה להיות טיפול יעיל למצבים המתאפיינים בפונקציות לקויות גבוהות יותר במוח, כגון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ואוטיזם, ועשויה לסייע לעיכוב הנזקים של דמנציה. בהתחשב במגמה לאורח חיים של עבודה בישיבה, הזדקנות עולמית, ושכיחות גוברת של דמנציה, תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות של העיסוק בפעילות גופנית באוכלוסייה הכללית.
הערותיי: למרות עבודות רבות טרם ברורה דיה השפעת פעילות ספורט לסוגיו השונים על תפקודי המוח הביצועיים. אולם בשורה תחתונה נכון להיום, פעילות גופנית מסייעת, למה וכיצד?  לזה יידרשו מחקרים רבים נוספים.  בקליניקה שלי אני נוהג להמליץ לכל ילד, נער ומבוגר עם ADHD, על ביצוע פעילות גופנית.