תגובת רופאה על אתרי להפרעות קשב וריכוז

שלום לכולם, תודה לדר׳ ענתבי על המסירות וההתמדה בסקירות הספרות ובדאגה לעידכון הרופאים בתחום בו הוא כל כך מעודכן ובקיא.
מצטרפת לדר׳ ענתבי בדברי ההשתתפות בצער האבלים, בברכת ההחלמה לפצועים ותודות ללוחמים.
ד"ר מינה גורביץ.
ד"ר מינה גורביץ שלום, תודה לך על הפרגון הרב.
אני עושה כמיטב יכולתי ברצון רב, כדי לעדכן ולהדריך רופאים המתעניינים בהפרעה נפשית מורכבת זו ונלוותיה (ADHD). כיום זו הפרעה כרונית השכיחה ביותר בקרב ילדים, ורצוי שכלל רופאי הילדים יגלו עניין בתחום זה, ילמדו על ההפרעה, מכיוון שכעשרה אחוזים מהילדים במרפאת ילדים לוקים בהפרעה. לכן ראוי שרופא ילדים, גם מי שאינו עוסק בתחום, יוכל להבחין בילדים אלה,יפנה אותם לאבחון, ויעקוב אחר טיפולם, ויתאים לילד מינון תרופה.
נ.ב. השנה, מתמחים במרפאתי 12 רופאי ילדים ורופאי משפחה מכל קופות החולים, (בשנה שעברה התמחו 6 רופאים מקופ"ח מכבי בלבד), לאחר שעברו את קורס משרד הבריאות. אני מנחיל להם את תורתי לאור ניסיוני. מבחינתי הם דור ההמשך. ד"ר שלומי ענתבי.
 
 

האם הפרעת מצבי רוח אצל הורים, משפיעות על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה בילדיהם?

 הפרעות מצבי רוח אצל הורים משפיעות על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה של ילדיהם

The Effects of Parental Mood on Reports of Their Children’s Psychopathology, Hagai Maoz, MD,  research support from NIMH, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 08 August 2014.

 מטרה מחקר זה להעריך אם מצב נוכחי בקרב הורים (דיכאון או מאניה/ היפו-מאניה), עם הפרעת מצב רוח (a mood disorder) משפיע על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה של צאצאיהם.
שיטה: 65 הורים הסובלים מדיכאון נוכחי, 42 עם מאניה/היפו-מאניה עכשווית, 181 עם הפרעת מצב רוח במצב של הפוגה, וצאצאיהם (n = 479, גילאי 6-18 שנים) השלימו הערכות של פסיכופתולוגיה לצאצאיהם, כחלק ממחקר של הפרעה דו-קוטבית בצאצאי פיטסבורג (BIOS ).
במחקר זה הוערכו השיעורים של פסיכופתולוגיה בצאצאים באמצעים אלה: ראיון קליני מובנה למחצה עם הורה וילד, באמצעות לוח זמנים להפרעות רגשיות וסכיזופרניה לילדים בגיל בית הספר: K-SADS
(The Schedule for Affective Disorders and Schizophrenia for School-Age Children) 
שאלון דיווח הורה על התנהגות ילד (CBCL); דיווח עצמי של צאצאים נערים (YSR) בגיל 11 שנים ומעלה (n = 250); ודיווחים של מורים כאשר הם זמינים (n = 209).
תוצאות המחקר: לא היו הבדלים בין הקבוצות בשיעורים של פסיכופתולוגיה על פי K-SADS , פרט ליותר הפרעות דיכאון אצל צאצאיהם של הורים עם מאניה/היפו-מאניה נוכחית, בהשוואה לצאצאים של הורים במצב של הפרעת מצב רוח בהפוגה. לעומת זאת, שימוש ב- CBCL (דיווח הורה על התנהגות הילד), בהשוואה עם הורים שהיו במצב של הפוגה, והורים הסובלים מדיכאון נוכחי, דיווחו פסיכופתולוגיה מוקצנת באופן משמעותי יותר בצאצאים, ואילו הורים עם מאניה/היפו-מאניה נוכחית דיווחו על יותר פסיכופתולוגיה מופנמת בצאצאיהם. בדיווח עצמי של צאצאים נערים (YSR) , צאצאים של הורים עם מאניה/היפו-מאניה נוכחית, הראו יותר הפנמה של הפסיכופתולוגיה, בהשוואה לצאצאים של הורים במצב של הפוגה. דיווחים של המורה לא הראו הבדלים בין הקבוצות בשיעורים של פסיכופתולוגיה.
מסקנות המחקר: סימפטומים של מצב רוח פעילים של הורים, במיוחד במהלך אפיזודה מאניה/היפו-מאניה, משפיעים באופן משמעותי על דיווחיהם על הפסיכופתולוגיה של צאצאיהם. מראיינים מיומנים יודעים להפחית את ההטיה (bias) הפוטנציאלית של הדו"ח. רופאים ומחקרים להערכת פסיכופתולוגיה של ילדים, צריכים לקחת בחשבון את מצב הרוח הנוכחי של ההורים.
הערותיי: עבודה מצויינת, גם לפרקטיקה. אני נפגש בזה בקליניקה שלי יום יום. כאשר לילד יש הפרעת קשב וריכוז קלסית עם הפרעות התנהגות, אזי תמיד אני מוצא שאחד ההורים לוקה גם בהפרעה נפשית, אם זה כעס ואגרסיביות, הפרעות התנהגותיות, הפרעה דו-קוטבית, שינויי מצבי רוח, חרדה ודיכאון, התמכרויות, אלימות במשפחה ועוד. לפיכך אני טוען מזה 13 שנים כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה הפרעה משפחתית גנטית מאה אחוז, עם השפעות סביבתיות המחמירות (או מקלות במקרים נדירים) את ההפרעה. כל יום נכנס למרפאתי הורה שאופן התנהלותו והתנהגותו, מעידה על כך שהילד עם ADHD נמצא במלכוד. ההורה אינו מדווח נכונה על התנהגויות הילד, בעיניו זו נורמה התנהגותית רגילה של ילד/מתבגר, שהוא ההורה חווה אותה ורגיל בה. והילד בדיווחיו לרופא על התנהלותו מדחיק ומסתיר מעשיו והתנהגותו, ולפני כל תשובה מהסס ומביט על הורה/יו כדי לדעת מה להשיב. במקרים כאלה רצוי לאבחן את הילד ביחידות, אם כי אני לאור ניסיוני, מזהה סיטואציות כאלה, ומעדיף להתמודד עם זה יחדיו. תוך כדי אבחון הילד ושיתוף הורה/ים מאבחן הורה גם כן, ובתהליך האבחון עושה פסיכותרפיה משפחתית. זה עובד טוב ויעיל.
נ.ב. שאפו לד"ר חגי מעוז, שהיה בין מובילי מחקר איכותי זה. ד"ר מעוז רופא ישראלי צעיר יצירתי משלוותה, שרק לפני כשנתיים סיים התמחותו בפסיכיאטריה של הילד. המאמר במלואו יפורסם ב- JAACAP בחודש ספטמבר הקרוב.

האם בריאות הנפש אצל אנשים בגיל 31 שנ' מושפעת כתוצאה מלקויות בשפה ודיבור שהיו בילדותם?

האם בריאות נהפש באנשים בגיל 31 שנים מושפעת כתוצאה מלקויות בשפה ודיבור שהיו בילדותם?

Age 31 Mental Health Outcomes of Childhood Language and Speech Impairments, Joseph H. Beitchman, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry (JAACAP), 08 August 2014

זה מכבר ידוע כי הפרעות שפתיות קשורות לבעיות רגשיות נפשיות והתנהגותיות בילדות ובגיל התבגרות. למרות שמחקרים קליניים במדגמים קטנים מצביעים על כך שקשיים נפשיים ממשיכים לבגרות. אולם ההשלכות על בריאות הנפש במבוגרים בגלל הפרעות שפה בילדות אינן ידועות. מטרת מחקר אורך פרוספקטיבי זה, הוא לקבוע האם בגיל 31 השלכות על בריאות הנפש של האנשים שסבלו בילדותם מהפרעות שפתיות, שונות מתוצאות שבד"כ מתפתחות (בקבוצת בקורת).
שיטה: מחקר עוקבה של 26 שנה, אחר ילדים עם הפרעות שפתיות או דיבור, מגיל 5 שנים עד גיל 31  שנה. הילדים נבחרו מתוך מדגם אקראי של אחד לשלוש של בני 5 שנים. באמצעות תהליך מיון והערכה בן שלושה שלבים. עם קבוצת ביקורת מתאימה לפי מין, גיל, וכיתה או בית ספר גם נבחרו. האבחנות נקבעו בראיון לאבחון בינלאומי (Composite המאפשר איבחון על פי שתי מערכות הקריטריונים ICD-10 ו- DSM-V) ועם קריטריון נוסף להערכת התפקוד בציונים, לפחות באלה עם ליקויים קלים. נעשה גם שימוש בדיווח עצמי לממדים הפסיכולוגיים.
תוצאות: שיעורי האבחונים הרגשיים-נפשיים-התנהגותיים בגיל 31 שנים היו שווים בין המשתתפים שהיו להם הפרעות שפתיות בילדות וקבוצות הבקרה (עם התמודדות שימושית כדי להעריך תוצאות חסרות). לא ניתן לשלול הבדלים בשיעורי השפעה בהפרעות שימוש בחומרים ממכרים. כי השחיקה היא מקור פוטנציאלי להטייה במחקרי עוקבה אצל אנשים מבוגרים, בקבוצה עם הפרעות שפתיות, שהיו עם פחות סיכויים להשתתף בגיל 31 שנים. ציונים פסיכו-סוציאליים בשתי הקבוצות היו בטווח הנורמלי. אלה עם הפרעות שפתיות היו בבריאות פיזית פחותה (עפ"י דירוג עצמי) בהשוואה לקבוצות הביקורת.
מסקנה: להפרעות שפה קלות עד בינוניות בילדות, לא יכולות להיות השלכות משמעותיות לטווח ארוך בתחום בריאות הנפש במבוגרים צעירים.
הערותיי: מעניין. טוב לדעת. אם כי ראוי לשים לב כי יכול להיות מצב שהורה בילדותו היו לו הפרעות שפתיות עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, ואז בגיל בוגר צעיר (31 שנים) הוא עדיין לוקה בהפרעות קשב והפרעה נפשית נלווית. מקרים רבים כאלה אני פוגש במרפאתי.

האם גדילת יתר בפעוטות מהווה סמן מוקדם של הפרעה בספקטרום אוטיזם? האם צמיחת ראש מוקדמת בתינוקות מהווה סמן סיכון לאוטיזם?

גדילת יתר בפעוטות כסמן מוקדם של הפרעה בספקטרום האוטיזם

Early Generalized Overgrowth in Autism Spectrum Disorder: Prevalence Rates, Gender Effects, and Clinical Outcomes, Daniel J. Campbell,Yale University School of Medicine, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry ,14 August 2014

מטרת המחקר לבדוק: למרות שגדילה מוקדמת של הראש והגוף כבר תועדה היטב בספקטרום האוטיסטי (ASD), השכיחות והמשמעות שלה עדיין אינן ברורות. גם טרם ברור אם גדילת יתר משפיעה על זכרים ונקבות באופן דיפרנציאלי, והאם היא קשורה עם תוצאות קליניות מאוחרות יותר בחיים.
שיטת המחקר: כדי להעריך את השכיחות של גדילת יתר סומטית, השפעת המין, והקשר עם תוצאות קליניות, נמדדו היקף ראש, גובה, ומשקל, מהלידה ועד גיל שנתיים בפעוטות (n = 200) עם ASD, ובקבוצת בקורת בקהילה עם התפתחות רגילה (n =148). הוערכו חומרת הסימפטומים, והתפקוד המילולי ולא מילולי של הילדים בגיל 4 שנים.
תוצאות: לקויות בצמיחה סומטית בתינוקות עם ASD היו בקנה אחד עם צמיחת יתר מוקדמת כללית (EGO – early generalized overgrowth). אצל בנים, (ולא בבנות), עם ASD הייתה גדולה יותר, והציגו שיעור עלייה קיצוני בצמיחת יתר גופנית כללית מוקדמת בהשוואה לקבוצת הביקורת בקהילה (18.0% לעומת 3.4%). נוכחות של גוף תינוק גדול יותר בלידה ולאחר הלידה, היו קשורים באופן בלתי תלוי עם כישורים חברתיים ומילוליים דלים יותר, בגיל 4 שנים.
התוצאות מדגישות כי בחיפוש אחר מנגנונים העומדים בבסיס התפתחות מוח לא טיפוסית בהפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD), יש לשקול גורמים אחראים של רקמה עצבית ולא-עצבית, להתפתחות במהלך טרום לידה והתקופה המוקדמת לאחר הלידה. היכולה להיות מעודכנת על ידי הממצא שצמיחת יתר מוקדמת אפשר לראות יותר בזכרים מאשר בנקבות עם הפרעה אוטיסטית (ASD).
מסקנות: למרות חריגות צמיחה מוקדמות ב- ASD, הן פחות נפוצות מאשר סברו עד כה. ניתן לנבא את נוכחותם בכישורים חברתיים, מילוליים, ולא מילוליים נמוכים בגיל 4 שנים, המצביע על כך שהם עשויים להוות סמן ביולוגי לזיהוי פעוטות עם ASD, ובסיכון לתוצאות פחות אופטימליות.

 צמיחת ראש מוקדמת בתינוקות כסמן סיכון לאוטיזם

Early Head Growth in Infants at Risk of Autism: A Baby Siblings Research Consortium & Adolescent Psychiatry,Study Lonnie Zwaigenbaum, MDemail , Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry (JAACAP) 08 August 2014

בעוד  גדילת יתר של המוח בספקטרום האוטיסטי (ASD), דווחה לעיתים קרובות במחקרים, עדיין הקשר בין ASD והיקף הראש (HC head circumference) נותר פחות ברור, והממצאים שונים עולים בקנה אחד ממחקרים ארוכי טווח הכוללים קבוצות בקרה מהקהילה. 
מטרת המחקר לבדוק האם צמיחת הראש ב- 3 השנים הראשונות לחיים הייתה שונה בין ילדים עם ASD בקבוצת סיכון גבוה (HR high-risk) אצל תינוקות אחים לילדים עם ASD, לבין אחים בסיכון גבוה (HR) שלא אובחנו עם ASD, וגם לא בין קבוצת הילדים עם הסיכון הנמוך (LR low-risk). המשתתפים במחקר זה כללו 442 אחים עם סיכון גבוה (HR) ו- 253 תינוקות בסיכון נמוך (LR) מ- 12 ארצות.
תוצאות: לא היה הבדל כללי בצמיחת היקף ראש ב- 3 השנים הראשונות, בין תינוקות HR  לתינוקות LR, למרות שניתוחים משניים הציעו צמיחה כוללת אפשרית מוגברת בתינוקות HR. האנליזה מאשרת שקבוצת HR בגיל 3 שנים לא זיהתה הבדלים בצמיחת ראש או גובה בין תינוקות HR שפיתחו ASD ואלו שלא פתחו ASD, וגם לא בין תינוקות עם סיכון נמוך (LR).
מסקנת המחקר: צמיחת הראש אינה מספקת מידע כסמן סיכון (HR) להתפתחות ASD.
הערותיי: שתי העבודות הנ"ל אינן החלטיות לגמרי בתוצאותיהן, אולם מפנות את תשומת לבנו למידע זה, ולא מעבר לכך במישור הפרקטי. הן אומרות שלמרות שגדילה מוקדמת של הראש והגוף כבר תועדה היטב בספקטרום האוטיסטי (ASD), ומחקר זה מצא כי חריגות צמיחה מוקדמות ב- ASD, הן פחות נפוצות מאשר סברו עד כה. אם כי עדיין ניתן לנבא את נוכחות ASD בכישורים חברתיים נמוכים, וכישורים מילוליים ולא מילוליים נמוכים בגיל 4 שנים, המצביעים על כך שהם עשויים להוות סמן ביולוגי לזיהוי פעוטות עם ASD. מאידך, לא היה הבדל בצמיחת היקף ראש ב- 3 השנים הראשונות בילדי ASD לעומת ילדים בבקורת, ולכן צמיחת הראש אינה מספקת מידע כסמן סיכון ל- ASD..

מחקר על הקשר בין חוויות שליליות בילדות לבין הפרעות קשב וריכוז (ADHD)

הקשר בין חוויות שליליות בילדות לבין הפרעות קשב וריכוז (ADHD)
מחקר האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים

 Associations between Adverse Childhood Experiences and ADHD: Analysis of the 2011 National Survey of Children's Health" 6 May 2014

כאשר ילדים נמצאים כל העת במאבק: על התמקדות במשימות, להישאר מאורגנים, לשליטה בהתנהגות שלהם, ולשבת בשקט, הם עשויים להיות מוערכים עם הפרעות קשב. רופאים, לא צריכים לעצור שם. חוקרים בראשות ד"ר ניקול מ. בראון, פרופסור לרפואת ילדים, בחטיבה לרפואת ילדים כללית, בית החולים לילדים במונטפיורי, אלברט איינשטיין, בי"ס לרפואה בניו יורק, גילו במחקר כי ילדים רבים עם הפרעות קשב וריכוז מתמודדים גם עם אתגרים כמו עוני, גירושין, אלימות בשכונה, ושימוש בסמים בקרב בני משפחה.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שילדים עם הפרעות קשב וריכוז חווים טראומות בשיעורים גבוהים יותר באופן משמעותי, מאשר אלו ללא הפרעת קשב וריכוז. רופאים עשויים להתמקד בהפרעת קשב כאבחנה ראשונית ולהתעלם מנוכחות אפשרית של היסטורית טראומה, העשויה להשפיע על טיפול.
ד"ר בראון ועמיתיה ניתחו נתונים של הסקר הלאומי 2011 על בריאות הילדים. הם זיהו 65,680 ילדים בגילים 6-17 שנים עם סימפטומים של אבחנת הפרעות קשב וריכוז, ובחנו את חומרתם והתרופות שקיבלו, כמו גם 9 חוויות שליליות בילדות (ערכי ACE): עוני, גירושין, מוות של הורה/אפוטרופוס, אלימות במשפחה, אלימות בשכונה, התמכרות, כליאה, מחלת נפש משפחתית ואפליה.
12% מהילדים אובחנו עם ADHD. הוריהם דיווחו אצלם על שכיחות גבוהה יותר של כל תופעות לוואי מאשר לילדים ללא ADHD. הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז דיווחו גם על מספר גבוה יותר של חוויות ילדות שליליות בהשוואה לילדים ללא הפרעות קשב וריכוז; 17% מהילדים עם הפרעות קשב וריכוז היו להם ארבעה או יותר ערכי ACE לעומת 6% בילדים ללא הפרעות קשב וריכוז.
בילדים החווים ארבע או יותר חוויות שליליות היה כמעט פי שלושה יותר שימוש בתרופות ל-ADHD בהשוואה לילדים עם שלוש או פחות חוויות שליליות. ילדים עם ארבע או יותר חוויות שליליות היו גם בסבירות גבוהה יותר שהורה שלהם גם עם הפרעות קשב וריכוז מתון עד חמור, בהשוואה לילדים עם שלושה או פחות ACE.
ידע על שכיחות וסוגי חוויות שליליות (ACEs) בקרב ילדים שאובחנו עם הפרעות קשב עשוי להגביר את המאמצים, כדי לטפל בטראומה ולשפר את מיפוי הפרעות קשב, לשם דיוק האבחון וניהול ההפרעה.
רופאי ילדים צריכים לשקול לעשות מיפוי לחוויות ילדות שליליות בילדים שהם חושדים שייתכן שיש להם ADHD ו/או למי שכבר מאובחן, וליזום תכניות טיפול והתערבות המבוססות על חוויות שליליות בילדים החיוביים לערכי ACE.
הערותיי: עבודת מחקר מצויינת, יסודית ואיכותית, נוגעת בליבת הבעייה האמיתית של הפרעות נפשיות בילדים (עימן גם ADHD), ופותחת את המורסה המוגלתית החברתית לרווחה ללא כחל וסרק. בקליניקה אני נוכח בילדים רבים שאני מאבחן עם הפרעת קשב וריכוז קשה (ADHD עם הפרעת התנהגות ו/או הפרעה נפשית נלווית), אשר רבים מהם מגיעים משכבות חברתיות-כלכליות נמוכות, כשני שליש מתוכם הורים גרושים, יש הפרעת נפש במשפחה (בד"כ לאחד ההורים יש הפרעה נפשית לא קלה), יש אלימות, והתמכרויות, כך שמרבית הילדים עם ADHD קשה עונים על יותר מארבע החוויות השליליות בילדות (מתוך תשע ה- ACEs). משמע הגנטיקה המשפחתית משפיעה שהילד ילקה בהפרעות קשב וריכוז, ואפשר לצפות שההפרעה תתפתח לקשה,כאשר אחד ההורים או במשפחה הקרובה יש הפרעת נפש, בעוד התנאים והגורמים הסביבתיים הקשים, מחמירים עוד יותר את הפרעת הקשב וריכוז בילדים.
לאוכלוסיות אלה המדינה צריכה להושיט יד מסייעת נמרצת יותר מאשר נעשה עד היום. אחרת הפערים החברתיים-כלכליים יגדלו עוד ועוד, עד שיערערו את יציבות החברה הישראלית ואיתה את המדינה עצמה. על אויבנו החצוניים נגבר, אולם אם חפצי חיים אנחנו כעם מאוחד במדינה, עלינו לטפל בסדר עדיפות עליון בפערים החברתיים החמורים, ע"י חינוך, חינוך ועוד חינוך. ומה עושים למען זה שרי החינוך והרווחה??? 

סיכון מוגבר להפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD), במרווחי זמן קצר או ארוך בין-הריונות (פינלנד)

סיכון מוגבר להפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD) במרווחי זמן קצר או ארוך בין-הריונות (פינלנד)

Increased Risk of ASDs at Short and Long Inter pregnancy Intervals in Finland
Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 04 August 2014

מרווחי הזמנים בין-הריונות, הן הקצר והן הארוך (IPI Inter-pregnancy interval), עלולים לגרום למצבים שליליים אפשריים להתפתחות העובר. לאחרונה נמצא במחקרים כי IPI קצר קשור לעלייה בסיכון לאוטיזם, אולם טרם נחקר ביסודיות אם IPI ארוך, מעלה גם את הסיכון להפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASD).
במחקר המבוסס על אוכלוסייה פינית נבדק הקשר בין IPI הקצר לזה הארוך. ילדים שנולדו בפינלנד ב1987-2005 ואובחנו עם ASD בשנת 2007, זוהו באמצעות מכתבי שחרור מבתי החולים בפינלנד. נמצאו 2,208 פציינטים שאינם בכורים עם ,ASD ו- 5,163 פציינטים בקורת מתאימים, שנכללו בניתוח הראשוני. הקשר בין IPI ו- ASD נקבע באמצעות רגרסיה לוגיסטית.
יחסית ללידות עם IPI של 24-59 חודשים, אלה עם IPI הקצר ביותר (פחות מ- 12 חודשים) היה בסיכון מוגבר ל- ASD. בעוד לידות עם IPI ארוך (60-119 חודשים) היו גם בסיכון גבוה ל- ASD.
מסקנת המחקר: נמצאה עדות לכך שהסיכון של ASD הוא גדול ב- IPI ארוך, כמו גם בקצר.
הערותיי: עבודה מעניינת ומלמדת שניתן להפיק ממנה מסקנות לעתיד לשם מניעה ו/או הפחתה של פתולוגיה עוברית. כמובן שקודם לכן ראוי שייעשו מחקרים נוספים כדי לאשר את הממצאים. גם בארץ ניתן לעשות מחקר, ולהשוות את הפתולוגיה העוברית של הספקטרום האוטיסטי (ASD) בין מרווחי הריונות קצרים לארוכים. לאור המצב בארץ בהן ישנה אוכלוסייה המתאפיינת עם מרווחים קצרים מאד בין-הריונות, ואוכלוסייה המתאפיינת במרווחים ארוכים בין הריונות. ברור שצריך יהיה לקחת בחשבון גורמים ומשתנים בין שתי אוכלוסיות אלה העלולים להשפיע על הפתולוגיה העוברית. להערכתי, אפשר יהיה להיווכח לסיכון יתר בפתולוגיה העוברית גם בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) במצבים של מרווח קצר ו/או ארוך בין הריונות.

שיפור בכישורי הורות אצל הורים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) המטופלים עם תרופות

שיפור בכישורי הורות אצל הורים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) המטופלים בתרופות

Parenting skills improve in ADHD parents with medication, Penn State Milton S. Hershey Medical Center, 30 July 2014

כישורי הורות של בוגרים עם הפרעת קשב וריכוז משתפרים כאשר הם מטופלים עם תרופות. לפחות 25% מהילדים שהופנו למרפאות עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, יש להם הורה עם הפרעות קשב וריכוז. הורים עם הפרעות קשב וריכוז נמצאים בסיכון מוגבר להורות בעייתית. העובדה שיש הורה עם הפרעת קשב וריכוז, מקטינה גם את הסיכוי שילדיהם עם ADHD יגיבו ביעילות לטיפול תרופתי או נפשי. החוקרים בחנו 20 הורים של ילדים בגילים 5 עד 12, כאשר לשני ההורים יש הפרעת קשב וריכוז. הורים הוערכו כדי לקבוע המינון האופטימלי שלהם Lisdexamfetamine) Vyvanse). בשלב ראשון של המחקר, הורים וילדים הובאו למעבדה בשני מקרים נפרדים ונצפו בעת השלמת משימות הורות אופייניות. כל אינטראקציה סטנדרטית, נבחנה במשימת שיעורי בית, ובחלק שאינו אקדמי. במשימת שיעורי הבית, הורים עזרו לילדים בשיעורי הבית. במשימה שאינה אקדמית, הורים וילדים שיחקו יחד, וא"כ הורים הונחו להשלים ניירת תוך שנאמר לילדים לשחק בשקט בכוחות עצמם. הורה קיבל lisdexamfetamine או פלצבו למשך התצפית הראשונה, ולאחר מכן את ההפך לתצפית השנייה. לא החוקרים ולא המשתתפים ידעו מתי התרופה הפעילה נלקחה. התוצאות של השלב הראשון לא הראו כל השפעה של התרופה במהלך משימת שיעורי הבית; במהלך משימה שאינה אקדמית, הורים פחות הכריזו הצהרות שליליות כלפי ילדיהם כאשר קיבלו  Vyvanse מאשר על פלצבו; ילדים הראו פחות התנהגויות בלתי הולמות במהלך משימת שיעורי הבית כאשר ההורים שלהם קבלו lisdexamfetamine בהשוואה לפלסבו; הורים עם lisdexamfetamine נתנוו פחות פקודות, והיו קשובים יותר לילד שלהם ושבחו את הילד שלהם יותר מהורים שקבלו פלצבו; הורים בlisdexamfetamine דיברו פחות מהורים שקבלו פלצבו במהלך משימת שיעורי הבית, וללא הבדלים במהלך המשימה שאינה אקדמית; הם היו פחות תובעניים מהורים על פלצבו במהלך משימה לא אקדמאית, ללא הבדלים במהלך משימת שיעורי הבית; ילדיהם של הורים על lisdexamfetamine היו עם פחות התנהגויות בלתי הולמות במהלך משימת שיעורי הבית; הורים עם הפרעות קשב שטופלו עם  lisdexamfetamine ראו ירידה משמעותית בהתנהגויות שליליות של ילדיהם, ושיפורים בהורות התנהגותית, שעלולים היו להיות מושפעים לרעה ע"י הפרעות קשב וריכוז. לסיכום, על פי המחקר נראה כי תרופות ADHD עשויות לשפר את היכולת של המבוגרים להתאים התנהגויות הורות שלהם למשימות. שינויים בהתנהגויות של הילדים נראו לראשונה, עם שיפור התנהגויות הורים לאורך זמן, באלו שטופלו ברציפות עם lisdexamfetamine.
הערותיי: העבודה כנראה מטעם חברת תרופות, כפי שעבודות מחקר רבות נעשות כך. עקרונית מסקנות המחקר נכונות (למרות ה Bias), גם בטיפול עם סטיומולנטים אחרים. אני עשיתי כבר בשנת 2011 עבודת מחקר על השפעת טיפול תרופתי (עם סטימולנטים, מתילפנידאט ואמפטמינים) בהורים עם ADHD – על התנהלותם מול ילדיהם עם הפרעות קשב וריכוז המטופלים, ועל הצלחת הטיפול בילדיהם. (בהמשך תקציר העבודה לצפייה). מסקנת מחקרי: טיפול בהורים עם ADHD משפר את התנהלותם והתנהגותם, וגורם לשיפור תוצאות הטיפול בילדיהם הלוקים בהפרעות קשב וריכוז. כמו כן, טיפול תרופתי בהורים, מעודד אותם ללמוד, שליש מההורים שטופלו בתרופות סיימו לימודים אקדמיים, לעומת אפס הורים בקבוצת הבקורת שלא טופלו (ראוי לציין שאף הורה משתי הקבוצות לא סיים לימודי תיכון בצעירותו).