הורים לילדים עם הפרעות קשב (ADHD) נמצאים בסיכון גבוה לגירושים

תקציר מאמרי שפורסם בעיתון הארץ ביום 29.03.2015 

שבע שנות מעקב אחר 2,600 ילדים (2,153 משפחות) עם הפרעות קשב וריכוז בדרגות חומרה קלה, בינונית או גבוהה, הניבו ממצא שההורים (שהם עצמם עם הפרעות קשב) נמצאים בסיכון גבוה לגירושים. 49% מזוגות ההורים לילדים עם הפרעות קשב התגרשו. סה"כ זוגות הורים שהתגרשו 1057 שהם 49% מתוך 2153 המשפחות לילדים עם ADHD. בעוד שבאוכלוסייה הכללית בארץ מתגרשים 26% מהזוגות. 
המעקב נערך במרפאה בראשון לציון, והוא סיכם טיפול ב-2,600 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בדרגות חומרה שונות. אוכלוסיית המרפאה כוללת ילדים והוריהם, תושבים מראשון לציון, חולון, בת ים, רחובות, נס ציונה, אשדוד, יבנה ותל אביב־יפו, כפר סבא, רמת השרון והרצליה, ואוכלוסייה מפריפריה כמו מקרית מלאכי, קרית גת, שדרות, ועוד יישובי פריפריה. משמע, ייצוג לכלל האוכלוסייה בארץ. משפחות הילדים המטופלים משתייכות לכל השכבות הסוציו־אקונומיות.
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה גנטית משפחתית. כלומר, לפחות אחד מההורים של הילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות  (ADHD) לוקה גם הוא בהפרעת קשב. הורה עם הפרעות קשב (ADHD) זו עמדת פתיחה גרועה לנישואים תקינים, מכיוון שבין בני הזוג ובחיי המשפחה באים לידי ביטוי מאפייניה של הפרעת הקשב כמו אימפולסיביות, חוסר סבלנות, חוסר הקשבה לבן/בת הזוג, חוסר שליטה ברגשות ועוד. ואלה גורמים ליחסים לא יציבים בין בני הזוג, ללחץ, למתח ולקשיי הורות.
ככל שהפרעת הקשב והריכוז של הילד קשה יותר, ונלוות אליה הפרעות נוספות כמו התנהגות מרדנית מתנגדת (ODD),בעיות התנהגות (BD), הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) ועוד, כך גם הפרעת הקשב והיפראקטיביות של ההורה קשה יותר, מה שמגביר את הסיכון לגירושים.

 קורלציה בין חומרת ADHD בילדים (והורים) לבין אחוז הגירושים של הורים

2600 ילדים –  חומרת ADHD            משפחות – 2153
 הפרעה קלה      59%                    הורים התגרשו 45%
הפרעה בינונית   33%                    הורים התגרשו 54%
הפרעה קשה      8%                      הורים התגרשו 67%
סה"כ זוגות הורים שהתגרשו 1057 שהם 49% מתוך 2153 המשפחות לילדים עם ADHD
ככל שהפרעה של הילד (והורה) חמורה יותר – הגירושים מהירים לאחר 3 עד 5 שנות נישואים.
כשהפרעת הקשב בילד (והורה) בינונית – הגירושים קורים לאחר 5 עד 8 שנים.
מספר מחקרים פורסמו עד כה בנושא גירושי הורים לילדים עם ADHD. אחד המחקרים הרב מרכזי שבוצע ע"י חוקרים מהאוניברסיטה של מדינת ניו יורק, אוניברסיטת פיטסבורג ואוניברסיטת בפאלו, הראה כי הורים של בני נוער שאובחנו בילדותם כבעלי הפרעת קשב וריכוז היו בסיכון גבוה יותר להתגרש, מאשר בהורים לילדים ללא הפרעת קשב וריכוז. במחקר תוארו משתנים רבים העשויים לחזות גירושים בין הורים שילדם לוקה בהפרעת קשב וריכוז, ובהם התנהגות אנטי־חברתית של ההורים וגיל צעיר של הילד בעת אבחון הפרעת הקשב. הממצאים מדגישים כי תכונות שונות של הורים עם ADHD ושל ילדים עם הפרעת קשב גורמות להחרפת הסכסוכים בין ההורים ועלולות להביא לפירוק משפחות. הורים לילדים עם הפרעת קשב מדווחים על פחות שביעות רצון מהנישואים ויש ביניהם ריבים רבים יחסית ובתדירות גבוהה. ממצאים הדגישו כי קיים קשר ישיר בין חומרת ההתנהגות של הילד לבין מחלוקות בין הוריו. ממצאים אחרים מצביעים על כך שהטיפול בילד עם הפרעת קשב וריכוז מגביר חילקי הדעות הלחצים שמופעלים על ההורים. בתנאים אלה פורצים סכסוכים משפחתיים רבים יחסית וההרמוניה מופרת.
תכונות אישיות של ההורים קושרו בכמה מחקרים להפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, שבתורה מגבירה את הסיכון למסגרת המשפחתית. מחקרים מ–1997 ומ–2005, לדוגמה, הראו כי קיים קשר תורשתי בין הפרעת אישיות אנטי־חברתית של הורים להפרעות קשב וריכוז של ילדים.
מחקר שפורסם ב–2008 השווה את עמידות הנישואים של הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז לעמידות הנישואים של הורים שילדיהם לא אובחנו כסובלים מהפרעה זאת. בממוצע, משך הנישואים של הורים שילדיהם אובחנו בגיל צעיר כסובלים מהפרעת קשב וריכוז היה קצר בהשוואה להורים לילדים ללא הפרעה כזאת. לפי המחקר, הורים לילדים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב היו בסיכון גבוה לגירושים עד שילדיהם יגיעו לגיל שמונה.
מכאן אין להסיק כי הורות לילד עם הפרעת קשב וריכוז היא גורם הסיכון היחיד לפירוק נישואים. בכל משפחה יש משתנים נוספים היוצרים לחץ. אינטראקציה של משתנים אלה (קשיים כלכליים, משפחתיים, חברתיים, קשיי הורות) עם התנהגותו של ילד הלוקה בהפרעת קשב וריכוז עלולה להצית סכסוכים משפחתיים ובסופו של דבר להביא לגירושים.
מחקרים מצביעים כי זוגות שיש להם ילד עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות(ADHD) נמצאים בסיכון כפול להתגרש עד שהילד מגיע לגיל שמונה, בהשוואה לזוגות שילדיהם אינם סובלים מההפרעה. פרופ' שרלוט ג'ונסטון, מומחית להפרעות קשב וריכוז מאוניברסיטת בפאלו, ציינה במאמר ש"לידת ילד עם הפרעת קשב וריכוז כנראה גורמת לוויכוחים בין בעל לאשתו בשאלה איך להתמודד עם המצב. הורים לילדים עם הפרעות קשב מצויים במתח גבוה, שיכול ליצור סכסוך אם אינם מסכימים על האופן שבו יש לטפל בילדם". לדבריה, אחת הבעיות במשפחות שבהן יש ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות היא שלפעמים רק אחד ההורים מודאג באמת מהבעיה והשני אינו סבור שילדו זקוק ליחס מיוחד. למשל, ייתכן שהאמא תשוחח עם המורים של הילד, תשמע את חששותיהם ואת טענותיהם ותנסה להתמודד אתם, בעוד האבא יסביר שבנו הוא 'בסך הכל ילד'. אם ההורים לא מסכימים בשאלה איך להתמודד עם הבעיה, לא יהיה שיפור בהתנהגות הילד. המצב יילך ויחמיר, ולא רק שההורות לא תשפר את הנישואים, אלא שהיא תוביל לגירושים.ג'ונסטון מציעה להורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז להתמקד ברכישת כישורי הורות משופרים. לימוד מיומנויות כהורים ישפר את תפקודו של הילד ויעזור להם לפתור מחלוקות ולהפחית את הלחץ בנישואים.
מסקנות ולקחים: ככל שחומרת ADHD אצל הילד קשה יותר – כך הפרעת קשב והפרעות נלוות אצל הורה שלו קשה יותר. יש קשר בין חומרת ההפרעה בילד/הורה לסיכון גבוה יותר לגירושים אצל הורים.
מחקר נוסף שערכתי במרפאתי והצגתי ב- 2013, מצאתי שטיפול רפואי משולב (פסיכולוגי ותרופתי) בהורים הסובלים מהפרעות קשב, משפר את תפקודם בזוגיות ובמשפחה, וגם משפר את תוצאות הטיפול בילדיהם הלוקים בהפרעות קשב, לעומת הורים עם הפרעת קשב שאינם מטופלים.
משמע, טיפול מתאים בהורים עשוי להפחית את הסיכון לגירושי הורים.