סיכון גבוה בילדים לאבות מבוגרים (גיל 40+) לפתח אוטיזם, והפרעות קשב

היום רשת חדשות פוקס האמריקאית (אני נוהג להאזין לה בזכות אכויותיה ומהימנות המידע, וכן אהדתה לישראל…), דנה בנושא חשוב שלאבות מבוגרים נולדים יותר ילדים (פי 3.5) בספקטרום האוטיסטי (ASD), והפרעות קשב (ADHD). דנתי בזה כבר באתרי, אולם ראוי להדגיש שוב, כפי שמתחזק יותר ויותר במחקרים של השנים האחרונות, כי גיל מבוגר של אב (מעל 45 שנים) קשור במגוון רחב של התהוות הפרעות ביילוד כמו ASD, ADHD, וקשיי למידה. מחקר שנערך בשוודיה ופורסם בתחילת שנת 2014, בכתב העת המדעי JAMA, הראה כי לאבות מבוגרים בגיל 45 -49 שנים היה סיכון גבוה מאד (פי 3 עד פי 25 !), לצאצאיהם ללקות באוטיזם, הפרעות קשב והיפראקטיביות, אובדנות, הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה, מנת משכל נמוכה, וקשיי למידה.
המחקר שבוצע באוניברסיטת אינדיאנה ארה"ב, ובמכון קרולינסקה בשבדיה, נחשב לגדול ביותר בתחום עם תכנון ומתודולוגיה הטובים ביותר. נאספו נתונים על תינוקות שנולדו בשנים 1973-2001. החוקרים בדקו 2.6 מיליון אנשים ועמדו על ההבדל בין אחים שנולדו לאותו אבהשוואה שנעשתה בין ילדים של אבות בגיל 45 שנים, לאלו של אבות בגיל 24 שנים, הצביעה על השפעה גדולה לגיל מבוגר של האב, על בריאותו הנפשית וכישוריו האקדמיים העתידיים של היילוד.
מעבר לזה קיים סיכון לנכדים, כשאבות מבוגרים עלולים להעביר מוטציות שקטות העלולות להגביר את הסיכון למחלות שונות בנכדיהם. למוטציות אלה אין השפעה נראית לעין על הילדים של האבות, אולם תיתכן השפעה מצטברת העלולה להגדיל את הסיכון של הנכדים שלהם לפתח תחלואה נפשית.

מחקרים קודמים לזה, כבר הוכיחו שאצל אבות מגיל 40 שנה חלה ירידה דרסטית באיכות הזרע, ולגיל האב יש חשיבות מכרעת בהעברת מוטציות. כמו מחקר שנערך במכון רייקאוויק לגנטיקה באיסלנד, ופורסם לפני כשנתיים בכתב העת הנחשב NATURE הוכיח באופן ברור כי:
גם לגברים יש שעון ביולוגי, ואבות בגיל 40 שנים ומעלה עלולים להעביר לילדיהם מוטציות, כמו אוטיזם, מה שיכול להסביר את העלייה בגדולה באוטיזם שחלה בשנים האחרונות. 97% מכלל המוטציות הגנטיות הגורמות לאוטיזם וסכיזופרניה מקורם בזרע של גברים מבוגרים, ללא קשר לגילה של האם. החוקרים מצאו כי הסיכון של ילד לאב בן 40 לסבול מהמוטציה הגנטית, גבוה פי שניים וחצי מהסיכון של ילד לאב בן 20 לסבול מאותן בעיות. במחקר נמצא כי בכל משפחה היו מוטציות גנטיות בדרגות חומרה משתנות, אולם בכל שנה נוספת בגילו של האב, התווספו לילד שתי מוטציות. בעוד שמספר המוטציות המגיעות מאימהות נשאר קבוע לאורך חייה, באבות נצפתה הידרדרות מהירה מאוד לאורך שנים. מכיוון שכל הביציות בגוף האישה נוצרות אצלה עוד ברחם, ואילו גבר מייצר זרע לאורך החיים. בעוד שאב בן 20 שנה העביר כ-25 גנים עם מוטציות, אב בן 40 שנה העביר לא פחות מ-65 מוטציות שונות. ואילו האימהות, העבירו כ-15 מוטציות, ללא תלות בגילן. לסיכום, ד"ר קארי סטפנסון, מובילת המחקר, קבעה כי לגיל האב יש חשיבות מכרעת בהתהוות אוטיזם וסכיזופרניה.
החוקרים מהמחקר הגדול שנעשה בשבדיה (מכון קרולינסקה בשבדיה) וארה"ב (אוניברסיטת אינדיאנה) היו המומים מהממצאים, שחיזקו מאוד את ההשערה באשר להשפעה הגדולה של גיל האב על בריאותו הנפשית ומסוגלותו האקדמית העתידית של היילוד, הרבה יותר ממחקרים קודמים שנערכו עד כה. מסקנתם, גיל מבוגר של אב קשור במגוון רחב של בעיות פסיכיאטריות וקשיי למידה.כפי שבציות האישה מאבדות מאיכותן עם השנים, ובייחוד מגיל 35, גם תאי הזרע של הגבר "מזדקנים", והדנ"א שבהם הופך להיות שביר ופגיע יותר. בעוד שביציות ותיקות נוטות לייצר בעיקר תינוקות עם תסמונת דאון ותסמונות כרומוזומליות שונות, אבות מבוגרים נוטים להשפיע בעיקר על הצד התנהגותי ונפשי של הצאצאים. ללא תלות בגיל האם, שיכולה להיות צעירה מאוד ועדיין ללדת תינוק פגום, אם הזרע של האב אינו תקין.
הערותיי: המחקרים הוכיחו מדעית שעל אף העובדה שאצל גברים בגיל מבוגר אין ירידה ממשית בפוריות, אולם איכות הזרע שלהם יורדת דרסטית עם השנים, וההשלכות לזה תחלואה בצאצאים, לרבות אוטיזם, ADHD . האם בשל כך ישנם יותר מקרי אוטיזם והפרעות קשב, בשנים האחרונות? האם בעתיד צפויים להתגלות יותר אנשים עם אוטיזם, הפרעות קשב, והפרעות נפשיות? האם נכון נוהגים גברים הבטוחים שגם העשור החמישי לחייהם הוא זמן מצוין להתחיל לחשוב על הקמת משפחה, אם ינשאו לבחורה צעירה? או האם מחקרים אלה ואחרים מוכיחים לנו שהטבע אינו זורם עם החיים המודרניים, והוא יצר אותנו כדי ללדת ילדים בגיל צעיר? אם כך, האם יש מקום להציע לגברים צעירים להקפיא זרע, למקרה שיהיו מעוניינים להביא לעולם צאצאים בגיל מבוגר? האם עלינו כרופאים לפעול להעלאת המודעות לנושא, כדי שגברים יוכלו לקבל החלטות מושכלות באשר להקמת משפחה? אלה שאלות אתיות רפואיות שעלינו כרופאים לחשוף אותם בפני הציבור, כדי שיהיו בידיו נתונים על ההערכות המדעיות והכלים, שכל אחד יוכל לקבל את החלטותיו לעצמו.
אני משוכנע שיש כנראה מהאמת במחקרים אלה, אולם להערכתי יש סיבות וגורמים מכריעים יותר לגידול במספר המאובחנים בהפרעות קשב (ADHD) ובהפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD), והן:
א. הקלות באבחון וטיפול יתר של הפרעות אלה, שאינו נכון ולא עומד בקריטריונים, עובדה המתגברת ומשתקפת בבהירות יותר ויותר בשנים האחרונות.
ב. יש משתנה נוסף שאיני יודע אם החוקרים לקחו זאת בחשבון, שבאוטיזם ובהפרעת קשב המרכיב הגנטי שלהן הוא האיתיולוגיה העיקרית, כלומר שמלכתחילה אם לאב יש הפרעת קשב (או לאם) זה עלול לעבור גנטית ליילוד, ללא קשר לגיל האב.
ג. ניתן גם להניח שאבות עם הפרעת קשב, בגלל הסימפטומים שלהם ואופיים אינם ששים למהר למחוייבות של נישואין זוגיות ומשפחתיות, ולכן נשארים רווקים עד גיל מאוחר, וכשמתחתנים בגיל מבוגר הם מעבירים גנטית לצאצא את ASD, ADHD, והפרעות אחרות.
כך או אחרת, מחקרים אלה יכולים לסייע לתכנון ילודה מתאים.בקרב היהודים, החרדים נישאים בגיל צעיר, הם ממשיכים במסורת טבעית ארוכת שנים. חכמינו מדורי דורות, כנראה ידעו מה הם עושים… ובעולם הנאור אנשי מלוכה (דוגמת בריטניה), שואפים להינשא וללדת ילדים בגיל צעיר, מי יודע, ייתכן כדי לשמר על שושלת טהורה…

 

האם פעילות גופנית הינה שיטת התערבות מבטיחה לשיפור סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז ADHD ?

השפעת פעילות אירובית על סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז בילדים צעירים
Exercise before school may reduce ADHD symptoms in kids

A Randomized Trial Examining the Effects of Aerobic Physical Activity on Attention-Deficit Hyperactivity Disorder Symptoms in Young Children, Betsy Hoza, Michigan State  University,Journal of Abnormal Child Psychology, September, 2014

מחקר חדש, מצא כי פעילות אירוביות יומית לילדים צעירים בסיכון, לפני בית הספר, יכולה לסייע בהפחתת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, בכיתה ובבית, כמו חוסר תשומת לב, מצבי רוח, וקושי להסתדר עם אחרים.
בתור ילד הקדשת תשומת לב כל היום בבית הספר זה לא קל, בייחוד עבור אלה הנמצאים בסיכון גבוה ל הפרעות קשב וריכוז. "מחקרים קודמים מצביעים על כך שלפעילות גופנית יכולה להיות השפעה חיובית על ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז," אמרה אלן סמית, שערכה את המחקר יחד עם המחברת ראשי טסי הוזה, פסיכולוגית מאוניברסיטת ורמונט.
מחקר קודם מאוניברסיטת מישיגן הראה שתפקוד המוח משתפר, וכן כישורי מתמטיקה וקריאה נהיים טובים יותר, בתלמידי בתי ספר יסודיים שנחשפו לפעילות גופנית אינטנסיבית. בכל זאת, עדיין לא ידוע איך פעילות גופנית עקבית עשויה לשפר מגוון רחב של סימפטומים וליקויים הקשורים להפרעת קשב-ריכוז והיפראקטיביות.
על פני תקופה של 12 שבועות, עקבו אחר 200 תלמידי בית ספר יסודי, החל מהגן ועד כיתה ב' שגם הציגו סימנים של הפרעות קשב וריכוז או לא. התלמידים נבחרו באופן אקראי להשתתף: בקבוצה שסיימה פעילות גופנית מתונה עד נמרצת בכל יום לפני בית הספר, או לקבוצה שפעילויות הילדים בה הייתה סטנדרטית הכרוכה יותר בישיבה יותר בכיתה.
למרות שהממצאים מצביעים על כך שכל המשתתפים הראו שיפור, ילדים עם סיכון להפרעות קשב וריכוז שביצעו פעילות קבועה, נהנו על פני מגוון רחב יותר של שיפור בסימפטומים, מאלה שהפעילויות הייתה מינימלית. יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את התדירות ומידת הפעילות הגופנית שיכול לספק יתרונות לילדים. ההשפעות של פעילות גופנית עשויות להיות אחרות שתלויות בגיל הילד.

למרות מספר השאלות שנותרו בעינן, פעילות גופנית נראית כשיטת התערבות מבטיחה להפרעות קשב וריכוז עם יתרונות ידועים לבריאות הכללית של ילד. זה מעניק לבתי ספר עוד סיבה טובה לשלב פעילות גופנית ליום הלימודים.
הערותיי: עוד מחקר מיני רבים, כפי שפרסמתי באתרי (בפרק על "פעילות ספורט והפרעת קשב וריכוז") המראה שיפור בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, אצל ילדים העושים פעילות גופנית רצופה וקבועה. אין צורך לחכות למחקרים נוספים, כדי להשתכנע ולעשות פעילות ספורט הטובה לגוף ולנפש, מה שזה מכבר ידעו אבות אבותנו גם כן. נ.ב. בבי"ס בבולטימור ארה"ב (שתארתי גם באתרי), מקדישים חלק נכבד מזמן התלמידים לפעילויות ספורט וחברתיות מגוונות, עם תוצאות טובות מאד.

 

האם נגינה על כלי נגינה, קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בקרב בני נוער בריאים

עובי קליפת המוח ובשלותו ומשך ההדרכה במוסיקה: פעילויות לקידום בריאות מעצבות התפתחות המוח, כתב העת של האקדמיה לילד ולמתבגר האמריקאי לפסיכיאטריה, ספטמבר 2014

 Cortical Thickness Maturation and Duration of Music Training: Health-Promoting Activities Shape Brain Development, James J. Hudziak, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Article in Press

 מטרת המחקר, להעריך את המידה שבה נגינה על מכשיר נגינה קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בקרב בני נוער בריאים. 
משתתפי מחקר זה, היו חלק ממחקר NIH- MRI להתפתחות מוח נורמלית. שיטת מחקר לעיצוב אורך שהמשתתפים עברו סריקת ,MRI ובדיקות התנהגותיות עד 3 ביקורים' בפרקי זמן של שנתיים. MRI, IQ, ונתוני אימון מוסיקה היו זמינים עבור 232 בני נוער (334 סריקות), בגיל 6-18 שנים. עובי קליפת המוח נמדד כנגד מספר השנים שכל נער ניגן כלי נגינה. הגיל, מין, נפח המוח, וסורק, נלקחו בחשבון.
תוצאות: לא נמצא קשר בין העובי ושנות הנגינה על כלי ."גיל × השנים של משחק" היו קשורים בעובי הקורטקס המוטורי, כמו גם קליפת מוח הקדם חזיתית והקודקודית. ניתוח מעקב גילה כי אימון מוסיקלי קשור בשיעור מוגבר של התבגרות עובי קליפת המוח. תוצאות היו ללא שינוי עם משתנה IQ. 
מסקנות: נגינה בכלי נגינה קשור עם התבגרות עובי קליפת המוח מהירה יותר באזורים המעורבים בתכנון מוטורי וקואורדינציה, יכולת ראייה מרחבית, ושליטה ברגשות ודחפים. עם זאת, בהתחשב באופי מעין-ניסיוני של מחקר זה, לא יכולים לשלול את ההשפעה של משתנים מבלבלים.
הערותיי: מחקר מעניין המנסה לבחון בזהירות את השפעת הנגינה בכלי נגינה על קואורדינציה, ועל שליטה ברגשות ובדחפים. אני סבור שיש בתאוריה זו משהו. כתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיטריה לילד ולמתבגר, נתן למחקר במה ראויה. עוד יהיו מחקרים נוספים בעתיד בתחום זה ודומיו.

האם בתינוקות בגיל 12 חודשים, דפוסים מוקדמים של התנהגויות מוגבלות וחוזרות על עצמן מנבאות הפרעה עתידית בספקטרום אוטיזם (ASD)

האם דפוסים מוקדמים של התנהגויות מוגבלות וחוזרות על עצמן מנבאות הפרעה עתידית בספקטרום אוטיזם (ASD), כתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר
  

 Repetitive Behavior in 12 Month old, later Classified with ASD, Jed T. Elison, Journal of
the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Oct 2014.

 בעוד סמנים מוקדמים לקשיים בתקשורת חברתית, מהווים גורמי סיכון לניבוי אבחון מאוחר  יותר להפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD), פחות ידוע על הרלוונטיות של דפוסים מוקדמים של התנהגויות מוגבלות והחוזרות על עצמן כמקדימות ASD . במחקר זה שיפורסם בחודש הקרוב בכתב העת Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, נבדקו דפוסים של גינונים מוטוריים סטריאוטיפיים ומניפולציה חוזרת ונשנית בילדים בגיל 12 חודשים עם סיכון נמוך וגבוה לפיתוח ASD. (שכולם נבדקו ל ASD בגיל 24 חודשים).
בוצע קידוד של התנהגויות חוזרות ונשנות בשלוש קבוצות: 1) תינוקות בסיכון נמוך (LR, n=53 );
2) תינוקות בסיכון משפחתי גבוה שאינם עומדים בקריטריונים לאבחון להפרעה אוטיסטית בגיל 24 חודשים (HR-שלילי, n = 75); י 3) תינוקות בסיכון משפחתי גבוה שענו על קריטריונים לאבחון הפרעה אוטיסטית בגיל 24 חודשים (HR-ASD, n = 30).
תוצאות: קבוצת HR-ASD הראתה גינונים מוטוריים סטריאוטיפים באופן משמעותי גדול יותר, מאשר בשתי הקבוצות האחרות HR שלילי, LR. מניפולציות חוזרות ונשנות נראו יותר באופן משמעותי בקבוצות HR-ASD, HR שלילי, מאשר בקבוצת LR. התוצאות מצביעות שהערכה ממוקדת  של התנהגות חוזרת ונשנית בתינוקות יכולה לאפשר איתור מוקדם של הפרעה בספקטרום אוטיזם. (ASD).
הערותיי: מחקר חשוב ומעשי לעבודה הקלינית לאבחון סימנים ראשונים בתינוקות להפרעה בספקטרום אוטיזם. המחקר עבר ביקורת בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר. 

טיפול בשלבים לילד עם הפרעת קשב (ADHD), הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD) ותוקפנות

השפעות טיפול עם ריספרידון בנוסף להדרכת הורים ותרופות ממריצות על: הפרעת קשב והיפראקטיביות, הפרעה מרדנית מתנגדת, הפרעת התנהגות, ותוקפנות

Risperidone Added to Parent Training and Stimulant Medication: Effects on Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, Oppositional Defiant Disorder, Conduct Disorder, and Aggression, Kenneth D. Gadow and al, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Volume 53, September 2014

מחקר אחרון זה, שפורסם בספטמבר 2014, בכתב העת הרפואי הנחשב JAACAP, בדק את היעילות היחסית של שילוב טיפול רפואי: הכשרת הורה, תרופה ממריצה (מתיךפנידאט או אמפתמין) ופלצבו, לעומת: הדרכת הורים, תרופה ממריצה, וריספרידון, ע"י בדיקת השפעת הטיפול על הפרעות קשב וריכוז (ADHD), הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD), הפרעת התנהגות (CD) ותוקפנות.
במחקר נכללו 168 ילדים בגיל 6-12  שסובלים מתוקפנות פיזית קשה, הפרעות קשב , ו-ODD / CD, שטופלו עם הדרכת הורים ותרופות ממריצות למשך 3 שבועות. משתתפים שלא הצליחו להראות תגובה קלינית אופטימלית חולקו באקראי לאלה שקיבלו טיפול פלצבו או ריספרדל ל- 6 שבועות נוספים.
תוצאות המחקר הראו כי בהשוואה לטיפול פלצבו, בילדים שקבלו טיפול עם ריספרדל חלה ירידה גדולה יותר בחומרת הסימפטומים של ODD ותוקפנות, זאת עפ"י דירוג הורה, אולם ללא השפעה על תסמיני ADHD או CD. לעומת זאת, דירוג מורים הראה שבטיפול עם ריספרדל חלה ירידה גדולה יותר בחומרת הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, אך לא לסימפטומים של ODD או CD או תוקפנות כלפי בני גילם.
מסקנת המחקר: טיפול בריספרדל היה עדיף על טיפול פלצבו בהפחתת חומרת הפרעת קשב וריכוז והפחתת הסימפטומים של ODD, ותוקפנות. השיפור הקליני וגודל האפקט נע בין השפעה קטנה לבינוני.
הערותיי: מניסיוני הקליני רצוי לטפל בילד עם ADHD ו- ODD בדרך זו בשלבים:
א.  טיפול בילד עם הפרעות קשב וריכוז ו- ODD קל, ממליץ להתחיל בטיפול עם תרופה ממריצה.
ב.  במידה והתנהגות מחמירה יש לעבור לטיפול עם ריספרדל (קורה גם בילדים עם הפרעה אוטיסטית). בניגוד לדירוג מורים במחקר, מניסיוני ריספרדל כן משפר סימפטומים של מרדנות מתנגדת (ODD).

ג.  לאחר שמתגברים על קשיי התנהגות, אפשר להוסיף תרופה ממריצה (מתילפנידאט או אמפתמין) להפרעות קשב וריכוז, ובמידת האפשר להוריד את הטיפול עם ריספרדל. ואם לא ניתן להוריד את ריספרדל, יש להשאיר את שתי התרופות יחדיו, ממריצה + ריספרדל. 
ד.  ילד עם הפרעות קשב והפרעת התנהגות בולטת דומיננטית (CD), רצוי להתחיל מראש בטיפול עם ריספרדל, אולם במשנה זהירות במינון, ובמשך הטיפול, בשל תופעות הלוואי שלו. 
נ.ב. טעות נפוצה של רופאים בטיפול בילד בשלב השני הנ"ל (ב') שהם עוברים מטיפול עם ממריץ מתילפנידאט (סטימולנט) שלא צלח, לטיפול עם אמפטמינים (שהם גם מקבוצת סטימולנט שכבר נוסה ולא עזר לשיפור ההתנהגות), במקום לעבור לטיפול עם ריספרדל המתאים יותר למצבים כאלה.

סיכון לסוכרת בילדים ומתבגרים החשופים לטיפול אנטי-פסיכוטי

סיכון לסוכרת בילדים ומתבגרים החשופים לטיפול אנטי-פסיכוטי

Risk of Diabetes in Children and Adolescents Exposed to Anti-psychotics: A Nationwide 12-Year Case-Control Study, Rene Ernst Nielsen, MD, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Volume 53, September 2014

 תרופות אנטי פסיכוטיות קשורות לעלייה במשקל ולסוכרת. הסיכון והשיעור של סוכרת בילדים ובני נוער שטופלו בתרופות אנטי פסיכוטיות עדיין אינו ברור דיו. מחקר אחרון זה, שפורסם בספטמבר 2014 בכתב העת הרפואי הנחשב JAACAP, מנסה לברר סוגיה זו.
במחקר אורך זה שבוצע בדנמרק מינואר 1999 עד סוף יוני 2010, על מקרי סוכרת בכל החולים הפסיכיאטריים בקנדה בגיל פחות מ-18 שנים. חולים עם וללא חשיפה לתרופה אנטי-פסיכוטיות, הושוו באשר להתרחשות של סוכרת מסוג 2 (שהוגדר במתן מרשם של תרופה אוראלית נגד סוכרת). ניתוח רגרסיבי של סוכרת מסוג 2 התלוי במשתנים: מין, גיל, ואבחנות .
החוקרים השוו את הסיכון לסוכרת ב- 48,299 נערים הסובלים ממחלת נפש. מתוך 7,253 בני נוער שנחשפו לתרופות אנטי פסיכוטיות, 52 נערים פיתחו סוכרת מסוג 2. מתוך 41,046 בני נוער ללא חשיפה לתרופות אנטי פסיכוטיות, 111 פיתחו סוכרת מסוג 2. התפתחות סוכרת מסוג 2 היתה קשורה לחשיפת תרופה אנטי פסיכוטית, יותר: בנקבות, ובגיל בוגר יותר בעת קביעת האבחנה הפסיכיאטרית.
מסקנת המחקר: טיפול אנטי פסיכוטי, מין נקבה, וגיל בוגר יותר (נערים) בעת קביעת האבחנה הפסיכיאטרית הראשונה, היו קשורים באופן משמעותי ובתכיפות יותר, להופעת סוכרת מסוג 2.
לפיכך, אינדיקציות קפדניות לטיפול אנטי פסיכוטי וניטור קרדיו-מטבולי שגרתי הם קריטיים.

הערותיי: ראוי לכן לשקול היטב מתי נדרש טיפול אנטי-פסיכוטי לילדים כמו ריספרדל להפרעת התנהגות ותוקפנות (נלוות ל- ADHD, ל- ASD), ולתתו במינון הדרגתי נמוך ולהתאימו לילד, ולהפסיקו כשאפשר.

חשיפה לתרופות אנטי דיכאוניות לפני לידה, מהווה גורם סיכון לפתח הפרעות קשב (ADHD), אבל לא לאוטיזם (ASD)

חשיפה לתרופה אנטי דיכאונית לפני לידה, מהווה סיכון להפרעת קשב (ADHD), אבל לא לאוטיזם

Prenatal antidepressant exposure is associated with risk for attention-deficit hyperactivity disorder, but not autism spectrum disorder in a large health system, C Clements, Roy Perlis, MD, MSc, MGH Department of Psychiatry,  Massachusetts General Hospital,  Molecular Psychiatry, August 26, 2014

מחקרים קודמים הראו עלייה בסיכון לאוטיזם בקרב ילדים לאימהות שנטלו תרופות נוגדות דיכאון במהלך ההיריון. החוקרים מציינים כי בזמן שגורמים גנטיים ידועים משחקים תפקיד משמעותי להתפתחות אוטיזם (ASD), אולם כיצד בדיוק הסיכון עלול להחריף עקב גורמים סביבתיים, עדיין אינו מובן דיו. בעוד מחקרים בבעלי חיים ומחקרים המבוססים על תיעוד רפואי הראו סיכון מוגבר לאוטיזם הקשור לחשיפה לתרופות נוגדות דיכאון, מחקרים אחרים לא מצאו קשר כזה. מאחר שהפסקת טיפול בנוגדי דיכאון באימהות מגביר משמעותי את הסיכון להתקפים – כולל עלייה בסיכון לדיכאון לאחר לידה – המחקר הנוכחי נועד לברר אם כן או לא, הסיכון לאוטיזם גדל, ואם ניתן ליחס לתרופה.
מחקרים קודמים הראו עלייה בסיכון לאוטיזם בקרב ילדים של נשים שנטלו תרופות נוגדות דיכאון במהלך ההיריון, העשוי למעשה לשקף את הסיכון המוגבר הקשור לדיכאון אימהי חמור.
חוקרי מחקר זה מבית החולים הכללי מסצ'וסטס (MGH) מדווחים כי בעוד שאבחנה של הפרעה בספקטרום האוטיזם הייתה נפוצה יותר בילדים של אימהות שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון במהלך הריון, בהשוואה לאלו ללא חשיפה טרום לידתית, וכאשר חומרת הדיכאון של האם טופלה, הגדלת הסיכון כבר לא הייתה משמעותית מבחינה סטטיסטית. לעומת זאת, הסיכון המוגבר להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), מתמיד גם לאחר תיקנון של הגורמים הקשורים לבריאות הנפש של האם.
"אנחנו יודעים שדיכאון שאינו מטופל יכול להוות סיכון בריאותי חמור לאימא ולילד, ולכן חשוב לטפל בנשים עם תרופות נוגדות דיכאון שנכנסות להריון, או חושבות על כניסה להריון, תדענה שתרופות אלו אינן מעלות את הסיכון של ילדם לאוטיזם", אומר רוי פרליס, מחבר בכיר של המחקר.
צוות המחקר ניתח הנתונים מרשומות רפואיים אלקטרונית לילדים שנולדו בMGH, בריגהם ובית החולים לנשים, או בי"ח ניוטון וולסלי – בתי חולים השייכים למערכת בריאות משותפת- מי קודד באבחנת הפרעה התפתחותית נרחבת, קטגוריה הכוללת אוטיזם, שאובחן לפחות פעם אחת בין השנים 1997 – 2010. הנתונים תאמו לכמעט 1,400 ילדים כאלה, ויותר מ 4,000 ילדי בקורת ללא אבחנת אוטיזם, נולדו באותן שנים ומותאמים למגוון הרחב של הגורמים הדמוגרפיים. נאסף המידע על הילדים והאימהות שלהם, וצוינו כל הגורמים הקשורים לאבחון וטיפול בדיכאון מג'ורי או מחלת נפש אחרת, הכוללים מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון ותרופות פסיכו-טרופיות אחרות. ניתוח דומה נעשה לכמעט 2,250 ילדים עם אבחנת ADHD, בהשוואה ליותר מ 5,600 ביקורות תואמות ללא אבחנת ADHD.
בעוד חשיפה טרום לידתית לתרופות נוגדות דיכאון קשור להגברת הסיכון לאוטיזם (ASD), ואילו ההתאמה לגורמים המצביעים על דיכאון אימהי חמור הפחית את עוצמתו של קשר זה לרמה אפסית. נטילת  תרופות נוגדות דיכאון עם פעולה חזקה יותר במסלול סרוטונין, אשר כבר נחשד בתרומתו לסיכון לאוטיזם אפשרי, לא הגביר את שכיחות ההפרעה. בנוסף, בילדים של אימהות שנטלו תרופה שאינה תרופה נוגדת דיכאון ממוקדת סרוטונין לבחילות בוקר חמורות, לא גדלה שכיחות האוטיזם. מרשמים לתרופות אנטי פסיכוטיות הניתנים לטיפול בדיכאון חמור העמיד לטיפול, כמו גם להפרעות פסיכוטיות, אינו מגדיל את הסיכון לאוטיזם.
לעומת זאת, בהפרעת קשב וריכוז (ADHD), הסיכון המוגבר הקשור לחשיפה נוגדת דיכאון לפני הלידה נשאר משמעותי, אם כי מופחת, גם לאחר תיקנון לחומרת דיכאון אימהי.
"יש מגוון רחב של אפשרויות – טיפול תרופתי ולא תרופתי – לטיפול בדיכאון וחרדה בהריון", אומר מוביל המחקר פרליס, פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. "אבל אם יש צורך בתרופות נוגדות דיכאון, אני מקווה שהורים יכולים להרגיש רגועים לגבי הבטיחות שלהם."
הערותיי: תחום רפואי סבוך שטרם מוצה ולובן סופית במחקרים שנעשו עד כה. למשל, ממחקר זה לא השתכנעתי מדוע קיים הבדל בסיכון לאוטיזם (ASD) לבין הסיכון להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), באימהות המקבלות תרופות אנטי- דיכאוניות טרום לידה. לעניות דעתי, לא נראה לי שיש הסבר הגיוני לזה. בכל מקרה, אני סבור שלאימהות בהריון דיכאוניות עדיף להימנע מטיפול אנטי-פסיכותי, אלא רק בהכרח.